לפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר ע"י כב' הש' מנאל דיאב חליחל ובקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שניתן ביום 13.2.18, עד לדיון והכרעה בבקשה לביטול ההחלטה הנ"ל.

רקע:

1. עד לצו מנהלי להפסקת עבודה אסורה מיום 17.1.18:
2. כעולה ממזכר שערך המפקח יריב כעביה בתאריך 9.1.18, במהלך סיור יזום מאותו מועד, במקרקעין נשוא הבקשה, החלו בבניית בית מגורים בשטח של כ-100 מ"ר במצב של קידוח כלונסאות ללא יציקתם, זאת ללא קבלת היתר.
3. באותו מזכר צוין כי המפקח פגש בשטח במבקש, הבהיר לו כי עסקינן בבניה בלתי חוקית וכי עליו להפסיקה: "פגשתי בשטח את גריפאת עבדאלה אחמד, הוא אמר שבונה לבן שלו אין לו איפה לבנות לו הוא אמר שעכשיו קנה את השטח עוד לא רשם אותו על שמו בטאבו...לא נמצאה בקשה להיתר...היעוד של השטח...חקלאי. ביקשתי מעבדאלה שיפסיק מיד את העבודה והוא עושה עבודה אסורה בשטח חקלאי...".
4. בתאריך 17.1.18 ניתן "צו מנהלי להפסקת עבודה אסורה" במקרקעין. בצו נרשם כי מדובר ב"התחלה בבניית בית מגורים בגודל של כ10*10 מ' בשטח של כ 100 מ"ר", כאשר אין היתר. הובהר כי יש להפסיק לאלתר כל בניה אסורה במקרקעין.
5. כעולה ממזכר מתאריך 18.1.18, באותו מועד נסע המפקח לביתו של המבקש, ושם מסר את הצו לידי בנו של המבקש (זוהה לפי רישיון נהיגה), שחתם על הצו ואמר שימסור לאביו את הצו.
6. עד לצו הריסה מנהלי מיום 13.2.18:
7. כעולה ממזכר המפקח מתאריך 31.1.18, באותו מועד ערך סיור יזום במקרקעין, ומצא "שהם ממשיכים את העבודה. הם יצקו העמודים ובנו בלוקים לפני יציקת גג".

1. בתאריך 1.2.18 הגיש המפקח כעביה תלונה במשטרה כנגד המבקש, על הפרת צו הפסקה מנהלי (ניתן לעיין במזכר המפקח וב"אישור בדבר הגשת תלונה" מאותו מועד).
2. כעולה ממזכר מיום 11.2.18, שערך המפקח יריב כעביה, במועד זה ביקר שוב במקרקעין נשוא הבקשה, והבחין כי "המשיכו את העבודה והם בנו קומה שניה מבלוקים ללא גג". אח של הקבלן היה במקום, נדרש להפסיק את העבודה והשיב: "תביא לי צו אני אפסיק".

1. נוכח האמור, ביום 13.2.18 הוצא "צו הריסה מנהלי".
2. כעולה מן הצו עצמו, ממזכר מיום 13.2.18 שערך המפקח מוחמד אמארה וממזכר מיום 13.2.18 שערך המפקח כעביה, באותו מועד הומצא הצו בדרך של הדבקה על המבנה, בכניסה לבית בחזית הצפונית, עת לא נכח איש במקום. הצו המודבק והבניה תועדו בצילומים. הבניה היתה "במצב של קומה שניה מבלוקים ללא גג".
3. החלטת כב' הש' מנאל דיאב-חליחל מתאריך 8.4.18:
4. צו ההריסה המנהלי הוצא, אפוא, ביום 17.1.18 ונמסר כחוק, בדרך של הדבקה על המבנה, ביום 18.1.18. הצו ניתן לביצוע בתוך 60 ימים.
5. בתאריך 20.2.18 פנתה המשיבה למשטרת ישראל בבקשה ליתן סיוע וליווי לביצוע ההריסה, אולם משטרת ישראל הגיבה, בתאריך 26.3.18, כי אין ביכולתה ליתן סיוע במועד, בשל אילוצים מבצעיים.
6. לאור זאת, בתאריך 3.4.18 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי עד ליום 11.6.18, זאת בהתאם לסעיף 224 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. בבקשה ציינה כי הצו עומד בתוקף עד ליום 13.4.18 וכי "הבקשה להארכת המועד נסמכת על בקשת ק' חירום מחוז צפון, רפ"ק דודי מזרחי, מיום 26.3.18, להאריך את מועד ביצוע הצו".

לבקשה צירפה, בין השאר, את עמדת משטרת ישראל לפיה משטרת ישראל לא תוכל לאבטח את השלמת ביצוע הצו עד לתאריך 13.4.18 בשל "תעדוף ושיקולים מבצעיים ונושאים אחרים שיבדקו בהקדם". צוין כי ככל שתתקבל ארכה, תאבטח המשטרה את ביצוע הצו, "בכפוף להערכת מצב כוחות זמינים ותעדוף צווים אחרים".

