ביום 27.3.18 הגיש התובע תביעה לביטול פסק דין מיום 12.12.16, שניתן על ידי מותב זה, בת"א 43961-04-14 (להלן: פסק הדין) ולהורות על קיומו של "משפט חוזר". במקביל הוגשה בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד במסגרתו יורה בית המשפט לנתבע להימנע מביצוע דיספוזיציה כלשהי בנכס מושא התביעה ברחוב המלך ג'ורג' 46 תל אביב היודע כחלקה 74/4 בגוש 6904 (להלן: החנות או הנכס), וזאת עד למתן פסק דין בתביעה.

רקע

1. ביום 28.4.14 הגיש הנתבע דכאן (להלן: מועלם) נגד התובע דכאן (להלן: דונל) תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה במסגרתה עתר, בין היתר, לחייב את דונל לחתום על הסכם מכר הנוגע לחנות ואשר צורף להסכם אופציה בין הצדדים מיום 15.7.11 (להלן: "הסכם האופציה" ו- "הסכם המכר" בהתאמה).
2. מועלם טען, כי בשנת 2011, לאחר ששכר את החנות מדונל משנת 2008, פנה אליו דונל בהצעה למכור לו את החנות. ביום 15.7.11 נחתם בין הצדדים, בנוכחות עו"ד שחר כהן ואחיו של מועלם, הסכם האופציה, במסגרתו ניתנה למועלם האופציה להודיע על קיבול ההצעה בתוך 5 שבועות ולרכוש את החנות תמורת 385,000$. להסכם האופציה צורף הסכם המכר עליו התחייב דונל לחתום עד ליום 31.8.11. מועלם הודיע לדונל כבר למחרת, בנוכחות עו"ד כהן, על מימוש האופציה בעל פה ובהמשך אף הודיע בכתב. דונל ביקש ממועלם להמתין מעט, על מנת שיתייעץ עם עורך דין, ולאחר מכן יעביר מועלם את הכסף לחשבון שימסור לו בארה"ב, בה חי דונל לסירוגין.
3. עוד טען מועלם כי בין הצדדים הוסכם כי עד להוצאת העסקה אל הפועל, כל תשלום שיבוצע על ידי דונל בקשר לשכירות יחשב גם לתשלום על חשבון התמורה על פי הסכם האופציה.
4. מועלם טען כי לאחר החתימה, דונל ניתק עמו קשר, הורשע בפלילים, ריצה תקופת מאסר בבית הסוהר, שב לארה"ב והקים עסק. לטענתו יצר קשר עם דונל שלוש פעמים במהלך תקופה זו ובכל פעם דונל הבטיח לו כי עם הגעתו ארצה יחתום על הסכם המכר וניתן יהא להשלים העסקה.
5. לטענת מועלם, במהלך פברואר 2014 יצר לפתע דונל קשר עמו וביקש להאריך את הסכם השכירות. לקראת סוף מרץ 2014 הגיע דונל עם דודו, אבירם, לחנות, ושוחח על חידוש הסכם השכירות, בעוד מועלם דרש את מימוש הסכם האופציה. על כן הוגשה תביעתו לבית המשפט לאכיפת ההסכם.
6. מנגד טען דונל, כי בין הצדדים היה קיים הסכם שכירות בלבד, וכי התבססות מועלם על הסכם האופציה היא הזויה וכל מטרת התביעה היא לשפר את תנאי הסכם השכירות. עוד טען דונל ביחס להסכם האופציה כי מועלם פנה אליו בשנת 2011 והחל לשדל אותו למכור לו את החנות, והביא בפניו "הסכם אופציה", אשר העתקו "המקורי" נמצא אצל דונל. ההסכם הוכן ככל הנראה על ידי חברו של דונל, עו"ד שחר כהן. ההצעה של מועלם לדונל בהסכם האופציה הייתה כי הוא ישלם לו 885,000$ כאשר 500,000$ ישולמו ישירות לידי דונל מבלי שסכום זה יצוין בהסכם האופציה, ובהסכם האופציה עצמו יירשם סכום של 385,000$ בלבד. עוד טען דונל כי יש בידיו הסכם אופציה מקורי שאינו חתום וכי זה שצורף לכתב התביעה הוא מזויף וחתימתו זויפה על גביו.
