1. זוהי תביעה של מעסיקה נגד עובדת להחזר עלות הכשרה בסך מופחת של 6,675 ₪ בנסיבות בהן הנתבעת לא השלימה את תקופת ההעסקה המינימאלית אליה התחייבה.

העובדות והמחלוקות -

2. התובעת, שלג לבן (1986) בע"מ (להלן – התובעת) היא חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי שמירה אבטחה וניקיון.

3. הנתבעת, טופז טויטו (להלן – הנתבעת) הועסקה אצל התובעת מיום 30.10.2016 ועד ליום 6.2.2017, וזאת במסגרת התקשרות של התובעת עם משרד הביטחון לצורך הפעלת פרויקט אבטחה במעברי גבול שונים. התובעת התקבלה לעבוד כ"בודק שנה א'", היא עברה הכשרה של בודקת ביטחונית שארכה 12 ימים בתוספת 5 ימי חפיפה, והועסקה בתפקיד זה במעבר "חשמונאים" עד ליום 18.1.2017.

4. עם תחילת תקופת העבודה הנתבעת חתמה על הסכם עבודה (להלן – הסכם העבודה) הכולל נספח התחייבות לתקופת עבודה מינימאלית (להלן – נספח ההתחייבות), במסגרתו התחייבה לעבור את ההכשרה כאמור. עוד סוכם בנספח ההתחייבות כך -

"ידוע לעובד כי עלות הכשרתו המקצועית הינה בסך של כ-8,000 ₪ (להלן – "עלות ההכשרה").

ידוע לעובד כי החברה הייתה צריכה להשקיע בהכשרתו ולהוציא עבורו ממיטב כספיה לטובת הכשרתו המקצועית, כנגד התחייבותו לעבוד בשירות החברה במשך 18 חודשים רציפים, לכל הפחות, וכי אילולא התחייבות זו לא הייתה החברה נושאת בעלות ההכשרה.

בנסיבות אלה ועם חתימתו על הסכם זה, מתחייב העובד לעבוד בשירות החברה לכל הפחות במשך 18 חודשי עבודה רציפים...

העובד ישלם לחברה פיצוי מוסכם בגין עלות ההכשרה, במקרים הבאים בהם יסתיימו יחסי העבודה בטרם חלפה תקופת ההעסקה המינימלית:

א. העובד התפטר מעבותו.

ב. העובד פוטר מעבודתו כאמור בסעיף 30 להסכם האישי.

שווי הפיצוי המוסכם יעמוד על 445 ₪ לכל חודש שנותר ממועד סיום יחסי העבודה בפועל ועד לתום תקופת ההעסקה המינימלית ובעד חלק מחודש באופן יחסי...".

5. ביום 18.1.2018 נמסר לנתבעת כי עליה להתחיל חפיפה לתפקיד בחפ"ק במעבר החשמונאים, תפקיד אחר מזה שביצעה עד לאותו מועד כאמור.

6. הנתבעת סירבה לבצע את התפקיד בעמדת החפ"ק, ולאור סירובה היא זומנה לשיחה עם מנהל המעבר בנתבעת מר מוטי ליאני ועם קב"ט המעבר מר שלומי הרוש, אשר התקיימה כבר באותו היום. הנתבעת טענה בפני ליאני והרוש כי היא בודקת בהכשרתה, ועל כן אינה יכולה לבצע תפקיד של אחראית משמרת אליו היא כלל לא הוכשרה.

7. ביום 23.1.2017 התקיימה שיחה בין הנתבעת למנהל אשכול המעברים מר שחר בוזגלו. בשיחה זו הנתבעת הביעה את מורת רוחה מביצוע תפקיד בחפ"ק לאור אופי העבודה במעבר הדורש אחריות ועמידה במצבי לחץ שהיא אינה מסוגלת לשאת. בסיום השיחה הנתבעת ביקשה מספר ימים על מנת לשקול את המשך העסקתה אצל התובעת.

