בפני ביה"ד תביעת התובעת להכיר לה כתאונת עבודה באירוע נפילה שאירע ביום 23/04/17, עת נפלה בחנות הכלבו אייס, לדבריה, בשל בואה לקנות קוטל יתושים לצימר שבבעלותה.

הנתבע טען כי אין ממש בטענה שהיא בא לקנות רק לצימר ובהיותה במעמד עצמאית נטל ההוכחה בדבר רכישה לצימר בלבד כבד מנטל ההוכחה הרגיל המוטל על כתפי מבוטח.

העובדות

1. התובעת, עצמאית, נפלה ביום 23/04/17 בחנות הכלבו אייס (להלן: אייס).
2. מר יפרח יהושוע , עובד אייס, ליווה אותה לקופת חולים הנמצאת באותו מתחם.
3. בקופת חולים ראו אותה שני רופאים .הביקורים תועדו בשני מסמכים רפואיים.
4. התובעת נשלחה לבית חולים. הוגש גיליון שחרור.
5. רק ב-30/04/17 הופיע לראשונה במסמך רפואי כי קנתה מצרכים לצימר באייס.
6. לתובעת שולמה גמלת דמי תאונה בגין נפילה זו.

המחלוקת

1. האם אירעה לתובעת תאונת עבודה ביום 23/04/17.

הכרעת הדין

1. תביעת התובעת אושרה כדמי תאונה אישית, ושולמו לה דמי תאונה בעד תקופת המחלה החל מתאריך 24.4.17 ועד 11.6.17. בהתאם לטופס הצהרה על היעדרות מעבודה שהמציאה התובעת (עמ' 7 שורות 32-33).
2. מטעם התובעת העידו התובעת, בעלה של התובעת ומר יפרח.
3. מר יפרח הגיע בשל היותו עובד באייס (16 שנה, עמ' 8 שורה 28). מר יפרח ליווה את התובעת אחרי הנפילה לקופת החולים עד שהגיע בעלה והחליף אותו (עמ' 8 שורה 32 עד עמ' 9 שורה 3). מר יפרח עד אובייקטיבי ושאינו בעל עניין.
4. מר יפרח העיד כי התובעת נפלה באייס. עוד ציין כי אמרה לו בדרך לקופת החולים שבאה לקנות קוטל יתושים לצימר. בנוסף ציין לשאלת ב"כ הנתבע כי לא אמר לרופאים שהיא באה לקנות עבור הצימר מאחר ולא חשב שצריך להגיד להם למה היא הגיעה לאייס (עמ' 9 שורה 14 עד 19).
5. התובעת נחקרה וציינה במפורש כי לא היא דיברה עם שני הרופאים הראשונים אלא מר יפרח. מר יפרח אישש את גרסתה (עמ' 9 שורות 20-24). לגרסת מר יפרח, הייתה נסערת מדי וכאובה, ואף שיכלה לדבר, הוא דיבר במקומה. התובעת ציינה כי הייתה כאובה מאוד וכלל לא יכלה לדבר עם הרופאים:

"כשלקחו אותי למרפאה צרחתי מכאבים, התיישבתי על כסא וכל הניירת זה האיש שבא איתי למרפאה, לא יכולתי לזוז, העובד של אייס. כשבעלי בא הם העבירו את הניירת לרופאה, אח"כ העבירו לד"ר כהן ומשם הוא נתן הוראה לקחת אותי לחדר מיון, ישבתי ולא יכולתי לזוז. הניירת לא נעשתה על ידי אלא ע"י האיש שעזר לי עד שבעלי בא" (עמ' 7 שורות 21-24) (דגש, ש.ש.).

אף מר יפרח טען כי התובעת הייתה נסערת וכאובה וצעקה וגם בכך יש אישוש לטענתה שלא הייתה במצב רפואי אשר אפשר לה להגיד לשני הרופאים הראשונים לאיזה צורך הגיעה לאייס וכיצד נפלה.

