לפניי תביעה כספית על סך 5,849 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים שאירעה בין רכב התובע לרכב הנתבעת ביום 20.11.17 בשעה 11:10 במגרש חניה הצמוד לסופרמרקט ברחוב משה דיין ברעננה.

על פי כתב התביעה ועדות התובע לפניי, מדובר בחניון שבו שתי שורות מקבילות של מקומות חניה, כאשר באמצע דרך למעבר כלי רכב. בעת שהתובע יצא בנסיעה אחורנית מחניה ועצר רכבו, יצאה הנתבעת מחניה ממולו, בנסיעה אחורנית, ופגעה עם חלקו האחורי של רכבה בחלקו האחורי של רכב התובע. כתוצאה מכך, נגרמה לרכב התובע שריטה בפגוש האחורי. התובע אישר שעל מנת לצאת לדרך היה צריך לתמרן אחורנית וקדימה עוד כפעמיים או שלוש, אך עמד על כך שברגע הפגיעה הוא היה בעצירה ובתוך השטח הציבורי, ואילו הנתבעת החלה תמרונה לאחור מבלי להבחין בו ופגעה באחורי רכבו. התובע הבהיר שלא ראה את הנתבעת נוסעת לאחור, אך הדגיש כי הוא היה בעצירה מוחלטת וכי הנתבעת עצמה מודה שנסעה אחורנית ולא שמה לב לרכבו. לגבי הנזק, העיד התובע שמדובר בשריטה (ראה תמונה) ועל פי הצעת מחיר של מוסך מורשה, עלות התיקון עומד על 1,849 ₪ (נספח 2). התובע אישר כי הוא עורך-דין במקצועו, עוסק מורשה, ועל כן, יש להפחית את שיעור המע"מ מהצעת המחיר.

התובע צירף לכתב התביעה חלופת מסרונים בינו לבין הנתבעת, לאחר התאונה, במסגרתם לא הכחישה הנתבעת אחריותה לתאונה (נספים 4 ו-5).

בכתב ההגנה ובעדות הנתבעת לפניי נטען כי בעת ששני הנהגים, התובע והנתבעת, חזרו אחורנית על מנת לצאת מהחניות, "היתה נשיקה של פגוש לפגוש". הנתבעת אישרה שלא ראתה את התובע חוזר אחורנית, אך עמדה על כך שהוא נסע אחורנית בעת הפגיעה. הנתבעת ציינה שחרף העובדה שבחלקו האחורי של רכבה היתה שריטה, הרי שזו לא קשורה לתאונה ולא נגרם לה כל נזק. היא טענה שמשום שהתובע צרח עליה לאחר התאונה לא ראתה נזק גם ברכבו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי בתמונות שהוגשו על ידי התובע, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם, אני קובע כי הוכח לפניי שהנתבעת אחראית לקרות התאונה.

עדותו של התובע היתה אמינה עליי שבעת הפגיעה רכבו היה בעצירה ואילו רכבה של התובעת היה בנסיעה אחורנית. מלבד העובדה שרכב התובע, בעת הפגיעה, שהה בדרך הציבורית שעוברת באמצע החניון והנתבעת ציינה שלא ראתה את רכבו ובכל זאת נסעה אחורנית בחוסר זהירות, הרי שהתמונות שצולמו לאחר האירוע תומכות בגירסת התובע כשניתן לראות שרכב התובע בדרך הציבורית ואילו רכב הנתבעת נעצר כשחלקו האחורי בולט מעט מתחום החניה. הנתבעת טענה כי לא ראתה בשום שלב את רכב התובע נוסע אחורנית והיא מסיקה שכך עשה. לעומתה, עמד על כך התובע שבעת הפגיעה היה בעצירה מוחלטת. הנתבעת אף ציינה שלא ראתה כל נזק ברכב התובע, ואילו בהודעה לחברת הביטוח ציינה, בניגוד לנטען על ידה בבית המשפט, כי לרכב צד ג' נגרמה "שריטה קטנה בפגוש האחורי".

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התאונה התרחשה כגירסת התובע וכי הנתבעת אחראית לקרות התאונה ולנזק.

ובאשר לנזק – מדובר בשריטה זעירה שאפילו התובע התקשה להבחין בה ואף התבלבל לגביה בחקירתו הנגדית (עמ' 3, ש' 22-19). עד כדי כך השריטה מינורית שהתובע כלל לא תיקן את הרכב במוסך ואך הצטייד בהצעת מחיר.

בנסיבות אלה, ובהיעדר חוות דעת שמאי מטעם הצד שכנגד, ובהיעדר חקירה נגדית של בעל המוסך שנתן את הצעת המחיר, אני קובע כי גובה הנזק עומד על סך של 1,849 ₪, ובניכוי מע"מ (התובע עורך-דין עוסק מורשה) – 1,580 ₪ בלבד.

בכתב התביעה נטען לראש נזק נוסף של "תיקון הרכב והשארתו במוסך למשך יומיים" על סך 1,000 ₪, ואולם, אני מתקשה לראות כיצד יידרש התובע להשאיר רכבו במוסך למשך יומיים תמימים נוכח שריטה כה קלה, כמפורט לעיל. יתירה מזו, יוכל התובע לבקש תיקון אותה שריטה כשיכניס רכבו למוסך לצורך טיפול תקופתי ובכך אף יפעל להקטנת נזקו, כדרישת הדין.

לפיכך, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

בכתב התביעה נטען לראש נזק נוסך בסך 3,000 ₪ בגין "עוגמת נפש רבה" מההתייחסות המזלזלת והמתעלמת של הנתבעת ומהתארכות הזמן לטיפול בענין.

לא התרשמתי מעגמת נפש מיוחדת בתיק זה, השונה מעגמת נפש שנגרמת בתיקים רבים אחרים המתנהלים בבית משפט זה בגין תאונות דרכים המתרחשות מדי יום ביומו ונראה שהסכום הנתבע מופרז באופן קיצוני, גם ביחס לנסיבות התאונה ותוצאותיה הקלות, ועל כן, אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

יצויין, כי מדובר בתובע שהינו עורך-דין פעיל אשר הגיש בעצמו את כתב התביעה, ולא בתובע שנאלץ לשכור שרותי עורך-דין ולשלם לו שכר טירחה. בהתאם לכך, ייקבע שכר טירחת התובע.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,580 ₪, בצירוף שכר טירחה בסך 500 ₪ והחזר אגרת משפט כפי ששולמה על ידו.

המזכירות תסרוק המוצגים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' כסלו תש"פ, 06 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.