לבקשה צורף מזכר שערך המפקח כעביה ולפיו בתאריך 27.3.18 התקשר למבקש והודיע לו כי התובעת של הוועדה פונה לבית המשפט בבקשה להאריך את צו ההריסה שאמור להתבצע עד ליום 13.4.18. תועדה במזכר תגובת המבקש בעל-פה: "ענה שאין בעיה ואם אפשר להאריך בכמה שאפשר".

1. בתאריך 8.4.18 ניתנה החלטת כב' הש' מנאל דיאב חליחל: "מורה על הארכת המועד לביצוע צו ההריסה כמבוקש".
2. החלטותיי מתאריכים 31.5.18, 9.6.18 ו-4.7.18:
3. נוכח החלטת כב' הש' חליחל, הוארך הצו עד ליום 11.6.18.
4. המשיבה שבה ופנתה למשטרת ישראל בבקשה ליתן סיוע וליווי לביצוע ההריסה, אולם משטרת ישראל הגיבה, בתאריך 6.5.18, כי אין ביכולתה ליתן סיוע במועד, בשל אילוצים מבצעיים וכיון שהמועד שהוארך חל בתקופת חג הרמדאן.
5. לאור זאת, הגישה המשיבה בקשה שניה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי עד ליום 9.8.18. בבקשה ציינה כי "הבקשה להארכת המועד להלן נסמכת על בקשת ק' חירום מחוז צפון, רפ"ק דודי מזרחי, מיום 6.5.18, להאריך את מועד ביצוע הצו...".

לבקשה צירפה, בין השאר, את עמדת משטרת ישראל מיום 6.5.18, חתומה ע"י רפ"ק מזרחי, לפיה משטרת ישראל לא תוכל לאבטח את השלמת ביצוע הצו עד לתאריך 11.6.18 בשל "תעדוף ושיקולים מבצעיים, תקופת חג הרמדאן". צוין כי ככל שתתקבל ארכה, תאבטח המשטרה את ביצוע הצו.

לבקשה צורף מזכר שערך המפקח כעביה ולפיו בתאריך 15.5.18 התקשר למבקש והודיע לו כי המשטרה ביקשה מהתובעת להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה, שאמור היה להתבצע עד ליום 11.6.18, משום שהצו נופל ברמדאן.

תועדה במזכר תגובת המבקש בעל-פה: "הוא השיב אני מבקש שידחה כמה שאפשר עד שאוציא היתר בניה. גם הוסיף שהוא פונה לעורך דין שיטפל מול היועצת משפטית של הוועדה".

בין המסמכים המצורפים, תצהיר מטעם המפקח כעביה ותצהיר מטעם מהנדסת הועדה, המאשרים נכונות פרטי הבקשה, שאינם נושאים תאריך וחתימה.

1. בתאריך 31.5.18 ניתנה החלטתי: "לאחר עיון, כמבוקש".
2. בתאריך 9.6.18 הוגשה בקשה נוספת, זהה לקודמתה, אך בצירוף תצהירי המפקח והמהנדסת כשהם חתומים בחתימתם מיום 30.5.18.
3. בתאריך 9.6.18 ניתנה לבקשה זהה זו, החלטה זהה: "לאחר עיון, כמבוקש".
4. בתאריך 4.7.18 ניתנה החלטה, שתכליתה לנמק את קודמותיה, והיא כלהלן: "הבקשה הוגשה כשבסופה תגובת המשיב, המסכים למבוקש. משום כך לא ראיתי לנכון להרחיב ולפרט נימוקי החלטתי להיעתר לבקשה. משהוגש ערר, הנני מבהירה כי החלטותיי מיום 9.6.18 ומיום 31.5.18 ניתנו על בסיס נימוקי הבקשה, בשים לב לאינטרס הציבורי העומד בבסיס הצו, ובהתחשב בהיערכות המתחייבת מטעם גורמים חיצוניים לשם ביצוע הצו, היערכות שאינה מתאפשרת מטעמים טכניים טרם המועד המבוקש. בנוסף, ניתנה ההחלטה בשים לב להסכמת המשיב כפי שתועדה בסעיף 5 לבקשה. המזכירות תודיע לצדדים".
5. בהמשך הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד לדיון הקבוע ליום 16.7.18. בהחלטה מתאריך 12.7.18 נעתרתי לבקשה זו.
6. ביקור במקום מתאריך 4.7.18: כעולה ממזכר המפקח כעביה מתאריך 4.7.18 ומתמונות המבנה, בביקורו במקרקעין מאותו מועד גילה כי המבקש "המשיך את הבניה אחרי ההדבקה. הוא יצק את הגג של הקומה השנייה. כמו כן בנה מעקה בגג. גם הכין עבודת אינסטלציה".
7. הליכים שהתנהלו ומתנהלים בפני כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת:
8. בתאריך 3.7.18 הגיש המבקש ערעור על ההחלטות מיום 31.5.18 ו-9.6.18. הודעת הערעור תוקנה (לאחר בקשה מיום 16.7.18) בהתייחס להחלטתי מיום 4.7.18. דיון קבוע ליום 27.12.18 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפני כבוד השופטת תמר ניסים שי.
9. במקביל הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, לפי סעיף 254ח(ב)(1)(2) לחוק, ונדונה בפני סגן הנשיא, כבוד השופט זיאד הווארי, בתאריך 5.7.18. לאחר שמיעת הערות בית המשפט, בדיון בלתי פורמאלי, קיבלו הצדדים המלצת בית המשפט, המבקש הסכים למחיקת הבקשה והמשיבה לעיכוב ביצוע זמני. בהתאם לכך נקבע:

"מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים, אני מורה על מחיקת הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה נשוא הבקשה עד ליום 12.7.18, שעה 12:00".

