1. לפניי בקשת החייב להחלפת הנאמנת, עו"ד שניידר –זוהר, בטענה כי בגין מחדלים מצידה,אינו יכול לקבל הפטר חלוט וכי בשל התנהלותה נמנע קידום עניינו.לטענת החייב,עוד בחודש מאי 2020 העביר לנאמנת כל שנדרש לרבות תצהיר גרושתו ומסמכים נלווים המאששים את טענתו לפיה לא הייתה כל הענקה פסולה בנוגע לדירה ברח' השזיף בנשר ,גוש 12377 חלקה 10 תת חלקה 41 (להלן: "הדירה") וכי במשך 6 חודשים,הנאמנת לא דאגה לסיים את ההליך,לרבות בדיקת עניין ההענקה הנטענת.

החייב טען כי הנאמנת השתהתה בזימון גרושתו לחקירה לגבי נסיבות הענקתה של הדירה וחקרה את גרושתו רק לאחרונה, בחודש נובמבר 2020. החייב הוסיף כי בשל שיהוי זה הסתבר רק עתה כי מסמכים שנדרשו מהגרושה לא נשמרו והדיון נדחה וכי אילו הייתה נחקרת קודם לכן,יתכן והמסמכים היו נמצאים. לטענת החייב בשל התנהלות הנאמנת נגרם לו נזק נפשי ובריאותי כבד. החייב צירף חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטרי לעניין מצבו הנפשי וטען כי לאחרונה אף ניסה לשלוח יד בנפשו.

1. הנאמנת וב"כ הכנ"ר התנגדו לבקשה וטענו כי חייב בהליכי פש"ר אינו זכאי לבחור את בעל התפקיד שימונה בעניינו. בעלי התפקיד הפנו לסעיף 171 לפקודת פשיטת הרגל ולהלכה הפסוקה. בעלי התפקיד ציינו כי מבלי להקל ראש במצבו הבריאותי של החייב, אין במצב רפואי כדי להקנות לחייב בהליך פשיטת רגל הפטר לאלתר מבלי לבחון את מצבת נכסיו, או כדי לפטור את בעלי התפקיד מחובת הבדיקה המוטלת עליהם בנוגע לאפשרות שאותו חייב ביצע הענקה פסולה. הנאמנת אף פירטה והפנתה להתנהלות החייב בהליך, לניסיונות ההידברות עם בא כוחו ולהתייחסות,הבלתי נאותה,לה זכתה, לטענתה,מטעם משרד ב"כ החייב.

דיון

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים,לא מצאתי להיעתר לבקשת החייב.

ברע"א 1661/18 מוחסן נ' כונס הנכסים הרשמי (2018) חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה חייב בהליכי פשיטת רגל אינו אמון על אופן ניהולו של הליך פשיטת הרגל בכלל, ולא על זהותו של בעל התפקיד שימונה בעניינו בפרט.

החריג לכלל הוא שעל חייב המבקש להחליף בעל תפקיד בעניינו, להצביע על עילה קונקרטית המבססת חשש ממשי לניגוד עניינים או משוא פנים כפי שהובהר בפסק דין מוחסן לעיל:

"חייב בהליכי פשיטת רגל אינו אמון על אופן ניהולו של הליך פשיטת הרגל בכלל, ולא על זהותו של בעל התפקיד שימונה בעניינו בפרט....יחד עם זאת, חייב בהליכי פשיטת רגל רשאי לבקש מבית המשפט לפסול את בעל התפקיד שמונה בעניינו, בטענה כי פעולותיו נגועות בניגוד עניינים או במשוא פנים. בבקשה כגון דא, נדרש החייב 'להראות עילה קונקרטית המבססת חשש ממשי' לניגוד עניינים.... 'טענות מסוג זה כלפי 'קצין בית משפט' בניסיון להטיל דופי בהתנהלותו הן טענות חמורות ומשכך ראוי לנקוט בעניין זה בזהירות המתחייבת, לפרט את הטענות ולבססן היטב..". (כן ראו פשר (נצ') 62135-02-15 והאסמכתאות המובאות בסעיף 46 שם-: רע"א 4400/15 בן משה (חלה) נ' זפט (30.6.2015); רע"א 8327/07 שוב נ' רוזנבלום (23.12.2007), השוו: ע"א 608/15 עופר נ' עו"ד דוד גולן)

על החייב להוכיח, אפוא, עילת פסלות, וככלל, אין מקום שבית המשפט יחליף שיקול דעתו בשיקול דעתו של הכנ"ר לגבי זהותו של הנאמן כל אימת שמועלית טענה סתמית כנגד בעל התפקיד שמונה. ההלכה נובעת גם מכך שחזקה כי הנאמן אשר משמש קצין בית המשפט, יפעיל שיקולים מקצועיים. פעולות הנאמן מפוקחות על-ידי הכנ"ר ועל-ידי בית המשפט, ולכן אין די בטענות בעלמא שנועדו להטיל מורא על בעל התפקיד או אולי להשפיע על שיקול דעתו בבואו למלא את תפקידו.