7. בנוסף טען דונל כי ביום 26.11.08 נערך בינו לבין רעייתו "הסכם מתנה" בפני נוטריון בארה"ב לפיו הועברו הזכויות בחנות משם דונל לרעייתו ועל כן אין הוא יכול למכור את החנות ללא הסכמת רעייתו, למרות שבנסח הטאבו הוא מצוין כבעלי החנות. עוד טען כי לאחר היוועצות עם אשתו סירב למכירת החנות.
8. לחילופין טען דונל, כי גם אם נחתם הסכם אופציה לא הייתה גמירות דעת ומסוימות שכן מועלם לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לקדם את האמור בהסכם, והמשיך לשלם את דמי השכירות, לא הפקיד את דמי האופציה בנאמנות ולא ביצע במשך 3 שנים פעולות אחרות המעידות על מסוימות וגמירות דעת. לעניין זה הוסיף דונל, כי מועלם ניצל את מצבו הרפואי והנפשי בגין התמכרותו לסמים, תוך שהוא גם מספק לו אביזרים לצורך שימוש בסמים, ופנה אליו בהצעה שימכור לו את החנות תוך שהוא מגייס לצורך העניין את חברו, עו"ד שחר כהן.
9. לאחר שמיעת העדויות בתיק, וסיכומי הצדדים, נתתי פסק דין המקבל את התביעה, במסגרתו קבעתי כי אני נותנת אמון בעדותו של מועלם ועדיו ומעדיפה אותה על פני עדותו של דונל ועדיו.
10. באשר לחתימה על הסכם האופציה נקבע, כי יש להעדיף את גרסתו של מועלם כי דונל חתם על הסכם האופציה ביום 15.7.11 בחנות בנוכחות הצדדים להסכם, וכן בנוכחות עו"ד שחר כהן ואחיו של מועלם, תוך התבססות על עדותו הבהירה והמהימנה של עו"ד שחר כהן, אשר לא עורערה על ידי דונל, בצירוף עדות אחיו של מועלם. לעניין זה נקבע כי כנגד שלוש העדויות הברורות כי דונל חתם על הסכם האופציה, עמדה עדותו היחידה של דונל, כי לא חתם על ההסכם וכי חתימתו זויפה, עדות אשר לא יכולתי לתת בה אמון ואשר לא הובאה לה כל תמיכה, ואף לא הוגשה מטעמו חוות דעת לעניין הזיוף.
11. טענה נוספת שהעלה דונל, ואשר נדחתה בפסק הדין, הייתה, כי זכויותיו בחנות הוענקו במתנה לאשתו עוד ביום 26.11.08 ולכן אינו רשאי למכור החנות בהעדר הסכמתה, והיא סירבה לעסקה.
12. לעניין זה נקבע, כי דונל לא עמד בנטל להוכיח כי המסמכים שהציג, ואשר נטען כי הם מסמכי מתנה על פי חוקי מדינת ניו יורק, אכן נחתמו בשנת 2008 כטענתו.
13. בנוסף לכך נקבע, כי הנכס עדיין רשום בטאבו על שם דונל ולא הועבר על שם אישתו, וכי על פי ניסוח ההסכם, המדובר במתנה שנכנסת לתוקפה רק במותו של דונל. מכאן שזכות הבעלות עוברת למעשה רק עם הפטירה או בהפכו לבלתי כשיר. על כן נקבע כי בהעדר חוות דעת המסבירה מהו אותו מסמך ומה מטרתו אי אפשר לקבוע כי מדובר במתנה.
14. עוד נקבע כי מעדות אשתו של דונל עלה, כי רק לאחר התביעה ידעה על המכירה ומעולם לא שמעה על אפשרות כזו או על אופציה למכירה לפני שהחלה התביעה הזו, על כן עדותו של דונל כי התייעץ עם אשתו לגבי הסכם האופציה, והיא החליטה שלא למכור לא עלתה בקנה אחד עם עדותה.
15. על כן נקבע כי הסכם האופציה תקף ומחייב את הצדדים, וזאת בכפוף לתשלום התמורה לדונל בסך של 385,000 דולר ארה"ב במועד עריכת הסכם האופציה, וכאשר כל סכום ששולם מיום 31.8.11 על ידי מועלם לדונל או למי מטעמו שולם על חשבון תמורת החנות.
16. על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא חלוט.