1. בנסיבות אלה אין לזקוף את העובדה שהעניין לא מופיע באנמנזה הראשונה לחובתה של התובעת. היותה במצב שלא אפשר לה לשוחח עם הרופאים וכן עדותו של יפרח שהוא זה שדיבר עם הרופאים ולא מצא לנכון ליידעם בעניין קוטל היתושים יעמדו לזכותה. גם אם סיפרה לו בדרך לקופת החולים שבאה לקנות קוטל יתושים אין זאת אומרת שהייתה מסוגלת לדבר עם הרופאים או שדיברה איתם. מנגד אם אמרה זאת בדרך למרות שלא יכלה לדבר בשל הכאבים האמירה כשלעצמה אומרת דרשני.
2. בעניין זה התובעת נשאלה מדוע לראשונה ב-30.4 אמרה את זה פתאום, ענתה: "כשבאתי לרופא הוא שאל מה קרה ואז סיפרתי לו, אז יכולתי לדבר" (עמ' 7 שורה 29-32).
3. גם התובעת וגם בעלה ציינו כי הם מארחים ציבור חרדי בעיקר וכי אלה אינם מגיעים לפני פסח ובספירת העומר אלא רק בשבועות. יחד עם זאת ציינו, גם התובעת וגם בעלה, כי עליהם להיערך לקבלת אורחים, וכי קוטל היתושים היה נחוץ לתוך הצימר ולא מחוצה לו.
4. הוצג בפנינו פנקס קבלות ממנו עולה כי אכן אין הרבה אורחים בצימר, כטענת התובעת. וכלל לא היו בסמוך לפני ואחרי האירוע. עניין זה יפורט מטה.
5. על פי גרסה זו, העובדה שהתובעת הלכה לקנות את הקוטל אחרי פסח לא תומכת בגרסתה כי ציפתה לאורחים רק אחרי שבועות.
6. לטענת הנתבע התובעת לא הגיעה ישר לצורך קנייה זו אלא עברה בדרך אצל אימה וכן לפני כן הורידה את בנה בתחנת האוטובוס. דהיינו עסקה בענייניה במהלך כל אותו בוקר. מנגד טען ב"כ התובעת כי מדובר בפנייה לצורך משלח ידה כעצמאית ולכן אין חשיבות מניין הגיעה ולאן היא נסעה.
7. אין מחלוקת כי התובעת עשתה קניות באייס שם נפלה. השאלה אם מדובר בקנייה פרטית או קנייה לעסק, כחלק ממשלח ידה, בהיותה מחזיקה של צימרים להשכרה. התובעת נפלה ב-23.4.17 אולם מהקבלות שהגישה ביחס לצימר נראה כי יש קבלה מיום 21.2.17, וכן 4.3.17, והקבלה אחריה מ-08/17, דהיינו פער הזמנים בין אירוח אחד לשני, גם בשני המועדים שלפני הנפילה, מרוחק זה מזה. התובעת הגישה קבלות מהן לגרסתה ניתן ללמוד כי מדובר בצורכי הצימר. הקבלות מתייחסות ל-13.6.14, 6.5.16, 15.5.16, 20.5.16, 4.6.16. מדובר בפעם בשבועיים בממוצע, וגם מקבלות אלה (נספח ב' לתצהירה) ניתן לראות כי מדובר בהשכרה מאוד מבוזרת ורנדומלית.
8. התובעת טענה בחקירתה הנגדית כי מדובר בזוגות לשבת, "לא מתמלא כל הזמן..." ש. מה אני רואה שבערך יוצא פעם בשבוע או שבועיים רק צימר אחד. ת. כן, לפי הזמנות מה שיש. ש. ולמרות זאת את חושבת שהקנייה היא רק בשביל הצימרים? את לא קונה לבית דברים? ת. כולם קונים דברים לבית. אך אותו יום ספציפית נסעתי לקנות קוטל יתושים" (עמ' 8 שורות 15-20) (דגש, ש.ש.).
9. בעלה של התובעת העיד "אני ביקשתי ממנה שתצא לאייס ותקנה חומר נגד יתושים. ביקשתי ממנה בבוקר, ידעתי שהיא נוסעת לקחת את הילד וביקשתי ממנה שתיכנס לאייס ותביא קוטל יתושים לצימרים. ש. אבל קוטל יתושים לתוך בית או לגינה? ת. לא. לתוך הצימר עצמו. ש. למה צריך קוטל יתושים לצימר ולא צריך קוטל יתושים לבית? ת. גם וגם. ש. אז איך זה שביקשת ממנה דווקא לצימר? ת. בגלל שאנו מחזיקים צימרים שהיו אמורים להיפתח אחרי החגים, הייתה מכת יתושים בישוב בגלל העופות והביובים הפתוחים... אז צריכים למנוע. בד"כ בחגים אנשים לא מגיעים כי אנו עובדים רק עם הסקטור החרדי" (עמ' 10 שורות 14-23) (דגש ש.ש.).
