1. התובע, היה אסיר בכלא מעשיהו מיום 21.05.17 ועד ליום 9.10.17 אז שוחרר לאחר ריצוי שני שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

2. לטענת התובע, מיד ובסמוך לתחילת ריצוי העונש, הוא החל לסבול ממזיקים, קרציות וכינים שעקצו אותו ללא הרף בכל חלקי גופו. עקיצות אלו גרמו לו סבל רב וכאבים, ולא הייתה לו מנוחה לא ביום ולא בלילה. הדבר גם הוביל לבידוד חברתי שכן בשל מצבו האסירים האחרים התרחקו ממנו.

3. לדבריו, הוא הופנה מספר פעמים לרופאת בית הסוהר ד"ר טטיאנה קרלר וזו אבחנה כי העקיצות הינם תוצאה של חום ומתח, ונתנה לו אישורי מחלה. ביום 13.06.17 הוא הופנה לרופא עור, ד"ר גיא שלום, וזה אבחן כי התובע סובל מעקיצת חרקים. הרופא המליץ על רחצה עם סביעור, משחה למריחה לפני השינה, טיפול תרופתי והחלפת מצעים ובגדים שיכובסו בהרתחה. לטענת התובע, לא סופקו לו אמצעים אלו והוא המשיך לסבול מהעקיצות ומגירודים.

4. התובע הוסיף כי הנתבעת – שירות בתי הסוהר, גם לא פעלה למיגור המזיקים מתאו, לא ערכה חיטוי בתא, ונותרה אדישה לסבלו וכאביו.

5. התובע הוסיף וציין כי עם שחרורו מבית הכלא הוא היה במצב קשה והוא הציג תמונות המתעדות את מצבו הקשה עם שחרורו כשהוא מלא עקיצות מכף רגל ועד ראש. הוא פנה לרופא עור שקבע לו דרך טיפול וכך לאחר חודש וחצי הוא נרפא.

6. בנסיבות אלו הוא הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת, אותה העמיד על סך של 33,400 ₪ בגבול סמכותו של בית משפט זה.

7. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה לאחר שהתובע טען טענה שברפואה לפיה הנזק שנגרם לו היה כתוצאה מעקיצה של מזיקים והוא לא צרף חוות דעת להוכיח זאת. המסמך של הרופא אליו פנה התובע עם שחרורו, אינו חוות דעת ואין בו כדי לאבחן את מצבו של התובע, וודאי לא לקשור את מצבו לעקיצת כינים או קרציות.

8. עוד טענה הנתבעת כי עיון בתיקו הרפואי של התובע מלמד כי הנתבעת לא חסכה כל מאמץ בטיפול הרפואי שניתן לתובע ואין כל ממש בטענה כי היא התרשלה כלפיו.

9. הנתבעת הוסיפה כי טענות התובע היו צריכות להיות מועלות במסגרת "עתירת אסיר" ולבית משפט זה אין מסכות לדון בתביעת נזיקין שלמעשה עוקפת את טענתו המנהלית של התובע שהייתה צריכה להיות מועלת ככזו בפני הערכאה המתאימה.

10. ראשית יש להסיר מהדרך את טענת הסמכות. ברי כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעת נזיקין כנגד הנתבעת בטענה שהיא התרשלה בטיפול בתובע במהלך שהותו תחת אחריותה. העובדה כי יכול היה לפנות בעת שהותו בכלא אל הערכאה המוסמכת במסגרת "עתירת אסיר", אינה מונעת ממנו לתבוע עתה תביעת נזיקין בשל מחדליה הנטענים של הנתבעת. מה גם, שלוּ היה התובע עותר כנגד הנתבעת, אזי לכל היותר היא הייתה מחויבת העניק לו טיפול ראוי, כפי שהיא מצווה הייתה ממילא, והטענה במסגרת הליך זה הינה כי היא לא מילאה את חובתה. האסמכתאות אליהן הפנתה הנתבעת בכתב הגנתה העוסקות בתביעת פיצוי חלף תקיפה ישירה של החלטה מנהלית (כדוגמת רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל) אינה ממין העניין.

ולגופו של עניין.

11. הנה כי כן, לדיון התייצב מר אבי משה ממרפאת כלא מעשיהו, אשר טען כי הטיפול שהומלץ על ידי הרופאים ניתן לתובע, ועל אף שהוא לא הציג אסמכתא על מתן הטיפול הוצגה אסמכתא על כך שבמועדים הרלוונטיים, התרופות שהומלצו לטיפול בתובע נופקו ממרפאת כלא מעשיהו לאסירים.

