ב"כ המאשימה: עו"ד ליטל שירי

ב"כ הנאשם: עו"ד רועי לנג

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא בחוק העונשין, תשל"ז-1977.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 14.3.18 בשעת ערב, ביקש גיסו של הנאשם מוחמד סולטאן (להלן: "הגיס") מהנאשם לקחת ממנו אקדח ומחסנית ולהחביאם בבית הנאשם בשל חששו של הגיס שהמשטרה תאתר את האקדח בביתו. זמן קצר לאחר מכן, הגיע הנאשם לבית גיסו בטירה, והגיס מסר לו תיק בד שחור ובתוכו מסכת סקי שחורה ואקדח חצי אוטומטי מסוג M-5000 GAL עטוף בגרביים ואלו עטופים בנייר כסף. בתוך האקדח הוטענה מחסנית ריקה מכדורים.

הנאשם נטל את התיק ותכולתו והטמין אותו בחדרו מעל הארון שבביתו בפורדיס, שם נותר עד ליום 20.3.18.

1. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן וישלח לתסקיר שירות המבחן. זאת ללא הסכמה לעניין העונש בין הצדדים.

תסקיר שירות המבחן

1. על פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם כבן 25, התגרש לאחרונה ולו שני ילדים. כיום מאורס. הנאשם למד 12 שנות לימוד ולאורך השנים עבד באופן רציף. מגיל צעיר נחשף למציאות משפחתית קשה ואמו נפטרה לפני כ-4 שנים. הנאשם הודה בביצוע העבירה והסבירה על רקע רצונו לסייע לגיסו אשר היה באותה העת נתון בתנאי מעצר בית וחשש כי האקדח ייתפס בביתו. הנאשם הביע הבנה לחומרת העבירה, להשלכותיה ההרסניות ולסיכון שנטל. במסגרת היותו בפיקוח מעצר, שולב הנאשם בטיפול היחידה להתמכרויות, לאחר שתוצאת בדיקה לאיתור סמים הצביעה על צריכת סם מסוג קנאביס. במהלך הטיפול ביחידה מוסר בדיקות שתן נקיות משרידי סם. המטפלת במקום דווחה כי הנאשם מכחיש שימוש בסמים או תלות בהם, אך נעזר במסגרת הטיפולית לחשוף את קשייו במשפחה ובהתמודדות היומיומית עם משימות החיים. הנאשם ביטא הסכמה להשתלב בטיפול אשר ייתן מענה לגורמי הסיכון הקשורים בעבירה בתחום הנשק.

להתרשמות שירות המבחן, הנאשם מתפקד במישור התעסוקתי באופן תקין, בעל יכולת להתמודד עם קשיים כלכליים ולגלות אחריות לכך. קיימים קשיים רגשיים שונים ובין היתר קשיי נפרדות גם בקשרים רחבים, מתוך קושי להפריד בינו לבין האחר. על רקע התרשמות זו ותחושת המחויבות המשפחתית, מוסבר ביצוע העבירה. לא עלתה התרשמות מקיומם של דפוסים עברייניים או קשרים שוליים.

המלצת שירות המבחן היא לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות אשר יציב גבול ברור, לצד שילובו של הנאשם בטיפול במסגרת צו מבחן למשך שנה. במסגרת צו המבחן, שירות המבחן יבחן אפשרות שילובו של הנאשם בטיפול בתחום עבירות הנשק.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד ליטל שירי, בעת קביעת מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון בין היתר את העונש המקסימלי הקבוע בחוק בעבירת החזקת נשק, העומד על 7 שנות מאסר. הערך המוגן שנפגע בעבירה הוא ערך של בטחון הציבור ושמירה מפני פגיעות בגוף. מדובר בנשק זר, שהימצאותו בידי מי שאינו מורשה, יכולה להביא לפגיעה בחיי אדם. במקרה זה הנשק הוחזק לצד מסכת סקי, דבר אשר מלמד כי לא היו כאן כוונות טהורות. מדובר בעבירות שהן מכת אזור של ממש, כשאנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של החזקת נשקים ושימוש בהם בהמשך באופן הגורם לקורבנות רבים בגוף ובנפש. ב"כ המאשימה הפנתה לנתונים הסטטיסטיים כפי שעלו בת"פ 49160-11-15 מחודש אפריל 2016, שם דווח על עלייה בכמות האירועים משנה לשנה. בית המשפט התייחס שם לקושי באיתור כלי הנשק ובגילוי מבצעי העבירות. יש צורך במקרה זה לשקול את נושא ההתרעה האישית והרתעת הרבים. בעבירות נשק, קבע בית המשפט העליון, יש לתת לשיקולים אלה משקל של ממש והמשמעות היא ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח. מדיניות הענישה הנהוגה כעולה בפסיקה קובעת הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. על השותף לעבירה, גיסו של הנאשם, הוטל עונש של 20 חודשי מאסר בפועל. אמנם הגיס הוא היוזם של העבירה, אלא שהעבירה עצמה בוצעה על ידי שניהם, ונסיבות ביצועה על ידי הנאשם הן חמורות יותר. למרות האמור, המאשימה ביקשה להקל במידת מה בעונשו של הנאשם בהתחשב במהות ביצוע העבירה על ידי הנאשם עצמו.

בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה והיותן ברף החומרה הגבוה של עבירות ההחזקה, בצרוף הדין הנוהג ונוכח הנחיית פרקליט המדינה, עתרה המאשימה למתחם עונש הנע בין שנה וחצי לשלוש וחצי שנות מאסר לצד מאסר על תנאי וקנס. אמנם הנחיית פרקליט המדינה קובעת מתחם שבין שנה לשלוש שנים בעבירת החזקת אקדח, אך בענייננו כיוון שמדובר בביצוע עבירה חמורה מהעבירה הרגילה של החזקה, יש מקום לתת משקל לחומרה ולכן ההחמרה במתחם.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה יש לקחת בחשבון כי לנאשם עבר פלילי שכולל הרשעה יחידה בעבירה שאינה ממן העניין. באשר לתסקיר שירות המבחן, המאשימה אינה מקבלת את המלצת שירות המבחן להטלת עונש של מאסר בעבודות שירות וצו מבחן, כיוון שמדובר בחריגה משמעותית מרף הענישה הנוהג, בפרט כאשר הנאשם לא ביצע עד כה תהליך טיפולי משמעותי, אין בתסקיר המלצה ממשית לטיפול, ומכאן שאין לחרוג מהפסיקה הנוהגת, בוודאי שלא משיקולי שיקום. המאשימה לקחה בחשבון את הודאתו של הנאשם עוד בחקירתו במשטרה, הפללתו את שותפו ובהתחשב במכלול הנסיבות עותרת המאשימה לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל בצירוף קנס משמעותי.

1. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד רועי לנג, חלקו של הנאשם נוטה משמעותית לקולה לעומת שותפו. בשל נסיבות התיק, הנאשם שוחרר בשלב מוקדם, בין היתר בשל שיתוף פעולה מלא עם חוקריו, על אף הנסיבות שהשותף הוא גיסו. הנאשם עשה שטות, נענה לבקשת גיסו ולקח את הנשק מבלי לפתוח את התיק. הנשק היה בביתו מספר ימים בלבד. בניגוד לפסיקה שאליה הפנתה המאשימה, אין מדובר בנאשם שקנה את הנשק, הוא נענה לבקשת גיסו כדי שהלה לא ייעצר בשנית. הגיס הוא בעלה של אחותו, הנאשם הפך להיות עד תביעה נגד גיסו, המשפחה התפרקה, הוא התגרש ונותר עם חובות של החתונה. לא יכולה להיות מחלוקת בשאלת חלקו באירוע. גיסו ביקש ממנו לעשות את הדברים, התמונה העולה היא של קירבה לסיוע. גם אם הנאשם מחזיק בנשק, הוא עשה זאת עבור אחר והוא אינו יוזם האירוע. קיימת פסיקה במקרים אף חמורים יותר, שבהם הוטל עונש מאסר בעבודות שירות. שירות המבחן ממליץ על צו מבחן. אמנם אין תכנית פעולה ברורה, אלא המלצה למעקב אחרי הנאשם ובחינת צרכיו העתידיים. ואולם, שירות המבחן מציג תמונה של אדם ללא נורמות עברייניות, שאינו נמצא בעולם הפלילי, קיים עבר פלילי זניח וישן שאינו מן העניין. הרקע של הנאשם נורמטיבי, פרט לבדיקה אחת שבה נמצאו שרידי סם, יתר הבדיקות הצביעו על כך שאינו צורך סמים. המסוכנות שלו מוגבלת עד לא קיימת. הנאשם אינו סובל מהתמכרות לסמים והוא אינו עבריין. שירות המבחן מבקש לראות שהדברים ממשיכים ושלא קורה משהו חריג. המלצת שירות המבחן ראויה. יש לקחת בחשבון את הרקע המשפחתי, הרקע של הנאשם עם אשתו שהיא אחותו של הגיס, בפרט שהפך לעד תביעה כנגד הגיס. כמו כן יש לקחת בחשבון שהנאשם נמצא בתנאים מגבילים מזה תקופה ממושכת ולא נרשמה לחובתו שום הפרה, הוא מקפיד על תנאיו, מגיע למפגשים עם שירות המבחן, משתף פעולה עם חוקריו וכל האמור מתיישב עם האבחון החיובי של הנאשם. מתחם העונש ההולם במקרה זה מתחיל בעבודות שירות עד למספר חודשי מאסר. ב"כ הנאשם הפנה לדו"ח ועדת דורנר שאחת מהמלצותיה, אשר הובילה לשינוי החוק, הייתה כי עונשי מאסר כאלה, אינם תורמים, אלא הופכים אנשים ליותר עבריינים, וריצוי מאסר בעבודות שירות מאפשר ענישה ללא גרימת נזק. מובן כי עבירות נשק הן חמורות ודינן מאסר. אולם בנסיבות הנאשם כשמדובר באדם שאיננו עבריין, שביצע את העבירה עבור גיסו, יש מקום לחרוג וזאת בדרך של ריצוי עבודות שירות. מתחמי העונש בעבירות החזקת אקדח נעים בין 6 חודשי מאסר ל-9 חודשי מאסר. המקרה שבפנינו מצוי בתחתית הסולם ומצדיק הימנעות ממאסר של ממש ובחירה בדמות מאסר בעבודות שירות.
2. הנאשם הביע צער על מעשו, הבין ששגה, ומסר ששיתף פעולה עם המשטרה ושימש עד תביעה נגד גיסו, ובהמשך התגרש.