1. בנוסף, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, לפי תקנה 7 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע–2010, ונדונה בפני כבוד השופטת עירית הוד. בדיון הבהיר ב"כ המבקש כי בקשתו הנה לעכב ביצוע "עד לערעור עצמו". כבוד השופטת הוד קבעה בהחלטתה מיום 18.7.18:

"בפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על החלטה של בית משפט קמא שהאריכה את המועד לביצוע צו הריסה. מדברי הצדדים עולה, כי בקשה כזו אף הוגשה לבית המשפט קמא אשר מסר כי יידרש גם לכך ועל כן, בנסיבות אלו, איני רואה כל הצדקה כי מספר ערכאות ידונו באותה בקשה, ולפיכך, מורה על מחיקת הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע. בית המשפט קמא יידרש לבקשה וככל שהחלטת בית המשפט קמא אינה נראית למבקש, פתוחה לו הדרך לנהוג על פי כל דין".

טיעוני הצדדים בבקשה הנוכחית:

1. טיעוני המבקש:
2. המבקש עתר לביטול החלטה מיום 8.4.18, אשר ניתנה ע"י כבוד השופטת מנאל דיאב חליחל, בהעדר, לקבוע כי הבקשה מיום 3.4.18 אינה עומדת בתנאי הסף ולדחותה לגופה. המבקש הסביר כי ההחלטה אינה מנומקת, וניתנה מבלי שצורפה אליה תגובת המבקש בכתב.

המבקש טען כי תצהיר המפקח לאקוני וכי המזכר שצורף אינו יכול להוות תגובה בכתב מטעם המבקש, שעה שלא ניתן נימוק לתחליף התגובה בכתב. נטען כי המפקח לא שוחח עם המבקש ביחס לבקשה להארכת מועד מיום 3.4.18, המבקש לא קיבל את הבקשה, לא נתבקש להגיב עליה, לא הסכים להארכת המועד ואף לא קיבל הודעה על מתן ההחלטה מיום 8.4.18. רק ביום 1.7.18, עת צילם ב"כ המבקש העתק מן הבקשה, נודע למבקש על הבקשה מיום 3.4.18 ועל ההחלטה מיום 8.4.18.

המבקש טען כי היה על בית המשפט להימנע מלדון בבקשה שאינה עומדת בתנאי ההגשה, ובמקרה דנן הבקשה להארכת מועד אינה עומדת בתנאי תקנות 4 ו-6 הן משום שלא צורפה תגובת המבקש בכתב והן משום שלא הועברו למבקש דרישה למתן תגובה ועותק מהבקשה, תהליך שבלעדיו לא יכול המבקש להגיש תגובתו בכתב.

נטען כי צו הריסה מנהלי בעל השלכות קיצוניות, ולכן יש להקפיד על תנאים ומועדים נוקשים לצורך ביקורת שיפוטית על הגורם המשתמש במנגנון זה במיוחד כשאינו טריבונל שיפוטי. ב"כ המבקש הפנה לעפ"א (מרכז) 45523-04-16 ולרע"פ 8098/17.

נטען כי הבקשה לוקה בפגמים נוספים: ראשית, נרשם בבקשה כי אין למבקש זכויות קניין במקרקעין, אף שלפי שהמבקש רשום כבעלים של חלק מהמקרקעין. שנית, צוין בבקשה שהקרקע לייעוד חקלאי, אך לא צוין כי במקום שכונה עם למעלה מ-50 בתים שכולם הוקמו ללא היתרי בניה ולא בוצע צו הריסה מנהלי בשכונה זו או בכל כפר זרזיר. פגם שלישי שצוין הנו העדר מסמך ברור וקריא בדבר קיום התייעצות טרם מתן צו ההריסה המנהלי ולא צורף תצהיר המפקח כפי שניתן טרם הצו.

1. המבקש עתר, בנוסף, לעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי עד לדיון והכרעה בבקשה זו. המבקש טען בהקשר זה כי הצו הוארך עד ליום 9.8.18, אך דבר קיום הצו נודע לב"כ המבקש סמוך ליום 15.6.18 עת התקשרו ממשטרת ישראל והודיע למבקש על הצו, המבקש פנה למשרדי הוועדה וצילם העתק ממנו. אודות הבקשה להארכת מועד נודע למבקש לפני ה-1.7.18 עת צילם בא כוחו העתק ממנה ממערכת נט המשפט.