10. בעלה של התובעת מאשר כי קוטל החרקים היה גם לבית, עקב הנסיבות של מכת היתושים בישוב. יתר על כן, האירוע כאמור אירע ב-04/17 ובעלה מאשר שהאנשים יגיעו רק אחרי שבועות (ביוני) . אף כי ההזמנות מגיעות מעט קודם (עמ' 10 שורות 25-31). כשנשאל "ש. אבל לא היו הזמנות" , ענה, "כשאין הזמנות אז אין הזמנות, אבל צריך להיות תמיד מוכנים" (עמ' 11 שורה 1). בהמשך חוזר על כך שיש המון יתושים בישוב וזה ידוע. הוכח, קוטל היתושים היה קודם כל לבית ורק אח"כ לצימר שיוזמן, אם יוזמן וכאשר יוזמן, זמן רב אח"כ. בפרט ש"אבל אין הרבה הזמנות" (עמ' 11 שורה 11). עוד הוא מאשר כי אדם מזמין שבוע או 10 ימים לפני שהוא בא, ובאותה עת לא היו הזמנות (עמ' 11 שורות 12-15), הוכח שלא היה מקום להיערך מבעוד מועד.
11. כאמור לעיל, האנמנזה הראשונה הייתה בתוך מצוקתה של התובעת ולכן האמור בה לא יפעל לחובת התובעת.
12. יחד עם זאת, נציין כי נכתב שם "תלונות, נפלה ב-ACE, על מרפק ימין, כאבים והגבלה בתנועה" ובממצאים "דפורמציה באזור מרפק ימין, בצילום רושם של שבר במרפק". בביקור אצל ד"ר דוד כהן מ-23.4.17 בשעה 11:33 בהפנייה למיון כבר כתוב "נחבלה במרפק ימין הבוקר בחנות בביג בית שמש, כאבים נפיחות והגבלה בתפקוד, צילום מרפק ימין – שבר בראש הרדיוס וכן יתכן שבר גם בקונדיל, זקוקה לבירור נוסף ב-CT למרפק ימין". על פי עדות התובעת, בשלב זה אצל ד"ר כהן כבר יכלה לדבר. חרף זאת לא מופיע כי הנפילה בחנות ביג הייתה לצורכי הצימר או לצורכי קוטל החרקים. אין מחלוקת כי בעלה היה עמה, כעולה מעדותה. זה אינו מתיישב עם טענתה שאמרה זאת למר יפרח בדרך מיד אחרי הנפילה.
13. בגיליון השחרור מיום 23.4.17 בשעה 18:26 נרשם: "סיבת הפנייה – פנתה עקב חבלת מרפק ימין לאחר נפילה, הופנתה מקופ"ח בשל שבר באזור המרפק לצורך המשך טיפול". בהנחיות השחרור נאמר "המשך מעקב אצל רופא מטפל בקהילה 1. משככי כאבים לפי הצורך 2. יד מורמת מעל גובה הלב עם מתלה בימים הקרובים 3. ביקורת מרפאה אורטופדית..." אין מחלוקת כי הושם קיבוע בסד גבס ארוך. בשלב זה חלה החזקה המשפטית לפיה על חולה לציין בפני הרופא את כל הפרטים הרלוונטיים להתרחשות. בגליון השחרור אין כל ציון של נסיבות הנפילה כפי שמתבקש.
14. במסמך נספח ב' לתיק המוצגים, תיעוד רפואי מיום התאונה, נרשם "סוג הביקור – תאונה אישית, תאריך תאונה 23.4.17", המסמך הוא מיום 23.4.17 בשעה 10:44.
15. לראשונה, ב-30.4.17, בביקור אצל רופא, נרשם "סוג הביקור "תאונת עבודה. תאריך תאונה 23.04.17... תלונות / סיבת הפניה – בתאריך 23.4.17 קנתה מצרכים לצימר. ב-ACE בביג בבית שמש מעדה על ארגז ליד הקופה, נפלה. נבדקה ע"י ד"ר מורן וע"י אורטופד בביג – למיון...". בהמשך נרשם כי זקוקה לניתוח ואושפזה בשערי צדק, ממתינה לניתוח.
16. יודגש כי בתצהיר מר יפרח לא כתב כי אמרה לו שהיא רוצה לקנות עבור הצימר. הדבר היחיד שנכתב בתצהירו הוא שבמהלך יום העבודה הבחין בה שרועה על רצפת החנות במסדרון התור לקופה, ולא בכדי. דווקא מטעם זה, שמר יפרח ביקש למחוק מתצהירו מה שלא מדוייק (ראה סעיף 4 וחתימתו ליד), ברור כי לא כתב מה שלא סבר שיש לו מקום בתצהירו. עדותו בפנינו הייתה בתאריך 8.7.20, כ-3 שנים ומעלה לאחר האירוע. על כל המשתמע.
17. בנספח ד' לתיק המוצגים, הוגש דו"ח פעולה וזכרון דברים מיום 25.6.17, ממנו עולה כי התובעת שיתפה פעולה, הציגה את היומן של ההזמנות בחודש 04/17 ואילך, עד היום. "אין כל הזמנות בחודש 04/17". את פנקסי הקבלות הביא בעלה, ולפיו ההזמנה האחרונה הייתה ב-18.3.17, ומאז אין הזמנות נוספות.
