<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד שגיב אמיר

הנאשם: לא הובא והדיון מתקיים ב – VC

ב"כ הנאשם: עו"ד רהב אופנהיימר (ס. ציבורית)

פרוטוקול

הנאשם מזדהה בוידאו בפני השופטת ואומר בקול רם את שמו ותעודת הזהות. השופטת מסבירה לנאשם שהדיון מתקיים בוידאו לאור תקנות שעת חירום  (קיום דיונים בהליכים פלילים באמצעים טכנולוגיים), תש"ף - 2020.

<#3#>

גזר דין

רקע

1. ביום 17.6.20, במסגרת צירוף תיקים, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות כדלקמן:

• ת"פ (חדרה) 33420-11-18 - החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין – בתאריך 6.12.16, במהלך חיפוש שנערך בביתו שבפרדס חנה, נמצא כי הנאשם החזיק ברשותו רימון יד הלם שהוסלק בתוך גרב אשר הונחה מתחת לעגלה בשביל הגישה לחצר הבית.
• ת"פ (נצרת) 40042-07-18 - גניבת רכב, לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין - בתאריך 13.10.17 בכפר יהושע, גנב הנאשם רכב "קלאב קאר" השייך לנמרוד אמדורסקי ונסע בו, עד שנתפס.
• ת"פ (חדרה) 22592-01-19 - גניבת רכב וקשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיפים 413ב'

ו – 499(א)(1) לחוק העונשין – בתאריך 6.3.18 הגיע הנאשם לקיבוץ מעגן מיכאל, ביחד עם אודליה אלמליח ואדם נוסף אחר. בסמוך לחדר האוכל של הקיבוץ, גנבו השלושה רכב מסוג "קלאב קאר" השייך להדס אפרתי ובהמשך היום מכרוהו למר ניהאד קעדאן. במעמד מכירת הרכב , חתם הנאשם על זכרון דברים בו הצהיר כי אין מדובר ברכב גנוב.

• ת"פ (חדרה) 10058-04-18 – שבל"ר ונטישה באותו מקום, לפי סעיף 413ג רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") – בתאריך 7.3.18 בקיבוץ ברקאי, נכנס הנאשם לקלנועית השייכת לאברהם ברזילי, ולאחר שהניעה החל בנסיעה לכיוון היציאה מהקיבוץ. בשלב מסוים נחסם הנאשם על ידי בעל הקלנועית ואז ירד ממנה ונמלט מהמקום.
• ת"פ (נתניה) 68412-10-18 - נסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא, לפי סעיפים 406(ב) + 25 +29(א) לחוק העונשין – בתאריך 23.10.18 הגיעו הנאשם ויצחק דיין לחצר ביתה של מעיין שוורצמן בישוב חיבת ציון. השניים ניסו להכנס אל תוך הבית באמצעות פתיחת דלתותיה במטרה לבצע בו גניבה או פשע, אך לא עלה בידם לעשות כן.

2. לבקשת ב"כ הנאשם ומבלי שיהא בכך כדי לכבול את המאשימה בטיעוניה לעונש בבוא העת, הופנה הנאשם אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר לעונש.

תסקיר שירות המבחן

3. בתסקיר מיום 31.8.20 פרטה קצינת המבחן את קורות חייו של הנאשם, אדם בן 41, גרוש ואב לארבעה בנים צעירים, אשר מעורבותו בפלילים החלה עוד בהיותו נער בן 13, אז החל להשתמש בסמים מסוגים שונים וניהל אורח חיים עברייני שכלל ריצוי עונשי מאסר לתקופות ממושכות המצטברות כדי כ- 9 שנים, בגין עבירות אלימות, רכוש, מרמה, מין ועוד.

4. בפגישתו עם קצינת המבחן, התקשה הנאשם ליטול אחריות על המעשים שבגינם הורשע במסגרת צירוף התיקים הנוכחי, ואולם לשאלתי בעניין זה השיב שהוא מודה בביצועם.

5. מן התסקיר עולה כי במהלך השנים 2000-2020 לרבות בעקבות מעצרו עד תום ההליכים בתיק נוסף המתנהל בעניינו בימים אלה, נעשו נסיונות רבים לשלב את הנאשם בתכניות טיפול שונות, אלא שהנסיונות הללו כשלו כולם, בשל אי שיתוף פעולה מצדו.

6. הגם שנכון לעת הזו מצהיר הנאשם על רצונו להשתלב בהליך טיפולי ייעודי למכורים לסמים במסגרת קהילה טיפולית, מתרשמת קצינת המבחן כי אין לו את המוטיבציה הפנימית הממשית לשינוי ולהערכתה קיים סיכון גבוה מאוד להישנות התנהגות פוגענית ועוברת חוק מצדו בעתיד.

