10 מאי 2020

האם לתובע, רקדן, כוריאוגרף ובעל סטודיו לריקוד, אירעה ביום 15.1.2015 תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995, במסגרתה נפגעו צווארו, כתפו השמאלית, שכמות וכף רגלו השמאלית? זו השאלה המונחת לפתחנו, שכן ביום 21.12.2017 נדחתה התביעה על ידי הנתבע.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, ביום 15.1.2015 הוא הגיע להופעה עם הזמרת דנה אינטרנשיונל במלון דניאל בים המלח, כרקדן ליווי ביחד עם רקדן נוסף - מר חן מזרחי. הריקודים בוצעו על במה גבוהה שגרם מדרגות הוביל אליה. באחד הריקודים אותם ביצעו, רץ התובע במלוא התנופה אל הבמה, ותוך כדי ריצה מהירה על גרם המדרגות רגלו השמאלית התעקמה, הוא איבד את שיווי משקלו ונחבל קשות מהמעקה המצוי בצדי המדרגות, תוך שהוא אוחז במעקה על מנת שלא ליפול אפיים ארצה. כתוצאה מאיבוד שיווי המשקל, התפתל גופו בצורה מאוד לא שגרתית, נמתח מאוד והוא קיבל מכה חזקה, כאמור, מהמעקה המצוי בצדי גרם המדרגות, וחש כאב חד ופולח בכתף, בצוואר ובשכמות מצד שמאל ובכף רגל שמאל שהתעמקה. חרף כאביו, התובע המשיך בהופעה עד תום, תוך חשיבה שמדובר אך במכות יבשות אשר הכאב בעטיין יחלוף בתוך מספר ימים. משלא חלפו הכאבים והם המשיכו להטריד את מנוחתו ושיתקו את יכולת התנועה שלו, פנה התובע ביום 25.1.2015 לרופאת המשפחה שלו ודיווח על התאונה. יוער, כי במסגרת תצהירו טען התובע כי פנה לראשונה לרופא אורתופד כבר ביום 21.1.2015.

לתימוכין בתביעתו צירף התובע, בין היתר, את הצהרתו של מר חן מזרחי מיום 10.1.2016 (נספח 18).

2. לטענת הנתבע, תביעתו של התובע נדחתה כדין מאחר שלתובע לא אירע ביום 15.1.2015 אירוע תאונתי כלשהו כמשמעו בסעיף 79 לחוק כאמור; ואין קשר סיבתי בין פגימותיו של התובע לבין האירוע התאונתי הנטען והמוכחש.

3. היום התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, מר חן מזרחי (להלן- חן) וגב' תמי מיכאלי (להלן –תמי). בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו הגענו לכלל מסקנה, שלפיה התובע לא הרים את הנטל המוגבר המוטל עליו, כעצמאי, לשכנענו כי ביום 15.1.2015 אירעה לו תאונת עבודה כמשמעה בחוק כאמור. נבאר את מסקנתנו.

5. בהתייחס למסמכים הרפואיים - אמנם התובע פנה לקבלת טיפול רפואי ביום 19.1.2015, בסמוך לתאונה. ברם, לא זו בלבד שהתובע התלונן על כתף שמאל בלבד (ולא התייחס לפגיעות בצווארו, וברגלו השמאלית) אלא שצוין במסמך הרפואי "ללא חבלה" (נ/2). במילים אחרות, אין מדובר בענייננו באנמנזה שותקת אלא באנמנזה שוללת.

6. בהמשך, ביום 21.1.2015, כששה ימים לאחר האירוע הנטען, פנה התובע לרופא אורתופד, וגם במסגרת ביקור זה לא טען כלל לחבלה או לאירוע תאונתי. יותר מכך, נטען על ידו כי הכאבים החלו לפני התאונה, ובלשונו: "כאבים בכתף שמאל. בשבועיים אחרונים כאבים חזקים שהחלו לפני כחודש" (נ/3).

7. לאחר מכן, ביום 25.1.2015 פנה התובע פעם נוספת למרפאה ואף במסגרת ביקור זה לא הזכיר כל חבלה (נ/2).

8. הסבריו של התובע לעובדה שבמסמכים רפואיים לא נזכר כל תיאור של נפילה או חבלה לא הניחו את דעתנו, ובלשונו: "כנראה שזה טעות שלי שלא פירטתי את הכל, זה מה שיש לי לומר" (ע' 5 ש' 4-29).