1. כפי שצוין לעיל,לאחר שבחנתי את המונח לפני ,לא שוכנעתי כי נפל פגם במילוי תפקידה של הנאמנת ולא מצאתי כל בסיס לטענת החייב בדבר השתהות מצידה של הנאמנת,או בדבר התנכלות כלשהיא מטעמה:

בתאריך 9.1.20 עתר החייב בעצמו לדחיית הדיון למשך 3 חודשים תוך שטען כי יציג מסמכים אשר יוכיחו את טענתו כי לא נעשתה הענקה פסולה (סעיף 12 ו 16 לתגובתו לדו"ח המסכם). אמנם בסעיף 17 שם ביקש כי הגרושה תזומן לחקירה ואולם, אין כל פגם בכך שהנאמנת המתינה למסמכים שימציא החייב,על מנת לבדוק,האם יש טעם בכלל בעמידה על הבקשה והאם יש צורך בקבלת הבהרות גם מהגרושה. יצויין כי בתגובה נוספת מ12.1.20 טען החייב כי עברו כבר 10 שנים ממועד הענקה,דבר המקשה על איתור המסמכים ואולם,בהחלטה מאותו מועד הובהר לחייב כי בנסיבות, עליו החובה להמציא מסמכים. החייב לא המציא מסמכים באשר לנעשה בכספי תמורת מכר הדירה ואף בדיון שהתקיים ביום 18.5.20 ניתנה לו הזדמנות נוספת להמציאם.

יודגש כי תצהירה של הגרושה נחתם ביום 25.5.20, נשלח לנאמנת רק ביום 3.6.20 (כותרת מכתב בא כוח החייב), והתקבל בידה ביום 4.6.20. הנאמנת טענה בתגובתה כי מכתבי זימון של הגרושה לחקירה חזרו כלא נדרשו והחייב לא סתר טענה זו של הנאמנת בתשובתו ולא הכחיש כי בסופו של דבר רק באמצעות תיאום בא כוחו, התייצבה הגרושה לחקירה וזאת רק ביום 3.11.20.

ברי כי אם הייתה מוגשת בקשה לביטול הענקה בטרם ניתנה לחייב הזדמנות להמציא את המסמכים המפריכים לטענתו את טענות הנאמנת לענייו ההענקה,או בטרם נחקרה הגרושה,הייתה מועלית טענה כי הנאמנת הגישה בקשה בלתי מבוססת,בטרם בדקה את הנדרש ושלא בתום לב. דווקא העובדה שהנאמנת עשתה לבירור ובדיקת הטענות בטרם הוגשה הבקשה ודווקא העובדה שאיפשרה לחייב ולגרושה להמציא מסמכים,תומכת בכך שאין יסוד לטענת החייב כאילו הבקשה הוגשה רק במטרה לפגוע בו. לאור הטענות שהעלה החייב נזקקה הנאמנת לפעולות בדיקה נוספות, בדיוק כפי שפעלה ובכללן זימון מקבלת ההענקה הנטענת לחקירה ומתן אפשרות להשלמת מסמכים הן מטעם הגרושה והן מטעם החייב עצמו.

