1. נושא העתירה:

העתירה כנגד החלטות של הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים (להלן – "הממונה"), מיום 20.2.2018 ומיום 13.08.2018, לפיה נדחו בקשות העותרת לחידוש הפטור מתשלומי הארנונה, לשנים 2015–2017 ולשנים 2018–2020, בהתאם לסעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן – "החוק"). העותרת מבקשת להורות למשיב להעניק לה את הפטור מארנונה , כאמור.

1. העובדות העיקריות הרלוונטיים לעתירה:

העותרת, "עמותת אלה – מרכז לסיוע נפשי חברתי ליוצאי הולנד וקרוביהם", היא עמותה רשומה, ללא מטרת רווח, אשר נוסדה בשנת 1984. מטרתה העיקרית של העמותה היא הגשת סיוע נפשי-חברתי לניצולי שואה יוצאי הולנד הנמצאים בישראל, לצאצאיהם ולקרוביהם. בשנים האחרונות החל הארגון לפעול, עבור משרד העבודה והרווחה, גם במתן סיוע נפשי לנפגעי עבירות המתה. העמותה מוכרת כמוסד ציבור לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], כמלכ"ר לענייני מע"מ, והיא בעלת אישור ניהול תקין של רשם העמותות.

בין השנים 2012–2014 הוכרה העמותה כ'מוסד מתנדב' לצורך פטור מארנונה.

ביום 29.3.2015 פנתה העותרת לממונה בבקשה להכרה כ'מוסד מתנדב לשירות הציבור', בהתאם לסעיף 5(י) לחוק, לצורך קבלת הפטור החלקי מתשלומי ארנונה לשנים 2015–2017. הבקשה הוגשה בהתייחס לחמישה נכסים אשר מוחזקים על-ידי העמותה בתל-אביב.

המדובר בנכסים שונים המשמשים את העמותה לפעולותיה, הכוללים גם מחסן וחניות. סך כל שטחי הנכסים הוא 216 מ"ר.

ביום 12.7.2015 ניתנה החלטת הממונה אשר דחתה את בקשת העותרת, להכרה בה כ'מוסד מתנדב'. על החלטה זו, והחלטות נוספות שדחו את השגות העותרת, הגישה העותרת עתירה (עת"מ 3285-09-16) שנדונה בפני (להלן – "העתירה הראשונה").

ביום 4.1.2018 נקבע כי:

"אני מקבלת את העתירה במובן זה שההליך יוחזר לממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים לבחינה מחודשת, על בסיס כל הנתונים שהציגה העותרת, ולקבלת החלטה מחודשת בעניין בקשת הפטור של העותרת בגין השנים נשוא העתירה".

ביום 20.2.2018 ניתנה החלטתה של הממונה על מחוז תל אביב, לאחר בחינה מחודשת, ובה נקבע כי:

"הריני להודיע כי לאחר שבחנתי מחדש את בקשת מרשתך מיום 29.3.15 לאישורה כ'מוסד מתנדב לשירות הציבור' ביחס לנכסים אשר מוחזקים על ידה בעיר תל אביב-יפו ואשר פורטו בבקשה, ולאחר שנדרשתי להמלצתה השלילית המחודשת עיריית תל אביב... החלטתי לדחות הבקשה לאחר שמצאתי, שאינה עונה, בין היתר, על הקריטריונים הבאים מתוך חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99" (נספח 2 לעתירה).

הקריטריונים שלפיהם נפסלה בקשה העותרת הם:

קריטריון מס' 2 –הקובע כי "המוסד אינו גובה תמורה עבור פעולותיו, או שהתמורה שהוא גובה נמוכה באופן משמעותי ממחירי השוק ומשקפת את הפן ההתנדבותי של המוסד".

קריטריון מס' 3 – הקובע כי "המוסד אינו פועל למטרות רווח ואינו עוסק ב"פעילות עסקית", או שהיקף "הפעילות העסקית" הינו שולי ביחס לפעילות הכללית של המוסד".

קריטריון מס' 4 –הקובע כי "מפעילי המוסד ופטרוניו לא מפיקים כל הנאה כלכלית אישית לבד משכר סביר, שהוא פונקציה של תרומתם הישירה".

ביום 8.11.2018 התרתי לעותרת להגיש עתירה מתוקנת, שתכלול גם עתירה כנגד החלטת המשיבות לדחות את בקשת העותרת לקבלת פטור מארנונה בגין השנים 2018–2020.

