1. תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעות, בתאונה שאירעה בתאריך 26.2.17 בה היה מעורב רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2.
2. נהגת התובעות העידה כי נסעה בנתיב הימני ברחוב שלום, שהינו רחוב דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר לפתע הגיח משמאלה רכבו של הנתבע, אשר כפי הנראה ביקש להיכנס אל תוך חניית ביתו, ופגע ברכבה, בדלת קדמית משמאל ובכנף שמאל.
3. הנתבע העיד, כי נסע בנתיב הימני, אולם אז ביקש לפנות ימינה אל שביל המוביל אל ביתו, ומאחר שמכוניות חנו לאורך המדרכה בסמוך לפנייה, היה עליו לבצע את הפניה ימינה בקשת רחבה. לדבריו, סטה מעט אל עבר הנתיב הנגדי, ואותת לפניה ימינה, אך נהגת התובעות ניסתה לעקוף אותו ולהשתחל בינו לבין הרכב שחנה לאורך המדרכה. הנתבע טען כי אף שיש קו הפרדה אחד על הכביש, למעשה מדובר בכביש רכב שיכולות לנסוע בו ארבע מכוניות.
4. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, מצאתי להעדיף את עדותה של נהגת התובעות. גרסתה של נהגת התובעות מתיישבת עם התמונה ממקום התאונה, עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, ועם השכל הישר. מעיון בתמונה ממקום התאונה, עולה כי בעת התאונה רכב הנתבע היה בנתיב הנגדי, ולא בנתיב הימני. איני מקבלת את טענתו לפיה התמונה מציגה את מיקום רכבו לאחר שרכב התובעות הדף אותו, משום שכלי הרכב במנח מקביל זה לזה. מהתמונה, ומעדותו של הנתבע עצמו, עולה אם כן, כי על מנת לפנות ימינה בקשת רחבה, כפי שהוא סבור היה שנדרשת לו, עבר למעשה לנתיב הנגדי ומשם ביצע את הפניה. בכך נהג הנתבע תוך הפרת תקנות התעבורה ומתוך התרשלות ברורה. טענת הנתבע לפיה בכל נתיב יש למעשה שני נתיבים או מקום לשתי מכוניות אין לה כל שחר, שכן הסימון על הכביש יוצר שני נתיבים, אחד לכל כיוון, ואין בלתם.
5. איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה נהגת התובעות ניסתה לעקוף אותו מימין. מעדותה שהיתה מהימנה בעיני, עולה בבירור כי נסעה בנתיב הימני וכלל לא הבחינה בו. הנתיב הימני היה פתוח לנסיעה, משום שהנתבע היה באותה עת בנתיב הנגדי, בניגוד לכיוון התנועה.
6. עם זאת, אני סבורה כי העובדה שנהגת התובעות לא הבחינה ברכב הנתבע כלל, עד לרגע הפגיעה, מהווה התרשלות מצידה, המקימה אשם תורם. נהג הנוסע בנתיב הימני אינו יכול להיות עיוור למתרחש לפניו, גם אם מדובר בהתרחשות בנתיב הנגדי. היה עליה להבחין ברכב הנתבע, ולו היתה מבחינה בו, יתכן שהיה עולה בידיה למנוע את התאונה.

על כן, מצאתי לייחס לנהגת התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

1. לאור האמור, אני מורה כדלקמן:

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 16,106 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ והחזר הוצאות האגרה במלואה ושכר העדה.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ט, 16 יוני 2019, בהעדר הצדדים.