1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 22/2/18 בת"ק 25819-03-17 ולפיו התקבלה חלקית תביעת המבקש נגד המשיבה.

המבקש 1 הוא התובע היחיד בבית משפט קמא . בקשת רשות הערעור הוגשה על ידו גם בשמה של המבקשת 2, אשר לא היתה בעלת דין בבית משפט קמא.

2. אין זו הפעם הראשונה שבה אני נדרשת לתביעה שהוגשה על ידי המבקש נגד המשיבה.

לדיון הראשון שהתקיים בתיק בית משפט קמא ביום 8/5/17 לא התייצבה המשיבה – הנתבעת וניתן פסק דין נגדה.

המשיבה (להלן גם: "שומרה") הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין לרבות על החלטות בדבר דחיית בקשתה לביטול פסק הדין וזאת במסגרת רת"ק 27263-06-17 (להלן גם:"ערעור שומרה").

ביום 2/7/17 נתתי רשות לערער וקיבלתי את ערעור שומרה לגופו. לא חייבתי את המבקש, שהיה המשיב ברת"ק 27263-06-17 בהוצאות.

3. הדיון בתובענה נקבע ליום 24/1/18 וביום 21/1/18 הגיש המבקש – התובע "בקשה לפסק דין על פי כתב תביעה ולתיקון כתב התביעה".

המבקש ביקש להוסיף לסכום התביעה סך 9,280 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לו עקב ערעור שומרה במסגרת רת"ק 27263-06-17.

המבקש ביקש להעמיד סכום התביעה על סך 29,630 ₪.

נקבע כי "הבקשה תידון בדיון שנקבע".

4. בדיון שהתקיים ביום 24/1/18 העידו המבקש – התובע וכן מנהל העבודה שביצע את העבודות בביתו של התובע – המבקש.

5. בטרם אדרש לפסק הדין, אציין כי התביעה הוגשה על סך 19,023 ₪ בחודש מרץ 2017 בגין נזקי צנרת מים בדירת המבקש שאירעו בחודש נובמבר 2016.

רכיבי התביעה הם הרכיבים הבאים:

הסכום ששולם לשרברב 990 ₪

הסכום ששולם לרצף 580 ₪

עלות מרצפות לפי חשבונית 103 ₪

פיצוי על תנאי חיים של התובע ואשתו במשך 70 יום

לפי 240 ₪ ליום: (120 ₪ לכל אחד

מבני הזוג) 16,800 ₪

החלפת 2 ראשי ברז לאמבטיה

(שפורקו ע"י עובדי ש.ח.ר ודלפו

לאחר הרכבתם מחדש). 250 ₪

הוצאות (אגרת תביעה, הוצאות

נסיעה למרצפות ומים) 300 ₪

סה"כ: 19,023 ₪

(בניכוי ההשתתפות העצמית).

6. בפסק הדין מיום 22/2/18 נבחנו טענות התובע וכן טענות שומרה.

טענות שומרה נטענו בכתב ההגנה שצורף לבקשה לביטול פסק דין עוד בחודש מאי 2017.

נקבע בפסק הדין, כי יש לשלם לתובע – המבקש את כלל הסכומים שדרש בגין תיקון הנזקים וששולמו על ידו לאנשי מקצוע. זאת לאחר שצירף חשבוניות ובקיזוז השתתפות עצמית. הוא קיבל שירות מחברת הביטוח (גם אם לא היה שבע רצון ממנו) ולכן עליו לשלם חלקו.

נדחתה הדרישה לפיצוי סך 16,800 ₪ בגין הפגיעה בתנאי המחיה בתקופת התיקון.

נקבע כי לא הובאו ראיות לגובה הסכום ולנזק ממשי שנגרם בשל עיכוב שהוא באחריות הבלעדית של שומרה.

הועדפה גרסת שומרה כי בעלי המקצוע עבדו במסגרת זמן סביר והמתינו לרכישת אריחים על ידי המבקש.