ביום 14.11.2018 הוגשה העתירה המתוקנת, כנגד החלטת המשיבות מיום 20.2.2018, לפיה נדחתה בקשת העותרת לפטור מארנונה לשנים 2015–2017 , וכן כנגד החלטת המשיבות, מיום 13.8.2018, לפיה נדחתה בקשת העותרת לפטור מארנונה לשנים 2018–2020.

1. טענות הצדדים:

העותרת:

העותרת טוענת כי החלטות המשיבות אינן מבוססות על העובדות הרלבנטיות, ויש לבטל את החלטת המשיבות ולהורות על מתן הפטור מארנונה לעותרת (סעיף ה לסיכומי העותרת).

לטענת העותרת, האצלת סמכות השר לקביעת זהות "מוסד מתנדב" לממונים על המחוזות, "מעורפלת ולא ברורה", ויש לבחון באופן קפדני את הפרשנות שניתנת לחוזר המנכ"ל ולהפעלת הסמכות מכוחו (סעיפים ט–יא לסיכומי העותרת).

העותרת טוענת כי הממונה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לפיהן היה על הממונה לבחון את בקשת העותרת מחדש. הממונה, לטענת העותרת, לא בדקה עם העותרת את הפרטים העובדתיים ולא נפגשה עם העותרת (סעיפים יג–יד לסיכומי העותרת).

העותרת מדגישה כי קיימת סתירה בין החלטת המשיבה 2 לבין החלטת הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, שאישר לעותרת פטור מארנונה (סעיף כד לסיכומי העותרת). כמו כן, טוענת העותרת כי המשיבה 2 הרחיבה את הקריטריונים שנקבעו בחוזר המנכ"ל, וכי כבר נקבע בפסיקה שהממונים אינם רשאים להוסיף תנאים,ף שאינם מפורטים בחוק (סעיפים כה–כז לסיכומי העותרת).

לטענת העותרת, בהחלטתה מיום 13.8.2018 זנחה הממונה את קריטריון מספר 4, ובכך ממשיכה היא את התנהלותה הקודמת משהיא מתמקדת בכל פעם בקריטריון אחר (סעיף 9 לסיכומי העותרת).

בהתייחס לקריטריון מס' 2, טוענת העותרת כי הוכיחה, במהלך הדיונים בעתירה הקודמת, כי היא גובה ממטופליה מחיר הנמוך ב-75% ממחיר השוק. המשיבות לא סתרו קביעה זו, וכי אופן חישוב המחיר, על-ידי בחינת ממוצע המחירים, נקבע כתקין בפסיקה (סעיפים כח–כט לסיכומי העותרת).

עוד טוענת העותרת כי ההתייחסות לאחוז הכנסות העמותה מתרומות אינו רלוונטי לקריטריון מס' 2, אלא לקריטריון מס' 8. מכול מקום טוענת העותרת כי הקביעה ששיעור התרומות עומד על 14% אינה נכונה, ואינה רלוונטית לקריטריון מס' 2 (סעיפים ל–לג לסיכומי העותרת).

בהתייחס לקריטריון מס' 3, טוענת העותרת כי על אף שהיא מתקשרת עם משרדי ממשלה למען מתן שירותים, אין המדובר בפעילות עסקית וכי המכרזים במסגרתם פועלת העותרת, הם מכרזים המיועדים למלכ"רים בהגדרתם, שאינם מאפשרים רווחים לזוכים במכרז. כמו כן טוענת העותרת כי הכללים שנקבעו לסיווג פעילות מלכ"ר, כפעילות עסקית, אינם מתקיימים אצל העותרת (סעיפים לד–לח לסיכומי העותרת).

בהתייחס לקריטריון מס' 4, טוענת העותרת כי הממונה זנחה את טענותיה בגין קריטריון זה, בהחלטתה מיום 13.8.2018, וזאת בשל העובדה כי העותרת הוכיחה את עמידתה בתנאיו. יתרה מכך בשל העובדה ששכר מנכ"ל העותרת לא השתנה, ולא חל שינוי משמעותי בפעילות העמותה, זניחת הקריטריון מלמדת כי המשיבה 2 מקבלת את עמדת העותרת לפיה עומדת העותרת בתנאי קריטריון זה (סעיפים לט–מ לסיכומי העותרת).

