מונחת לפני תביעה שעניינה נזק לכלי רכב, אשר היה מעורב בתאונת דרכים שארעה ביום 24.12.17 במסוף האוטובוסים ברעננה. התובעים טוענים לנזקים בסך כולל של 13,528 ₪ בגין הנזק לרכב, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וחשבונית התיקון, ירידת ערך הרכב ועלות שכ"ט השמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעים טוענים, כי התאונה ארעה עת הגיע רכבם, הנהוג בידי התובעת 2, למסוף האוטובוסים ברעננה, במטרה להוריד שם את בתם החיילת, כאשר רכב הנתבעים חנה במקום, במקביל למדרכה, כשאורות האיתות שלו דולקים. לטענתם, לפני רכב הנתבעים היה מקום חנייה פנוי, והנתבעת 2 התקדמה לשם, תוך איתות, כאשר בכוונתה לחנות במקביל לשפת המדרכה, לפני רכב הנתבעים. כאשר רכבם היה כמעט בתוך החנייה, במצב אלכסוני, על מנת להתיישר, החל רכב הנתבעים לנסוע, מבלי שהבחין בכך שרכב התובעים כבר נמצא לפניו ונתיבו אינו פנוי, וכתוצאה מכך פגע ברכבם בצדו הימני.

הנתבעים מצדם טוענים , כי רכבם הגיע למסוף במטרה להוריד נוסע. לאחר הורדת הנוסע, אותת הנתבע על כוונתו להשתלב לנתיב הנסיעה ונסע בנתיב הימני המיועד לפנייה ימינה בלבד. בכל אותה עת נסע רכב התובעים משמאלו, כאשר לפתע, ללא כל איתות או אזהרה, סטה לתוך נתיב הנסיעה במטרה להוריד את הנוסעת בתחנת האוטובוס הממוקמת מצד ימין.

בדיון לפני העידה התובעת 2, כי הגיעה למסוף האוטובוסים והבחינה ברכב הנתבעים כשהוא מאותת. התובעת 2 אותתה וביקשה לחנות את רכבה וכאשר הרכב היה באלכסון, רכב הנתבעים פגע בה בכל צדו הימני של הרכב. הנתבע 2 מצדו העיד, כי עמד עם רכבו בתחנת האוטובוס והוריד את חברו. לאחר שהסתכל וראה שהתנועה זורמת, הוריד את רגלו מהברקס, במטרה להמשיך בנתיב הנסיעה, המוביל לפניה ימינה, ואז השתפשף בו רכב התובעים מקדימה. בדיון העיד גם הנוסע ברכב הנתבעים. הלה העיד, כי לאחר שירד מהרכב, שמע פגיעה ואז הבחין ברכב התובעים דבוק לרכב הנתבעים. הלה העיד, כי לאחר הפגיעה הראשונית, המשיך רכב התובעים להתקדם, וכך למעשה נגרמה הפגיעה לאורך כל הדלת הימנית.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות ממקום התאונה וכן תמונות הנזק שנגרמו לרכב התובעים, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, מצאתי כי אין פער משמעותי בין גרסאות הנהגים, וכי התאונה ארעה כאשר התובעת 2 ביקשה להחנות את רכבה לפני רכב הנתבעים, שבאותה עת עמד בצד מסוף הורדת הנוסעים. זאת, בניגוד לנטען בכתב התביעה, שם נטען כי התובעת כבר הייתה כמעט בתוך החנייה, במצב אלכסוני על מנת להתיישר. כיוון שכך, ומאחר שהתובעת היא אשר שינתה את הסטאטוס קוו בדרך, עת סטתה לתוך הנתיב בו עמד רכב הנתבעים, במטרה להחנות את רכבה לפניו, ומשאין מחלוקת למעשה, כי רכב הנתבעים עמד במקביל למדרכה, ולכל היותר התקדם מעט בנתיב נסיעתו ישר, הרי שדין התביעה להידחות.

ויודגש. ככל שביקשה התובעת להחנות את רכבה לפני רכב הנתבעים, היה עליה להתקדם קדימה ולעצור במרחק מתאים מרכב הנתבעים, על מנת שיהא בידי נהג הנתבעים להבחין בה, בעת שהיא נכנסת לחנייה. זאת, במיוחד, כאשר לדברי נהגת רכב התובעים, אורות רכב הנתבעים דלקו. העובדה שרכב התובעים נפגע בדלת קדמית ימנית מלמדת, כי התובעת ביקשה לסטות ימינה צמוד מדי לרכב הנתבעים, כאשר האחרון כלל לא יכול היה להבחין בה, עד למועד שבו פגעו הרכבים אחד במשנהו.

לאור האמור אני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אלול תשע"ח, 12 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.