המבקש הפנה לטענותיו ביחס לבטלות ההחלטה מיום 8.4.18 התקפות גם ביחס לעיכוב הביצוע והוסיף כי המהנדסת אינה מוסמכת לחתום על הצו שכן אין מדובר במהנדס רישוי ומשום שלא הוצג נימוק מיוחד המונע מראש הוועדה לחתום. לגישתו, הצו ניתן משיקולים זרים ואינו ענייני, במיוחד משום שהוקם בלב שכונה הכוללת 50 בתים שהוקמו ללא היתר ולא הוצא לגביהם צו הריסה מנהלי. המבקש הפנה להחלטות בע"פ 45180-03-17 ולע"פ 26526-03-17 ביחס לאכיפה בררנית. נטען, בנוסף, כי הבניה אינה מסכנת את הציבור או את בטיחותו וכי אי היעתרות לבקשה הופך את הדיון לאקדמי.

1. המבקש הבהיר בסעיף 4 לבקשה כי אינו עותר לביטול צו ההריסה המנהלי.
2. טיעוני המשיבה:
3. המשיבה התנגדה לבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18.

ב"כ המשיבה טענה כי תקנה 4 מורה על צירוף תגובת המשיב בכתב, אך תקנה 2 קובעת כי בקשה להארכת מועד יש להגיש עד 7 ימים לפני מועד ביצוע הצו. במקרה זה ובמקרים אחרים, לא צורפה תגובה בכתב אלא תועדה תגובה בעל פה בשל לוח הזמנים הצפוף הקבוע בחוק להגשת בקשה להארכת מועד ומתוך ניסיון העבר המראה כי לא מוגשות תגובות בכתב, קל וחומר כשמדובר בבלתי מיוצגים.

בנוסף, הפנתה לנימוקי הבקשה מיום 3.4.18 המצדיקים הותרת ההחלטה מיום 8.4.18 על כנה, וטענה כי הבקשה מפורטת וכוללת את כל העובדות הרלוונטיות.

1. המשיבה התנגדה לעיכוב ביצוע הצו וטענה כי המבקש המשיך בביצוע עבודות הבניה תוך התעלמות מצו ההריסה המנהלי.

נטען כי כיון שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע שהנה עצמאית ולא מלווה בבקשה לביטול צו הריסה, הרי שחל סעיף 254ט לחוק ולפי סעיף זה בית המשפט לא יעכב ביצוע הצו אם מצא שהעבודה האסורה נמשכה לאחר המצאת צו ההריסה.

1. המשיבה טענה כי מאחר ולא הוגשה בקשה לביטול צו הריסה, יש לדחות את הטענה בדבר אכיפה בררנית כבלתי רלוונטית.
2. המשיבה טענה כי התנהלות המבקש עומדת בניגוד לתכלית תיקון 116 ויוצרת סרבול הליכים, בהגישו בקשות לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי, במטרה ליצור סחבת שתתיש את מערכת האכיפה.

דיון:

הבקשה לביטול החלטה מיום 8.4.18:

1. כפי שצוין בפתיח, בתאריך 3.4.18 הוגשה בקשה ע"י המשיבה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי מיום 13.2.18, שעוגנה בשני נימוקים: האחד, הסכמת המבקש (שנתקבלה בעל-פה ותועדה ע"י המפקח בכתב). השני, חוסר יכולת משטרת ישראל ללוות את ההריסה בתוך פרק הזמן שנקבע בחוק (צורף מסמך).

בתאריך 8.4.18 ניתנה החלטת כבוד השופטת מנאל דיאב חליחל לפיה: "מורה על הארכת המועד לביצוע צו ההריסה כמבוקש".

המבקש עותר לביטול ההחלטה מיום 8.4.18, שניתנה בהעדר הצדדים, ולעיכוב ביצוע עד למתן ההחלטה הנוכחית.

1. לאחר עיון שמיעה ושקילה, הנני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18 בדבר הארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי. בהמשך יפורטו שיקוליי.
2. כעולה מן הנספחים לבקשה, המבנה שלגביו ניתן צו ההריסה המנהלי הוקם ללא היתר בניה כדין, הצו הודבק על המבנה ביום 13.2.18, במועד הוצאת הצו, על סמך תצהיר מהנדסת, טרם נסתיימה הקמת המבנה והמבנה טרם אוכלס.
3. התוצאה של ביטול ההחלטה מיום 8.4.18, לפי המבוקש, הנה בטלות צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 13.2.18, משום שבהעדר החלטה זו בדבר הארכת המועד, הרי שחלף פרק הזמן הנקוב בחוק לביצוע הצו.
4. בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע – 2010, סעיף 2(א)(2), בקשה להארכת מועד לביצוע צו תוגש בכתב עד שבעה ימים לפני מועד ביצוע הצו. המשיבה הגישה את הבקשה להארכת מועד ביום 3.4.18 ולכן בגדר התקופה הנקובה בחוק.
5. בתי המשפט, בערכאות השונות, הצביעו על חשיבות צו הריסה מנהלי למיגורה של תופעת הבניה הבלתי חוקית (רע"פ 6637/06 סלים נ' מדינת ישראל (17.8.2006)), בהיותו כלי אכיפה יעיל ומיידי, שתכליתו לסלק על אתר בניה בלתי חוקית לשם מניעת קביעת עובדות מוגמרות בשטח. מכאן שיש לשמר יעילותו של כלי זה ודרך כלל לבצע את הצו בגדרי התקופה שקבע המחוקק.