9. כידוע, קיימת חשיבות מיוחדת בתביעות מעין אלה בגרסתו הראשונית של הטוען לפגיעה בעבודה (עבל (ארצי) 680/07 אנאעמה עבדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 13.12.2008); עב"ל (ארצי) 45989-06-11 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני (4.9.2012)). דא עקא, כי שלוש גרסאותיו של התובע כאמור אינן תומכות בגרסתו הנטענת בפנינו.

10. אשר למנגנון האירוע התאונתי - גרסאותיו של התובע לגבי הנפילה, כמו גם האברים שנפגעו הינן גרסאות מתפתחות ואינן קוהרנטיות; וכאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית לגבי הפער ביניהן הוא השיב כך: "אני מצטער שזה מינוס שלי ומתאים לי לכתוב בצורה סכמתית וחסרת ניקוד, זה מינוס שלי" (ע' 7 ש' 6-15). נפרט.

10.1 בבקשה למתן טיפול רפואי של נפגע בעבודה (עצמאי) (בל/283)(נספח 4 לתצהיר) נכתב כי "רקדתי במהלך ההופעה מעדתי והחלקתי כתף שמאל שלי קיבלה מין זרם ומכה...כתף שמאל וכף רגל שמאל."

10.2 בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה עבודה מיום 31.3.2015 (נ/1), תחת כותרת "תיאור פגיעה" נכתב "עליתי במדרגות לבמה במהירות חטפתי מכה ומעדתי והחלקתי וכף רגל שמאל". לצד האיבר שנפגע נכתב "כתף שמאל".

10.3 בחקירתו של התובע בפני חוקר הנתבע מיום 30.8.2017 נטען על ידו, כי "באחד הריקודים רצנו אל הבמה שהייתה גבוהה עם גרם מדרגות, תוך כדי ריצה מעדתי על המדרגות כף רגל שמאל התעקמה וכתוצאה מכך הגוף נטה בצורה חזקה קיבלת מכה מהמעקה וחשתי כאב בכתף, צוואר, שכמות צד שמאל..." (נספח 15; ש' 6-9).

10.4 בתצהיר נטען על ידי התןבע כי "רצתי במלוא התנופה אל הבמה, תוך כדי ריצה מהירה על גרם המדרגות מעדתי, תוך איבוד שווי משקל, ועיקמתי את כף רגלי השמאלית...עפתי קדימה תוך שאני מנסה לעצור את הנפילה עם ידי...התפתל גופי בצורה לא שגרתית...דבר אשר גרם לכאב חד ופולח בכתפי, בצווארי ובשכמותיי מצד שמאל וכמובן אך בכף רגל שמאל שהתעקמה..." (סע' 14 -16 לתצהיר).

10.5 התובע טען בחקירתו הנגדית כי "ברגע שנפגעתי לא עליתי", אך חזר לרקוד לאחר ריקוד אחד או שניים (ע' 3 ש' 18-21). בהמשך, "רצנו לבמה, גרם המדרגות... חן. בד"כ בצד הזה אני עולה ראשון אבל במקרה הזה הוא עלה ואני אחריו כי היה גרם מדרגות אחד...הוא עלה ואני אחריו...הרגשתי שאני מועד במדרגות, עיקמתי את כף רגל שמאל...נחבטתי בצד שמאל שלי מהמעקה בטיחות...לאחר מכן ירדתי בחזרה..." (ע' 3 ש' 18-33).

11. לכך נוסיף, כי התובע טען בחקירתו הנגדית כי נפל "הצידה, נחבטתי בשמאל, כתף שמאל, אני זוכר ניסיון לא ליפול על הפנים אני הגנתי על עצמי מתוך כל ההמולה שהיתה לי על עצמי, כנראה שניסיתי להגן על עצמי"; התובע הדגיש כי קם בכוחות עצמו מהנפילה (ע' 4 ש' 11-18). אלא כי בחקירתו בפני חוקר הנתבע (נספח 15, ש' 24 -25) טען התובע כי לא נפל כתוצאה מהמעידה. יוער, כי באת כוחו של התובע טענה בסיכומי התגובה, כי "התובע נפל במהלך ההופעה. לא כתוב שהוא רקד ונפל תוך כדי." (ע' 13 ש' 2).