8. בתיק התגלעו מחלוקות עובדתיות בנוגע לאופן בו הופסקה עבודת הנתבעת. כך, בעוד שהתובעת טענה כי לאחר שהנתבעת ביקשה לשקול את המשך העסקתה היא הודיעה לבוזגלו שהיא מסכימה לחזור לעבוד בעמדת החפ"ק תוך שהתנתה זאת בכך שישולם לה שכר עבור הימים בהם היא שהתה בבית, ובשיחה מאוחרת יותר שהתקיימה בין הנתבעת להרוש היא סתרה דברים אלה וסירבה לעבוד במעבר אף בתפקידה. על בסיס כך נטען כי התובעת התפטרה מעבודתה. הנתבעת הכחישה דברים אלה תוך שטענה כי היא רצתה לחזור לעבוד במעבר בתפקיד אותו ביצעה עד אותו מועד ומשהתובעת סירבה לבקשתה יש לראות בה כמי שפוטרה מעבודתה.

מכל מקום, אין מחלוקת שהעסקת הנתבעת הסתיימה על רקע סירובה להתנייד לתפקיד אחר מזה שביצעה ואליו התקבלה בהתאם להסכם העבודה.

תמצית טענות הצדדים -

9. התובעת טענה כי הנתבעת עברה קורס ייעודי מטעם משרד הביטחון והחלה לעבוד במעבר חשמונאים. לטענת התובעת, היא נדרשה על ידי משרד הביטחון לנייד את הנתבעת לעבוד בעמדת החפ"ק. התובעת טענה בסיכומיה כי התפקיד בחפ"ק הוא במסגרת ההכשרה שעברה הנתבעת כבודקת וכי אין לתפקיד זה הכשרה ייעודית. לפיכך נטען כי סירובה של התובעת לבצע את התפקיד אליו נוידה מהווה התפטרות מעבודתה בטרם היא השלימה את 18 חודשי עבודה אליהם התחייבה. על בסיס כך מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בחלק היחסי של עלות ההכשרה בהתאם למספר החודשים שלא עבדה לפי להתחייבות, קרי – 15 חודשים.

10. הנתבעת טענה מנגד כי לפי נספח א' להסכם העבודה, עמוד 8 מתוך 15, תפקידה אצל התובעת היה בודק שנה א. לטענת הנתבעת באופן פתאומי וללא הכנה מראש ביום אחד היא התבקשה על ידי התובעת לעבור לעבוד בחפ"ק. הנתבעת פירטה כי התפקיד בחפ"ק דורש ניהול המעבר בזמן אירוע הכרוך באחריות גדולה, ועל כן היא לא הסכימה לקחת על עצמה תפקיד זה מבלי שעברה הכשרה לכך. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת כי סוכם עמה שהיא תשוב לעמדת החפ"ק, וציינה כי היא ביקשה לשוב לעבודתה כבודקת אלא שהתובעת לא אפשרה זאת. כמו כן נטען, כי טענות התובעת בהקשר זה לא הוכחו.

בנוסף נטען כי התובעת לא הוכיחה את גובה הפיצוי שנתבע, ובכלל זה היא לא הציגה מסמך מהימן המלמד על הקנס ששילמה למשרד הביטחון.

העדויות -

11. ביום 7.10.2018 התקיים דיון בתיק שנקבע כדיון הוכחות, בפתחו נשמעו טענות הצדדים. מטעם התובעת נכח מר בן לוי. בחקירתו הראשית מסר בן לוי כי הוא משמש כיום כמנהל מעבר אשכול המעברים לאחר שהוא החליף את בוזגלו, אך הוא לא היה בתפקיד זה בתקופת הנתבעת. על רקע זה, ב"כ התובעת ויתר על חקירתו בטענה כי הוא לא יכול להעיד על בסיס ידיעה אישית.

הנתבעת העידה בחקירה ראשית, ונחקרה בחקירה נגדית.

