הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה ועבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

באירוע מיום 24.3.18 נהג הנאשם רכב כאשר רישיון נהיגתו היה פקוע כשנתיים וביטוח החובה לא היה תקף.

באירוע מיום 21.1.20 נהג הנאשם כאשר רישיון נהיגתו היה פקוע מעל 3 שנים וביטוח החובה לא היה תקף.

בעקבות האירוע האחרון מיום 21.1.20 נעצר הנאשם ושהה מאחורי סורג ובריח 70 ימים.

ביום 21.12.20 הגיעו הצדדים להסדר לפיו הנאשם יצרף שני תיקים נוספים לתיקו האחרון, כתב האישום באחד התיקים (תיק השכרות) יתוקן מהותית לטובת הנאשם, ואילו הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה ביחס לשלושת התיקים.

עוד סיכמו הצדדים כי לאחר איחוד התיקים והרשעת הנאשם, יטענו הצדדים באופן פתוח לעונש.

ב"כ המדינה הסבירה בטיעוניה כי נאשם זה מורשה לנהיגה משנת 2002 ורישיון נהיגתו פקע בשנת 2016.

מאחר ולחובת הנאשם משנת 2011 הרשעה בגין נהיגה בזמן פסילה יחד עם נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ואף שעבירות אלה בוצעו בשנת 2008, סבורה המדינה כי אין הצדקה בפרשה זו לקבל את המלצת שירות המבחן לענישה הכוללת ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. לשיטת המדינה מתחם הענישה שהוגדר בפרשת גניים (בין 6 ועד 20 חודשי מאסר בפועל) מתאים גם לפרשה זו ונאשם זה ראוי לענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח.

ב"כ הנאשם בטיעוניו הבהיר כי עברו התעבורתי של הנאשם לו הפנתה המדינה ישן מאד (מדובר בשתי עבירות שבוצעו לפני כ-13 שנים), אין לחובת הנאשם עבר תעבורתי או פלילי "טרי" , הוא מורשה במקור לנהיגה, לא תלוי כנגדו כל מאסר מותנה בר הפעלה, לא בוצעו על ידו עבירות נלוות (ביחס לנהיגה בזמן פסילה, למעט פקיעה קצרה של רישיון נהיגה), ולטובתו תסקיר המצביע על פוטנציאל שיקומי ממשי.

בנוסף, טען ב"כ הנאשם במסגרת דיון שהתקיים בדלתיים סגורות לנסיבות אישיות חריגות של נאשם זה אותן יש לקחת כשיקול לקולה בעניינו (הוגשו מסמכים תומכים ביחס לנסיבות אלה).

ב"כ הנאשם סבר כי די ב-70 הימים בהם שהה הנאשם עצור בפרשות אלה, וביקש כי ככל שייגזר על הנאשם מאסר נוסף, זה ירוצה בדרך של עבודות שירות כפי שהמליץ שירות המבחן בתסקירו.

דיון וגזירת העונש –

הערך המוגן בעבירה של נהיגה של בזמן פסילה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול הוא שלום הציבור.

בפרשה זו ראוי לנתח את המתחם הראוי ביחס לשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה ועבירה אחת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שכן פקיעת תוקף רישיון הנהיגה קצרה מבחינת תקופתה ואילו עבירת הביטוח היא נגזרת של העבירה המרכזית והיא עבירה בעלת אופי כלכלי.

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

בפרשת גניים קבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:

"בענייננו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לבטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר משמעותית, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

בפרשה שבפני הנאשם מורשה במקור לנהיגה ותוקף רישיונו פקע לתקופה הקרובה למצב של עבירת קנס (מעט מעל שנתיים ובמקרה שני כשלוש וחצי שנים).

הנאשם לא ביצע עבירות נלוות זולת עצם הנהיגה בפסילה, לא נמלט משוטרים ולא יוחסה לו התנהגות אותה ניתן להגדיר כבריונות כבישים.

עבירת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול היא עבירה שלצידה 3 חודשי פסילה כענישת מינימום, ולמעשה אין בעבירה זו כדי לתרום מהותית להגדרת מתחם המתחיל בעונש מאסר בפועל בהכרח.

מנסיבות כתבי האישום עולה כי פסילות הנאשם נבעו באירוע מ-2018 בשפיטת הנאשם בהעדרו בשנת 2017 באירוע בודד, ובאירוע מ-2020 נהג הנאשם שוב בזמן אותה הפסילה שהייתה תלויה כנגדו.