12. זאת ועוד. לא זו בלבד שחן ציין במכתבו מיום 10.1.2016 (נספח 18 לתצהיר), כשנתיים ושלושה חודשים עובר להגשת תצהירו כי "קלוד מעד, נפל ונחבל בגבו", היינו כי לא נחבלו בכתפו השמאלית ואף לא בכף רגלו השמאלית, אלא כי עזר לתובע לקום (ע' 8 ש' 8-11), קרי כי התובע לא קם בכוחות עצמו. התייחסותו של התובע לנטען על ידי חן לא הועילה לו, שכן כל שהבהיר הוא כי "אם הוא בחר לבדוק בגב או ברגל, אני לא יכול לומר...אני לא יודע מתי נעשה התחקיר איתו (ע' 5 ש' 32-33; ע' 6 ש' 1-5).

13. לגבי העדים שהובאו מטעמו של התובע - אמנם התובע טען כי אינו יודע אם מישהו ראה אותו מועד; וחן לא יכול היה לראות אותו כי הוא היה על הבמה והמשיך לרקוד, כשהוא ירד הוא סיפר לו אודות הנפילה (ע' 4ש' 1-10); ואכן חן אישר כי לא ראה את התובע בזמן הנפילה (ע' 7 ש' 28-32; ע' 8 ש' ש' 1-7; ש' 32-33). ברם, חן העיד כי "היתה כזה התקהלות מסביב" (ע' 8 ש' 11). תמי אישרה כי לא היתה עדה לאירוע; וכי קלוד סיפר לה על כך ביום למחרת (ע' 9 ש' 14-21; ע' 10 ש' 31-33).

14. בהתייחס לפעילותו של הסטודיו – התובע טען כי תמי היתה שכירה שלו והחליפה אותו, "עד שהעברתי לה את הסטודיו, נאלצתי להגיע לביים את מופע סוף השנה ולהיות נוכח בסוף שנה" (ע' 6 ש' 6 -22). תמי טענה בתצהירה כי בחודש ספטמבר 2015 התובע נאלץ להפסיק את הפעילות בסטודיו לריקוד (סע' 14-17 לתצהיר). ברם, מדוח עיסוקים של תמי (נ/4) עולה, כי תמי הועסקה על ידי התובע עד לחודש מאי 2016 (ע' 6 ש' 23-24). תשובתו של התובע בעניין זה לא היתה משכנעת כלל ועיקר ואינה עולה בקנה אחד עם דוח העיסוקים, כמו גם תצהירו (ע' 6 ש' 25-33; ע' 7 ש' 1-5).

בהמשך אמנם תמי טענה כי התובע ביקש שתחליף אותו (ע' 9 ש' 21-33), אך כשב"כ הנתבע ביקשה לברר עמה מה המשמעות של לקיחת הסטודיו, הוברר שהתובע היה עדיין בתמונה, וכי "הוא עזר לי כמובן...אני אעזור לך כמובן..." ע' 10 ש' 1-27).

יוער, כי בתצהירה טענה תמי כי החלה לעבוד בסטודיו בשנת 2012 (סע' 3 לתצהירה), בעוד שמדוח עיסוקים עולה כי החלה לעבוד בסטודיו בחודש ספטמבר 2013 למשך חודש בלבד; והמשיכה לעבוד שם פעם נוספת החל מחודש ינואר 2015.

15. למעלה מהנדרש יצוין, כי התובע לא הציג כל אסמכתא לביצוע עבודתו במלון ביום 15.1.2015, שכן לא צורפה לתצהירו הזמנת עבודה, תשלום ששולם לו וכו'. התובע גם לא צירף לתצהירו קבלה לתשלום בעד חשבונית שניתנה לו מאת חן. לא נעלמה מעינינו טענת התובע, כי יש באפשרותו להציג קבלה בהמשך אך במהלך הדיון לא הוצגה כל אסמכתא לכך (ע' 2 ש' 22-25; ע' 3 ש' 1-15). אך נוכח הטעמים שפורטו לעיל ובעיקר האמור בנוגע למסמכים הרפואיים ומנגנון האירוע התאונתי הנטען, לא מצאנו כי יהיה בהצגת מסמך כאמור (ככל שיוצג) כדי להועיל לתובע.

16. בשים לב לכללם של דברים, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו; ולא שוכנענו כי אירעה לו ביום 15.1.2015 תאונת עבודה.

17. אשר על כן, התביעה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אייר תש"פ, (10 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.