רקע

1. לפניי תביעה עיקרית בסך 11,952 ש"ח ותביעה שכנגד בסך 24,125 ₪, שעניינן נזקי תאונת דרכים שאירעה ביום 15.2.18 בין אוטובוס לבין רכב פרטי בצומת קישון (להלן – "התאונה").
2. אין חולק כי אירעה התאונה אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

עיקר טענות הצדדים

1. לטענת התובעת בתביעה העיקרית, חברת סופרבוס העמקים בע"מ (להלן – "סופרבוס"), ביום 15.2.18 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, בצומת קישון, עת נהג באוטובוס מר בהאא זובידאת ונסע בנתיבו כדין, לפתע הגיח רכב הנתבעים בחוסר זהירות ומבלי ליתן דעתו למתרחש בדרך, פגע באוטובוס והסב לו נזקים.
2. לטענתה, התאונה נגרמה מנכס שלנהג רכב הנתבעים היתה שליטה עליו ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שנהג רכב הנתבעים התרשל מאשר עם מסקנה אחרת ולפיכך נטל הראיה להוכיח היעדר רשלנות רובץ על הנתבעים.
3. עוד טוענת התובעת, כי התאונה אירעה בשל רשלנות ו/או הפרת חובה שבדין מצד נהג רכב הנתבעים.
4. הנתבעים, מר שרון ישראלביץ ואיי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן – "נהג רכב ישיר" ו – "ישיר", בהתאמה) מכחישים את טענות התובעת סופרבוס. לטענתם, ביום 15.2.18 רכבם עמד ברמזור אדום בצומת קישון. עת התחלף מופע הרמזור לירוק החל רכבם בנסיעה, ואז הגיח אוטובוס התובעת תוך שהוא חוצה את הצומת ברמזור אדום, פגע בעוצמה ברכב הנתבעים וגרם לו לנזקי רכוש כבדים.
5. לטענת הנתבעים, התאונה אירעה מחמת רשלנותו הבלעדית או לחלופין התורמת בשיעור מרבי של נהג אוטובוס התובעת.
6. הנתבעים גם מכחישים את הנזקים שנגרמו לאוטובוס התובעת, את אופן שומתם, את גובהם ואת הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה.
7. במסגרת התביעה שכנגד חוזר כל צד על טענותיו העובדתיות שבתביעה העיקרית. התובעים שכנגד עותרים בנוסף, לפיצול סעדים בשל נזק של הפסד הנחת העדר תביעות ככל שייגרם בעתיד. הנתבעת שכנגד מוסיפה על טענותיה בהליך העיקרי, כי רכב התובעים שכנגד (רכב ישיר) נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, ובנוסף מכחישה את כל נזקי התובעים שכנגד, את גובהם ואת הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה.
8. לאחר הגשת כתב התביעה, צירפה מטעמה התובעת סופרבוס חוות דעת של חוקרת ומשחזרת תאונות דרכים, הגב' מירי שילר.
9. ביום 31.3.19 התקיים לפניי דיון הוכחות. בפתח הדין ב"כ סופרבוס הודיעה כי זימנה לדיון את החוקרת ומשחזרת תאונות הדרכים מטעמה, אך זו לא יכלה להתייצב. משהוחלט כי הדיון לא יפוצל, ומשב"כ ישיר לא עמד על זימונה של גב' שילר לעדות – התנהל הדיון בלא חקירתה. בדיון ההוכחות העידו אפוא לפניי מר בהאא זובידאת נהג אוטובוס התובעת; מר ישראלביץ נהג רכב ישיר, וכן מר ישראל יעקב אמיר – עד ראייה לתאונה שהעיד מטעם ישיר.

דיון והכרעה

1. השאלה הטעונה הכרעה היא מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה.
2. אמנם, במקרה שלפניי מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.
3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת נהג רכב ישיר לתאונה ואנמק.
4. אמנם, עדותו של נהג האוטובוס לפניי היתה הגיונית וסבירה לגופה, אך היא עוררה קשיים ותהיות במספר נקודות. בעדותו הראשית לפניי ציין נהג האוטובוס כי:

"...עמדתי בנתיב פנייה שמאלה, במקום הנתיב השמאלי ביותר שהיה חסום באי תנועה זמני, עמד לפני ברמזור רכה (צ"ל רכב – הערה שלי, מ.ר.א.), התחלף הרמזור לירוק, התחלתי בנסיעה אחריו איך שהגעתי לסיים את הפנייה שמאלה, רכב מהנתיב השלישי הימני ביותר מהכיוון הנגדי, התחיל בנסיעה הבחנתי בו, צפרתי אז אבל הוא המשיך בנסיעה, בלמתי והוא נכנס בי בפינה הימנית הקדמית ביותר, אם הייתי ממשיך לנסוע אז הוא היה נכנס בי באמצע האוטובוס." (עמ' 2 שורות 25-21 לפרוטוקול).