18. התובעת נחקרה ביום 25.6.17 (נספח ד' הנ"ל). בשל חשיבות הדברים נביאם כלשונם. "ש. מה קרה לך? בגין מה את מגישה לביטוח לאומי תביעה זו? ת. זה היה ביום 23.4.17, יום ראשון בשבוע. נסעתי לאייס בבית שמש כדי לקנות קוטל יתושים, כי יש כאן הרבה מאוד יתושים. יצאתי מהבית בסביבות השעה 07:00 בבוקר יחד עם הבן החייל שלי, רון, והורדתי אותו בתחנת הרכבת בבית שמש, משם יש לו איסוף לבסיס. משם נסעתי לבקר את אמא שלי שגרה במושב גפן שזה למטה מבית שמש, ישבתי איתה, שוחחתי איתה שעה וחצי, בינתיים המתנתי שייפתח אייס, ומאמא שלי ממושב גפן נסעתי לאייס בבית שמש, שם אני קונה כל הזמן דברים שאני צריכה לצימרים. מנורות, שמשיות, וכל הדברים השוטפים שאני צריכה. הגעתי לאייס בסביבות 09:30. אני זוכרת שהייתי שם די כשפתחו. הסתובבתי בחנות, היו כל מיני משטחים. ניגשתי לקופאית ושאלתי אותה היכן הקוטל יתושים לחשמל. הקופאית הביאה לי את הקוטל החשמלי. אם כי אני רציתי נוזל. היא אמרה שזה חומר טוב. אז אמרתי לעצמי שאקח אחד לניסיון. ואם זה יהיה טוב, אבוא לקנות כמות. ניגשתי לקופה לשלם על הקוטל. בכניסה לקופה היו 3 קרטונים על הרצפה. נתקעתי באחד מהם ועפתי קדימה, נפלתי על מרפק יד ימין שלי על הרצפה. באותו רגע הרגשתי כאבים של תופת, צרחתי, לא הצליחו להרים אותי במשך 20 דקות. כשקמתי כשהעמידו אותי מהרצפה, לא קמתי לבד, פתאום שמעתי את הקליקים ביד. השברים. הושיבו אותי על כסא, הביאו לי מים שארגע, ישבתי חצי שעה ואז עובד של אייס עזר לי ולקח אותי למרם. ישבתי איתו שם עד שהרופאים בדקו אותי ועשו לי צילום ביד וגילו שהכל התרסק ויש לי שבר. בינתיים בעלי הגיע כי הודעתי לו לבוא. קיבלתי הפנייה להדסה ע"כ. ואז נסעתי עם בעלי להדסה ע"כ, שם ראה אותי רופא שאני לא זוכרת את שמו במיון, שמו לי שם גבס ביד ושוחררתי הביתה. לאחר כמה ימים לחץ לי מאוד ביד עם הגבס והלכתי למקור ברוך והחליפו לי את הגבס, והפנה אותי לחדר מיון, פניתי לשערי צדק, עשו לי שוב צילומים, בדיקות, אשפזו אותי ואז שחררו אותי, אמרו שיתקשרו אלי כשיתפנה חדר ניתוח. ב-4.5.17 נותחתי בשע"צ ואושפזתי ל-4-5 ימים ומאז אני במעקב בשע"צ אצל ד"ר אלתרגוט. ש. מה היתה הסיבה לנפילה שלך באותו יום, 23.4.17? ת. הלכתי רגיל ונתקלתי בקרטון שהיה ליד הקופה, ואז עפתי ונפלתי קדימה. ש. הספקת לקנות באייס באותו יום? ת. לא. החזקתי את הקוטל יתושים ביד כשהייתי בדרך לקופה, וכשהתקדמתי לקופה כדי לשלם נפלתי, וזה עף לי מהיד, לא הספקתי לשלם" (דגש, ש.ש.) (עמודים 2, 3 ו-4 שורה 1 להודעת התובעת).
19. לאחר מכן נשאלת, "ש. האם אילולא נסעת לאמך ולתחנת הרכבת, גם היית נוסעת כל כך מוקדם בבוקר מהבית לאייס? ת. לא. אם לא הייתי לוקחת את הילד לתחנת רכבת אז הייתי נוסעת בשעה סבירה יותר, מאוחר יותר, לקראת שעת הפתיחה של אייס" (עמ' 4 שורות 10-14).
20. בהמשך החקירה עולה מדבריה כי הקבלה האחרונה מ-18.3.17, מס' 0138, קבלה אחריה 0139 ריקה, ואין קבלות נוספות לאחר 18.3.17.
21. התובעת מציינת כי חדלה לעבוד ואין אנשים לאחר הפסח, מאחר ואינה יכולה לתפעל את הצימרים. "לא שווה לי להעסיק עובד בשביל זה" (עמ' 4 שורה 5).מה שמצביע על דלילות הפעלתם.
22. לטענת התובעת, אין חולק כי בזמנים הרלוונטיים הייתה עובדת עצמאית, לכן לא חלה עליה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק). משכך, נטל מוגבר מונח על כתפיה.
23. סעיף 79 לחוק קובע שני מבחנים לעניין עובד עצמאי, והם: "ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו ומשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". לטענת התובעת די שהמבוטח יוכיח כי הפעולה הייתה נלווית לעיסוק, ולא בהכרח הייתה שייכת מהותית לעיסוק עצמו (סע"ש 44107-12-11 יהודה בלילתי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו) אולם יש לאבחן פסק דין זה, שם דובר בנגר שקנה מדף ובעת ניסורו נפצע. ישיר לעבודתו.