ההליך דכאן

1. דונל הגיש התביעה הנדונה לביטול פסק הדין ובמקביל עתר למתן צו מניעה לאיסור דיספוזיציה בנכס.
2. לטענת דונל יש לבטל את פסק הדין נוכח מסמכים חדשים ואישור עורך דין לעניין הדין הזר, וכי הותרת ההכרעה הקודמת לפיה חוטא יוצר נשכר מחייבת התערבות בית המשפט לשם תיקון העוול שנוצר.
3. דונל חזר על טענתו כי בשנת 2008 העביר את הנכס במתנה לאשתו, אולם הוא התקשה להביא את המסמכים המאשרים זאת בשל העובדה שלא נמצאה הנוטריונית, אשר אישרה את הסכם המתנה בשנת 2008, כעת לאחר שהמסמכים נמצאו על ידו יש לבטל את פסק הדין ולקיים משפט חוזר, שכן ממסמכים אלו עולה כי העביר את החנות במתנה לאשתו בשנת 2008 ובטרם נחתם הסכם כלשהו עם מועלם.
4. ראיות נוספות אשר לטענת דונל יש בהן כדי להצדיק ביטול פסק הדין הן חלופת מכתבים בין עו"ד ובר, ב"כ בנק הפועלים לבין מועלם. לטענת דונל לקראת סוף שנת 2011 תחילת 2012 בנק הפועלים, באמצעות עו"ד שלמה ובר, הגישו תביעה נגד דונל בגין אי תשלום המשכנתא על הנכס. במסגרת הדיון בבית המשפט הגיעו מועלם ודונל לדיון, על מנת לבחון המשך הפעילות בנכס. בהתאם להסכם עם עו"ד ובר נקבע כי דונל ישלם את דמי השכירות החודשיים בגין תשלומי המשכנתא, וכי הללו יועברו ישירות ממועלם לבנק. כאשר מועלם הפסיק להעביר כספים שלח לו עו"ד ובר מכתב ואף ביצע מסירה לזימון חקירה בהוצאה לפועל.
5. עוד מעלה דונל בכתב התביעה וכן בבקשה לצו מניעה טענות רבות באשר להצדקה בביטול פסק הדין, אשר מעיון בהן עולה כי הן טענות ערעוריות ביחס לקביעות בפסק הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה וכן בכתב התביעה, וללא צורך בתגובת הצד שכנגד אני מורה על דחיית התביעה ומכוחה אף דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני. להלן אנמק.