1. נהג האוטובוס התעקש כי נהג רכב ישיר היה בנתיב הימני ביותר מבין שלושה, ומשמאלו היו עוד שני רכבים, ואף הרחיב והוסיף כי:

"..אני באתי פה ממולו ברמזור פניתי שמאלה הרכב היה לפניי סיים את הפנייה, אני הגעתי עד לפה בערך, הגעתי לכמעט סיום הצומת באזור של הנתיב הימני ביותר בכיוון הנגדי, הבחנתי ברכב השלישי הימני ביותר מתחיל בנסיעה, אני צופר לו הוא לא עוצר, עד שבלמתי והוא נכנס בפינה הימנית הקדמית של האוטובוס. שני הרכבים שהיו לידו לא התחילו את הנסיעה." (עמ' 3שורות 1-8, ההדגשה שלי, מ.ר.א.).

1. בחקירתו הנגדית ציין כי היה בנתיב המסומן שמאלה בתמונה שהוצגה לו מתוך דוח חוקרת ומשחזרת תאונות הדרכים (עמ' 3 שורות 21-11 לפרוטוקול); הודה כי בכיוון נסיעתו יש שני מופעי רמזור (עמ' 3 שורות 24-23 לפרוטוקול) ושלל את האפשרות לכך שהתבלבל בין מערכות הרמזורים.
2. נהג האוטובוס אמנם הוסיף וציין כי גם לו היה מתבלבל בין מערכות הרמזורים, הרי שהרמזור לישר והרמזור לשמאל בכיוון נסיעתו מקבלים ירוק במקביל. לצד זאת, כשעומת עם התמונה מדוח חוקרת ומשחזרת תאונות הדרכים שם הרמזור לשמאל נראה אדום והרמזור לישר נראה ירוק, הסביר כי הרמזור לשמאל מתחלף לאדום לפני שהרמזור לישר מתחלף לאדום (עמ' 3 שורות 30-28 לפרוטוקול). תשובתו זו של נהג האוטובוס איננה שוללת לטעמי את האפשרות לבלבול בין מערכות רמזור, הואיל וקיימת התכנות לכך שהרמזור לשמאל יורה אדום בעוד שהרמזור לישר יוסיף ויורה ירוק. תשובה זו אף מחזקת לטעמי את האפשרות לביצוע "מחטף רמזור" מצד נהג האוטובוס, ועל כך עוד אוסיף בהמשך.
3. בנוסף, בטופס ההודעה שמולא מטעם נהג האוטובוס ביום 16.2.18 (יום אחד בלבד לאחר התאונה) לא צוינה הגרסה המפורטת שמסר בעדותו לפניי, לפיה נכנס לצומת לאחר שעמד ברמזור אדום והרמזור התחלף, לפיה רכב אחר נסע לפניו, ולפיה הוא הבחין ברכב ישיר נוסע וצפר לו עובר לתאונה. כל שצוין בטופס ההודעה היה כי: "ברמזור בקישון פניתי שמאלה לכיוון החניון רכב שבא מכיוון יגור התחיל לנסוע כנראה באדום ופגע בפינה הימנית הקדמית. אצלו הפינה הקדמית שמאלית" (ר' טופס ההודעה מטעם איילון שצורף לכתבי הטענות).
4. בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר נהג האוטובוס מדוע לא נרשם כל הפירוט העשיר שמסר בעדותו בבית המשפט – גם בטופס ההודעה, וציין כי איננו יודע מה צריך לציין ומה לא, כי ציין הכל בפני קצין הבטיחות וחתם, וכי הזכיר את הרכב שהיה לפניו גם לחוקרת ומשחזרת תאונות הדרכים מטעם סופרבוס ששוחחה עמו (עמ' 4 שורות 1-9 לפרוטוקול).
5. ההימנעות מפירוט הגרסה המלאה בטופס ההודעה שמולא יום בלבד לאחר התאונה כאשר חזקה על הנהג שזכרונו עדיין "טרי", בפרט כשמדובר בפרטים מהותיים ביותר שבליבת הגרסה כגון צבע הרמזור בכיוון נסיעתו של נהג האוטובוס, ההגעה לצומת ממצב של עצירה או בנסיעה רציפה, והאם רכבים נוספים נסעו לפניו – פוגעת לטעמי, במהימנות עדותו.
6. זאת ועוד, כשעומת נהג האוטובוס בחקירתו הנגדית עם גרסותיהם של נהג רכב ישיר ושל עד הראייה הנוסף מטעמו לא הזדעק נהג האוטובוס על שקריות הגירסה, אלא אך שב על גרסתו הקודמת והוסיף כי : "גם אם מה שאתה טוען היה נכון הייתי אמור לפגוע באלו שלפניו. הוא היה הכי רחוק." (עמ' 4 שורות 19-17 לפרוטוקול) .
7. מנגד, עדותו של נהג רכב ישיר היתה עקבית, מהימנה, עשירה וקוהרנטית. בעדותו הראשית לפניי ציין נהג רכב ישיר כי:

"....חזרתי...מעבודתי....ועמדתי ברמזור צומת הקישון. הייתי ראשון. שני נתיבים. נתיב שמאלי מבין שניים. הסתכלתי על הרמזור כמו כל בן אדם, כשרמזור התחלף לירוק התחלתי לנסוע באיטיות וממולי פתאום ככוכב שביט הופיע אוטובוס, ומכיוון שנסעתי לאט כי רק התחלתי לנסוע, הספקתי לעצור, למשוך את ההגה מעט ימינה, אך לא הצלחתי להימנע לגמרי, ופגעתי בצדו השמאלי של החלק הקדמי של האוטו, הייתי די בהלם.....הבחור שהיה לידי במקביל עצר אמר אני לא יודע איך קוראים לך אבל אם תצטרך אותי בתור עד קח את הכרטיס ביקור שלי." (עמ' 5 שורות 18-28 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.).

1. כאשר עומת נהג רכב ישיר עם גרסתו של נהג האוטובוס השיב באופן פסקני, נחרץ וללא כל היסוס כי:

"הוא משקר במצח נחושה. אסור שיהיה נהג אוטובוס. אם הייתי נוסע קצת יותר מהר הוא יכול היה להרוג אותי. העד שנמצא בחוץ ישראל היה מימיני ואני הייתי במשאל. לא היה לפניו שום רכב." (עמ' 6 שורות 5-3 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.).