המשיבה 1 – משרד הפנים:

המשיבה 1 טוענת כי יש לדחות את העתירה משלא נפלו פגמים בהחלטות הממונה על מחוז תל אביב (סעיף 2 לסיכומי המשיבה 1). המשיבה 1 טוענת כי נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי על מנת להכריע בשאלת הפטור לפי סעיף 5(י) לפקודה, יש לפעול לפי הקריטריונים שנקבעו בחוזר המנכ"ל וכי קריטריונים 2, 3 ו-4 ,שבעטים נפסלה העותרת, אושרו על-ידי בית המשפט העליון (סעיפים 7–8 לסיכומי המשיבה 1). לפיכך, טוענת המשיבה 1, יש לדחות את טענת העותרת בהתייחס לסמכות הממונים לקביעת הפטור (סעיף 12 לסיכומי המשיבה 1). כמו כן, מדגישה המשיבה 1 כי המדובר בקריטריונים מצטברים, ודי באי עמידה באחד מהם על מנת שתפסל הבקשה כולה (סעיף 9 לסיכומי המשיבה 1).

המשיבה 1 דוחה את טענות העותרת לפיהן לא פעלה על פי הוראות פסק הדין בעתירה הראשונה (סעיף 16 לסיכומי העותרת). המשיבה 1 טוענת, כי בהתאם לפסק הדין בעתירה הראשונה בחנה הממונה בחינה מחודשת את הבקשות ל'פטור' על בסיס כל הנתונים שהציגה העותרת, לפני ההחלטה המקורית וגם לאחריה. בהתאם לנתונים אלה מצאה הממונה כי העותרת אינה עומדת בקריטריונים 2 – 4 לחוזר המנכ"ל ולכן אינה זכאית לפטור (סעיף 15 לסיכומי המשיבה 1).

קריטריון מס' 2 – המשיבה 1 טוענת כי עמדתה לפיה 'מחיר הנמוך משמעותית ממחיר השוק', הוא מחיר הנמוך בשיעור 50% ממחיר השוק, אושרה על ידי בית המשפט העליון, וכי בהתאם לנתונים שמסרה העותרת עצמה היא גבתה 290 ₪ לטיפול בעור שמחיר השוק עומד על 350–450 ₪. ברי כי אין מדובר בהנחה של 50%. יתרה מכך, לטענת המשיבה 1, העותרת עצמה מסרה שהיא גובה 25%–30 פחות ממחיר השוק (סעיף 20 לסיכומי העותרת).

כמו כן, טוענת המשיבה 1 כי אין לקבל את עמדת העותרת לפיה יש לבחון את המחיר הנגבה לאחר הנחה, וזאת מאחר שגם ביתר המוסדות, המחיר הנבדק הוא מחיר המחירון. (סעיפים 21–22 לסיכומי המשיבה 1).

קריטריון מס' 3 – נמצא כי לעותרת היקף הכנסות ניכר ממכירת שירותים למשרדי ממשלה, וזאת בשיעור של 48% מהכנסות העותרת. לטענת המשיבה 1, בהתאם לנקבע בפסיקה, מכירת שירותים למשרדי ממשלה מהווה הכנסה עסקית לכל דבר ועניין, הדומה לפעילות עסקית בשוק החופשי, ולפיכך אין העותרת עומדת בתנאי קריטריון זה (סעיפים 25–31 לסיכומי המשיבה 1).

קריטריון מס' 4 – המשיבה 1 מציינת כי הסכום שהוגדר לבחינת עמידה בקריטריון זה הוא שכר מנכ"ל משרד ממשלתי, כרף עליון, וכל זאת בהתייחס לגודל העמותה ולהיקף תקציבה. המשיבה 1 טוענת כי על אף ששכרו החודשי של המנכ"ל, כפי שהציגה העותרת בסך של כ-30 אלף ₪ נמוך משכר מנכ"ל משרד ממשלתי, אזי בהתחשב בהיקף המצומצם של תקציב העמותה, העומד על סכום שנתי של כ-7.5 מיליון ₪, העותרת אינה עומדת בתנאיי קריטריון זה.

יתרה מכך, לטענת המשיבה 1, במסמכי הבקשה ציינה העותרת כי מעסיקה שני מנכ"לים משותפים לעמותה, ששכרם המשותף עולה על שכר מנכ"ל של משרד ממשלתי (סעיפים 32–36 לסיכומי המשיבה 1).

המשיבה 2 – עיריית תל אביב יפו:

העירייה טוענת כי העותרת לא הביאה ראיות לתמיכה בטענותיה, וכי אין להתערב בהחלטות הממונה שלא להכיר בעותרת כ'מוסד מתנדב' הזכאי לפטור מארנונה.