דיון והכרעה -

12. לצורך בחינת חיובה של הנתבעת בסכום הפיצוי הנתבע, אבחן תחילה האם הנסיבות בהן הנתבעת סירבה לבצע את התפקיד בחפ"ק, תפקיד שונה מזה שהיא ביצעה עד ליום 18.1.2017, מהוות הפרה של ההסכם עליו חתמה הנתבעת, ובמקרה זה מדובר בהתפטרות המזכה את התובעת בנקיטת פעולות בהתאם להסכם העבודה. ככל שהתשובה חיובית , הרי שיש לבחון האם בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עלות ההכשרה.

13. נקודת המוצא לדיון בשאלה זו היא הסכם העבודה. במבוא להסכם העבודה נכתב - "החברה מעוניינת להעסיק את העובד בתפקיד כמצוין במפורש בנספח א' להסכם זה". בסעיף 1 לנספח א' להסכם העבודה (להלן – נספח א') נכתב – "תפקידו המפורש של העובד, הנזכר במבוא להסכם האישי ובהמשכו הינו בודק שנה א'". מכאן, שבחוזה העבודה סוכם עם הנתבעת כי היא תעבוד בתפקיד בודק. לצד זה, הצבת הנתבעת בתפקיד כפי שסוכם מסוייגת בהסכם העבודה כמפורט להלן -

במבוא להסכם העבודה נכתב - "והעובד מסכים כי בהתאם לצרכי העבודה המשתנים, דרישות משרד הביטחון ושביעות הרצון מתפקידו, תהא החברה רשאית, על פי הודעה שתימסר לו, לניידו בין המעברים מתפקיד לתפקיד, והדבר לא יתפרש כהודעה ו/או כשינוי בתנאי העבודה ובהסכם העבודה שבין הצדדים".

כמו כן, בסעיף 9 להסכם העבודה נכתב – "העובד יועסק על ידי החברה בתפקיד כמצוין בנספח א' להסכם זה בהתאם לצרכי החברה ובכל תפקיד ו/או מטלה אחרת במסגרת הפרויקט, כפי שהחברה תזדקק לכך, לפי שיקול דעתה הבלעדי מעת לעת וכמפורט בהסכם זה בכפוף להוראותיה של החברה והוראות המפקח באתר, במועדים ובתנאים כפי שייקבעו על ידי החברה, ובסעיף 11 להסכם נכתב – "למען הסר ספק מובהר כי אין העובד מוצב לעבודה ו/או מיועד לעבודה באתר ספציפי וכי החברה רשאית להציב את העובד בהתאם לצרכיה המשתנים ו/או בהתאם לדרישות והנחיות משרד הביטחון, לכל תפקיד במעברים/אתרים השונים, ולא יהיה בהצבה משתנה זו משום שינוי בתנאי ו/או בחוזה העסקה ו/או בהרעת תנאים ו/או משום סיום העסקת העובד, לרבות במקרה של סיום הפרויקט על ידי החברה".

14. ממקרא סעיפים אלה עולה כי התובעת הייתה רשאית לנייד את הנתבעת לעבוד במקום או בתפקיד אחר. התובעת נימקה תנאי זה בעצם היותה נתונה לדרישות מזמין העבודה – משרד הביטחון, אך בכל מקרה על פי לשון ההסכם התובעת רשאית לנייד עובדים גם על דעת עצמה ללא צורך בהסכמת העובד. זכות זו של התובעת נכתבה באופן מפורש בהסכם העבודה והנתבעת ממילא לא תקפה תנאי זה במסגרת טיעוניה. האפשרות לנייד עובדים עוגנה אף בנספח א' בו צוין סוג התפקיד של הנתבעת וכן פורטו סוגי התפקידים השונים עם פירוט תעריפי השכר עבור כל תפקיד ותפקיד, כאשר בסעיף 4 לנספח א' פורט כיצד ישולם השכר לעובד אשר נויד לתפקיד אחר, וזאת באמצעות אישור של גורם שהוסמך לכך אצל התובעת.