1. עדותו של נהג רכב ישיר צלחה היטב את מבחן החקירה הנגדית. בחקירתו הנגדית ציין כי הוא היה ראשון בצומת, כי עמד למופע האור האדום ברמזור כ – 20-30 שניות (עמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול), וגם הוא וגם עד הראייה שהיה ברכב לצדו יצאו בירוק, כאשר עד הראיה טיפה אחריו (עמ' 6 שורה 16 לפרוטוקול). הוא ציין כי הופתע למראה האוטובוס משום שלטענתו הוא נסע במהירות ו"ניסה לגנוב את הרמזור" (עמ' 6 שורות 24-20 לפרוטוקול). נהג רכב ישיר גם התעקש על כך שבמועד התאונה היו שני נתיבים לישר והוא היה בשמאלי מביניהם (עמ' 6 שורות 10-9; עמ' 7 שורה 4 לפרוטוקול).
2. בהגינותו, נהג רכב ישיר לא יכול היה לשלול את האפשרות לכך שהאוטובוס החל את הפניה שמאלה בטרם התחלף הרמזור בכיוונו לאדום. ואולם הוא התעקש על כך שהוא עצמו עבר בירוק, באופן שמחזק אף הוא לטעמי, את מהימנות עדותו וגרסתו (עמ' 7 שורות 18-17 לפרוטוקול).
3. אמנם, נהג רכב ישיר לא פירט בטופס ההודעה מטעמו כי נסע בנתיב האמצעי או בשמאלי, אלא אך ציין כי: "צומת בית מעצר קישון...עמדתי ברמזור אדום לכיוון טבעון חיכיתי שיתחלף – כשהתחלף לירוק התחלתי לנסוע ואז אוטובוס שכנראה ניסה "לחטוף את הרמזור" "הופיע" במרכז הצומת (לכיוון בית המעצר) ואז "נפגשנו"."
4. ואולם נהג רכב ישיר סיפק להשמטה זו טעם מניח דעת בעיניי. מדובר בפרט שהגיוני להניח שאדם סביר מן היישוב שאיננו עורך דין לא ייחס לו חשיבות, בשונה מפרטים מהותיים אחרים כגון צבע מופע הרמזור בכיוון נסיעתו, הכניסה לצומת ממצב של עצירה או נסיעה – פרטים שנהג רכב ישיר ציין גם ציין (ר' עמ' 7 שורה 7 לפרוטוקול).
5. אם לא די באמור, עדותו של נהג רכב ישיר נתמכה גם בעדותו של עד הראייה מטעמו, מר ישראל יעקב אמיר. מר אמיר ציין כי אין לו היכרות עם הנהג וכי ראה אותו לראשונה בצומת ביום התאונה ופעם שניה ביום הדיון לפניי (עמ' 8 שורה 4 לפרוטוקול). היעדר הקשר או הזיקה בין עד הראייה לבין נהג ישיר מצאה חיזוק בעדותו של נהג רכב ישיר אך גם של נהג האוטובוס עצמו, שהודה בחקירתו הנגדית כי אדם לקח את נהג רכב ישיר לצד, הוציא לו פתק כמו כרטיס ביקור והלך (עמ' 4 שורות 22-21 לפרוטוקול).
6. בעדותו הראשית ציין מר אמיר כי:

"היה רמזור אדום כשעמדנו אנחנו עמדנו ראשונים בצומת, אני בצד ימין ושרון בצד שמאל. בשלב הרמזור התחלף לירוק, אני זוכר שאני התמהמהתי מסיבה כלשהי לפעמים נופל הטלפון מהדיבורית או הטישו, אני זוכר שהתמהמהתי, שרון נסע, ברגע שאני התחלתי לנהוג קלטתי את המהירות המטורפת שהגיע האוטובוס, הוא כנראה ניסה לגנוב רמזור....הוא נסע במהירות ממש מטורפת, עוד לא הספקתי לספור לא להגיב רק בלמתי וראיתי הוא נכנס בו הוא פשוט נסע מהר האוטובוס. ממש מהר. לרכב פרטי זה מהר אז לאוטובוס זה ממש מהר. לא הבנתי את ההגיון. אז הם התווכחו על הכביש, והבנתי שכנראה נהג האוטובוס לא בדיוק התייחס לחוקי התנועה כי אנחנו נסענו בירוק מלא והצעתי את עדותי לשרון. זה הכעיס אותי שהוא מתווכח ולא מתנצל." (עמ' 8 שורות 13-5 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מ.ר.א.).

