בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 ימים על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן בקשה לביטול צו איסור מנהלי על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים , לפי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה.

ביום 29.3.18 ניתן נגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה וכן נאסר הרכב לשימוש למשך 30 ימים (הרכב שייך למבקש).

הצו ניתן בקשר לדוח הזמנה לדין מס' 98210003657 ממנו עולה כי ביום 29.3.18 בשעה 07.30 נהג המבקש ברכב משא מס' 7267987 בכביש מס' 44 , קילומטר 24.

באותן נסיבות , זמן ומקום, נלקח הרכב על ידי שוטר לשקילה והתברר כי משקלו הכולל של הרכב היה 19,200 ק"ג בעוד שהמשקל הכולל המותר של הרכב הינו 14,990 ק"ג.

בעקבות זאת, נערך למבקש שימוע על ידי קצין משטרה ובסיומו הוחלט לפסול את רישיון נהיגתו של המבקש למשך 30 יום וכן הורה הקצין על השבתת הרכב למשך 30 ימים.

ב"כ המבקש מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טוען כי אין מסוכנות הנשקפת מהמבקש שכן אין בעברו עבירות דומות . כמו כן, טוען כי המבקש זקוק לרכב לפרנסתו.

המבקש טען כי מדובר במכולה ובה פסולת בניין ולדבריו אין באפשרותו לדעת מה משקל המטען. לדבריו, מהיום ואילך הוא יסתכל על צמיגי הרכב "ואם הם יורדים, אני אדע".

לטענת המשיבה, מדובר בסטייה של 28% שזוהי חריגה גדולה ומסוכנת מהמשקל המותר. לדברי ב"כ המשיבה מדובר במבקש אשר עברו התעבורתי מכביד ולמעשה לא עשה המבקש כל פעולה על מנת למנוע ביצוע העבירה ולפיכך, מתנגדת לבקשה לביטול איסור השימוש וכן ביטול הפסילה המנהלית.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור. (ראה בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נגד מדינת ישראל).

ראיות לכאורה

תיק החקירה הוגש לעיון בית המשפט.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי השוטר הבחין במשאית עמוסה באשפה , עצר את המשאית והבחין שהיא עמוסה באבנים גדולות . לפיכך, נלקחה המשאית לשקילה ונמצא כי מדובר בעומס יתר של 4,210 ק"ג, דהיינו, ל- 28% חריגה מהמשקל המותר.

המבקש לא הכחיש ביצוע העבירה, אך טען שמדובר בפעם ראשונה שקורה לו דבר כזה .

גם בשימוע טען המבקש כי מדובר במקרה ראשון מסוגו ולפיכך, הוא מבקש התחשבות .

במסגרת הליך זה , נדרש בית המשפט לבדוק האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המבססת את החלטת הקצין לפסול רישיון המבקש ולאסור השימוש ברכב.

בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות לכאורה, ומהימנות העדים.

כל שנדרש הוא לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה, המצויות בחומר החקירה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות.

ראו בש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133,147-151; בש"פ 8803/07 נימר נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.10.07).

סיכומו של עניין, בשלב זה, אני מוצא כי די בחומר הראיות אשר בידי המשיבה כדי לקבוע כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש.

לעניין מסוכנותו של המבקש, אין אני תמים דעים עם ב"כ המבקש אשר סבור כי אין כל מסוכנות הנשקפת מהמבקש.

עסקינן במבקש אשר מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1995 וצבר לחובתו 57 הרשעות קודמות וביניהן עבירות בטיחותיות של אי ציות לתמרור עצור, עבירות חוזרות ונשנות של שימוש בטלפון, נהיגה באור אדום, רכב לא תקין , נהיגה ללא חגורת בטיחות , מהירות מופרזת ועוד.

צודק ב"כ המבקש כי אכן מדובר בעבירה ראשונה מסוגה ואולם , מדובר בעבירה חמורה שכן, כידוע,

משא יתר גורם לעומס על מערכות הרכב ועלול להוביל לירידה ביכולת בלימת הרכב ולגרום לתוצאות הרות אסון.

לעניין הודעת איסור השימוש

לעניין ביטול צו האיסור על השימוש ברכב – על פי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח בבעליו ללא ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. "

סעיף 57 ב (ג)

"בית המשפט רשאי לבטל את הוראת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר על איסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב ומי שנהג ברכב".

לא מצאתי כי נתקיימו הקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי הסעיף דלעיל.

השבתה מנהלית של רכב נועדה להילחם בעבירות מסוכנות המנויות בתוספת השביעית של פקודת התעבורה ובכללן עבירות של נשיאת משקל יתר.

לא שוכנעתי, כי קיימות נסיבות אישיות המצדיקות ביטול איסור השימוש ולא שוכנעתי כי בעל הרכב עשה כל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה.

ער אני לעובדה כי מדובר במשאית המשמשת את המבקש לפרנסתו ואולם, אין בשיקולי פרנסה משום מעמד בכורה אל מול הפגיעה האפשרית בשלום הציבור לאור המסוכנות הנשקפת מביצוע העבירה.

סוף דבר -

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שעמד בפני קצין המשטרה בזמן עריכת השימוע, מצאתי כי עמדו בפניו די והותר ראיות לכאוריות להוכחת המיוחס למבקש.

בחנתי נסיבות המקרה, נתתי דעתי לעברו ולוותק נהיגתו ומצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור.

בדין פסל הקצין את רישיונו של המבקש והשבית את הרכב למשך 30 יום.

לאור האמור – הבקשות נדחות.

המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטתי.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.