טיעוני הצדדים לעונש

7. בפתח ישיבת הטיעונים לעונש, הביעו הוריו של הנאשם את כאבם הגדול על מצבו ואת רצונם לסייע בשיקומו, כשבתוך כך ציינו כי שניהם אנשים חולים והם זקוקים לו ולעזרתו.

8. לגישת המאשימה מדובר במקרה המחייב קביעת מתחמי עונש נפרדים לעבירות השונות בהן הורשע הנאשם במסגרת צירוף התיקים דנן. בהתייחסותה לעבירת הנשק משנת 2016, הגישה ב"כ המאשימה את צילום רימון ההלם שנתפס בחצר ביתו (ע/1), הפנתה להנחיית פרקליט המדינה בדבר הצורך בהחמרת עונשיהם של מי שהורשעו בעבירות נשק, וטענה כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין 10 ל- 18 חודשי מאסר בפועל (ר' ת"פ (מחוזי חיפה) 31218-10-14 מדינת ישראל נ' אסדי וההפניות שם). אשר לעבירות של גניבות הקלאב קאר בכפר יהושע ובקיבוץ מעגן מיכאל במהלך השנים 2017-2018, טענה ב"כ המאשימה למתחם עונש הולם הנע בין 10 ל- 20 חודשי מאסר בפועל לכל אחד מהמקרים, בכל הנוגע לעבירת השבל"ר בקיבוץ ברקאי – יום לאחר הגניבה במעגן מיכאל, הבהירה ב"כ המאשימה כי לשיטתה מתחם העונש ההולם צריך להיות דומה אם כי מעט נמוך יותר (בין 8 ל- 18 חודשי מאסר), ובהתייחסותה לעבירה של נסיון ההתפרצות לבית בישוב חיבת ציון, טענה למתחם הנע בין 12 ל- 24 חודשים, כשבתוך כך הפנתה לגזר הדין שניתן בעניינו של השותף יצחק דיין אשר הורשע בעבירה דומה ובעבירות נוספות ונדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל (ר' גזר הדין – ע/2). בעתירתה להטלת עונשים ממשיים שיצטברו לתקופת מאסר משמעותית כוללת, בתוספת מאסרים על תנאי ופיצוי המתלוננים שנפגעו ממעשיו, הפנתה ב"כ המאשימה אל גליון הרישום הפלילי של הנאשם שיש בו 17 הרשעות קודמות בעבירות רבות מסוגים שונים (ע/3), ואל הערכת שירות המבחן את הסיכון הנשקף ממנו גם בעתיד, כגבוה.

לשאלתי השיבה ב"כ המאשימה כי נכון להיום נתון הנאשם במעצר עד תום ההליכים בגין עבירת רכוש נוספת וכי בגין העבירות שבהן הוא הורשע במסגרת צירוף התיקים דנן, לא היה נתון במעצר.

9. ב"כ הנאשם טען כי בהתאם ל"הלכת ג'אבר" יש להתייחס אל עבירות הרכוש בהן הורשע הלה ב- 4 מתוך 5 התיקים שצורפו, כאל "מקשה אחת", ובהקשר זה ציין כי החלטתו להודות בביצוע המעשים ולצרף את התיקים, מבטאת נטילת אחריות ויש בה גם כדי ללמד על רצונו בשינוי. בנוסף לכך עמד ב"כ הנאשם על השוני הקיים לדעתו בין נסיבות המקרים אליהם הפנתה ב"כ המאשימה בפסיקה שהוגשה מטעמה, וטען כי התייחסות בתי המשפט אל העבירה של החזקת רימון הלם שונה לקולא מהתייחסותם לעבירות של החזקת נשק מסוגים אחרים ולכן מתחם העונש ההולם את העבירה הזו צריך לנוע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בעבודות שירות (ר' למשל בע"פ 1462/12 שוקרון נ' מדינת ישראל ועוד). בהקשר זה הוסיף ב"כ הנאשם והפנה אל חוות דעת המומחה שבדק את הרימון (ענ/1) ואל כתב הערובה (ענ/2) המלמד על כך שהנאשם כלל לא נעצר בעקבות תפיסת הרימון בחצר ביתו באותה עת. אשר לעבירת השבל"ר טען ב"כ הנאשם כי לנוכח נסיבות המקרה יש להסתפק בעונש של מאסר על תנאי בלבד, וכי העבירות של גניבת רכבי ה"קלאב קאר" מחייבות הטלת עונש מאסר הנע בין מספר חודשים שניתן לרצותם בעבודות שירות, ל- 12 חודשי מאסר בפועל, ואילו הרף התחתון של מתחם העונש ההולם את נסיון ההתפרצות לבית בישוב חיבת ציון, צריך לעמוד על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, כשבמקרה זה אין מקום להקיש מעונשו של השותף דיין שהורשע בעבירות נוספות ולכן נדון לעונש חמור יותר. לסיכום בקש ב"כ הנאשם כי אזקוף לזכותו את הודאתו ואתחשב בו ובהוריו הזקוקים לו.