כלומר, ולהבדיל מפרשת גניים שם המדובר היה בנהיגה בזמן פסילה הנובעת מחמישה תיקים שונים בהם נגזרו עליו 88 חודשי פסילה מצטברת ובכלל זה היה תלוי כנגדו מאסר מותנה, בפרשה זו בשני אירועים נפרדים נהג הנאשם בזמן פסילה שהוטלה עליו באירוע אחד בהעדרו שם נגזרו עליו 30 חודשי פסילה.

הנאשם בפרשה זו כאמור מורשה במקור לנהיגה, אך יש לקחת בחשבון כי המתחם שיקבע להלן יהיה מתחם לשני אירועים של נהיגה בפסילה (ללא ביצוע עבירות נלוות מהותיות אותן ניתן להגדיר כבריונות כבישים) יחד עם אירוע נפרד של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

בנסיבות אלה, מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית, ולכן יש לאבחן את קביעת המתחם בפרשה זו אל מול פרשת גניים, כך גם לא מתאים המתחם לזה שנקבע בפרשת דרור אביטל.

אני קובע כי מתחם ענישה ינוע בפרשה זו בין 6 חודשי מאסר שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

מתחם הפסילה בפועל ינוע בין 6 חודשי פסילה ועד ל- 48 חודשי פסילה בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות -

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה ביחס לשלושת האירועים המצורפים.

יש לקחת עובדה זו לטובת הנאשם.

עברו הפלילי של הנאשם ישן ומשנת 2013 אין לחובת הנאשם כל הרשעה פלילית מהותית.

מבחינה תעבורתית משנת 2002 עת קיבל הנאשם רישיון נהיגה, לחובתו 30 הרשעות שכמעט כולן עבירות קנס למעט עבירה חמורה אחת של נהיגה במצב שכרות משנת 2016 בגינה נשפט בהעדרו והיא המקור פסילתו בגינה נהג פעמיים בזמן פסילה.

הנאשם לא גרם מעולם לתאונה ואין לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה.

כתוצאה מנהיגתו האחרונה בזמן פסילה, נעצר הנאשם מאחורי סורג ובריח והוא היה עצור 70 ימים עד ששוחרר בחלופת מעצר.

לנאשם רקע אישי מיוחד מאד אשר הובא בפני בית המשפט במהלך דיון שהתקיים בדלתיים סגורות ואף שלא הוצג מסמך רשמי תומך מטעם המדינה בעניין זה, קיבלתי את טיעוני ההגנה בנושא זה כעובדה לאור המסמכים שהוצגו ולאור טיעוני הסנגור בדיון החסוי לציבור שהתקיים בפני.

אני סבור כי רקע זה של הנאשם צריך אף הוא לקבל משקל לטובתו (גם אם לא מרכזי) בשיקולי ענישתו.

תסקיר שירות המבחן –

עולה מנתוני התסקיר כי הנאשם בן 34, אב לשבעה ילדים אשר חי באקלים כלכלי קשה מאד (בעמדה זו תומך גם דוח סוציאלי של מחלקת הרווחה באופקים שהוגש לעיוני).

לנאשם בת הסובלת מסכיזופרניה, המשפחה כולה גרה באופקים בדירה בת 3 וחצי חדרים, הנאשם ואשתו אינם מצליחים לייצר הכנסה שמאפשרת את קיום המשפחה ללא עזרה חיצונית, וניכר כי הנאשם מתמודד עם שגרת חיים קשה מאד.

עוד סקר שירות המבחן את עברו של הנאשם על רקע פעילות אביו עת עזבה המשפחה כולה את רפיח והשתכנה בישראל בהסכמה מלאה של המדינה.

שירות המבחן אינו מתעלם מאפשרות של רצדיוויזם מצד נאשם זה, אך סבור כי יש לנאשם פוטנציאל שיקומי, הוא הביע רצון לקחת חלק בתהליך שיקומי, ומבחינת הענישה סבור שירות המבחן שמתאימה ענישה הכוללת רכיב של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

אני סבור כי ניתוחו של שירות המבחן את נסיבות הנאשם מבחינה אישית ומשפחתית לצד מסקנתו הסופית כי תתרום לשיקום הנאשם ענישה הכוללת מאסר בדרך של עבודות שירות אל מול מאסר מאחורי סורג ובריח, יש בו כדי לפעול כשיקול נוסף לקולה בתנועת הענישה בתוך המתחם שקבעתי.