1. מר אמיר שלל לחלוטין את גרסת נהג האוטובוס לפיה רכב ישיר היה בנתיב הימני ביותר (עמ' 8 שורה 18 לפרוטוקול), וציין כי לפני האוטובוס כבר לא נסעו רכבים והאוטובוס נסע בפער גדול מאוד מרכבים אחרים, כדבריו: "אבל היה פער זמן מספיק הגיוני שאנחנו נבין שהיה רמזור ירוק ואנחנו יכולים לנסוע בביטחה. אני הייתי בימני." (עמ' 8 שורות 23-20 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.). הוא אף הוסיף כי נהג האוטובוס "נסע במהירות כל כך מטורפת שאין סיכוי שהוא עצר קודם." (עמ' 8 שורה 24 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.).
2. מר אמיר צלח היטב את החקירה הנגדית. הוא התעקש על כך שרכבו ורכב ישיר יצאו לצומת למופע אור ירוק ברמזור, וציין כי לא הגיע לתל-אביב ממקום מגוריו במושב אמירים כדי לשקר. הוא התעקש כי למרות השתהותו ביציאה מקו הצומת, הצליח לראות את האוטובוס שדהר וכי לא ניתן להגיע לכזאת מהירות ממצב של עצירה (עמ' 9 שורות 3-1 לפרוטוקול).
3. מר אמיר הודה, בהגינותו, כי לא ראה האם האוטובוס עמד קודם לכן (עמ' 9 שורה 6 לפרוטוקול), אך התעקש על כך שהאוטובוס הגיע במהירות מאוד גבוהה ממנה הסיק מר אמיר כי האוטובוס ניסה "לגנוב את הרמזור" (עמ' 9 שורות 11-10; 25-24; 32-31 לפרוטוקול).
4. בשים לב לקוהרנטיות ולמהימנות גרסת נהג רכב ישיר, אשר מצאה תמיכה מוחלטת בעדותו של עד ראיה שאין לו כל עניין בנהג או בתביעה, ואשר הגיע ממרחקים על מנת למסור עדותו בבית המשפט, וגם בשים לב לכך שחוות הדעת מטעם סופרבוס מלמדת כי החוקרת מטעמה שללה אפשרות לבלבול בין מערכות רמזורים ביחס לכל אחד מהנהגים (עמ' 9 לחוות הדעת); והיא אף שללה אפשרות של מחטף רמזור מצד נהג רכב ישיר (עמ' 9, פסקה 8.3 לחוות הדעת), אני מוצאת לנכון להעדיף את גרסת נהג רכב ישיר.
5. בהתאם, אני קובעת כי התאונה אירעה עת נהג רכב ישיר עמד עם רכבו למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו בנתיב השמאלי, והחל בנסיעה כשהתחלף מופע האור ברמזור לירוק. או אז – הבחין לפתע נהג רכב ישיר באוטובוס סופרבוס שנכנס לצומת במהירות. מיד משהבחין באוטובוס - בלם, אך לא יכול היה למנוע לחלוטין את התאונה ופגע עם חלקו השמאלי קדמי בפינה הקדמית ימנית של האוטובוס.
6. נשאלת השאלה האם ניתן לקבוע כי נהג האוטובוס ביצע "מחטף רמזור" על אף שנהג רכב ישיר ועד הראייה מטעמו לא ראו את מופע הרמזור בכיוון נסיעתו של האוטובוס.
7. עיון בחוות דעתה של חוקרת התאונות מטעם סופרבוס מלמד, כי מסקנתה, השוללת "מחטף רמזור" מצד נהג האוטובוס, הסתמכה אך ורק על גרסתו של נהג האוטובוס כפי שהוצגה לה על-ידו, ולפיה נכנס לצומת ממצב נייח ולאחר שהאור בכיוון נסיעתו התחלף מאדום לירוק.
8. גרסה זו איננה תואמת את גרסתם של נהג רכב ישיר ושל עד הראייה בעדויותיהם לפניי – גרסה שנמצאה מהימנה ועקבית לחלוטין, במסגרתה מעידים שניהם על מהירות נסיעה גבוהה של נהג האוטובוס ולא על מהירות איטית כפי שציין הוא עצמו לפניי. יוצא אפוא, כי מרגע שאני מאמצת כעניין של ממצא עובדתי את גרסת נהג רכב ישיר ועד הראייה לפיה האוטובוס נכנס לצומת במהירות גבוהה – וכך אני עושה - כמו מאליה נשמטת גם המסקנה של הבוחנת ולפיה ניתן לשלול את מחטף הרמזור מצד נהג האוטובוס.
9. בנוסף, חוקרת התאונות מטעם סופרבוס ציינה מפורשות בחוות דעתה כי רכב ישיר יקבל אור ירוק עם סיום האור הירוק שבכיוון נסיעת האוטובוס, ודבריה אלו גם מוצאים תמיכה בתכנית הרמזורים שצורפה לחוות דעתה.
10. בהתאם, ומשקבעתי כי נהג רכב ישיר נכנס לצומת למופע אור ירוק ברמזור, ההיתכנות למחטף רמזור בדרישה מלאה קיימת רק ביחס לאוטובוס ולא ביחס לרכב ישיר.
