זו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לאכוף במאסר או בקנס או בצו הריסה כך שהמשיבים, אילן וימית אקריס (להלן: "אקריס") יקיימו את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.4.2019 ולפיו הוסכם כי אקריס יוכלו לבנות את ביתם בכפוף לקבלת היתר כדין ובכפוף למספר תניות נוספות הקשורות לבנייה.

לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים בכתב, התקיים הדיון היום ונשמעו הצדדים אשר השלימו טיעוניהם.

תמצית ההליך וטענות הצדדים:

ראשית הסכסוך בתביעה שהוגשה על ידי אקריס כנגד המבקש ואחרים ולפיה טענו אקריס כי קופחו זכויותיהם לבנות את ביתם ולהגדילו בבית דו משפחתי בטבריה. באותו כתב תביעה נטען כי המבקש כאן זכאי להירשם כחוכר. ביום 15.4.2019 קיבל הסכם הפשרה בין הצדדים תוקף של החלטה.

1. המבקש טוען כי אקריס הפרו את הסכם הפשרה כמפורט:
2. בנו את ביתם ללא היתר בנייה.
3. הפרו תניות אחרות של הסכם הפשרה ובין היתר נצמדו לחלון חדר השינה ולחלון חדר האמבטיה, לא העתיקו בור ביוב שנדרש על פי ההסכם וכן גרמו נזק נוסף על דרך הריסת חומה ומעקה.
4. המשיבים טוענים כי דין הבקשה לדחייה על הסף כמפורט:
5. בעל זכויות נוסף, אשר הוא הגיש בקשה להליך זה, נמחק לאחר שהושגה בינו לבין אקריס הסכמה.
6. בית המשפט קם מכיסאו ואכיפת פסק דין ראוי שתתבצע בלשכת הוצאה לפועל.
7. אכיפה בהליך ביזיון בית המשפט תתקיים רק לאחר שמוצו כל הליכי האכיפה האחרים וכך לא נעשה בהליך זה.
8. המבקש לא הוכיח זכות במקרקעין המקנה לו סעד בהליך זה.
9. הבקשה אינה מציגה סעד הצופה פני עתיד ואין בה פגיעה באינטרס הציבורי.
10. מטרתו של המבקש להלך אימים על אקריס לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים נכשל ואקריס סרבו לשלם כדרישתו.

דיון והכרעה:

1. סעיף 6 לפקודת ביזיון המשפט מקנה סמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו אשר ניתן על ידו והמצווה לעשות מעשה או לאסור על מעשה.

פסיקת בתי המשפט לאורך השנים שרטטה את הקווים הבאים:

1. מדובר בהליך הצופה פני עתיד – לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו בעתיד.
2. מטרת ההליך אכיפתית ולא ענישתית.
3. צו יינתן רק מקום שיש אפשרות לקיים את הצו, אם אין אפשרות קיום, אין מקום ליתן את הצו.
4. מדובר בסעד שיורי ואף קיצוני, לכן מקום שקיימים צעדי אכיפה אחרים אשר טרם מוצו אין מקום ליתן סעד על פי הליך זה, ראה – עפ"א (חי') 101/02 גליקמן נ' דגנית השקעות, סעיף 4.
5. הליך זה יש לנקוט רק מקום שהפרת ההסכם ברורה וחד משמעית. מקום בו הפרת ההסכם אינה ברורה ונדרש הליך בירור עובדתי, הליך זה אינו מתאים, ראה לעניין זה רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, סעיף 5, 9 ואילך. ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלעד נ' ברסלב סעיף 59.

מן הכלל אל הפרט:

1. טענות המבקש הינן טענות שבעובדה – מיקום של קיר לעומת חלונות, מיקום בור ביוב וטיבו, מספר הקומות בבניין וטיבן. לשם כך אף תמך את טענתו בחוות דעת מומחה.

אקריס שללו את טענותיו השיבו במסמך של מהנדס מטעמם. ברור אם כן, שבין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס לקיום הסכם הפשרה, אשר לשם הכרעה בה נדרש הליך בירור עובדתי. כאמור בסע' 3. ה לעיל, בירור עובדתי מסוג זה איננו מתאים להליך זה.

1. הבנייה שבמחלוקת כבר בוצעה, משכך אין מדובר באכיפה מניעתית הצופה פני עתיד ואף בשל כך אין זה ההליך המתאים.
2. המבקש צירף התכתבות עם עיריית טבריה ולפיה עולה שהפיקוח העירוני היה מעורב בפיקוח על הבנייה, לפחות עד סוף שנת 2019. במסגרת הדיון היום נטען כי קיים צו האוסר על המשך הבנייה (העתק הצו לא הוצג). כלומר, המבקש נקט הליך אכיפתי אחר אשר טרם מוצה ולפיכך, אין מקום למתן סעד בהליך שיורי זה.
3. האמצעים העומדים לרשות בית המשפט בהליך זה מוגבלים, קנס או מאסר. בעוד הסעד המתבקש, בין היתר, הינו צו הריסה. אין הליך זה מתאים למתן צו מסוג זה.
4. למעלה מן הצורך, לא מצאתי מקום לדחות הבקשה על הסף כפי טענת אקריס ולפיה המבקש לא הוכיח זכות במקרקעין. ספק אם לטענה זו, לאחר שאקריס פתחו הליך כנגד המבקש ולא הכחישו את זכותו במקרקעין ואף הגיעו עמו להסכם פשרה, יש מקום.

לפיכך, מכל האמור לעיל אני מורה על מחיקת הבקשה.

בנסיבות, מקום שככל הנראה הבניה בוצעה ללא היתר כדין (ר' סעיף 6 לתצהיר המהנדס מטעם אקריס), לא מצאתי להטיל על המבקש תשלום הוצאות המשיבים.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"א, 03 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.