לטענת העירייה הממונה בחנה והבהירה, במפורט, מדוע אין העותרת עומדת בקריטריונים לקבלת פטור מארנונה. סעיף 10 לסיכומי העירייה).

כמו כן, מדגישה העירייה כי בהתאם לפסיקה מתן פטור הוא החריג, ויש לבחון בקפדנות יתרה מתן פטור כאמור (סעיף 14 לסיכומי העירייה). יתרה מכך, גם כאשר ניתן פטור, חובה על הרשות לבחון מחדש את הפטור, מעת לעת, כפי שנעשה בעניינה של העותרת (סעיף 15 לסיכומי העירייה). העירייה טוענת כי בפסיקה נקבע שבעת מתן פטור ל'מוסד מתנדב' יש לשים דגש על האלמנט ההתנדבותי של המוסד (סעיף 17 לסיכומי העירייה). העיירה טוענת כי התמורה שגובה העותרת אינה נמוכה משמעותית ממחיר השוק, וגם אם היא מעניקה טיפולים בהנחה משמעותית, לא פירטה העותרת את כמות הנהנים מכך אלא טענה זאת בכלליות (סעיף 19 לסיכומי העותרת). העירייה טוענת כי נתוני השכר אצל העותרת והעלייה בשכר העובדים בין שנת 2013 לשנת 2017 מעידים על כך שמדובר בהתנהלות עסקית לכל דבר ועניין, ולא בפעילות התנדבותית (סעיפים 20–21 לסיכומי העירייה).

1. דיון והכרעה:

בפני עתירה שעניינה בקשה לקבלת פטור מתשלומי ארנונה לפי סעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. עתירה זו היא 'גלגול שני' של בקשת העותרת. לאחר שבפסק הדין הקודם החזרתי את בקשת העותרת לבחינה מחודשת אצל הממונה, נדחתה, בשנית, בקשת העותרת לפטור מתשלומי ארנונה.

בין לבין, הגישה העותרת בקשה נוספת לפטור מתשלומי ארנונה לשנים 2018–2020. גם בקשה זו נדחתה, וביום 8.11.2018 התרתי לעותרת לתקן את עתירתה כך שתכלול גם עתירה כנגד החלטת דחייה זו. משכך, בעתירה זו אתייחס לשתי ההחלטות מטעם המשיבה 2 לפיהן נדחו בקשות העותרת לפטור מתשלומי ארנונה. הראשונה ההחלטה מיום 20.2.2018 לפיה נדחתה הבקשה בהתייחס לשנים 2015–2017. ההחלטה השנייה מיום 13.8.2018, לפיה נדחתה הבקשה ל'פטור' בגין השנים 2018 – 2020. אציין כי יש להתייחס לכל החלטה בנפרד, שכן המדובר בהחלטות נפרדות המתייחסות למסכת עובדתית שונה, אף אם דומה בחלק מהעובדות.

סעיף 5 לפקודה מפרט מספר מקרים בהם יינתן פטור מתשלומי ארנונה. סעיף 5(י)(1) מתייחס למתן פטור ל"מוסד מתנדב":

"(1) כל רכוש שמוסד-מתנדב לשירות הצבור משתמש בו אך ורק לשירות הצבור, בתנאי שאותו מוסד קיבל את אישור מועצת הרשות המקומית³ לצורך פיטורין עפ"י סעיף זה...

(4)  מועצת הרשות המקומית תאשר מתן פטור לפי סעיף קטן זה רק בהתאם לתנאים וכללים שקבע המנהל הכללי של משרד הפנים ולאחר שהונחה לפניה חוות דעתה של ועדת ההנחות של הרשות המקומית לעניין בקשה שהוגשה למתן פטור; תנאים וכללים כאמור אינם טעונים פרסום ברשומות".

בהתאם לסעיף 5(י)(4) פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99 "נוהל בקשה לקבלת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור" נוהל זה קבע את הקריטריונים הנדרשים לקבלת הפטור. בהערה לקריטריונים נקבע כי "מוסד המבקש לקבל פטור מתשלום ארנונה חייב לעמוד בקריטריונים המפורטים לעיל". לאור זאת מובן, וכך נקבע בפסיקה עניפה, כי המדובר בקריטריונים מצטברים, ולכן אי עמידה בקריטריון אחד פוסלת את בקשת המוסד (בג"צ4725/07 ‏ מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים, פס' 9 (פורסם בנבו, 7.8.2008)).

