1. תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב המוחזק ע"י התובע באירוע תאונתי מיום 4.1.18 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לפי טענת נהג התובע, כשהגיע לקראת כיכר, כאשר שני נתיבי הנסיעה מצטמצמים לנתיב אחד, ובהיותו בעצירה בנתיב הנסיעה השמאלי, הגיח רכב הנתבעים מימין ניסה להידחק על מנת לעבור וכך פגע ברכבו.

לפי טענת נהג הנתבעים נסע בנתיב הימני לפני הכיכר ואף אותת ימינה שכן בכוונתו היה לפנות ימינה בכיכר, כאשר לפתע הגיח רכב התובע משמאל לו כשהוא נוסע לכיוונו ולכיוון הכניסה לכיכר ובתוך כך פגע ברכב הנתבע מעל לגלגל שמאלי קדמי.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל החומר הקיים ואף לאחר שניתנה לתובע הזדמנות להציג בפני מהו הסימון הקיים במקום והנוגע להתמזגות הנתיבים בכביש בו אירעה התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי ראיות וטענות הצדדים נותרו מאוזנות ועל כן דין התביעה להידחות.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. המדובר בסיסית בגרסה כנגד גרסה.

כך, טוען נהג התובע כי רכבו היה בעצירה בזמן שארעה התאונה, אך נהג הנתבעים שולל זאת וטוען כי רכב התובע היה בנסיעה.

עוד, טוען נהג התובע כי נהג הנתבעים הוא זה אשר ניסה להידחף על מנת להיכנס לכיכר, בעוד שנהג הנתבעים טוען ההיפך, כי נהג התובע ניסה להידחף כאמור.

לא ברור באם ישנה מחלוקת של ממש על מקום התרחשות התאונה כשלעצמו ביחס לכניסה לכיכר, אך אין ספק שכל אחד מהצדדים טוען כי נסע בנתיבו כדין והאחר התפרץ אליו.

4. זאת, כאשר עסקינן בזירה שבה מצטמצמים שני נתיבי נסיעת הצדדים לנתיב נסיעה אחד וברור הוא כי רק אחד מהם יוכל להקדים את חברו בכניסה לכיכר והאחר יצטרך למחול ולאפשר את הכניסה כאמור.

אלא, שאיש מהצדדים לא הציג ראיה בדבר המצב החוקי הקיים בזירת האירוע באשר להשתלבות הנתיבים, האם הימני מצטמצם עד שנבלע בשמאלי, שאז ניתן היה לייחס חובת זהירות מוגברת לנהג הנתבעים המבקש להשתלב, האם השמאלי מצטמצם עד שנבלע בימני, שאז ניתן היה לייחס דווקא חובת זהירות מוגברת לנהג התובע המבקש להשתלב, או שמא בהעדר כל סימון כטענת התובע, חלה חובת זהירות עקרונית הדדית שווה על שני הצדדים, נוכח הצטמצמותם ההדדית של הנתיבים.

5. בהינתן גרסאותיהם המנוגדות של הצדדים והמסקנה הנלמדת כי היה עליהם לנקוט משנה זהירות, באופן הדדי, בהגיעם לזירה בה הופכים נתיבי נסיעתם לאחד, ומאחר שלא שוכנעתי במידה מספקת כי ההתרחשות כפי גרסת כל אחד מהצדדים איננה אפשרית לפי אופי הפגיעות, הרי שנותרו כפות המאזניים מאוזנות ולא שוכנעתי דווקא בגרסתו של מי מהם.

6. יצוין, כי עדות רעייתו של נהג הנתבעים, מלבד כך שאינה עדות ניטרלית במובן הקלאסי, הינה חלקית משלא ראתה ממש את התרחשות התאונה. בנסיבות אלה ישנו קושי להתייחס לטענתה כי הבחינה בנהג התובע אוחז בידו מכשיר טלפון נייד (טענה המוכחשת על ידו).

7. לפיכך, התביעה נדחית.

נוכח ניתוח מסקנתי לעיל, אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.