24. לא כן התיאור העובדתי בפנינו. התובעת אמנם טענה כי יצאה מביתה במטרה אחת – לקנות בסניף אייס קוטל יתושים עבור הצימרים (סעיף 20 לסיכומיה). אולם אין הדברים כך כלל. התובעת נשאלה וציינה שלולא היו סיבות אחרות ליציאתה, הייתה יוצאת מאוחר יותר ובאופן אחר. התובעת העידה כי יצאה מהבית לצורך הורדת בנה החייל בתחנת הרכבת וכי טרם הגיעה לאייס, הורידה התובעת את בנה, לאחר מכן הלכה לביקור אצל אמה ורק לאחר מכן נכנסה לאייס. מ 07:00 ועד 09:30 שעתיים וחצי לדבריה.
25. על פי בעלה, נכנסה לקנות חומר קוטל יתושים, לכל הפחות גם לבית וגם לעסק. התובעת אישרה שיש מכת יתושים, דהיינו גם בבית נזקקו לטפל ביתושים, ממילא לא קנתה את החומר אלא קיבלה עצת המוכרת למכשיר חשמלי אותו ביקשה לרכוש לניסיון. בפועל אף לא קנתה את הפריט שלכאורה לשמו הלכה לאייס.
26. באותה עת לא היו כל הזמנות לצימרים, ולכן הניסיון למכשיר מן הסתם היה אמור להיות בבית. גם עדות בעלה מצביעה על כך שהנופשים היו אמורים לבוא לצימר רק אחרי שבועות, ביוני. דהיינו, זמן רב לאחר רכישת קוטל היתושים.
27. חוסר סבירות בלוח הזמנים בנוגע לתכלית רכישת קוטל היתושים בא לביטוי בהזמנות ובקבלות, ובא לביטוי עוצמתי אף יותר בנוסחי המסמכים הרפואיים אותם פירטנו לעיל, הגם שהתעלמנו מהמסמך הראשון בו מר יפרח דיבר בשמה בשל מצוקתה. אמנם משקל האנמנזה אינו מאיין ראיות אחרות, אולם במקרה זה הוא מחזק את הראיות האחרות, כי רכישת קוטל היתושים הייתה לבית, באותה עת, במיידי. הצורך לצימר היה רק חודשים אח"כ.
28. התובעת טוענת כי מדובר "תוך כדי עסקו", מאחר שהיא בעלת צימרים ותפעלה אותם לבד, והיא זו שנהגה לקנות ציוד לצימרים, וכן טענה כי מדובר ב"עקב משלח ידה". כהוכח ההיפך, ההגעה לאייס היתה לאחר ביצוע דרכים אחרות למטלות ומטרות נוספות שאינן קשורות כלל לעיסוקה או למשלח ידה, ואף תכלית דחיפות קוטל היתושים הייתה לצורך ביתי בראש ובראשונה.
29. הנתבע טען כי דווקא פס"ד בעניין עבל 104/99 גבריאל ברדה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) תומך בעמדת הנתבע כי גם בזירה "דו תכליתית על פי טיבה", יש לחדד האם עשה "למען ביתו" או "למען עיסוקו" ולאיזו תכלית ישירה, להבדיל מעקיפה, בוצעה אותה פעולה שבה נפגע המבוטח בעת ביצועה. רק פעולה שתכלית עשייתה הישירה למען העיסוק תיחשב לפעולה נלווית לעיסוק.
30. מהעובדות שלפנינו עולה כי התכלית הישירה והמידית הייתה תכשיר לבית עקב מכת היתושים במושב, לפחות גם לבית. התכלית של הצימרים הייתה מרוחקת בזמן באופן שלא הייתה יכולה להיות תכלית ישירה ונלווית לעיסוק, גם לפי פס"ד ברדה אותו ציינה התובעת. למעלה מהצורך נציין כי שם אירעה תאונה בתוך הבית. הנתבע טען כי הצימר סמוך מאוד לביתה של התובעת, ולכן מדובר ביתושים לבית בעיקר ולא פחות מאשר לצימר.
31. הנתבע טען כי לא הומצאו קבלות עבור הקנייה, אולם בעניין זה ברי כי היא נפלה לפני שהקנייה מומשה. עוד טען הנתבע כי היא רצתה לקנות מכשיר אחד ואילו יש לה 3 צימרים, על כך ענתה כי מדובר בקנייה לשם ניסיון.
32. הנתבע טען כי הקבלות הוגשו ברגע האחרון וכי לא ניתן ללמוד מהן לשם מה הוצאו. פירטנו בהרחבה לעיל כי אין בקבלות ובהזמנות כדי לתת מענה לאיזשהו צורך בקוטל יתושים, כיוון שהצימרים היו ריקים באותה עת, וללא הזמנות.
33. הנתבע ציין כי אין להתייחס למסמכים שצורפו לסיכומי התובעת באשר לא ניתן לחקור אודות מסמכים אלה . ככל שהמסמכים הם אלה שהוגשו לתיק עצמו, וכל חלקם, אין מניעה להגשה; ככל שמדובר במסמכים שלא הוגשו לתיק עצמו, לפני ההוכחות, אכן אין מקום להתייחס אליהם.