לשם הארכת המועד לביצוע הצו נדרשת "סיבה בעלת משקל" (ע"פ (מח' י-ם) 2373/00 עטון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (20.11.2000)), ואת הסמכות להאריך מועד ביצוע צו הריסה מנהלי יש להפעיל במשורה, תוך בחינת הפעולות שנעשו על ידי המשיבה לביצוע הצו והאם סיבת אי הביצוע מקורה במחדל הוועדה או בנסיבות שאינן בשליטתה (רע"פ 709/09 דוויק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.2.09)).

1. הבקשה מיום 3.4.18 להארכת המועד, שאליה התייחס בית המשפט בהחלטה מיום 8.4.18, נסמכה בעיקר על אי יכולת המשיבה לבצע את ההריסה בשל קושי בקבלת סיוע ממשטרת ישראל.

בתי המשפט עמדו על כך שקושי בקבלת סיוע משטרת ישראל, מהווה טעם ראוי להורות על הארכת מועד ביצוע צו הריסה מנהלי (רע"פ 9430/08 עתיק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים; רע"פ 709/09 דוויק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים).

ברע"פ 709/09 דוויק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.2.2009), נקבע:

"אכן הפסיקה קבעה, כי ככלל אין להיענות לבקשה להאריך מועד לביצוע צו הריסה, אולם בבוא בית המשפט לבחון אם להיעתר לבקשה מסוג זה, עליו לשקול את פעולותיו של המשיב לקיום הצו, ואם סיבת אי-הביצוע מקורה במחדל או בנסיבות שאינן בשליטתו (רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.2.2002); רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, [פורסם בנבו], 15.3.2005)). במקרה דנן, פעל המשיב לביצוע צו ההריסה, אולם הביצוע נמנע עקב העומס המוטל על משטרת ישראל, גורם אשר מטבע הדברים, אינו נתון לשליטת המשיב. על רקע זה, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתן של ערכאות קמא לדחות את מועד ביצוע הצו".

1. במקרה דנן, המשיבה פעלה ופנתה למשטרת ישראל מבעוד מועד לקבלת ליווי לביצוע הצו. יצוין כי מדובר בהריסת מבנה בטון בעל ממדים, המיועד למגורים, כך שליווי משטרתי הנו חיוני בנסיבות.

בקשת המשיבה מיום 3.4.18 אינה קשורה במחדלי המשיבה, אלא נסמכת על עתירת משטרת ישראל לקבלת ארכה משיקולים מבצעיים ובשל הצורך לבצע תעדוף בין משימותיה הציבוריות.

המשיבה הגישה את הבקשה בשל העדר יכולת לבצע את הצו בסיוע המשטרה בתוך התקופה שקצב המחוקק. מדובר, אפוא, בבקשה להארכת מועד שמקורה בגורם חיצוני, גוף משטרתי בעל סדרי עדיפויות שונים, הקשורים לעומס המטלות הרובץ על משטרת ישראל, ואינו נמצא בשליטתה של המשיבה.

בנסיבות אלה, באיזון בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבניה, לבין האינטרס האישי של בעל המבנה - גובר האינטרס הציבורי.

1. לבקשה להארכת מועד צורפה תגובת המבקש בעל-פה ותועדה בכתב ע"י המפקח מטעם המשיבה.

התגובה, כפי שצורפה לבקשה (מזכר מיום 27.3.18), הנה תגובה שבבסיסה הסכמה חד משמעית להארכת המועד: "ענה שאין בעיה ואם אפשר להאריך כמה שאפשר". לפי המזכר, התגובה מטעם המבקש ניתנה לאחר שהוסברו למבקש הנסיבות שבגינן מתבקשת תגובתו, קרי: הוסבר כי התובעת פונה לבית המשפט בבקשה להאריך את צו ההריסה המנהלי.

ההחלטה מיום 8.4.18 ניתנה לאחר שבית המשפט עיין בבקשה הנסמכת, בין השאר, על הסכמה זו של המבקש, שמבחינה מהותית משיגה את תכלית החוק, ונותנת ביטוי לעמדת המבקש.

1. בהתאם לתקנה 4(א) לבקשה להארכת מועד תצורף תגובה בכתב. אין חולק כי לבקשה להארכת מועד לא צורפה תגובה בכתב מטעם המבקש, אלא מזכר מטעם מפקח יריב כעביה, המתעד הסכמה בעל-פה מטעם המבקש (המוכחשת בגדרי הבקשה הנוכחית).

