לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק, שנגרם לרכבו בתאונת דרכים בכניסה לקניון קסטרא חיפה.

לאחר ששמעתי את העדים בדיון, ועיינתי בראיות, לרבות תמונות הצבע, אני קובעת כי גרסת התובע מסתברת יותר מזו של הנתבעים.

עדת התביעה, רעיית התובע, טענה כי עצרה לפני דוקרנים בכניסה לחניון, ונפגעה מאחור על ידי הנתבע מס' 2. ברכבה הוצג נזק מסוג "שפשוף" לפינה אחורית שמאלית, פגוש, פנס וכנף אחורית. עדותה נתמכה בעדות אחותה.

הנתבע מס' 2 טען כי נסע בכביש, עדת התביעה פנתה ימינה לחניה, והוא ביקש להמשיך ישר, ולפתע נסעה לאחור ופגעה ברכבו. הנזק ברכב הנתבע הודגם בצד ימין קדמי עד כיסוי הגלגל.

אני קובעת כי גרסת הנתבעים לקתה בחוסר מהימנות וחוסר עקביות, לעומת גרסת עדוֹת התביעה, שהיתה יציבה. בסופו של דבר שתי האחיות העידו כי התאונה ארעה בעת שהנהגת עצרה לפני הדוקרנים. נציג הנתבעים וגם הנתבע מס' 2 העידו כי לרכבם לא נגרם נזק, ולכן לא צורף דבר לכתב ההגנה. הנתבע מס' 2 גם לא מסר הודעה על תאונה עד לדרישת פרטים מסוכן הביטוח של התובע.

עיון בתמונות הנזק לרכב הנתבעים אינו עולה בקנה אחד עם ההצהרה "לא היה נזק" מפי נציג הנתבעת מס' 1 ועם דברי הנהג "לא ראיתי נזק ברכב שלי שמצריך דיווח". הנתבע גם הדגים את התאונה על רכבי צעצוע באופן שאינו תואם את מוקדי הנזק, כך שרכבו נפגע מחלקו הימני אחורי של רכב התובע.

במכתב הדחיה לא נטען כי עדת התביעה נסעה אחורנית אלא רק "נהג רכבכם סטה לנתיב נסיעת רכבנו".

הנתבע עמד על כך שלא התכוון לפנות לחניון, טען כי המרחק בינו לבין רכב התובע היה כמטר, ולאחר מכן טען כי המרחק בין הכניסה לחניון לכביש היא 7-8 מטר. לו נסעה עדת התביעה אחורנית במהלך 7-8 מטרים, היה על הנתבע, הנוסע בכביש הראשי להבחין בכך ולעצור. הוא גם היה יכול להמשיך בנסיעה ללא פגע. הנתבע לא נתן מענה לצילום רכבו בכניסה לחניון, כששטח ההפרדה משמאלו. התמונה אינה מתאימה להיות תמונה מהכביש הראשי, כטענתו, לאור הזווית של אבני השפה הצבועות אדום לבן. הנתבע לא ידע לומר היכן עצרו לאחר התאונה להחלפת פרטים, וסבירה יותר עדוּת עדוֹת התביעה כי נכנסו לחניון למניעת הפרעה לתנועה, לאחר שעצרו בפתחו.

מכלול הראיות מתאים יותר לנסיעה של הנתבע אחרי עדת התביעה בפניה ימינה, ונסיון לעקוף אותה משמאל, כשהאטה, מתוך צפייה שתמשיך לנסוע ולא תעצור בכניסה לחניון.

אני קובעת כי הנתבע הוא שאחראי לקרות התאונה.

משלא הגישה הנתבעת חוות דעת נגדית, אין לקבל את הטענה הכללית כי רכב התובע ישן, והיה בו נזק קודם. הנזק המוצג בתמונות, נחזה כנזק רצוף מאירוע אחד, ותואם את הנזק ברכב הנתבע.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהתאם למערכת היחסים ההסכמית ביניהם, לשלם לתובע לסילוק התביעה את הסכומים הבאים, לפי כתב התביעה: תיקון הרכב בסך 4,980 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 800 ₪, הוצאות משפט כולל הזמנת עדים, 600 ₪ ואגרת משפט בסך 65 ₪.

העובדה שהתובע לא כלל מס ערך מוסף על התיקון או שכ"ט שמאי במכתב הדרישה ובכתב התביעה, למרות שהציג חשבוניות, הכוללות מע"מ, מעידה כי אינו זכאי לתשלום מס הערך המוסף, ולא ניתן הסבר סביר אחר לכך. חשבונית התיקון נערכה לפני חוות דעת השמאי וכל החומר היה בפני נציגת סוכנות הביטוח, ששלחה את המכתב הדרישה ובפני התובע, שערך את התביעה.

אני דוחה את התביעה לפסוק הוצאות נוספות, שלא הוכחו, ולתשלום ריבית מיוחדת. המחלוקת על האחריות לא היתה נגועה בחוסר תום לב.

סך הכל סכום פסק הדין לתשלום, 6,445 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.