סוף דבר

41. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפה להוכיח את הנדרש בסעיף 79 לחוק. השתכנענו כי לא דובר ב"תוך כדי" עיסוקה במשלח ידה וגם לא "עקב" עיסוקה במשלח ידה. התובעת יצאה לענייניה באותו בוקר ולא לענייני הצימר. הוכח שלא באופן ישיר.

42. לא למותר לציין כי התובעת קיבלה גמלה בגין תאונה עבור התקופה בה הייתה במחלה, 24.4.17 עד 11.6.17 – בהתאם לטופס הצהרה על היעדרות מעבודה, שהמציאה.

43. הנתבע דרש כי התובעת תחוייב בהוצאות מגם מחמת שקיבלה גמלה וחרף זאת תבעה גמלת נפגעי עבודה, וגם נוכח התנהלותה בהליך כאמור בפרו' מיום 3.4.19 וכן החלטה מיום 7.7.20.

44. לאחר ששקלנו תוצאות ההליך, וכן האמור בפרו' (החלטה בעמוד 3, בפרט סעיפים 5 ו-6), וכן החלטה מיום 24.6.19, וכן האמור בהחלטה מיום 7.7.20, בה נרשם במפורש כי "יילקח בחשבון מהותית ולהוצאות אופן ועיתוי הגשתו, שעה שהתאריכים עליו מתייחסים ל-2017, די זמן לפני הדיון או ההליך". התנהלות התובעת גם בהיבט המהותי וגם בהיבט הפרוצדוראלי, מצדיקה השתת הוצאות.

45.בנסיבות אלה מצאנו כי יש להשית על התובעת הוצאות לטובת הנתבע, אף כי בסכום סמלי, בסך 1500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ' טבת תשפ"א, (04 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.