1. אציין כי מצאתי חשיבות גם בעיתוי בהגשת הבקשה. עד ליום 4.11.20, אז הגישה הנאמנת עדכון, (עדכון שהוגש יממה בלבד לאחר חקירת הגרושה-דבר המעיד כי אין המדובר בבעלת תפקיד המתעכבת בהגשת בקשות נדרשות), ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הענקה, לא הועלתה כל טענה מצד החייב כאילו ראוי להחליף את הנאמנת לאלתר. בניגוד לנטען, להודעתה מיום 4.11.20 צירפה הנאמנת ריכוז תיקי הוצאה לפועל וכן את תצהירה של גרושת החייב. הנאמנת הבהירה כאמור כי הזימון שנשלח לגרושה "לא נדרש", ובתיאום עם ב"כ החייב, נחקרה הגרושה בסופו של יום רק בתאריך 3.11.20 . מכאן שאין לקבל את הטענה לשיהוי כה ניכר בבדיקת הטענות הנוגעות לדירה מצד הנאמנת. מועד הגשת הבקשה מטעם החייב מעלה חשש שהבקשה נולדה רק לאחר שנתחוור לחייב שבקשה לביטול הענקה היא עובדה מוגמרת. אין להשלים עם מצב דברים על פיו בעת שמסקנת בעלי התפקיד אינה לרוחו של חייב פלוני, תיסלל הדרך להעלאת טענות כלפי בעל התפקיד.
2. לא נעלם ממני מצבו הרפואי הנטען של החייב. אולם מצב רפואי הינו רלוונטי בהתייחס לגיבוש תכנית פירעון, או דיון בנושא צו תשלומים,או מתן הפטר לאלתר ככל שביה"מ משתכנע כי אין לחייב כושר השתכרות ואין לו גם נכסים או זכויות ברות מימוש. יחד עם זאת כל עוד לחייב נכסים/זכויות,לרבות זכויות שהועברו ממנו במסגרת הענקה פסולה,או זכויות סוציאליות שטרם שולמו ע"י מעסיקו (כפי שנטען ע"י הנאמנת במקרה זה), לא ניתן ליתן הפטר בטרם מומשו זכויות אלו,או לכל הפחות, מוצה הבירור בעניין קיומן. משהועלתה טענה להענקה פסולה,חובה לבררה וזאת ללא קשר למצבו הרפואי של החייב. לטענת הנאמנת לאור יתרת המשכנתה הנמוכה ביחס לסכום בו נמכר הנכס ומאחר שלא הוכח שהתמורה הועברה לתשלום חובות שרבצו על הדירה ולנושים שונים, לא הופרכה הטענה כי מדובר בהענקה פסולה. דווקא אי בירור מצד הנאמנת אודות נסיבות וויתור החייב על זכויותיו בדירה,לפני הגשת הבקשה לביטול ההענקה,היה מצביע על חופזה יתרה להגשת הבקשה. מאידך, לאחר שניתנה אפשרות להמצאת מסמכים ,לאחר שהגרושה נחקרה ומשהנאמנת לא שוכנעה כי אין המדובר בהענקה פסולה,ברי כי ויתור על הבקשה ללא הגעה להסכמה שתהיה בה משום פשרה לעניין הסיכויים והסיכונים של קבלת הבקשה ע"י ביה"מ, היה בו משום התרשלות הואיל ומוטלת על הנאמנת החובה לדאוג גם לאינטרס של הנושים להיפרע את חובם ממסת נכסיו ברי המימוש של החייב.
3. בהערת אגב אציין כי לא ברורה גם טענת החייב ביחס לקשר הסיבתי בין ההתנהלות הנאמנת והעיכוב,לטענתו (שכן לא מצאתי כאמור כי מדובר בעיכוב ), בבירור סוגיית הדירה, לבין "הנזק" הנטען- קרי מצבו הרפואי של החייב. חוות הדעת שצורפה נערכה ביום 26.6.20, כאשר מועדה של בדיקת החייב לא צוין כלל בחוות הדעת, אך ברי שקדם למועד זה, או לכל המאוחר היה במועד עריכתה של חוות הדעת. מכל מקום, טענת החייב כאילו היה על הנאמנת לחקור את הגרושה בחודש מאי (או יוני) וכתוצאה מהשתהותה נגרם לו נזק נפשי,אינה מתיישבת עם כך שע"פ חוות הדעת כבר בחודש יוני גובש אותו נזק נפשי.מכאן לא ברור כיצד נטען שמצבו הנפשי של החייב נובע מההשתהות הנטענת של הנאמנת.יתרה מכך עיון בחוות הדעת מעלה כי ההתדרדרות במצב הבריאותי אירעה במהלך השנתיים האחרונות (ראה פסקה שניה בחוות הדעת), כלומר החל מסמוך לכניסתו של החייב להליך וכלל לא כתוצאה מהעיכוב הנטען בבירור עניין ביטול ההענקה,ע"י הנאמנת.

בתשובת החייב צוין כי החייב ניסה לשלוח יד בנפשו (זאת על אף שבחוות הדעת נכתב כי החייב שולל מחשבות אבדניות).לאור האמור,מובן כי החייב צריך לקבל את הטיפול הרפואי המתאים ועל ב"כ אף לשקול אלו גורמים רפואיים יש לערב בעניין על מנת למנוע סכנה זו לבריאותו ושלמותו של החייב ואולם לא ניתן למנוע בירור הסוגיה של הענקת זכויותיו בדירה בשל כך .

1. לאור כל האמור ומאחר שבשים לב לבחינה הזהירה המתחייבת בהתאם לדין ולפסיקה,לא הוכיח החייב עילה ממשית או נסיבות חריגות המצדיקות העברת הנאמנת מתפקידה, דין בקשתו להידחות וכך אני מורה.

שקלתי להטיל על החייב הוצאות ,אולם לפנים משורת הדין,נוכח מצבו הרפואי הנטען ומשב"כ הכנ"ר וויתרה על הוצאותיה שלה, לא אעשה כן.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"א, 07 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.