המסגרת הנורמטיבית

1. הסמכות להורות על ביטולו של פסק דין חלוט ועל עריכתו של משפט חוזר בעניין אזרחי אינה מעוגנת בחקיקה, אך הוכרה בפסיקה במסגרת סמכותו הטבועה של בית המשפט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה ביתדין [ראו ע"א 4682/92 עיזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371 (2003) (להלן: פס"ד שעיה)].
2. הפסיקה בה נדונה האפשרות לקיומו של משפט חוזר התייחסה בעיקר למקרים של תרמית, קרי כי פסק הדין הושג במרמה, אך הכירה באפשרות העקרונית לביטול פסק דין גם בשל עילות נוספות ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות, אשר בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (ראו סעיף 5 לפסק דין שעיה).
3. עוד נקבע בפסיקה, כי השימוש בסמכות להורות על ביטול פסק דין וקיומו של משפט חוזר יהיה בה רק בהתקיים נסיבות דרמטיות ובמקרים חריגים ונדירים [רע"א 8702/16 צבי רוזנבלט נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז המרכז ( 17.11.16)].
4. בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612, 620 (2010) (להלן: פסק דין טורג'מן) סקר בית המשפט העליון (כבוד השופטת ע' ארבל) את התנאים לקיום משפט חוזר בהליך אזרחי ולעריכת איזון בין שני הערכים המתחרים של מערכת המשפט – האחד, עקרון סופיות הדיון; והשני, הרצון להגיע לחקר האמת ולא ליתן לאדם ליהנות מפרי עוולתו. בית המשפט העליון קבע 3 תנאים אשר בהתקיימם ייעתר בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר אזרחי, כדלקמן: הראשון- אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות לכאורה את טענת המרמה; השני- חיוניות הראיה, משמע, האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק הדין אותו מבקשים לבטל במסגרת משפט חוזר שייערך; התנאי השלישי- כאשר מדובר בראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בשקדנות סבירה לפני מתן פסק הדין. בהתייחס לתנאי זה, הדגישה כב' השופטת ארבל כי אומנם מדובר בתנאי ראוי, אך "יש לפרשו באופן שיתיישב עם עקרונות הצדק. לפיכך, יש לנקוט לטעמי בפרשנות מקלה עם הטוען למרמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו, ולשים דגש בעיקר על שני התנאים האחרים...".
5. עוד נקבע, כי ביטול פסק דין מהווה מחיר מוצדק כאשר התגלתה מרמה, שלא ניתן היה לגלותה בעת ניהול ההתדיינות הקודמת, אך מוצדק פחות כשהיתה אפשרות לגלותה בשקדנות סבירה כבר בעת ההיא (פסקה 16 בפסק הדין). בעניין פרשנות התנאי בדבר השקדנות הסבירה, מוסיף בית המשפט כי ניתן לסטות מתנאי זה במקרים בעלי חשיבות ציבורית או עוול משמעותי לאחד הצדדים, שאז תיטה הכף לכיוון פתיחת ההליך הסופי מחדש, חרף מחדליו או רשלנותו של הצד המבקש זאת.

מן הכלל אל הפרט

1. בענייננו ולאחר עיון בטענותיו של דונל, ואף אם טענות אלו היו עומדות מבלי שנסתרו, לא היה בהן כדי להצדיק קבלת בקשתו של דונל לביטול פסק הדין.
2. ראשית אציין כי בפסק הדין נעשתה התייחסות להתרשמותי מעדות מועלם לעומת עדותו של דונל, ונקבע כי אני מעדיפה את עדות מועלם ועדיו על פני עדותו של דונל והעדים מטעמו. די בקביעה זו כדי להכביד הנטל המוטל על דונל במסגרת ההליך הנדון לצורך קבלת בקשתו לביטול פסק דין.
3. מעבר לאמור, והואיל ולא נטען על ידי התובע כי פסק הדין הושג בתרמית, אלא נטען ל"ראיות חדשות", אזי לא מצאתי כי יש במסמכים, אשר צורפו על ידי דונל, כדי להצדיק קבלת הבקשה לביטול פסק דין.
4. ראשית אציין כי על פי הפסיקה, כפי שפורטה לעיל, לצורך קיומו של משפט חוזר בגין גילוין של ראיות חדשות יש להוכיח כי המדובר בראיות, אשר לא ניתן היה להמציאן בשקידה סבירה לפני מתן פסק הדין.
5. בענייננו ה"ראיות החדשות" אותן מבקש דונל לצרף כעת הם:

א. אישור נחזה של הנוטריונית, אוקסנה סטרשנוב, מיום 23.12.16 (מספר ימים לאחר מתן פסק הדין על ידי) כי המסמכים בעניין החנות, שנעשו בין דונל לאשתו נחתמו כבר בשנת 2008, אישור המאומת על ידי נוטריון (להלן: האישור של אוקסנה);

ב. מסמך אשר כותרתו "אישור עורך דין", אשר נערך ב- 24.1.18 על ידי עו"ד סנדרה ר. ברון;

ג. חלופת המסמכים בין ב"כ הבנק למועלם.

דונל אינו מנמק בבקשתו מדוע לא יכול היה להמציא מסמכים אלו בעת המשפט שהתנהל בפני וכיצד והאם רק כעת התגלו אלו בפניו.