15. הנה כי כן, הסכם העבודה מעגן את זכותה של התובעת לנייד עובדים כפי שנוידה הנתבעת. הלכה פסוקה היא כי ניוד עובדים מתפקיד לתפקיד מצוי, ככלל, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם המעסיק כפוף למגבלות שונות על אותה פררוגטיבה כאשר על המעסיק לקבל את החלטות הניוד בתום לב ובהגינות, משיקולים ענייניים, לאחר מתן זכות טיעון, ותוך לקיחה בחשבון של מלוא השלכות ההחלטה על העובד (ע"ע 7549-12-13 אורט ישראל נ' רז, (מיום 10.09.2015) ,ע"ע 300258/97 חנן נ' המועצה המקומית מנחמיה, לז(2002) 645 (2002)).

לא התרשמתי כי בנסיבות העניין החלטת הניוד נעשתה באופן בלתי סביר או בחוסר תום לב. מיד יאמר כי אילו הנתבעת לא הייתה מוזמנת לשיחות לאחר יום 18.1.2017 ולא הייתה ניתנת לה האפשרות לטעון טענותיה, אזי היה בכך כדי ללמד על חוסר תום לב מצד התובעת. בהקשר זה אתייחס לגרסת הנתבעת לפיה הודיעו לה על החלטת הניוד בתום משמרת, באופן פתאומי וללא הכנה מראש, וכשהיא השיבה כי היא מסרבת לעבוד בעמדת החפ"ק הודיעו לה שהיא מושעית (ראו בין היתר את טענת הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול, שו' 31-27). אני מוכן לקבל גרסה זו, משהיא לא נסתרה על ידי התובעת. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי ימים בודדים לאחר אותה ההודעה על הניוד, הנתבעת זומנה לשיחה עם מנהלה הישיר – מר בוזגלו, ולאחר שיחה זו ניתנה לה האפשרות לשקול את המשך העסקתה אצל התובעת, והנתבעת הודיעה בסופו של דבר שהיא אינה מעוניינת להמשיך לעבוד בתפקיד אליו נוידה. כך גם העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית, כשנשאלה מה היא השיבה למר בוזגלו כאשר הוא התקשר לשאול להחלטתה – "אני אמרתי לו שאני מוכנה לחזור כבודקת ולא מוכנה להיכנס לחפ"ק. וזהו. לא כל כך עניין אותו מה אני חושבת. לשאלת בית הדין למה לא הייתי מוכנה להיכנס לחפ"ק אני משיבה: יש לי את הפחדים שלי, והחפ"ק זה לב ליבו של המעבר, ובעצם להיות אחראי על כל המעבר. לא הוכשרתי לזה. רציתי לעבוד בתור בודקת" (עמ' 4 לפרוטוקול, שו' 22-18).

16. כפי שיפורט במסגרת הדיון בשאלת חיוב הנתבעת בסכום הפיצוי, אני ער לכך כי הנתבעת חששה מביצוע התפקיד אליו נוידה. יחד עם זאת, הנתבעת חתמה על הסכם העבודה כאשר הוא כולל תניית ניוד, וחששה, גדול ככל שיהיה, אינו יכול להוות טעם המצדיק הפרתו. לעניין זה אוסיף כי הנתבעת התקשרה בחוזה לביצוע עבודה במעברי גבול. אף אם היה מוכח כי קיים שוני של ממש מבחינת היקף האחריות בין תפקיד בודקת ביטחונית לבין התפקיד בחפ"ק, אין ספק שהנתבעת ידעה כי עבודתה תעשה במקום בעל רגישות ביטחונית כאשר היא התחייבה לעבוד בכל תפקיד, ואף במבוא להסכם העבודה צוין - "והעובד הביע את רצונו והסכמתו לעבוד אצל החברה בכל תפקיד ו/או במטלה אחרת כאמור וכי הוא מודע לרגישות הביטחונית הכרוכה במילוי התפקיד". אין להקל ראש בהתחייבות שעובד נוטל על עצמו בהסכם עבודה, וברי כי עובד אשר חותם על הסכם המעגן זכות של מעסיק לניידו, מודע לאפשרות שהוא לא יעבוד באותו תפקיד לאורך כל תקופת העבודה. בהקשר זה יצוין כי הנתבעת אמנם נוידה לבצע תפקיד אחר, אך היא לא הועברה למעבר אחר. ככל שהנתבעת הייתה עוברת לעבוד במעבר אחר, ייתכן והיה מקום לבחון את השוני מבחינה ביטחונית ואף מבחינת המרחק ממקום מגוריה. במאמר מוסגר אציין כי במצב כזה ייתכן והיה נדרש לבחון את סבירות הוראות הסכם העבודה לנייד עובדים בכל מצב, לכל מקום וככל העולה על רוחה של המעסיקה, אולם זה אינו המצב בעניינו ובנסיבות העניין סבורני כי יש לדבוק בהוראות הסכם העבודה בעניין הניוד.

