לפני: כב' יעקב אזולאי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.3.18 אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 78% החל מיום 13.5.14.

2. הרקע להחלטת הוועדה הינו כדלקמן:

א. המערער עבר אירוע לבבי ביום 13.11.13 אשר הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה.

ב. וועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 58%.

ג. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר. הוועדה הרפואית לעררים, מושא ערעור זה, קיבלה את הערר כך שביטלה את ניכוי המצב הקודם בנושא הקרדיולוגי כך ש-25% נוספים יוחסו לתאונה הנדונה, הוסיפה נכות בתחום הכירורגיה בשיעור 10% והגדילה את נכותו הנפשית של המערער כך שזו תעמוד על 10% (מתוך נכות של 20% ממנה ניכתה 10% בגין מצב קודם).

על החלטה זו של הוועדה הרפואית לעררים הוגש הערעור שלפניי.

3. ערעורו של המערער נוגע לשניים – התחום הקרדיולוגי והתחום הנפשי. המשיב הסכים בכתב התשובה מטעמו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב בתחום הקרדיולוגי על מנת שזו תתייחס לחוות הדעת של ד"ר זגר וכן כי תשומת לב הוועדה כי עליה לקבוע את הנכוית בהתאם לנוסח התקנות הישן שקדם לתיקון 2016. בדיון שהתקיים לפניי כבוד הרשמת רעות אייד בזיני, הסכימו הצדדים כי הוועדה תתייחס לשתי חוות הדעת של ד"ר זגר, זו מיום 2.4.14 ו-26.1.17.

4. הצדדים למעשה נותרו חלוקים באשר לתחום הפסיכאטרי בלבד.

לטענת המערער, החלטת הוועדה בעניין הפסיכאטרי אינה מתיישבת עם החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה שהתכנסה ביום 9.1.17 וקבעה כי למערער נכות נפשית כוללת בשיעור 30% לפי סעיף ליקוי 34(ב)(ג) בעוד הוועדה נשוא הערעור קבעה נכות כוללת בשיעור 20%, מתוכם 10% שייכה לתאונה הנדונה, ויש קושי בכך ששתי וועדות לעררים קובעות מסקנות שונות בנוגע למצבו הנפשי של המבוטח.

מנגד טען המשיב, כי בפניי הוועדה לא עלתה כל טענה לעניין הוועדה שהתכנסה על פי פקודת מס הכנסה, לא נטען מפי המערער או בא כוחו דבר וחצי דבר לעניין זה ועל כן אין לייחס לוועדה טעות משפטית.

אציין כי בדיון שהתקיים לפני כבוד הרשמת רעות אייד בזיני, ביום 31.10.18 טען המערער כי יש בידיו אסמכתאות לכך כי פרוטוקול הוועדה אשר התכנסה מכוח פקודת מס הכנסה הוגשה לוועדה לעררים. ואולם לאחר הדיון הודיע המערער כי הפרוטוקול לא הועבר לוועדה שכן זה הועבר לידיו רק לאחר סיום כל הוועדות הרפואיות וכי בכל מקרה אין לשנות מכך שעל הוועדה להתייחס לרכיב זה. המדובר בהחלטה של גוף שווה ערך לוועדה בענייננו, להחלטות אשר ניתנו בסמיכות, וכי גם בנוהלי העבודה של רופאי המשיב לדוגמה בנוגע לוועדת ערר מס הכנסה יש לעיתים קביעות המחייבות את רופאי המוסד.

המשיב בתשובתו להודעת המערער לאחר הדיון, שב וטען כי משהפרוטוקול לא הונח בפניי הוועדה אין לייחס לה טעות משפטית וכי הליך הערעור לבית הדין לא נועד לבצע מקצה שיפורים. יתרה מכך, טען המשיב כי וועדה רפואית לעררים הדנה בקביעת נכות מעבודה אינה מחויבת למסקנות ועדה רפואית לפי פקודת מס הכנסה, בדומה לכך כי וועדה רפואית לעניין נפגעי עבודה אינה מחויבת לוועדה רפואית לעניין נכות כללית. לטענתו שתי הוועדות פועלות מכוח קריטריונים שונים.

5. אחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור בתחום הפסיכאטרי להתקבל. אמנם נכון הוא כי המערער לא הציג בפניי הוועדה את פרוטוקול הוועדה לעררים שהתכנסה מכוח פקודת מס הכנסה, אולם, המדובר בשתי וועדות אשר התקיימו בסמיכות רבה זו לזו (כאשר הוועדה שהתכנסה מכוח פקודת מס הכנסה היה במועד שלפני הוועדה נשוא דיוננו), והמערער בהודעתו לבית הדין אף טען כי הפרוטוקול של הוועדה לעניין מס הכנסה נמסר לו רק עם ההחלטה הסופית של רשויות מס הכנסה ולאחר השלמת כל הליך הוועדות הרפואיות. על כן, ומקום בו התכנסו שתי וועדות, בסמיכות זמנים כבענייננו, והגיעו למסקנות שונות, מן הראוי הוא, כי הוועדה תיתן דעתה לקביעתה של הוועדה שהתכנסה מכוח פקודת מס הכנסה, ואשר הפרוטוקול שלה הינו קודם למועד הוועדה המסכמת בענייננו. ברי כי אין באמור, כדי לקבוע כי קביעתה של הוועדה שהתכנסה מכוח פקודת מס הכנסה מחייבת היא את הוועדה הרפואית לעררים בענייננו. אולם וכאמור מן הראוי כי זו האחרונה תתייחס לממצאיה וקביעתה של הוועדה שהתכנסה מכוח פקודת מס הכנסה ותשקול האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה.

6. סוף דבר- עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שזו תפעל כדלקמן:

א. בתחום הקרדיולוגי תתייחס הוועדה לחוות הדעת של ד"ר זגר מיום 2.4.14 ומיום 26.1.17. תשומת לב הוועדה כי עליה לקבוע את הנכויות בהתאם לנוסח התקנות הישן שקדם לתיקון 2016.

ב. בתחום הפסיכאטרי – תתייחס הוועדה לקביעתה של הוועדה הרפואית לעררים מכוח פקודת מס הכנסה ותשקול האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה.

ג. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיהם בעניינים שלעיל. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

7. נוכח המפורט לעיל, הגם שמצאתי להחזיר את העניין לוועדה הרפואית לעררים, ומשלא נפל פגם בדרך הילוכו של המשיב, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

8. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה, או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, (26 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.