1. באשר לצירוף האישור של אוקסנה, הרי שדונל טען בדיון בפני כי אינו יכול למצוא את אוקסנה (ראו סעיף 51 לפסק הדין), אך לא ביקש מתן אורכה למציאתה או דחיית מועדי הדיון, וכאשר עולה בבירור, כי היא חתמה על האישור עוד בדצמבר 2016, ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין. מהתנהלות זו עולה, שניתן היה להביאה בשקידה סבירה גם לדיון ככל שהיה מבקש. במקום זאת, המתין דונל למתן פסק דין בתיק ורק מספר ימים לאחריו החתים את אוקסנה על המסמך. לעניין זה דונל אינו מנמק כיצד דווקא במועד זה טרח למצוא את אוקסנה וזאת בשונה ממועד ניהול התביעה.
2. עוד אציין כי גם אם היה מתקבל האישור של אוקסנה במועד המשפט, או בהליך לקיומו של משפט חוזר, והיה נקבע כי המדובר באישור אותנטי המוכיח את קיומם של המסמכים בין דונל ואשתו בשנת 2008, אזי אין בקבלתם כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

זאת באשר בסעיף 59 לפסק הדין נקבע לעניין ההסכם בין דונל לבין אשתו כך:

"יתר על כן, אין מחלוקת כי הנכס עדיין רשום בטאבו על שם הנתבע וכלל לא הועבר על שם האישה. עוד יש לציין כי על פי ניסוח ההסכם, הרי שמדובר במתנה שנכנסת לתוקפה רק במותו של הנתבע. ראשית, הנתבע מותיר בידיו את זכות החזקה בנכס (ראו סעיף 4); שנית, באותו סעיף 4 גם נכתב: "במועד פטירתי או במקרה שאהפוך לבלתי כשיר להתקשר בחוזים, הריני מורה לשלוחי למסור את הנכס למרינה דונל על מנת שתוכל לעשות בו שימוש בלתי מוגבל...". מכאן שזכות הבעלות עוברת למעשה רק עם הפטירה או בהפכו לבלתי כשיר. נראה אם כך, כי ללא חוות דעת ברורה המסבירה מהו אותו מסמך ומה מטרתו אי אפשר לקבוע כי מדובר במתנה". (ההדגשה הוספה).

1. זאת ועוד, בהתאם לפסק הדין היה על דונל לצרף במועד ניהול הגנתו, חוות דעת משפטית באשר למשמעות ההסכם, האם מדובר אכן בהסכם מתנה, חוות דעת שאין חולק כי יכול היה לצרף בזמן אמת. אף עתה וגם לאחר שהוגש האישור של אוקסנה, אין בו כדי להתמודד עם הקביעה בדבר אי צירוף חוות דעת, אשר תוכיח כי לא ניתן היה למכור את החנות למועלם, בשל העברתה לאשת דונל.
2. גם ה"אישור" של עורכת דין הגב' סנדרה ר. ברון מיום 24.1.18 אינו מסייע לתובע ואינו יכול להוות תחליף לחוות דעת משפטית ערוכה כדין. במסגרת ה"אישור" צוין כך:

"1. הנני עורכת דין מוסמכת במדינת ניו יורק.

2. שירותי נשכרו על ידי הגב' מרינה דונל.

3. ב- 26 לנובמבר 2008, יעקב דונל, בעלי הנכס הממוקם ברחוב קינג ג'ורג' 46 בתל אביב ישראל (להלן: "הנכס") חתם ומסר שטר מתנה נוטריוני לנעברת מירה דונל.

4. עד להעברה היה אברהם אסיס, אשר אין לו כל חלק בבעלות הנכס.

5. החל מה- 26 לנובמבר 2008, עם ביצוע ואימות נוטריוני של שטר המתנה, הושלמה העברת הבעלות ומרינה דונל הפכה לבעלת הנכס.

6. ב- 20 למאי 2014 שטר המתנה הוצג לאימות באפוסטיל ונחתם באפוסטיל.

7. ב- 26 נובמבר 2008, מרינה דונל שאינה תושבת ישראל והינה תושבת מדינת ניו יורק, העניקה ייפוי כוח ליעקב דונל, לגבות דמי שכירות, לשלם מיסים ולתחזק את הנכס.

