בפני תביעה בסך 4,000 ₪, אשר בסופו של יום עניינה דרישת פיצוי עבור שירות לקוי (נטען).

התובע הזמין מאת הנתבעת (וליתר דיוק, מאת נציגתה, מרום שירותים ואבטחה (מס' תאגיד 550232854) מדף למקרר ישן שברשותו, ושילם מראש 535 ₪ (כולל משלוח). לדבריו, הובטח לו כי המדף יסופק תוך חודש, אך משזה לא קרה, ולאחר מספר נסיונות בירור טלפוני, נאמר לו כי המדף הגיע ארצה, ויסופק תוך שבוע, אך גם כך לא קרה. רק לאחר הגשת התביעה, ומספר חודשים לפני מועד הדיון, סופק המדף. התובע מלין על הפרת ההתחייבות לזמן הספקה, ובעיקר הוא מלין על חוסר מענה לפניות בכתב, בדואר אלקטרוני ובהודעה שהושארה באתר הנתבעת.

הנתבעת (ולעניין זה תיחשב מרום שירותים ואבטחה כנתבעת, לאור הודעתה בכתב ההגנה כי היא לוקחת על עצמה אחריות מלאה לכל ההתקשרות עם התובע) טוענת, כי מדובר במוצר שאינו במלאי, בשל גיל המקרר, וכי מתחילה הובהר לתובע כי יש צורך בהזמנת המוצר בחו"ל ולא ניתן לדעת מתי יגיע. לאחר שהתלונן על העיכוב, הוצע לו לבטל את ההזמנה ולקבל את כספו בחזרה, אך הוא סרב. הנתבעת אינה מכירה בפניות בכתב שלא נענו, ומצביעה על כך שהעתקי פניות אלה לא צורפו לכתב התביעה, ועל כן לא יכולה היתה לברר עד יום הדיון מה עלה בגורל הפניות, האם התקבלו, והאם קיבלו מענה.

משסופק המדף (לאחר הגשת התביעה), נותר רק לבחון אם התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה כלפיו התחייבות כלשהי. אציין, כי עדותו של התובע הותירה רושם כן, במובן זה שסביר להניח כי אכן הבין שהמדף צפוי להגיע בתוך כחודש, ובמובן זה שאני מאמין לו שפנה לנתבעת בכתב, ולא נענה.

עם זאת, התובע לא הוכיח כי בפועל קיבל התחייבות לזמן הספקה מסוים, ולפיכך בעצם האיחור אין בהכרח משום הפרת התחייבות; ובאשר להעדר המענה לפניות – דומה שמדובר בעניין שהמשפט אינו מספק לו מזור, ושפתרונו במערכות היחסים השירותיות בשוק החופשי. לא כל שירות לקוי הוא עוולה משפטית, במיוחד מקום בו מתחילה לא היתה חובת שירות חוזית.

משכך, לא נראה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, ודין התביעה, אפוא, להידחות. בנסיבות, אינני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, 07 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.