כפי שצוין, המחוקק קבע מסגרת זמנים להוצאת צו הריסה לפועל, וכן קבע מסגרת זמנים להגשת בקשה להארכת מועד לביצועו. מעת שהמשטרה הודיעה על חוסר יכולתה ללוות את ההריסה, ועד להגשת הבקשה, קיים חלון זמנים צר, והוועדה הגישה בקשתה בגדרו.

המשיבה טענה כי בחלון זמנים צר זה בד"כ בעל הזכות אינו מגיש תגובה בכתב ולכן המשיבה נוהגת, כדבר שבשגרה, לפנות אל הצד השני, לקבל תגובתו בעל-פה ולתעדה בכתובים. אין לקבל זאת כדרך פעולה שגרתית, שכן על המשיבה לקיים את הוראות החוק והתקנות ובכלל זה לצרף תגובה בכתב לבקשות מסוג זה. עם זאת, כל מקרה יבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו.

בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, נוכח מועד הגשת הבקשה, בשים לב ללוח הזמנים הצפוף שנובע מנימוקי הבקשה הספציפית והעובדה שהבקשה מקורה בקשיי המשטרה שאין למשיבה שליטה עליהם, כמו גם בהתחשב בהסכמה החד משמעית שניתנה, לפי הנטען, ע"י המבקש ותועדה בכתובים, סבורני כי אף שלא קוים התנאי בדבר צירוף תגובה בכתב, הרי שהושגה תכלית תקנה 4 המורה על קבלת תגובה מטעם המבקש.

1. המבקש טען בסע' 12 - 14 לתצהירו כי לא נתבקשה עמדתו לבקשה ואף לא הוסבר לו אודות הבקשה: "לעולם לא נתבקשתי על – ידי מאן דהו להגיש תגובה כנגד הבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי שהוגשה ביום 3/4/18....הטענה לפיה שוחח עמי מפקח הוועדה, מר יניב כעביה, והודיע לי, כביכול כי 'באת כוח הועדה פונה לבית המשפט', הנה טענה שקרית, בלשון המעטה, ואיננה נכונה. אף אחד לא הודיע לי מאומה בעניין הבקשה מתאריך 3/4/18".

לו נתקבלה הסכמה בכתב מטעם המבקש, כדרישת המחוקק, היה בכך כדי לייתר טענות מסוג זה.

לגופה של הטענה, הצדדים לא עתרו לחקירת המפקח על מזכרו מיום 27.3.18, לשם הכרעה בסוגיות שבמהימנות.

בנסיבות, לא אקבע מסמרות בהקשר זה, ואסתפק בציון המצב העובדתי שלגביו אין מחלוקת. המבקש הגיש, לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי הנכבד, מספר בקשות לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, ומכולן עולה הסכמתו של המבקש ואף רצונו בעיכוב ביצוע הצו, באופן התואם את המידע שעמד לעיני בית המשפט בעת מתן ההחלטה מיום 8.4.18, אשר ניתנה בעוד הצו בתוקף.

עמדת המבקש, לפיה אינו מעוניין בהריסת המבנה לפי הצו, פרושה בפניי עתה, בבקשה זו, וכשעמדתו באה בשילוב עם הנימוק שתואר בסעיפים 15-16 להחלטתי הנוכחית, יש בכך כדי לרפא את הפגם בו חדלה המשיבה באי צרוף תגובה בכתב מטעם המבקש.

1. בניגוד לתקנה 4(ב), ההחלטה מיום 8.4.18 אינה כוללת הנמקה, אך הנני רואה הסבר לכך בעובדה שהבקשה הוגשה כבקשה מוסכמת. ההחלטה מיום 8.4.18 אינה מובילה לתוצאות בלתי הפיכות דוגמת הריסה ובהחלטה הנוכחית הוסבר הנימוק העיקרי המצדיק הותרת ההחלטה להארכת מועד מיום 8.4.18 על כנה, נימוק הנעוץ בקושי של משטרת ישראל ללוות את ההריסה בגדר התקופה שקבע המחוקק לביצוע הצו.
2. סוף דבר, לא מצאתי כי יש בטענות המבקש להביא לביטול ההחלטה מיום 8.4.18, שניתנה בהעדר. לא ניתן לזקוף לחובת המשיבה את עצם הגשת הבקשה ואת הצורך בהארכת התקופה לביצוע צו ההריסה המנהלי, נוכח הקשיים עליהם הצביעה המשיבה בביצוע הצו במועד, שנובעים מאילוצים אובייקטיביים של גוף חיצוני – משטרת ישראל.
3. משכך, הבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18 נדחית.

הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה:

1. בבקשה הנוכחית עתר המבקש לעיכוב ביצוע עד למועד מתן החלטה זו, ולכך הנני נעתרת.

הבקשה שלפניי אינה כוללת בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי לתקופה כזו או אחרת, החורגת מגדרי תקופת ההכרעה בבקשה מיום 8.4.18. כל שנתבקש הנו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18.

