1. התובעים הגישו ביום 28.3.2019 תביעה לתשלום פנסיית נכות ופנסיית שאירים, בעקבות פטירת המנוח טארק אבו עקל ז"ל (להלן: "המנוח"). בכתב הגנתה טענה הנתבעת בין השאר כי לתובעת מס' 1 עומדת הזכות לפנסיית שאירים, אשר החלה להשתלם לה בתאריך 1.4.2018 לרבות תשלומים רטרואקטיביים. אשר לפנסיית נכות, נטען כי מבדיקה שנערכה עלה כי לא הוגשה כל תביעה לפנסיית נכות על ידי העמית המנוח לפני פטירתו.

2. ביום 4.10.2018 התקיים דיון מוקדם בתביעה. ביום 15.11.2018 ולאחר בדיקה, הודיע ב"כ התובעים כי התובעים אינם עומדים עוד על רכיב התביעה לעניין פנסיית השאירים. אשר לפנסיית הנכות, נטען כי התביעה תסולק ככל שיוגש תצהיר מטעם נציג בכיר של המחלקה הרלוונטית לפיו לא הוגשה תביעה כזו לנתבעת על ידי המנוח. ביום 30.12.2018 הוגש תצהיר מנהלת מחלקת תביעות של הנתבעת, המאשר כי המנוח לא הגיש תביעה לפנסיית נכות והתביעה ברכיב זה גם כן נמחקה.

משכך, נותרה במחלוקת שאלת ההוצאות. בדיון המוקדם הצהירו הצדדים כי שאלה זו תוכרע על בסיס טיעונים בכתב.

הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין ההוצאות.

3. טענות הצדדים –

לטענת התובעים, הנתבעת התמהמה בטיפול בתביעתם, כפי שגם עולה מכתב ההגנה, לפיו התביעה לנתבעת הוגשה ביום 11.5.2016, איסוף החומר הרפואי והחסרים הושלמו ביום 5.2.2017 ואף על פי כן רק החל מיום 1.4.2018 החלה הפנסיה להשתלם. הנתבעת אישרה את תביעת התובעת מס' 1 לפנסיית שאירים רק לאחר שהוגשה התביעה ועל אף שב"כ התובעים ניסה לסיים את המחלוקת ללא פנייה לערכאות. התביעה לפנסיית נכות הוגשה רק משום שנציג הנתבעת ציין לפני ב"כ התובעים כי תיקו של המנוח נמצא במחלקת נכות. בנסיבות אלו ובשים לה לסכום הקצבה הנמוך, התובעת לא צריכה לשאת בהוצאות הפנייה לערכאות. לטענת התובעים יש לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמה.

לטענת הנתבעת התובעים הגישו תביעה בלתי מבוססת והשחיתו את זמנו היקר של בית הדין. נטען כי מדובר בשיטת "מצליח". אשר לפנסיית השאירים נטען כי פירוט השתלשלות העניינים מצויה בכתב ההגנה וכי התובעים השלימו את המסמכים החסרים רק ביום 5.2.2017. בהמשך הועבר עניינו של המנוח לאיסוף חומר רפואי, הליך שתלוי במוסדות הרפואיים ואינו תלוי בנתבעת. לאחר שחלפו "כמה וכמה חודשים", ניתן היה להעביר את בחינת עניינו של המנוח לידי ועדה רפואית והחל מיום 1.4.2018 משולמת פנסיית השאירים. נטען כי להגשת התביעה בבית הדין לא היה קשר לעיתוי אישור התביעה. ב"כ הנתבעת המציאה לב"כ התובעים את כלל המסמכים והתובעים התעלמו מהם ומשכו את ההליכים בקשר לבירור פנסיית הנכות. נטען כי לא הומצאה ראיה להתנהלות רשלנית או ל"טרטור" של התובעים ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך.

4. דיון והכרעה בשאלת ההוצאות –

עיון בהשתלשלות העניינים המתוארת בכתב ההגנה, מעלה כי בחינת רופא הקרן נערכה ביום 21.3.2018, סמוך לפני הגשת התביעה ולאחר שהתובעים כבר הסתייעו בבא כחם. מדובר בפרק זמן שהינו מעבר ל"כמה וכמה חודשים" מאז שהוקמה התביעה, ביום 5.2.2017. ככל שהימשכות הליך איסוף החומר הרפואי בפרק זמן של למעלה משנה, לא היתה תלויה בנתבעת כפי שנטען על ידה בהליך זה, היה על הנתבעת לפרט ולהסביר כיצד ומדוע אירע הדבר. כמו כן, לטענת הנתבעת העובדה כי קצבת השאירים החלה להשתלם מספר ימים לאחר הגשת התביעה, אינה מלמדת על כך כי קיים קשר בין הדברים. אולם סביר יותר להניח ובהעדר הסבר אחר, כי לא מדובר בעיתוי מקרי. לפיכך יש להביא בחשבון כי פתיחת ההליך המשפטי, על ההוצאות הכרוכות בכך לתובעים, סייע בקידום הטיפול בתביעה לפנסיית שאירים.

כן ראיתי לנכון להביא במסגרת השיקולים, את העובדה כי התביעה בגין פנסיית נכות, הוגשה על בסיס שיחת טלפון עם נציג הנתבעת ולא על בסיס גרסה עובדתית ברורה של התובעים בשאלה האם הוגשה תביעה לפנסיית נכות על ידי המנוח עוד בחייו, כפי שתואר בפרוטוקול. תביעה זו נמחקה לאחר שנדרש תצהיר מאת מנהלת מחלקת תביעות של הנתבעת.

5. לאור כל זאת – מצאתי כי על הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בגין תביעה זו, בסך של 3,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ט, (18 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.