לפניי תביעה לפיצוי בין נזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 27/6/17.

לטענת התובע, ביום התאונה, הוא הגיע עם רכבו לכניסה הדרומית לעיר אשדוד והמשיך בנסיעה עד שחש בחבטה בצדו השמאלי של הרכב. לטענתו, הנתבעת, אשר ביקשה לעבור נתיב מבלי להתחשב בתנאי הדרך, פגעה ברכבו וגרמה לנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי.

בדיון לפניי, חזר התובע על גרסה זו והעיד: "אני נסעתי ישר בצד ימין והיא נסעה בצד שמאל ופגעה בצדי השמאלי מאחור" (עמ' 2 ש' 5).

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה עת עמדה עם רכבה בעצירה מוחלטת על גבי פסי ההשתלבות ורכב התובע אשר הגיע, לשיטתה, במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, פגע ברכבה עם חלקו האחורי, תוך שהיא מטה את רכבה שמאלה על מנת להימנע מההתנגשות: "איך אני פגעתי בך כאשר נסעת מאחוריי והגעת במהירות מסחרר, הסתכלתי בכל המראות ולא היה שום רכב ואני הייתי על אפס ולא נסעתי?" (ש' 17-18) ובהמשך: "...הגעתי לפסי השתלבות וקשה מאד להשתלב שם ועמדתי על פסי השתלבות כדי לבדוק טוב טוב אם אני יכולה לצאת ולהמשיך הלאה. הסתכלתי בצד למעלה ובצד באתי לצאת ולפתע אני רואה רכב שהגיע במהירות מסחררת אם לא הייתי זזה הוא היה פוגע בי בצורה קשה יותר, לכן הוא פגע בדלת שמאל" (ש' 25-28). הנתבעת הדגימה את אופן קרות התאונה והדגמתה תאמה את גרסתה.

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף, ככל האפשר, להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, בית המשפט מגיע למצב של "ספק שקול", היינו מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13) ועוד].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של הליך ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על-ידי כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של התובע הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו (9.5.11) ועוד).

שעה שהמדובר בשתי גרסאות סותרות כאשר מיקום ואופי הנזקים תואמים את שתי הגרסאות, הרי שלא ניתן להעדיף את גרסת התובע לפיה התאונה אירעה במהלך השתלבות רכב הנתבעת בנתיב נסיעתו על פני גרסת הנתבעת לפיה התובע פנה במהירות ותוך כדי הפניה פגע ברכבה הממתין על פסי ההשתלבות בעצירה מוחלטת. במצב דברים זה, הרי שהמדובר בכפות מאזניים מעויינות ומשכך, לא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל לפתחו אף לא ברמה הנדרשת בהליך האזרחי.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

נוכח ההנמקה בבסיס פסק הדין, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ט, 04 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.