8. ייפוי הכוח החריג את הזכות להעביר/למכור את הנכס בלי הסכמתה הכתובה של מרינה דונל.

9. ייפוי הכוח ניתן לביטול בכל עת ללא הודעה, לפי שיקול דעתה של מרינה דונל.

10. בחנתי את השטר, ייפוי הכוח ואת מסמכי הבעלות הקשורים בנכס, ומרינה דונל היא הבעלים יחיד החוקי של הנכס בקינג ג'ורג' 46 תל אביב ישראל".

1. לא זו בלבד שאין כל הצדקה להגשת מסמך זה כעת, במקום הגשתו במועד ניהול התביעה, אזי אף בו אין כדי לסייע לדונל. שכן המדובר במסמך, אשר כותרתו "אישור עורך דין", והוא אינו מהווה חוות דעת משפטית באשר למשמעות הממסכים שנחתמו בין דונל לאשתו. אין די ב"אישור" נחזה של עורכת דין, אשר לא ברורה הכשרתה ונסיונה, ואשר לא הוגש בדרך של חוות דעת כדין, כדי להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט. לעניין זה אציין כי בדיון הקודם מועלם העלה טענות רבות בנוגע למשמעותו של ההסכם, אשר מסמך זה כלל אינו מתמודד עימן (ראו סעיף 53 לפסק הדין) ועולה כי הוא בא לקבוע עובדות, תחת שיציג את הבסיס המשפטי לאותן עובדות. אציין כי הערותי בעניין הן למעלה מן הצורך שעה שחוות דעת (כאשר מסמך זה אינו מהווה חוות דעת) באשר להסכם זה היה על דונל להגיש כבר בעת ניהול התביעה ולא לאחר שניתן פסק הדין.
2. בנוסף ואף מבחינת התרשמותי מעדויות דונל ואשתו נקבע בפסק הדין, כי טענות דונל לא התיישבו עם עדותה של אשתו, שכן בעוד שדונל טען כי התייעץ עם אשתו והיא לא הסכימה למכר החנות, העידה האישה כי מעולם לא שמעה על האופציה של מכירה לפני שהחלה התביעה (סעיף 60 לפסק הדין).
3. באשר לחלופת המכתבים בין בא כוח הבנק לבין מועלם, אזי ואף לגבי מסמכים אלו דונל אינו מנמק כיצד גילה אותם ומדוע לא המציאם כבר במועד ניהול הדיון הקודם. יתרה מהאמור, מעיון במסמכים אלו אין כדי להוכיח כי עצם העובדה שמועלם העביר לבנק את דמי השכירות עבור הנכס על חשבון תשלום חוב המשכנתא, משמעה, כי הסכים שהוא בגדר שוכר בנכס ואינו טוען לזכות הבעלות בו.
4. באשר ליתר הטענות שהעלה דונל בכתב התביעה ובבקשה למתן סעד זמני עולה, כי המדובר בטענות ערעוריות במהותן, המופנות כלפי פסק הדין ואשר הדיון בהן היה אמור להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין, לו היה מוגש, ובוודאי שאינן יכולות לבסס ביטול פסק הדין ומשפט חוזר.
5. בנסיבות אלו ואף כי אני ערה לפסיקה בדבר דחיית תביעה על הסף (ראו ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, מ(2) 668 (1986), אזי במקרה הנדון, בו התביעה נשמעה בפני וכן העדויות מטעם הצדדים, אשר לאחר שמיעתם קבעתי, כי לא השתכנעתי מעדותו של דונל וכי אני מעדיפה על פניה את עדותו של מועלם ועדיו, ושעה שאין במסמכים, אשר צורפו כעת כדי לסתור את הקביעות בפסק הדין ואת תוצאתו, ואף אין הסבר לאי המצאתם בהליך הקודם, וכן שעה שלא מדובר ב"נסיבות דרמטיות" ומקרה "חריג ונדיר", כמאמר הפסיקה, הרי שיש להורות על סילוק התביעה לביטול פסק הדין על הסף ועימה הבקשה לצו מניעה.
6. בנסיבות אלו בהן לא התבקשה תגובת הצד השני, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.