לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת-הנתבעת לפסילת שופט, לא מצאתי מקום להיעתר לה.

אני לי היכרות מוקדמת, או היכרות כשלהי, עם התובע.

אין ממש בטענת הנתבעת כי, כביכול, לא ניתנה בישיבה המקדמית ביום 25.11.18, התייחסות לטענותיה. טענותיה של הנתבעת נרשמו בפרוטוקול. האמירות שמצטטת הנתבעת בשמי אינן מדויקות, בלשון המעטה, ועל כך תעיד, בין היתר, העובדה שאת הציטוט "(לגבות אותו)" טרחה הנתבעת לכתוב ב"סוגריים" בבקשתה, שכן הדברים הם פרשנות של הנתבעת ולא נאמרו מפי.

עסקינן בישיבה מקדמית שהתקיימה. בישיבה המקדמית נתן בית המשפט לצדדים אפשרות לטעון טענותיהם. לאור מהות הדיון, מטבע הדברים בית המשפט איננו מכריע בטענות. זאת ייעשה במסגרת פסק דין.

בישיבה המקדמית עשה בית המשפט, עפ"י סמכותו, ניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה לסיום התיק בפשרה. במסגרת זו, שיקף בית המשפט לצדדים את הסיכויים והסיכונים העומדים לפתחם, כפי שעולים מכתבי בי-הדין ומטענות הצדדים, ובית המשפט הציע את אשר הציע כדי להביא לסיום התיק ללא צורך להיגרר להוכחות. אין בכך כל פסול שכן סמכותו הטבועה של ביהמ"ש היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של ביהמ"ש. אין בניסיון זה שעושה בית המשפט, משום קביעת עמדה נחרצת, אלא הבעת עמדה בלבד תוך חשיפת הצדדים לסיכונים שבהליך, עפ"י המונח לפניו באותו שלב של הדיון. (ראו והשוו ע"א 2344/15 רובין נ' נחמיאס 28.4.15. וכן ע"א 3324/14 גפטר נ' טוגנדרייך 8.6.14). על אחת כמה וכמה נכונים הדברים במקרה דנא, כאשר הצעת בית המשפט לא כללה את קבלת התביעה, כי אם תשלום חלקי בלבד, לצורכי פשרה. אין אפוא כל בסיס לטענת הנתבעת כי "נקטתי בצד של התובע" כלשונה.

אשר לבקשת הנתבעת "לפסול את כתב התביעה", בקשה זו הוגשה עוד ביום 28.10.18 וניתנה בה התייחסותי בהחלטה מאותו יום.

לא מצאתי אפוא כל עילה המצדיקה את פסילתי מלדון בתיק. על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.