נקבע כי בנסיבות ,התיקון בוצע בזמן סביר וכי ככל שנטען לנזק תוצאתי, הוא אינו כלול בפוליסה המדוברת.

נקבע פיצוי גלובלי בגין התנהלות נציגי שומרה בסך של 1,000 ₪.

שומרה נדרשה לשלם סך 2,633 ₪.

7. בקשת רשות הערעור נסבה בגין שני רכיבים:

א) אי פסיקת הוצאות, תוך התעלמות מכך שהמבקש נאלץ לשלם סך 9,280 ₪ לעו"ד בגין ערעור שומרה וזאת מבלי שנדונה בדיון הבקשה לתיקון סכום התביעה.

ב) פסיקת פיצוי בסך 1,000 ₪ בלבד על פגיעה באיכות החיים.

נטען כי סכום הפיצוי אינו סביר בעליל ואין זה נכון עובדתית שבעלי המקצוע המתינו לרכישת אריחים על ידי התובע – המבקש.

8. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתגובה מהנימוקים כדלקמן:

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב) התערבות בפסק הדין אינה נעשית רק כשמתעוררת שאלה עקרונית משפטית, ויכולה להיעשות גם במקרים האחרים שבהם "נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכלל הצדק הטבעי". (ראה גם רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי – פסקה ט', 10/5/17).

ג) המקרה שלפני אינו נופל לגדר מי מהחריגים המצדיק התערבות בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אשר ניתן לאחר שמיעת עדויות באופן בלתי אמצעי והגעה לממצאים עובדתיים על סמך מכלול הראיות, ובכלל זה שקילת העדויות.

ד) אציין, כי גם לגופו של עניין, אין מקום להתערבות ערכאת ערעור בפסק הדין שניתן.

ה) באשר להוצאות שכ"ט עו"ד ששולמו על ידי המבקש לבא כוחו בערעור שומרה:

אצא מנקודת מוצא ולפיה התשלום אכן שולם כנטען. אין בכך כדי לחייב את שומרה בסכום זה. הרי קיבלתי את ערעור שומרה ורק לפנים משורת הדין לא חייבתי את המבקש לשלם לשומרה הוצאות בגין הערעור שבו "הפסיד".

ברור אם כך, ששומרה אינה צריכה לפצותו בגין סכום זה.

לו היה מסכים המבקש מבעוד מועד לביטול פסק הדין שניתן נגד שומרה במעמד צד אחד, ולו כנגד חיוב שומרה בהוצאות, כי אז יכל לחסוך מעצמו את כל ההתנהלות בנוגע לערעור שומרה.

ברור אם כך, שלא היה צריך לתקן את סכום התביעה.

ו) באשר לפסיקת פיצוי בסך 1,000 ₪:

בפסק דיני בערעור שומרה, קבעתי ביחס לסכום שנתבע בגין פגיעה בתנאי החיים כי קיים קושי ביחס לסכום זה.

קבעתי שם:

"מתוך סכום נתבע של 19,023 ₪; דרש התובע סך של 16,800 ₪ בגין "פיצוי על תנאי חיינו במשך 70 יום לפי 240 ₪ ליום (120 ₪ לכל אחד מבני הזוג)". עובדתית יש רק תובע אחד בתיק בית משפט קמא ולא שניים, וגם גובה הסכום טעון הוכחה, כאשר יוצאים מנקודת מוצא ולפיה רכיב הנזק מוצדק (ואינני קובעת כי כך הדבר).

השאלה אם פוליסת הביטוח מכסה רכיב זה היא שאלה רצינית שיש להכריע בה לגופה וממילא, כאמור, סכום הפיצוי בגין רכיב זה שנוי במחלוקת".

אכן הנושא נבחן בבית משפט קמא ונמצא כי רכיב זה אינו כלול בפוליסה ואף הסכום עצמו לא הוכח.

נפסק סכום גלובלי של 1,000 ₪ כפיצוי אך לא כפיצוי בגין פגיעה בתנאי החיים. אין בקביעה זו כדי להצדיק התערבות ערכאת ערעור.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ח, 10 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.