דיון - קביעת מתחם העונש ההולם

1. כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
2. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הוא הגנה על בטחון הציבור. החזקת נשק חם, מסוג אקדח, יוצרת סיכון שהנשק יגיע בסופו של דבר לגורמים אשר יעשו בו שימוש למטרות פסולות, לרבות פגיעה בגוף או בנפש.
3. על חומרתן של עבירות הנשק עמד בית המשפט העליון, בין היתר, בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.13):

"נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק... וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אכן "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו - בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים ואף בתוך המשפחה פנימה. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד הממדים שאליהם הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זאת, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זאת, בהדרגה. למותר לציין כי אין בכך כדי לחתור תחת האופי האינדיבידואלי שבמלאכת הענישה, הנעשית בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם".

כן ראה ע"פ 3300/06 אבו סנינה נ' מדינת ישראל (10.8.06):

"לטעמי יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד. סיכון זה שנשקף לציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אין הנשק מוחזק למטרת ביצוען של עבירות אחרות".

1. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף שאיננו גבוה. בהקשר זה נתתי דעתי לכך שהנאשם ביצע עבירה של החזקת נשק, שהעונש המרבי שנקבע לצידה הוא של 7 שנות מאסר, לעומת עבירה של נשיאת נשק שהעונש המרבי לצידה הוא של 10 שנות מאסר. עוד יש לתת את הדעת לכך שעסקינן בנשק מסוג אקדח, שהוא פחות חמור מתת מקלע בשל פוטנציאל הנזק הרב יותר של תת מקלע.
2. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לכך שלעבירה קדם תכנון. הנאשם נענה לבקשת גיסו לקחת ממנו אקדח ומחסנית, נסע מביתו לבית הגיס בשעת לילה, נטל את הנשק והביאו לביתו שלו. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה הוא פחות מחלקו של הגיס, אשר היה יוזם העבירה ובעל העניין בהתממשותה ובעניין זה יש לקחת בחשבון את מידת ההשפעה של הגיס על הנאשם בביצוע העבירה. יש לראות בהסכמתו של הנאשם לבצע את העבירה כנובעת גם בשל תחושת מחויבות משפחתית. פוטנציאל הנזק שהיה צפוי להיגרם בעבירות נשק בכלל הנו רב וכולל פגיעה בגוף ובנפש. בעבירה עצמה פוטנציאל הנזק קשור ליכולת הגעת הנשק לידי אחרים שהיו עושים בו שימוש במכוון או בשגגה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהאקדח והמחסנית הוחזקו ביחד עם מסיכת סקי שחורה. בפועל לא נעשה שימוש בנשק ולא נגרם כל נזק מוחשי.
3. בית המשפט העליון עמד לא פעם על חומרתן של עבירות הנשק בכלל, ועל עבירת החזקת הנשק בפרט, תוך שקבע, פעם אחר פעם, כי מדיניות הענישה הראויה היא של הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, גם על מי שזו עבירתו הראשונה (ראו למשל, ע"פ 1505/14 לידאוי נ' מדינת ישראל [4.11.14]; רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל [29.4.04]; רע"פ 10376/05 ברהום נ' מדינת ישראל [17.5.06]).