אשר לטענה כי התפקיד אליו נוידה הנתבעת דורש הכשרה נוספת על זו שהנתבעת עברה לצורך מילוי תפקידה כבודקת – בחקירתה הראשית הנתבעת מסרה כי היא עברה קורס של 12 ימים בו הוסבר באופן כללי על המעברים אך לא הוסבר דבר על התפקיד בחפ"ק (עמ' 4 לפרוטוקול, שו' 3-1). מנגד, בדיון שהתקיים בפניי הובהר על ידי נציג התובעת, בן לוי, כך - "בנוגע לסוג ההכשרה ושיבוץ הנתבעת מיד בסיום ההכשרה, אני מבקש להבהיר. בגדול כל הבודקים שמגיעים למעברים צריכים לעבור קורס ייעודי, שנקרא קורס בודק ביטחוני, הם מבצעים את הקורס במתקן של משרד הביטחון, לאחר סיום הקורס בהצלחה, העובדים משובצים למעברים השונים, ולאחר מספר שבועות הם מבצעים למעשה הסמכות פנימיות בתוך המעבר בעמדות שונות. יש מספר תפקידים כמו תפקיד של משקף, תפקיד של מאפיין, מכונאי וכל מיני תפקידים מסווגים ויש גם את תפקיד החפ"ק. כל עמדה היא חשובה, כל עמדה היא מבצעית וביטחונית ולכל עמדה יש אחריות גדולה בהתאם לתפקיד. לשאלת בית הדין – אין הכשרה חיצונית נוספת לתפקיד החפ"ק, ההכשרה נעשית בתוך המתקן" (עמ' 1 לפרוטוקול, שו' 25-18). יוצא, כי לצורך עבודתה בחפ"ק הנתבעת הייתה צריכה לעבור הסמכה פנימית בלבד ואין במדובר בהכשרה בהיקף שעלול היה למנוע ממנה מלבצע את התפקיד אליו נדרשה.

17. מכאן, שסירובה של הנתבעת לבצע את התפקיד אליו נוידה בנסיבות העניין, מהווה התפטרות וכפועל יוצא הפרה של הסכם העבודה המאפשר לתובעת, לכאורה, לחייבה בסכום הפיצוי שנקבע עבור עלות ההכשרה. אולם, יש לבחון האם הדרישה בהסכם העבודה לתשלום עבור ההכשרה עקב סיום ההסכם טרם זמנו, היא סבירה ומדתית בנסיבות העניין.

18. רבות דובר בפסיקה על תוקפה של הוראה המחייבת עובד לשלם למעסיק פיצוי בגין דמי הכשרה. נפסק, כי בכללו דבר - "תוקפה של התחייבות חד צדדית של העובד לתקופת עבודה מינימאלית, וכן תוקפה של הוראה המחייבת את העובד להשיב למעסיק את עלות הכשרתו המקצועית, מותנה בכך שהיא משקפת איזון אינטרסים ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין אינטרסים לגיטימיים של המעסיק המצדיקים הגבלת חופש העיסוק של העובד, ובמילים אחרות – בעמידתה במבחני סבירות ומידתיות" (ע"ע 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר בע"מ נ' קמחי (פורסם בנבו, 08.11.2015).