1. המבקש הסביר בסעיף 8 לבקשתו כי הצו הוארך תחילה עד ליום 12.7.18 ובהמשך עד ליום 9.8.18. ההחלטה הנוכחית ניתנת לאחר מועד זה, בשל עומס ונסיבות הקשורות בתקופת פגרה, אולם צו ההריסה המנהלי תקף לכל דבר ועניין, הן לאור נימוקי ההחלטה הנוכחית והן שעה שמדובר בתקופת ההמתנה להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הצו.
2. אף שהבקשה הנה לעיכוב ביצוע עד למועד מתן החלטה זו, טענו הצדדים ביחס לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, כבקשה עצמאית, ולכן אתייחס גם לכך.
3. עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי יינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן כאשר היתר בניה נמצא בהישג יד (רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.2004)).

כעולה ממזכר של המפקח כעביה מיום 9.1.18, לאחר בדיקה התברר כי המבנה דנן, המיועד למגורים, הוקם במקרקעין שייעודם חקלאי ו"לא נמצאה בקשה להיתר".

ממזכרו של המפקח כעביה מיום 15.5.18, בו תיעד דברי המבקש, עולה לכאורה כי המבקש טרם הוציא היתר בניה ואף טרם פנה לעורך דין בעניין זה.

בכל הבקשות שהוגשו לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי הנכבד, אין טענה בדבר קיומו של היתר בניה או טענה כי הוגשה בקשה להוצאתו או שייעוד המקרקעין שונה מזה שצוין במסמכי המפקח מטעם המשיבה. מכאן שהמבקש אינו חולק על טיעוני המשיבה לפיהם הבניה נשוא צו ההריסה נעשתה ללא היתר בניה כדין, על קרקע שייעודה חקלאי.

מן המקובץ עולה כי אין עילה לעיכוב ביצוע מעבר למועד החלטה זו, שכן הבניה בוצעה ללא היתר בניה כדין וההיתר אינו בהישג יד.

1. מתמונות המבנה מיום 13.2.18 ומיום 4.7.18 עולה כי צו ההריסה המנהלי דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת מקום בו מדובר במבנה שבנייתו נמצאת בשלב מתקדם, אך טרם הסתיימה ועדיין המבנה אינו מאוכלס.

בעניין זה ראיתי לנגד עיניי את הצורך שהתהווה בפעולה יעילה של הרשויות לשם מניעת עובדה מוגמרת.

מסמכי המפקח מטעם המשיבה, כפי שפורטו בפתח החלטתי, מעידים כי הבניה נמשכה למרות פניה ישירה של המפקח למבקש ביום 9.1.18 והבהרה כי מדובר בעבודה אסורה ללא היתר בניה כדין, על קרקע שיעודה חקלאי.

הבניה נמשכה למרות פניית המפקח לבנו של המבקש ביום 18.1.18 ומסירת צו הפסקה מנהלי לידיו.

הבניה נמשכה למרות שהמפקח הורה לאח של הקבלן באתר להפסיק את העבודה בהעדר היתר וכפי שהוסבר הבניה האסורה נמשכה לאחר צו הריסה מנהלי שהודבק על המבנה ביום 13.2.18.

1. הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, ככל שמדובר בעיכוב מעבר למועד ההחלטה היום, אינה עומדת בתנאי סעיף 254ט(ד)(2) לחוק התכנון והבניה.

כפי שצוין, המבנה נשוא הצו נועד לשמש כבית מגורים, ואינו תואם את ייעוד המקרקעין שהנו חקלאי (מזכר המפקח מיום 9.1.18 שצורף לבקשה). בהתאם לסעיף 156 לחוק התכנון והבניה, לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא לייעוד האמור.

בנוסף, מתמונות שהוגשו בעת הדיון עולה כי הבניה התקדמה באופן משמעותי בין יום 13.2.18, עת הומצא הצו, לבין יום 4.7.18.

בסע' 16 לתצהירו טען המבקש: "מאז שידעתי על קיום צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 13/2/18, לא הוספתי ולא המשכתי בבניה בכלל". המבקש הוסיף וטען בתצהירו כי לא ידע על הצו עד אמצע יוני 2018. אף שהוצגה ראיה לקיום מסירה כחוק בדרך של הדבקה על המבנה, לא נשללה טענת המבקש כי הוצאת צו ההריסה לא היתה בידיעתו עד אמצע יוני 2018.

עם זאת, לא ניתן לקבל את הטענה כי זהו הנימוק להמשך הבניה האסורה לאחר הוצאת הצו, שעה שכבר בתאריך 18.1.18 הוצא צו מנהלי להפסקת עבודה אסורה במבנה נשוא צו ההריסה, וניתן לבנו של המבקש ביד. כעולה ממזכרו של המפקח כעביה מיום 9.1.18, פגש המפקח את המבקש עצמו בשטח ביום 9.1.18, וכבר אז הבהיר לו כי עליו להפסיק מיד את העבודה וכי הוא עושה עבודה אסורה בשטח חקלאי. למרות זאת, ביום 16.1.18, כשהגיע המפקח למקום מצא כי הבניה ממשיכה. משלא קוים צו ההפסקה, הוצא צו ההריסה המנהלי, שהודבק ביום 13.2.18, בהתאם לחוק, על גבי המבנה בכניסה לבית בחזית הצפונית. המבקש ידע, אפוא, לכאורה, כבר מינואר 2018, כי מדובר בקרקע חקלאית ולכן נאסר עליו לבצע את העבודות במבנה נשוא צו ההריסה המנהלי, ולמרות זאת המשיך בביצוע העבודות, לאחר ינואר 2018, ולאחר הדבקת צו ההריסה המנהלי על המבנה ביום 13.2.18.