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות בע"פ 8846/15 דראז נ' מדינת ישראל (13.3.16):

"בית משפט זה עמד לא פעם על החומרה הרבה הטמונה בהחזקה ובנשיאה של נשק שלא כדין ועל הצורך להרתיע מפני ביצוע עבירות כאלו בדרך של הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, גם כאשר מדובר בנאשמים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי".

1. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:
   1. בע"פ 3288/14 מדינת ישראל נ' קריספיל (24.8.14), התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של החזקת נשק והחזקת נכס החשוד כגנוב. הנאשם החזיק באקדח טעון במחסנית ובה 7 כדורים ובמשתיק קול. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 6 חודשי מאסר ל-22 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט העליון קבע כי יש מקום להחמיר בעונשו והעמידו על 18 חודשי מאסר בפועל.
   2. בע"פ 5646/15 תיהאווי נ' מדינת ישראל (14.2.16), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת נשק בצוותא. הנאשם החזיק באקדח טעון במחסנית מוסלק מתחת לשטיח ברכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש הינו בין 9 חודשי מאסר ל- 3 שנות מאסר. הנאשם צעיר נורמטיבי. נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל.
   3. בע"פ 5604/11 נאסר נ' מדינת ישראל (5.10.11), דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירת של החזקת נשק ותחמושת. הנאשם החזיק באקדח מסוג ברטה ובמחסנית ובה 8 כדורים, אשר נתפסו בביתו בעת עריכת חיפוש. בית המשפט המחוזי גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט עליון קבע כי העונש שהוטל על הנאשם ראוי והפנה לכך שלא אחת עמד בית המשפט על החומרה היתרה של עבירה זו המחייבת מתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופה מסוימת.
   4. בע"פ 6294/10 אלקיעאן נ' מדינת ישראל (13.2.11), נדחה ערעורם של הנאשמים, אשר הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין. הנאשמים נתפסו, כאשר כל אחד מהם החזיק באקדח טעון ומחסנית, וכן הנאשם 2 החזיק בכיס מעילו מחסנית נוספת. כל אחד מהנאשמים נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל.
   5. ברע"פ 2281/15 חדיג'ה נ' מדינת ישראל (27.4.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של החזקת נשק. בחיפוש בחצרו של הנאשם נתפס אקדח עם שתי מחסניות וכדורים, וכן נתפס בביתו סמן לייזר. בית משפט השלום גזר על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו, לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל.
   6. ברע"פ 1246/17 מטר נ' מדינת ישראל (12.3.17), דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת נשק ותחמושת. הנאשם רכש והחזיק באקדח ושתי מחסניות וכדורים, והחזיקם בביתו. נאשם נעדר עבר פלילי, שהוגש תסקיר חיובי של שירות המבחן. בית משפט השלום גזר על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע כי הרף התחתון של המתחם צריך לעמוד על 9 חודשי מאסר, והחמיר בעונשו לעונש של 9 חודשי מאסר בפועל.
   7. ברע"פ 4559/16 נוסיראת נ' מדינת ישראל (22.6.16), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק ותחמושת. בית משפט השלום גזר על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות, תוך חריגה לקולה ממתחם של 9 עד 24 חודשי מאסר בפועל. נאשם ללא עבר פלילי, והוגש בעניינו תסקיר חיובי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור על קולת העונש, והעמיד את עונשו על 9 חודשי מאסר בפועל.
   8. ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (29.03.04), נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, לנאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת החזקת נשק. הנאשם החזיק בביתו אקדח מסוג ברטה ומחסנית ריקה עטופים בגרב. לקנה האקדח הוספה הברגה המתאימה למשתיק קול. בית משפט השלום הטיל על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם וקבע כי אין מקום להתערב בעונש.
   9. בע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (5.12.06), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של החזקת נשק ונדון ל-8 חודשי מאסר בפועל. הנאשם צעיר בן 24 בעל עבר נקי ונורמטיבי, החזיק אקדח. נקבע כי עבירה של החזקת נשק שלא כדין הינה חמורה בשל הסיכון הפוטנציאלי הגלום בה והסיכון לחברה. נקבע כי עבירה זו מצדיקה השתת מאסר בפועל אף על מי שזו לו הרשעתו הראשונה.
   10. בע"פ 8846/15 דראז נ' מדינת ישראל (13.3.16), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת נשק לצד הפרעת שוטר במילוי תפקידו. הנאשם החזיק באקדח גנוב, שתי מחסניות וכדורים, וניסה לחמוק עם האקדח משוטרים שחיפשו בבית משפחתו. נאשם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, תסקיר המליץ על עבודות שירות. בית המשפט קבע מתחם שבין 7 ל- 20 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל.
   11. בע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (30.12.09), דחה בית המשפט העליון ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של החזקת נשק ותחמושת. הנאשם החזיק במשך חודש ימים באקדח ובמחסנית ובה 11 כדורים, בביתו ובבית העסק בו עובד. בית המשפט המחוזי השית עליו עונש של 6 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשם בעל רקע נורמטיבי וללא עבר פלילי.
   12. בע"פ 1505/14 לידאוי נ' מדינת ישראל (4.11.14), קיבל בית המשפט את ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירות של החזקת נשק, הפרעה לשוטר והחזקת רכוש חשוד כגנוב. הנאשם החזיק בביתו אקדח החשוד כגנוב ומחסנית ובה כדורים. הנאשם החזיק את האקדח כשהוא טעון במחסנית ובה כדור בודד בארון ביתו ואת יתר הכדורים במקום אחר. בנסיבות העבירה עלה כי לעבר ביתו של הנאשם נורו יריות והוא החזיק באקדח לשם בטחונו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר והטיל על הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והקל בעונשו של הנאשם, בהתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות, והטיל עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות חלף עונש המאסר שהוטל עליו.
2. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ- 9 חודשי מאסר בפועל (אשר ככלל ראוי שירוצו מאחורי סורג ובריח) ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
3. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקולה. לא שוכנעתי כי יש הצדקה לאמץ את המלצת שירות המבחן להטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד צו מבחן. כמו כן, לא התרשמתי כי הנאשם עבר תהליך שיקום ממשי, ולא מוצעת בתסקיר שירות המבחן תכנית טיפולית רלוונטית, אשר יצדיקו חריגה ממתחם הענישה לקולה.