לאחר ששקלתי את הודאת הנאשם ללא ניהול הוכחות בשלושת התיקים שאוחדו, שקלתי את עברו הישן הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה, שקלתי את העובדה כי לא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה, ולקחתי בחשבון את נסיבות חייו המורכבות מאד ובכלל זה מסמכי הרווחה, תסקיר שירות המבחן והמסמכים החסויים שהגישה ההגנה, הגעתי למסקנות הבאות:

חלקו הנמוך של המתחם יכול היה להיות רלוונטי לו הענישה אותה אני מוצא כהולמת הייתה מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

אני סבור כדעת שירות המבחן למבוגרים כי בנסיבות המיוחדות של נאשם זה, יש לו פוטנציאל שיקומי, עברו התעבורתי הרלוונטי ישן (נהיגה בזמן פסילה קודמת משנת 2008) והוא לקח אחריות מלאה. לכן, יש הצדקה לענישה הכוללת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

כאשר בדרך ענישה זו אני בוחר כראויה בנסיבות, אין הצדקה בעיני ל- 6 חודשי מאסר (חלקו הנמוך של המתחם) ונכון בעיני לגזור 9 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

לקחתי בחשבון את העובדה כי נאשם זה היה עצור מאחורי סורג ובריח 70 יום רצופים ולאחר מכן תקופה ארוכה עצור באיזוק אלקטרוני.

מאחר והנאשם נותן את הדין על שני מקרים של נהיגה בפסילה (וברקע עבירה זהה ישנה נוספת) יחד עם נהיגה תחת השפעת אלכוהול במקרה נפרד, אין בעיני כל הצדקה לקיזוז של ימי המעצר מימי המאסר שירצה בפרשה זו בדרך של עבודות שירות. נכון שסוג העבירות ומספרן באו לצורך קביעת המתחם עצמו, אך יש בעיני לעובדה זו גם השפעה על ההכרעה בשאלת קיזוז אפשרי של ימי המעצר, קיזוז אותו כאמור אני דוחה בנסיבות.

ביחס לשאלת הפסילה בפועל, קבעתי כאמור מתחם פסילה שנע בין 6 ועד 48 חודשי פסילה.

אירוע ראשון של נהיגה בזמן פסילה מניב על פי רוב פסילה בת 9 חודשים כאשר נאשם מודה ולוקח אחריות מלאה ללא עבירות נלוות.

במקרה זה עסקינן בשתי עבירות של נהיגה בפסילה יחד עם עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול לגביה ענישת מינימום בת 3 חודשים.

צירוף מתמטי של העבירות מוביל ל- 21 חודשי פסילה, אך בהינתן שהחלטתי להקל עם הנאשם באשר לדרך ריצוי המאסר בפרשות אלה (מנימוקים שסקרתי לעיל), אני סבור כי נכון וצודק יהיה להחמיר את רכיב הפסילה כדי לייצר איזון נכון יותר והלימה נכונה יותר של הענישה הסופית שתיגזר אל מול חומרת מעשי הנאשם. חובה בעיני להרחיק את הנאשם מיכולת נהיגה לתקופה מוחשית שכן נהיגתו היא אשר יוצרת סכנה עת הוא פסול או תחת השפעת אלכוהול ומפני התנהגות זו של הנאשם יש להגן על הציבור.

אני מחליט כי כתוצאה משלושת פרשות אלה ירצה הנאשם 36 חודשי פסילה בפועל שיימנו במצטבר לכל פסילה אחרת התלויה כנגדו.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. הנאשם יצהיר ויתחייב בפני בית המשפט כי ימנע מביצוע העבירה בניגוד לסעיף 10(א) או 67 בפקודת התעבורה וזאת במשך שנתיים מהיום.

ככל שיבצע הנאשם עבירה זו תוך שנתיים מהיום, יתחייב הוא בזאת לשלם למדינה סך

של 5,000 ₪ או ירצה 60 ימי מאסר תמורת סכום זה.

בית המשפט רושם בפניו את התחייבות הנאשם בקולו כמתואר לעיל וזאת במקום חתימה על התחייבות במזכירות בית המשפט.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 36 חודשים.

פסילתו של הנאשם תימנה מיום 21.1.18 (עת נפסל כחלק מתנאי שחרורו) ללא צורך בהפקדת רישיון נוספת.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

ה. גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.
הנאשם יתייצב ביום 14.6.21 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות הצמודים לכלא באר-שבע לצורך תחילת ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות בעיריית אופקים.

ו. נוכח סיום תיק זה במתן גזר דין היום, אני קובע כי כל התנאים המגבילים בהם היה נתון הנאשם עד היום בטלים בזאת.

זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בנוכחות הצדדים.