בבחינת האיזון הראוי שבין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרסים של המעסק, נקבע, כי יש לבחון את מכלול הנסיבות, בכללן – "את משך תקופת ההתחייבות וסבירותה ביחס להכשרה שניתנה לעובד; היחס בין עלות ההכשרה למעסיק לבין סכום ההשבה; רמת ההשתכרות של העובד במהלך תקופת ההתחייבות והיחס בינה לבין סכום ההשבה; אפיקי הקידום וההתפתחות המקצועית של העובד במקום העבודה במהלך תקופת ההתחייבות; קיומה או היעדרה של הדדיות בין חובות העובד לבין חובות המעסיק בתקופת ההתחייבות. כמו כן, יש להביא בחשבון את פער הכוחות הקיים בדרך כלל בין המעסיק לבין העובד במועד חתימת הסכם העבודה, עת העובד זקוק לעבודה לפרנסתו, וכפועל יוצא מכך מסכים לחתום על הסכם עבודה הכולל הוראות המגבילות את חופש העיסוק שלו" (ע"ע 14405-10-16 כים-ניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אויר (1991) בע''מ נ' הקסטר, (מיום 09.12.2018).

19. בהסכם העבודה בענייננו הנתבעת התחייבה לתשלום בסך 8,000 ₪ בגין עלות הכשרה בת 12 ימים. סכום ההכשרה נפרש על פני 18 חודשי עבודה באופן יחסי (בהתאם למועד הפרת ההסכם), כאשר הנתבעת בענייננו עבדה רק שלושה חודשים מתוך 18 חודשי ההתחייבות. מעבר לעלות ההכשרה וגובה הקנס, הצדדים לא פירטו מידע רלוונטי בנוגע לתוכן ההכשרה, האם הנתבעת עשויה להפיק מכך תועלת אישית וכיוב'. יחד עם זאת, בבחינת מכלול הנסיבות כפי שיפורטו, מביאה למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת בעלות ההכשרה,ואפרט.

20. ראשית, כאן המקום לתת את הדעת לטענות הנתבעת בנוגע לחששה לבצע את התפקיד בחפ"ק. הוכח כי הנתבעת שיתפה את נציגי התובעת בחששותיה לבצע את התפקיד בחפ"ק שנבעו בעיקרו של דבר ממהות התפקיד והיקף האחריות הכרוכה בביצועו. הנתבעת העידה על כך בחקירתה בבית הדין ועדותה לא נסתרה ואף ניתן לכך ביטוי בכתב התביעה (ראו - סעיף 24 לכתב התביעה). הוכח לפניי, כי המעסיקה לא עשתה את מלוא המאמצים על מנת לענות לחששות אלה של הנתבעת. לא הונחה בפניי גרסת התובעת בנוגע לתוכן השיחות שהתקיימו עם הנתבעת והאלטרנטיבות שהוצגו בפנייה. בהקשר זה יצוין כי התביעה לוקה בכשל ראייתי כאשר עדים חיוניים מטעמה, מר הרוש, מר ליאני ומר בוזגלו, אשר נכחו בשיחות עם הנתבעת ובידיעתם מכלול הנסיבות, לא הגיעו להעיד בפניי בית הדין, ובהקשר זה יפה ההלכה הפסוקה שנקבעה בנוגע לאי זימון עד חיוני לעדות – "כלל נקוט הוא בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ראו – ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59).