1. המבקש טען בתצהיר מיום 9.7.18 סעיף 17 כי הבניה אינה מסכנת את הציבור ובטיחותו וכי בוצעה לפי "תכניות מתאימות שהוכנו על ידי מומחה". מעבר לכך שלא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לעיגון הנטען, אין בנטען כדי להוות שיקול מכריע בנסיבות בהן לא קיים היתר בניה כדרישת החוק, וההיתר רחוק מלהיות "בהישג יד" כדרישת ההלכה הפסוקה.
2. בעפ"א (מרכז-לוד) 45523-04-16, אליו הפנה ב"כ המבקש, צוין כי הבקשה לעיכוב ביצוע אינה עומדת בתקנות. למרות אי העמידה בתקנות, נדונה הבקשה לגופה ובסופו של יום נדחתה בשל כך שההיתר אינו מצוי בהישג יד וצוינה המגמה להפוך את המבנה, שהוקם ללא היתר, לעובדה מוגמרת.
3. נוכח הנימוקים שפורטו, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ככל שהנה חורגת ממועד מתן החלטה זו. מדובר בבניית בית מגורים, ללא היתר בניה, על קרקע חקלאית, כשההיתר אינו "בהישג יד", והעבודה האסורה נמשכה גם לאחר שהומצא צו הפסקה מנהלי ולאחריו צו הריסה מנהלי.
4. המבקש הבהיר כי בקשתו אינה לביטול צו ההריסה המנהלי מיום 13.2.18, ולכן איני רואה מקום לדון בטענה בדבר תקינות הליך הוצאת צו ההריסה או ביחס לאפשרות לבחינתו.
5. המבקש טען כי במקום 50 בתים שלא הוצא בגינם צו הריסה מנהלי, הגם שהוקמו ללא היתר, אולם לטענת האכיפה הבררנית לא הוצגו תימוכין ע"י המבקש. משכך, הנני דוחה טענה זו.

1. כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה לבית משפט זה, נוגעת לעיכוב עד לקבלת החלטה בבקשה לביטול החלטת כב' הש' חליחל מיום 8.4.18.

הבקשה לעיכוב ביצוע שנדונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, כבוד השופטת עירית הוד, בעתפ"ב 8507-07-18, נוגעת לעיכוב ביצוע עד לדיון בערעור שהוגש ונקבע ליום 27.12.18 בפני כבוד השופטת תמר ניסים שי. הערעור הנוגע להחלטות בימ"ש זה מיום 31.5.18-4.7.18.

מדובר בשתי בקשות נפרדות, שתיהן לעיכוב ביצוע, אך כל אחת מהן לפרק זמן שונה ובצד כל אחת מהן עילה שונה.

בהחלטת כבוד השופטת הוד נרשם: "בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.... מדברי הצדדים עולה כי בקשה כזו אף הוגשה לבית המשפט קמא אשר מסר כי יידרש גם לכך". הבקשה שהונחה בפניי הנה לעיכוב ביצוע עד מתן החלטה בבקשה הנוכחית ולא לעיכוב ביצוע עד לדיון בערעור שהוגש, אך כיון שבשתי הבקשות עותר המבקש לעיכוב ביצוע, סבורני כי יש לפרש את החלטת כבוד השופטת הוד, לפיה "בית המשפט קמא יידרש לבקשה", כהנחיה להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע, כפי שהוגשה לבית משפט זה.

הכרעה:

1. לאור המקובץ, הבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18 נדחית.
2. הנני נעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18, קרי: עד למועד מתן ההחלטה הנוכחית.

אין מחלוקת כי הצו הוארך עד ליום 9.8.18. ההחלטה הנוכחית ניתנת לאחר מועד זה, בשל עומס ונסיבות הקשורות בתקופת פגרה, אולם צו ההריסה המנהלי תקף לכל דבר ועניין, הן לאור נימוקי ההחלטה הנוכחית והן שעה שמדובר בתקופת ההמתנה להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הצו.

1. מן הנימוקים שפורטו, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי מעבר למועד ההכרעה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.4.18 כפי שניתנה עתה.

אדגיש כי ההחלטה הנוכחית אינה דנה בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, אשר לא הוגשה לבית משפט זה.

1. הנני מאריכה את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי ע"י המשיבה ב-60 ימים שמניינם מהיום.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים, באמצעות פקסימיליה או דואר פנימי, תוודא קבלתה אצל ב"כ הצדדים ותערוך רישום אודות פעולותיה בתיק הממוחשב.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ח, 27 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.