11. אשר על כן, ועל אף שאין באפשרותי לקבוע בוודאות שהאוטובוס נכנס לצומת למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, אני קובעת כי עלה בידי ישיר ונהג רכב ישיר לשכנע שהאוטובוס ביצע "מחטף רמזור" ונכנס לצומת למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו וזאת במידת ההוכחה של מאזן ההסתברויות הדרושה בהליך אזרחי. במילים אחרות, די כי ישיר ונהג רכב ישיר הצליחו לשכנע שהאפשרות שהאוטובוס ביצע מחטף רמזור מסתברת יותר מהאפשרות שלא ביצע מחטף רמזור כאמור, כדי לאפשר להם לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליהם בהליך אזרחי להוכחת גרסתם ועילת תביעתם כלפי נהג האוטובוס.
12. לצד זאת, הגם שאני מקבלת את גרסת נהג רכב ישיר לפיה נכנס לצומת למופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו, ועל אף שקבעתי כי ישיר ונהג רכב ישיר עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם בהליך אזרחי להוכיח שנהג האוטובוס ביצע "מחטף רמזור" והתרשל כלפי נהג רכב ישיר בנהיגתו, נשאלת השאלה האם לא ניתן וצריך בנסיבות לקבוע כי גם נהג רכב ישיר התרשל כלפי נהג האוטובוס בכך שנכנס לצומת מבלי להבחין באוטובוס שמתקדם לעברו גם אם הרמזור בכיוון נסיעתו שלו עצמו התחלף לירוק. נטל השכנוע לעניין זה מוטל על סופרבוס.
13. חוקרת התאונות מטעם סופרבוס צירפה לחוות דעתה תמונה של הצומת רק מכיוון נסיעתו של האוטובוס. היא לא צירפה תמונה של הצומת מכיוון נסיעתו של נהג רכב ישיר. גם לא מצאתי בחוות דעתה התייחסות לשדה הראיה של נהג רכב ישיר, בפרט בשים לב לכך שאני מאמצת את גרסתו לפיה היה בנתיב השמאלי (קרי הקרוב ביותר לנתיב נסיעת האוטובוס בכיוון הנגדי, באופן שעשוי לצמצם את זמן התגובה שלו עם זיהוי האוטובוס), בשים לב לכך שעיון בתמונת הצומת שכן צורפה לחוות הדעת מלמד כי מדובר בצומת גדול בכביש שבוצעו בו עבודות, לרבות חומה שהוצבה על גבי אי התנועה ואשר לא מן הנמנע כי הפריעה לשדה הראיה של נהג רכב ישיר, ובשים לב למוקדי הנזק ברכבים המלמדים על נזקים קלים יחסית בפינות הרכבים (ר' סופרבוס/1 וישיר2).
14. משכך, ובשים לב לעדותו של נהג רכב ישיר כי זיהה לראשונה את האוטובוס כ – 2-5 מטרים לאחר שהחל את הנסיעה, כי הופתע מאוד, וכי למרות זאת עצר ומנע תאונה קשה בהרבה (עמ' 6 שורות 27-20 לפרוטוקול), אינני סבורה כי סופרבוס עמדה בנטל השכנוע להוכחת טענתה כי נהג רכב ישיר נכנס לצומת לא פנוי וכי יכול היה לראות את האוטובוס לפני התחלת הנסיעה או להגיב קודם לכן באופן שיכול היה למנוע התאונה.
15. משכך, אני סבורה כי יש להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג האוטובוס.
16. משקבעתי כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהג אוטובוס סופרבוס, עליי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי ישיר ונהג רכב ישיר.
17. ישיר ונהג רכב ישיר תמכו את נזקיהם בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק; באישור הפסדים למבוטח ובחשבונית תיקון, ובכך הרימו את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו להם בעקבות התאונה שבענייננו.

סיכום

1. אשר על כן, התביעה העיקרית נדחית.
2. בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת לתובעים שכנגד סך של 24,125 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד, אגרת בית משפט מלאה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,500 ₪.

כמו כן, ניתן בזאת לתובע שכנגד 2 היתר לפיצול סעדים בגין ראש נזק של הפסד הנחת היעדר תביעות ככל שייגרם לו נזק שכזה כתוצאה מהתאונה מושא הליך זה בעתיד, ובכפוף להצגת אסמכתאות אודות גרם נזק בפועל.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

1. משהתביעה העיקרית והתביעה שכנגד התייחסו לאותה מסכת עובדתית ולא הצריכו משאבים עודפים משמעותיים מצד הנתבעים בנוסף על המשאבים שהושקעו מצדם בניהול התביעה שכנגד – אינני מוצאת לנכון לחייב בהוצאות נוספות בגין דחיית התביעה העיקרית.
2. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר ב' תשע"ט, 05 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.