12. ואולם, איני סבור כי השאלה האם התובע קיבל טיפול כזה או אחר, או אילו פעולות נעשו בתאו של התובע להפסקת המצב ולתיקונו, רלוונטיות ונדרשות לשם הכרעה במחלוקת. לצד זאת, גם העובדה שהתובע לא פנה במסגרת "עתירת אסיר" אין בה כדי לשנות.

13. ואבהיר. הן ד"ר קרלר והן ד"ר שלום ציינו כי התובע סובל מגרד ומעקיצות חרקים. למעשה, לא יכולה להיות מחלוקת כי במשך שהותו של התובע בכלא הוא סבל מגירודים בכל חלקי גופו, תהא הסיבה להם אשר תהא. הדבר עולה בצורה ברורה מהמסמכים שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה הכוללות את הפניות השונות של התובע לגורמי הרפואה השונים בכלא. העובדה שהתובע לא הגיע לכל מסדרי החולים שהתקיימו בכלא ואליהם הוא נרשם אין בה לשנות דבר. הוא ביקר די פעמים בגין בעיה זו אצל רופאי הכלא ולא היה צורך בהתייצבויות נוספות שממילא התברר לא הועילו בדבר. עדותו של התובע כי התמונות שהוגשו על ידו בהן הוא נראה כשכל גופו מלא עקיצות, מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, צולמו על ידו עם שחרורו מהכלא – מהימנה עלי.

14. מציאות זו, שהתובע סבל מעקיצות וגירודים קשים בכל תקופת שהותו בכלא, מציאות שכאמור לא יכולה להיות שנויה במחלוקת, ועדותו מהימנה עלי והמסמכים מאששים זאת, היא מציאות בלתי נסבלת. לשאלה מה בדיוק גרם לכך, מזיקים שהיו בתא, כינים, קרציות, או כל סיבה אחרת, אין כל כך רלוונטיות.

15. למותר לציין את מושכלות היסוד, כי "כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו; או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין..." (בג"ץ 337/84 הקומה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826, 832 (1984). רק לאחרונה, חזר בית המשפט העליון וציין פעם נוספת כי "כתלי בית הסוהר אינם 'חור שחור נורמטיבי', שמעבר לחומותיו אין זכויות ואין מגן. נהפוך הוא, האסיר – אשר לו כמובן חובות התנהגות במאסר – נתון במשמורתה של המדינה, והיא נושאת לגביו באחריות מוגברת" (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים (פורסם בנבו, 13.06.17)). האחריות לאפשר לאסיר חיים וקיום אנושי בכבוד, במגבלות ההכרחיות של הכלא, היא של המדינה. מצב בו אסיר הנכנס לכלא מצוי במשך 4 וחצי חודשים תקופת שהותו בכלא, במצב בלתי נסבל, כשכל גופו מלא עקיצות והוא מגרד בכל חלקי גופו בכל שעות היממה - וכאמור, עדותו של התובע בעניין זה מהימנה עלי והיא נתמכת גם מהחומר שהוצג על ידי הנתבעת – אינה עולה בקנה אחד עם אחריות זו וחובותיה של המדינה לדאוג לכבודם ולקיום אנושי בכבוד של המצויים תחת אחריותה בבתי הסוהר. אין מחלוקת כי התובע פנה, למצער פעם אחת בכתב, וציין כי הוא מבקש לעבור אגף בשל החרקים שבו, והוא נענה בשלילה, אך גם ללא פנייה זו, לא ניתן להשלים עם מצב בו אסיר יהיה במצב דוגמת זה שהיה התובע מצוי בו והטיפול, ככל שניתן, לא יועיל, והוא יישאר באותו מקום ובאותו מצב.

16. פשיטא כי לא ניתן לטעון לאשם תורם של התובע כפי שטענה הנתבעת בהגנתה, טענה שלא הייתה ראויה להיטען, שכן היכולת לטפל במצבו של התובע בעת שהותו בין כותלי הכלא כאסיר, היא רק של הנתבעת.

17. התובע זכאי אפוא, לפיצוי על המצב הקשה ממנו סבל במהלך שהותו בין כותלי הכלא באחריותה של הנתבעת, ואני אומד את הפיצוי הראוי בסך של 13,000 ₪. מלבד הסכום האמור תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.