10. הנאשם עצמו אמר כי הוא מבקש לצאת לדרך חדשה ו"להיות בן אדם טוב".

דיון וגזירת הדין

11. בשל עמדותיהם השונות של ב"כ הצדדים בשאלה האם מדובר במקרה של עבירות נפרדות המחייבות קביעת מתחמי עונש נפרדים לכל אחת מהן, או שמא בכזה שיש לראות בו או בחלק ממנו ארוע עברייני אחד, אדרש לשאלה זו תחילה.

סעיף 40(יג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הנושא את הכותרת "ריבוי עבירות", מורה כי:

"(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד,

יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור

עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים,

יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א)לכל אירוע בנפרד,

ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל

לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את

מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר

העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת

מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש

מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".

בע"פ 5643/14 אחמד עיסא נ' מדינת ישראל (23.6.15) קבע בית המשפט העליון כי:

"...נקודת המוצא לפרשנותו של המונח 'אירוע' צריכה להיגזר מהבנת התכלית

העומדת ביסוד דרישתו של תיקון 113 כי בית המשפט יקדים לגזירת הדין את

תחימת גבולותיו של ה'אירוע'. ביסוד הדברים עומדת ההכרה בערך הנודע לכך

שבית המשפט יקבע מתחם ענישה אחד לפעולות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק,

תוך התייחסות לכך שהתבצעו בדרך זו. בעיקרו של דבר, התשובה לשאלה מהם

גדרי ה'אירוע' תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו

לאירוע אחד. המובן שיינתן למונח 'קשר הדוק' יתפתח ממקרה למקרה ואין צורך

לקבוע אותו באופן קשיח כבר כעת. עם זאת, ניתן לומר כי ברגיל קשר כזה בין

עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק

מאותה תכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה ...

מבחן הקשר ההדוק בוחן את עוצמת הקשר שבין העבירות, ולא את השאלה

האם הן ניתנות להפרדה. בהתאם לכך, כאמור, ייתכן כי עבריין יבצע מספר רב

של פעולות שניתן להפריד ביניהן, ושהוא אף יכול היה לחדול לאחר ביצוע כל

אחת מהן (כך שאין לראות בהן מעשה אחד), אך נכון יהיה לראות בהן חלק

מתוכנית עבריינית אחת (ולכן גם אירוע אחד)..." .

בעניין זה הוסיף בית המשפט והבהיר כי להשקפתו "התיבה 'אירוע אחד' רחבה דיה כדי לכלול גם פעולות עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן, כללו מעשים שונים, ביחס לקורבנות שונים, ובמקומות שונים, הכל - כל עוד הם מהווים מסכת עבריינית אחת".

12. בחינת נסיבות המקרה שלפני במבחנים אלה, הביאה אותי למסקנה כי אירועי גניבות הרכב בכפר יהושע ובקיבוץ מעגן מיכאל וגם ארוע השבל"ר בקיבוץ ברקאי מהווים "מסכת עבריינית אחת", ואולם ההתייחסות אל העבירות הנוספות של נסיון ההתפרצות לבית בישוב חיבת ציון והחזקת הנשק, צריך שתהיה נפרדת. זאת מכיוון שארועי גניבות הרכב והשבל"ר ארעו בנסיבות דומות ובשניים מהמקרים אף בהפרש של יום אחד, בעוד שנסיבות הארועים הנוספים היו שונות, אופיים שונה גם הוא והפרשי הזמן ביניהם גדולים יותר, הגם שנראה על פניו כי הרקע לביצוע העבירות כולן, נעוץ בכך שהנאשם מכור לשימוש בסמים מסוכנים וקשים מזה שנים.

13. הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירות של גניבת הרכב והשבל"ר וגם בבסיס העבירה של נסיון ההתפרצות לבית, הם בטחון הציבור ורכושו, ואלה העומדים בבסיס העבירה של החזקת הנשק הם הצורך בשמירה על חיי אדם ובטחונו. מידת פגיעתו של הנאשם בכל הערכים הללו, גבוהה בעיני – אם בשל סדרתיות חלק מהמעשים שלמרבה המזל ברוב המקרים הסתיימו ללא נזק ממשי ואם בשל הסכנה הטמונה באחרים.

