לפניי תביעה כספית בסך 5,655 ₪ שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 9.10.17 בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

עיקר טענות הצדדים

לטענת התובעת, עת נסע רכבה באיטיות בעומס תנועה, לפתע הגיח רכב הנתבעים (להלן: "המשאית") ללא שמירת מרחק כדין, פגע ברכב התובעת מאחור והסב לו נזקים של ממש. עוד נטען, כי התאונה התרחשה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או הפרת חובה שבדין מצד הנתבע 1, נהג המשאית.

הנתבעים מכחישים את טענות התובעת. לטענתם, האחריות המלאה והבלעדית לקרות התאונה רובצת על התובע, אשר התרשל בנהיגתו. עוד נטען, כי התאונה התרחשה עת נסע נהג המשאית בנתיב נסיעתו כדין, התובע עקף את המשאית, כאשר נתיב נסיעתו נגמר, השתלב לפני המשאית ובכך גרם לתאונה.

דיון והכרעה

השאלה הטעונה הכרעה היא מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה. אמנם, במקרה שלפניי מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת. התקיים לפניי דיון הוכחות בו העידו, התובע, ואשתו, כמו גם, הנתבע 1, שנהג במשאית במועד התאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, אני סבורה כי גרסת התובע לאופן קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מגרסת הנתבעים בנסיבות, ואנמק.

ראשית, עדותו של נהג רכב התובעת לפניי הייתה עקבית ומהימנה כשהיא בפני עצמה. בחקירתו הראשית העיד, כי תוך כדי נסיעה ישירה איטית, הרגיש "מישהו נכנס בי מאחורה בצד שמאלי בפנס שמאלי". בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו זו והעיד, כי המשאית נכנסה ברכבו בפינה השמאלית, כאשר נשאל מדוע רואים את השברים בקצה נתיב הימני ליד השול, הבהיר כי המשאית העיפה אותו קצת, פגעה בו בצד שמאל ותמך את גרסתו בתמונה ממקום התרחשות התאונה (הועלו לנט המשפט לאחר הדיון).

שנית, עדות התובע בבית המשפט, עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שמסר (צורף לכתב התביעה), שם תיאר את התאונה כדלקמן: "התקדמתי עם עומס התנועה מכיוון דרום ובמערב העיר (מלחה) נכנס בי משאית מאחור".

שלישית, אשתו של התובע, אשר נסעה עמו, תמכה בגרסתו והעידה בעדות אמינה וקוהרנטית, כי רכבם נסע בנתיב ימני, תוך כדי התקדמות איטית המשאית התנגשה בהם מאחור בצד שמאל.

רביעית, גרסת נהג המשאית, לא הייתה עקבית. תחילה ציין נהג המשאית בעדותו כי רכב התובע נדחף לנתיב נסיעתו ובשל השטח המת במשאית לא רואים מהצד. בהמשך, מסר גרסה אחרת, לפיה "ראיתי את הצד שלו ועד שבלמתי, ראיתי שהוא כבר נכנס וכשבלמתי האוטו שפשף. סטיתי טיפה את ההגה שמאלה ופגעתי לפגוע באנשים מצד שמאלה, כי יש 3 נתיבים שם" (עמ' 3 שורות 31-30). גם בחקירתו הנגדית, הדגים את אופן התרחשות התאונה והעיד, כי הוא ראה את רכב התובע "כשהוא כבר נכנס" (פרוטוקול עמ' 4 שורות 7-21).

חמישית, מוקדי הנזק ברכב התובע, מתיישבים היטב עם גרסת התובע , לפיה המשאית פגעה בחלק האחורי השמאלי.

שישית, נהג המשאית העיד כי בחור נוסף נסע עמו במשאית במועד התאונה אך הוא לא זומן מטעמו למתן עדות, כך שעומד לחובת הנתבעים הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991).

נוכח האמור לעיל, מצאתי כי גרסת התובע עדיפה, היא גם הותירה עלי רושם אמין יותר, ואני קובעת כי התאונה התרחשה, באחריות נהג המשאית, אשר לא שמר מרחק כדין ופגע ברכב התובעת מאחור.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג המשאית, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע- התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחתו של השמאי. משכך, התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו לו בעקבות התאונה שבענייננו.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, הנתבעים באמצעות נתבעת 2 ישלמו לתובע סך של 5,655 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון, אגרת בית משפט מלאה, ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, התובע ישלים את מחציתה השנייה של האגרה ככל שזו טרם שולמה – תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.