1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום שלפיהן בשני מועדים בקיץ 2017 ביצע הדברות לא חוקיות באמצעות תכשיר הדברה רשום בניגוד לתנאי התכשיר לרבות אי שימוש בציוד מגן, אחסנת חומר ההדברה שלא באריזתו המקורית ומהילת חומר ההדברה בריכוזים שונים מהאמורים בתווית, וכל זאת בלי שקיבל הוראה בכתב ממדביר רשום אף על פי שאחד מבעלי העסק שבו עבד היה בעל רישיון כזה. באחד משני המקרים השתמש הנאשם בבקבוק קוקה קולה בנפח של 1.5 ליטר כמיכל מרסס הגב שלו.

2. לבקשת הנאשם הפניתי אותו לשירות המבחן לקבלת תסקיר בטרם אחליט אם להרשיעו או שהתיק יסתיים ללא הרשעה.

3. מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשם היה מכור להימורים, ניהל אורח חיים בעייתי ושקע בחובות כבדים. בחודש אפריל האחרון השתלב בטיפול בהתמכרות, ושיתף פעולה בטיפול בצורה טובה. לאחרונה נפרד מאשתו ועבר להתגורר בנפרד. מצבו הכלכלי קשה, הוא אף מתקשה לרהט את ביתו. לדבריו, בשל מצבו אף הזניח את בריאותו. כיום עובד הנאשם כשליח אך הוא מבקש לשוב ולעבוד כמדביר. בנסיבות אלה ולנוכח העובדה שהנאשם "ער לאחריותו לביצוע מעשיו" המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם, להוציא בעניינו צו מבחן ולחייבו בחתימה על התחייבות להימנע מעבירה.

4. התובע ביקש שאדחה את המלצת שירות המבחן וארשיע את הנאשם, שכן נימוקי המלצת שירות המבחן אינם משכנעים. הסניגור ביקש שלא ארשיע את הנאשם. זאת, מטעמים שונים מאלה שבהמלצת שירות המבחן. לטענת הסניגור מתחם העונש ההולם מתחיל באי הרשעה. זאת, לטענת הסניגור כיוון שבת"פ (תל אביב) 45277-08-10 מדינת ישראל נ' חיים זליקובסקי (2011) החליט השופט דרויאן שלא להרשיע נאשם שהודה בביצוע הדברה ללא היתר. עוד טען הסניגור כי עיון בפסיקה מלמד כי לא מועמדים לדין עובדים זוטרים בהדברה אלא רק בעלי עסקי הדברה, ולכן עומדת לנאשם טענת אכיפה בררנית שמצדיקה שלא להרשיעו.

5. כידוע, הכלל הוא שאדם שהועמד לדין ונמצא שעבר עבירה, יורשע בביצועה. רק במקרים שבהם חומרת העבירה מאפשרת לסיים את התיק ללא הרשעה ונראה כי הנזק שיגרם לשיקומו של הנאשם כתוצאה מהרשעה עולה על האינטרס הציבורי שבהרשעה, יסתיים התיק ללא הרשעה (ע"פ 2083/96‏ תמר כתב נ' מדינת ישראל (1997)). נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנאשם. וודאי שעצם העובדה שבגלל חשש מקיומו של נזק לשיקומו של הנאשם לא הורשע אדם אחר בתיק דומה, אינה הופכת את התוצאה של סיום התיק ללא הרשעה לחלק ממתחם העונש ההולם לעבירה כטענת הסניגור.

6. במקרה שבפניי קיים קושי מובנה בסיום התיק ללא הרשעה. קושי זה נעוץ בכך שהנזק הפוטנציאלי שעליו מצביע שירות המבחן הוא שיקטנו סיכויו של הנאשם לעסוק באותו תחום מקצועי שבו כשל. אימוץ עמדת שירות המבחן בעניין זה הוא בעייתי. נקיטה בדרך שעליה ממליץ שירות המבחן תהווה החלפה של שיקול דעתם של גורמי המקצוע העוסקים בהענקת רישיונות הדברה בשיקול דעתו של בית המשפט. אינני סבור שראוי שבית המשפט יקבע מראש עבור גורמי המקצוע אם כישלונו המקצועי של הנאשם צריך להשפיע על רישיונו המקצועי אם לאו. בכך שונים הדברים ממקרה שבו ההרשעה העומדת בסימן שאלה קשורה בחייו הפרטיים של אדם או בתחום מקצועי אחר מזה שבו אדם מבקש לעסוק, שאז אין בהכרח לגורמי המקצוע המעניקים רישיון כלים עדיפים לבחון את משמעותה של ההרשעה ומשקלה. אזכיר כי בסעיף 7(א)(3) לחוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016 נכתב בהקשר הרלבנטי לענייננו כי בעל הסמכות יתן רישיון הדברה במקרה שבו "לעניין מבקש רישיון מדביר בדירות, רישיון מדביר במבנים ובשטח פתוח או רישיון מדביר באיוד – הוא לא הורשע בעבירה פלילית אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש מדביר". כלומר, החוק קובע מפורשות שעל מעניק הרישיון להתחשב במהות העבירה, בחומרתה ובנסיבותיה ולא רק בעצם קיומה של הרשעה (לעניין זה ראו גם ת"פ (תל אביב) 25854-09-13 מדינת ישראל נ' ניר מובדלי (2016)). אני סמוך ובטוח שבהתאם לחוק, כאשר ידונו בשאלה אם להעניק לנאשם רישיון מדביר ישקלו גורמי המקצוע את חומרתם של המעשים הספציפיים שבהם הורשע והוא לא ייפסל אוטומטית בשל עצם קיומה של הרשעה.

7. כאמור לעיל, הסניגור טען גם לקיומה של אכיפה בררנית, אלא שטענת אפליה יש לבסס בראיות. עצם העובדה שהסניגור לא מצא פסקי דין שעניינם עבירות שעברו עובדי הדברה זוטרים אינה מוכיחה כמובן שהחוק נאכף נגד הנאשם בצורה מפלה. מעבר לכך שבשנת 2016 נחקק חוק חדש העוסק בהדברה, הרי שלא הובאו כל נתונים אודות תלונות או חקירות נגד עובדים אחרים או על תיקים דומים שנסגרו. לפיכך, אני קובע שטענת האכיפה המפלה לא הוכחה.

8. לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הנאשם לסיים את התיק ללא הרשעה, ומרשיע את הנאשם בכך שבמקומות ובמועדים האמורים בכתב האישום עבר עבירה של שימוש בתכשיר בניגוד לתנאי התכשיר לפי תקנות 2(א) ו-17(א)(1) לתקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים המזיקים לאדם), תשמ"ד-1984.

ניתנה היום, 28 באוקטובר 2019, במעמד הצדדים