ראשית אעיר, שקביעת התיק לתחשיבי נזק בפגרה, באה על מנת לקדם את התיק, להפחית את העומס לאחר הפגרה ומתוך הנחה שלפחות חלק מן המשרדים עובדים בפגרה. כמובן, ככל שהייתה מוגשת בקשה לא לחשב את ימי הפגרה במניין, היא הייתה מתקבלת. מכל מקום, המשך פגרה נעימה.

התיק של הנפגע הסתיים בפשרה ולא בפסק דין מנומק, משכך, לא ניתן לקבוע שהנפגע קיבל את מלוא הפיצוי. אציין כי הגם שהנפגע מקבל קצבת נכות כללית וקיימת לתובע זכות הזקיפה ומכאן שלא חלה הלכת רמת-גן (ברע"א 1518/11 המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית רמת-גן (23/10/11)), תיק זה אמור להתנהל על פי ההסכם בין התובע לנתבעת, המנותק לכאורה מן הפיצוי ששולם לנפגע במסגרת ההליך נגדו.

לאחר שעיינתי בתחשיבי הנזק ובמכלול הנתונים בתיק, עולה, כי הנתבעת אמורה לשלם 80% מ- 5.3% מתשלומי הנכות הכללית. את הסכום יש לחשב בהתאם להיוון 3%, בשים לב להנחיית בית המשפט העליון בפסק הדין בע"א 3751/17, 4268/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' עמותת אופק חזרה לחיים ואחרים (8/8/19).

לאחר ששקלתי את כל השיקולים המפורטים לעיל, בהינתן טענת הנתבעת שגם ללא הנכות הקשורה לתאונה, היה הנפגע מקבל את אותם תגמולים, בשים לב למצבו הבריאותי וקיצור תוחלת חייו הנטען, בשים לב לזכות הנתבעת לחזור את הנפגע, ובמטרה למנוע הליכים והוצאות מיותרים אני מציעה, כי לצרכי פשרה תשלם הנתבעת לתובע סכום של 25,000 מעבר לסכום שכבר שולם, בתוספת שכר טרחה.

ההצעה היא הערכה בלבד על בסיס הנתונים המצויים כעת ואין בה כדי לחייב.

הצדדים יבואו בדברים ביניהם ויודיעו עמדתם עד למועד התז"פ.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ט, 01 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.