כך הוכחה גרסת הנתבעת כי לא ניתן לה כל מענה לחששות שהועלו על ידה ואף מתקבלת גרסתה, כפי שהובאה בחקירתה הנגדית, לפיה – "חשוב לי לומר שהרבה אנשים רצו להיכנס לתפקיד הזה של החפ"ק במקומי והתובעת סירבה לקבל אותם" (עמ' 4 לפרוטוקול, שו' 16-15). אכן, התובעת לא נדרשת להציג בפניי הנתבעת את מלוא שיקוליה, והעדפתה לנייד עובד כזה או אחר מצויה בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלה, ולבטח שזו מעוגנת בהסכם העסקה. אך לצד זה, מצופה מהתובעת שתהיה קשובה לצרכי עובדיה ולבקשותיהם, או שלכל הפחות תשקול אלטרנטיבות העסקה נוספות במקרה של ניוד המציב קושי בפניי עובד, תוך שחרב הקנס מונפת מעל ראשו. אל לו למעסיק לנצל את כוחו המעוגן בהסכם עבודה אחיד, ונדמה שכך נעשה במקרה שלפניי. משהנתבעת הוכיחה כי היא הייתה נכונה להמשיך לעבוד בתפקידה כבודקת, אולם אפשרות זו, כמו אפשרויות אחרות, לא נשקלו על ידי התובעת, יש לזקוף זאת לחובת התובעת בבחינת סבירות החיוב בעלות ההכשרה. בהקשר זה יצוין כי בדיון ב"כ התובעת לא ידעה להשיב לשאלת בית הדין האם לנתבעת הוצע בנסיבות העניין להמשיך בעבודתה כבודקת במעבר עד תום תקופת ההתחייבות. לכך יש להוסיף את עדות הנתבעת -"הקב"ט מר הרוש נכנס ואמר שמי שלא רוצה לעבוד יכול להיכנס כמובן למשרד שלו ושאף אחד לא צריך להישאר פה בכוח ושהוא כמובן יעזור לו בכל העניין של הקנסות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שו' 28-26). אמנם מדובר בהרחבת חזית כאשר בכתב ההגנה לא צוינה כל הבטחה מצד התובעת לסייע לנתבעת עם ה"קנס", אולם התובעת לא התנגדה להרחבה זו ובנסיבות בהן התובעת כשלה בהבאת ראיות מטעמה כאמור, ולא זימנה לדיון עדים חיוניים שיכלו להעיד על תוכן השיחות עם הנתבעת, גרסה זו מתקבלת אף היא.

21. זאת ועוד - במסגרת דרישת הסבירות והמידתיות מתחייב כי הסכום בגינו מחויב עובד עבור עלות ההכשרה יבוסס, לפחות בחלקו, על סכום מוכח שהוציא המעסיק, גם במקרה בו סכום הפיצוי נקבע בהסכם העסקה. התובעת לא הוכיחה כי עבור הכשרת הנתבעת היא אכן שילמה את הסכום שדרשה. כל שהציגה התובעת הוא מסמך פנימי המפרט את שמות העובדות שלא השלימו, לכאורה, את תקופת ההתחייבות, תפקידן, תקופת העסקתן ועלות ההכשרה בגינה הן מחויבות. ממסמך זה לא ניתן לדעת האם התובעת אכן חויבה בסכום ההכשרה על ידי משרד הביטחון. לכך אוסיף כי חסר מידע אף בנוגע לכמות האנשים שהשתתפו בהכשרה אותה עברה הנתבעת, כאשר ייתכן וסכום ההכשרה הנטען הוצא עבור מספר עובדים ולפיכך יש לחלקו בהתאם. חסר אף מידע בנוגע להחזר שקיבלה התובעת כ"הוצאה מוכרת" עבור עלות ההכשרה וכיוב'. כל אלה מהווים מידע שנדרש לצורך בחינת פסיקת פיצוי כנגד הנתבעת, אך התובעת נמנעה מלהוכיחם.

22. לאור האמור, בהתחשב במכלול הנסיבות, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום לחייב את הנתבעת בהחזר עלות ההכשרה מהטעמים שפורטו, לרבות מהטעם שלא הוכח כי התובעת אכן חויבה בסכום זה עבור הכשרת הנתבעת.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

23. לאור התוצאה אליה הגעתי – לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

24. בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.