בפניי בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

בתאריך 26/3/2018 החליט קצין משטרה על השבתה מנהלית של רכב משא של המבקש למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגת רכב כשהנהג היה בזמן פסילת רישיון נהיגה.

תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כאמור בארוע זה בזמן פסילה.

המבקש טוען כי הוא לא ידע על כך שרישיונו של הנהג נפסל על ידי משרד הרישוי, וכי הוא ידע על כך רק ביום ביצוע העבירה הנטענת, המבקש טוען גם כי הוא בדק את רישיונו של הנהג עת קיבל אותו לעבודה. הנהג לא הודיע כי חל שינוי ברישיונו וכי הוא נפסל על ידי משרד הרישוי, מדובר במשאית אשר מספקת שירותי הובלה למפעל. איסור השימוש ברכב משמעו שיתוק כללי לעסק ויביא לנזק כלכלי גדול שכן הוא חתום בהסכמיםעם המפעל.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש ידע כי מדובר בנהג שנוהג בזמן פסילה, אין מסמכים המעידים על התנהלות תקינה בין מעסיק לבין עובד, מדובר בעבירה חמורה והמבקש אינו עומד

בתנאים הקבועים בסעיף 57 לפקודת התעבורה. על המבקש מוטלת האחריות לדעת מי נוהג ברכב, הוא לא הצביע על שום פעולה שעשה על מנת למנוע את העבירה ולא הוצגו נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את החזרת הרכב.

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מקנה לקצין משטרה סמכות לאסור על שימוש ברכב שנעברה בו אחת מהעבירות המנויות בתוספת לחוק.

במציאות הקשה השוררת בכבישי הארץ, בה מקפחים חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. אף כי השבתת רכב, מקום בו בוצעה העבירה שלא על ידי בעל הרכב, מעוררת קשיים בענין הזכות הקניינית, קשיים אלה קיבלו מענה באיזון בין הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקנין של הבעלים. (רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) .

האיזון בא בהגבלת תקופת האיסור, הגבלת הסמכות לאסור את השימוש ברכב ומתן שיקול דעת למשטרה ולבתי המשפט לבטל את האיסור בהתקיים אחת מהעילות שבסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה. אם הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

גם כאשר לא הוכחות העילות המפורטות לעיל, רשאי בית המשפט לבטל את איסור השימוש או לקצר את תקופת האיסור אם התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון גם את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג בו. האיזונים הללו מלמדים על המידתיות בתיקון.

בענייננו, המחלוקת היא האם המבקש, בעל הרכב, ידע אודות פסילת רישיונו של הנהג והאם עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה של נהיגה ללא רישיון. דרישה זו ראויה ובעלת חשיבות. לפי טיבה של העבירה, קם הצורך באמצעי אכיפה קודם לנהיגה. בשלב זה, האחריות רובצת גם לפתחו של בעל הרכב לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו.

בנסיבות בקשה זו, המבקש הוא הבעלים של הרכב ומוטלת עליו החובה לדעת, בכל רגע נתון, מי נוהג ברכב. לא הוכח בפניי כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. המבקש לא המציא שום מסמך מטעם עסקו בכל הקשור להתנהלות של העסק מול הנהגים ולא הציג שום כללים ו/או נהלים ברורים בענין זה, הוא אף הודה בכך בחקירתו בפניי.

יחד עם זאת, הנהג ציין בחקירתו במשטרה כי הוא סבר כי תקופת הפסילה שהוטלה עליו נדחתה למספר חודשים וזאת כשלטענתו הוא הסתמך על דברי בא כוחו. הנהג גם הודה כי הוא לא הודיע למבקש, כי הוא סבר, כאמור, שתקופת הפסילה נדחתה.

דברים אלה, יש בהם כדי להפחית מחומרת העבירה הנטענת ולא מהחובה המוטלת על המעסיק לבדוק בכל רגע נתון את רישיונו של הנהג אשר מועסק אצלו, וזאת דרך כללים ונהלים ברורים בענין זה, דבר שהמבקש לא עשה בענייננו.

בנסיבות בקשה, המבקש טוען כי הרכב מספק שירותי הובלה למפעל מוטגל מתכת, איתו התקשר בהסכם. השבתת הרכב פוגעת בפרנסתו ועלולה לגרום לעסקו נזק בלתי הפיך, תוך הפרת ההסכם עם אותו מפעל.

נסיבות אלה אינן מצדיקות את ביטול איסור השימוש, אך יש בהן כדי לקצר את תקופת איסור השימוש, בשים לב לחומרת העבירה שנוטה לקולא בנסיבות הענין, כפי שפירטתי לעיל.

לאור האמור לעיל, אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש ומעמיד אותה על 18 ימים.

רכבו של המבקש מסוג משאית מ.ר.: 80-235-57 יוחזר אליו בתאריך 12/4/2008 שעה: 8:00.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.