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם בשנות העשרים לחייו, ניהל אורח חיים תפקודי ותקין, ללא מעורבות פלילית משמעותית למעט להרשעה יחידה משנת 2013 בעבירות של קבלת דבר בתחבולה, הסרת לוחית זיהוי ונהיגה ללא רישיון. מתסקיר שירות המבחן עולה כי לנאשם חובות כספיים והוא עובד כיום לשם הסדרתם. מאסר ממושך יביא לפגיעה כלכלית ואישית עבורו. הנאשם נטל אחריות על מעשיו, שיתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק ואף הפליל בגרסתו את הנאשם האחר – גיסו. בעקבות זאת נגרם משבר משפחתי. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן וגילה נכונות להשתלב בטיפול.
2. עוד יש לתת את הדעת לשיקול אחידות הענישה. על הגיס אשר נדון בהליך נפרד בגין עבירה זו, הוטל במסגרת הסדר טיעון עונש של 20 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. חלקו של הגיס משמעותי יותר בהיותו יוזם העבירה ובעל הנשק בעצמו, כשהנאשם נענה לבקשתו להסליק בביתו את הנשק בשל חששו של הגיס כי הנשק ייתפס בביתו בהיותו בתנאי מעצר בית, בשל תחושת מחויבות משפחתית של הנאשם כלפי הגיס. בנסיבות אלה, סבורני כי ראוי שעונשו של הנאשם יהיה נמוך באופן משמעותי מעונשו של הגיס.
3. במסגרת גזירת העונש המתאים לנאשם יש לתת את הדעת אף לשיקול ההרתעה, ולכך שעבירות הנשק הוכרו זה מכבר כ"מכת מדינה" ו"מכת אזור", באופן אשר מצדיק – ככלל – הטלת עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. אכן, כפי שטען ב"כ הנאשם, החל מיום 1.4.19 תינתן בידי בית המשפט הסמכות להטיל עונש של תשעה חודשי עבודות שירות. ברם, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, ולנוכח פסיקת בית המשפט העליון כמפורט לעיל אשר קובעת כי ככלל בעבירות של החזקת נשק יש להטיל עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, סבורני כי לא קיימת הצדקה להסתפק במקרה דנן בעונש שירוצה בעבודות שירות.
4. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו הנמוך של המתחם.

סוף דבר

1. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
   1. 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו – מיום 20.3.18 עד ליום 1.4.18.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית הסוהר הדרים ביום 1.5.19 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-9787377, 08-9787336.

• 1. 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת נשק מסוג פשע.
  2. 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת נשק מסוג עוון.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בנוכחות הצדדים.