14. בחינת הפסיקה, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו אותי ב"כ הצדדים, מלמדת על כך שמתחם העונש ההולם בגין השבל"ר וגניבת הרכב במקרים שנסיבותיהם דומות למקרה הזה נע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

כך למשל:

• בעפ"ג (י-ם) 57089-03-14 מחפוז נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט המחוזי עונש של 9 חודשי מאסר בפועל שהוטל על נאשם נעדר עבר פלילי שפרץ לרכב, גנב אותו ובסופו של דבר הותירו במחסום לאחר שזוהה ע"י מאבטחים. בפסק הדין שניתן על ידם עמדו שופטי בית המשפט המחוזי על "הנזק שמסבות גניבות כלי הרכב לבעליהם, לכלכלת המדינה ולבטחון הציבור; הצורך בהטלת ענישה מחמירה ומרתיעה במסגרת המאבק ב"מכת מדינה" זו ורמת הענישה הנוהגת בעבירות דנן...".
• בע"פ (י-ם) 4067/09 אמגד מוחמד עלי נ' מדינת ישראל דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של ניסיון גניבת רכב וחבלה במזיד (בכך שהתפרץ לרכב, קרע את חוטי ההתנעה בו וניסה לגנבו) ונדון ל-8 חודשי מאסר. באותו מקרה הוגש תסקיר חיובי, עברו של הנאשם היה נקי יחסית ובית המשפט הבהיר כי "רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן במיוחד לא יושת מאסר בפועל על מי שגנב רכב או ניסה לגנבו...".
• בת"פ (ת"א) 26423-06-15 מדינת ישראל נ' איוונוב, נדון הנאשם שהורשע בעבירות שלבל"ר, הסגת גבול וגניבות רכב לרבות קלנועית, לעונש של 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי.

ועוד.

15. אשר לעבירת נסיון ההתפרצות לבית - לא אחת נקבע, כי יש להחמיר בעונשם של עברייני הרכוש, לרבות אלה המתפרצים לבתיהם של אחרים, שהיו "למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם" (ר' רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל). בתי המשפט רואים בחומרה עבירות מסוג זה ואולם קשת העונשים הנגזרים בגינן, רחבה היא. מתחם העונש ההולם לדעתי את נסיבות המקרה שלפני צריך לנוע בין 6 ל-12 חודשי מאסר.

16. מתחם העונש ההולם את העבירה של החזקת הנשק כשמדובר בהחזקת רימון הלם כמו במקרה דנן, נע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר בפועל – כך עולה ממדיניות הענישה הנוהגת בפסיקה – ר' סקירת הפסיקה בת"פ (מחוזי חיפה) 5578-08-19 מדינת ישראל נ' גולן).

17. על רקע מתחמי העונש שנקבעו לעיל, ולאחר שנטלתי בחשבון שיקולי את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות והעיקריות שבהן הן עברו הפלילי המכביד מאוד של הנאשם, הכולל 17 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, איומים, עבירות הקשורות ברכב, סמים, אלימות, מעשים מגונים ועוד, התרשמות שירות המבחן לפיה בשלב זה הוא אינו מתאים ו/או בשל להשתלב בהליך טיפולי בקהילה, חלוף הזמן מאז ביצע את העבירות והאחריות שהוא נטל על מכלול מעשיו במקרה זה בסופו של דבר, החלטתי לגזור את עונשו כדלקמן:

1. מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשי מאסר בפועל.
2. מאסר על תנאי של 8 חודשים שלא יעבור כל עבירה שיש בה פגיעה ברכוש הזולת, במשך 3 שנים מיום שחרורו מן הכלא.
3. מאסר על תנאי בן 6 חודשים שלא יעבור כל עבירת נשק במשך 3 שנים מיום שחרורו מן הכלא.
4. פיצוי סמלי בסך של 500 ₪ למתלוננים נמרוד אמדורסקי, אברהם ברזילי ומעיין שוורצמן ופיצוי בסך של 1,500 ₪ למתלוננת הדס אפרתי. הנאשם יפקיד את הסכום הכולל בסך 3,000 ₪ בקופת בית המשפט, עד ליום 30.6.22, דהיינו לאחר שחרורו מן הכלא. הפיצויים ישולמו למתלוננים השונים בהתאם לפרטים העדכניים שיימסרו למזכירות ע"י המאשימה, בבוא העת.

הנני תקווה כי הנאשם ישכיל לנצל את תקופת שהותו בכלא לצורך השתלבות בהליך טיפולי מתאים שיהווה בסיס להמשך הטיפול בו במסגרת הקהילה לאחר שחרורו.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום לביהמ"ש המחוזי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תש"פ, 16/09/2020 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי בטי ברייטברט