לפני תביעה כספית, על סך של 15,571 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי רכבה חנה כשמנועו דומם, כשנהג רכבה פתח את הדלת – ורכב הנתבעים פגע בדלת הפתוחה.

הנתבעים טוענים, מנגד, כי דלת רכב התובעת נפתחה לעבר הכביש מבלי לבדוק אם תנאי הדרך מאפשרים זאת, וכי בכך פגעה בצדו הימני של רכבם וגרמה להדיפתו שמאלה לעבר רכב שלישי. הוכחשו גם סכומי הנזק הנתבע.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים ובשים לב למיקום הנזק ברכב הנתבעים (המלמד על פגיעה בכנף ימנית קדמית), מצאתי לדחות את התביעה.

רשמתי לפני כי בקשר לתאונה הוגשה תביעה נוספת (תא"מ 21692-04-18) בקשר לנזקי רכב הנתבעים. לו הייתי נדרש להכריע בתביעה נוספת זו על סמך הראיות שהובאו לפני בהליך זה נדמה כי היה מקום לקבל אותה תביעה, תוך ייחוס אשם תורם של 15% לנהג התובעת בהליך הנוסף.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.