הקריטריונים הרלוונטיים לשתי החלטות המשיבה 1, ובגינם נפסלה בקשת העותרת ל'פטור', הם קריטריונים שמספרם מס' 2, 3 ו-4 המפורטים לעיל.

בקשת ה'פטור' בהתייחס לשנות המס 2015–2017

בהחלטה מיום 20.2.2018 דחתה המשיבה 1 את בקשת העותרת משקבעה כי העותרת איננה עומדת בקריטריונים 2, 3 ו-4. אציין שבשל פסק הדין בעתירה הראשונה, איני מתייחסת להחלטות כאלה ואחרות שניתנו לפני מתן פסק הדין, וכי ההחלטה היחידה העומדת לבחינה היא ההחלטה מיום 20.2.2018. כאמור, די בכך שימצא, כדין, כי העותרת אינה עומדת בתנאי קריטריון אחד, על מנת שתידחה, כדין, הבקשה לפטור.

בענייננו, סבורה אני כי החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לפי קריטריון מס' 3 כדין ניתנה, ועל כל דין העתירה בעניין זה להידחות.

כאמור, עניינו של קריטריון מס' 3 הוא זהות המוסד כ'מוסד מתנדב', מבוססת על כך שאינו עוסק בפעילות עסקית ושאינו פועל למטרת רווח. בהחלטת המשיבה 1 נקבע כי פעילות העותרת במסגרתה היא מפעילה מרכזי סיוע למשפחות נפגעי המתה מהווה קרוב ל-50% מסך הכנסות העותרת, ומקורם במכרז של משרד הרווחה. בהחלטתה קבעה המשיבה 1 כי העותרת מוכרת את שירותיה למשרד ממשלתי, באופן המהווה פעילות עסקית לכול דבר ועניין, וזהות הלקוח כמשרד ממשלתי אינה משנה את העובדה שהמדובר במכירת שירותים עסקיים.

בבג"צ 3880/08 אלווין ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (פורסם בנבו, 27.7.2010) ( להלן: עניין אלווין ) דן בית המשפט העליון בקריטריון זה וקבע כי:

"הקריטריון השלישי דורש כי "המוסד אינו פועל למטרות רווח ואינו עוסק ב'פעילות עסקית' או היקף 'הפעילות העסקית' הינו שולי ביחס לפעילות הכללית של המוסד". פעילותו של המוסד-המבקש תסווג כ'פעילות עסקית', בין השאר, אם הוא "מתחרה בסקטור העסקי מבחינת אופי השירותים והמוצרים שהוא מספק" (קריטריון 3 לנוהל; פרשת משען, פס' 17). במקרה שלפנינו, כזכור, נקבע כי העותרת מתחרה בשוק הפרטי בכך שהיא מוכרת שירותי אחזקת משתקמים. העותרת יוצאת כנגד קביעה זו, בטענה כי השירותים שהיא מספקת ניתנים לפי חוק הסעד, ומן הטעם הזה אינם עומדים בתחרות בשוק הפרטי. אלא שמן הנתונים שהביאה המדינה בפנינו, עולה כי קיימים מספר מוסדות אחרים, המספקים שירותים דומים לאלה שמספקת העותרת, ואף גובים מן המדינה תעריף דומה לזה שגובה העותרת. חלק מן המוסדות האלה אף פועלים למטרת רווח, וניתן לשער כי לא היו מסתפקים בתמורה זו אלמלא היה נותר בידיהם די רווח. יתר על כן, המדינה אמנם מחויבת לספק שירותי סעד מסוימים לבעלי צרכים מיוחדים, אך אינה מחויבת לרכוש שירותים אלה דווקא מן העותרת. ברי כי לולא הייתה העותרת מציעה למדינה הצעה אטרקטיבית דיה – לא הייתה המדינה בוחרת לרכוש ממנה שירותים אלה. במובן זה העותרת אכן "מתחרה בסקטור העסקי" במובן ס"ק (א) לקריטריון השלישי, והעובדה שהמדינה היא הלקוח במקרה שלפנינו אין בה כדי לשנות קביעה זו." (שם, פסקה 8).

בענייננו טענה העותרת כי מתן השירותים הוא במסגרת מכרז המיועד למלכ"רים בלבד ולכן המדובר במכרזים "הסותרים פעילות עסקית" (סעיף לו לסיכומי העותרת). יחד עם זאת, לא הציגה העותרת כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו. כך, לא הוצגו מסמכי המכרז שיעידו כי אכן המדובר במכרז המחייב העסקת מתנדבים וללא כוונת רווח. מנגד, כאמור, מתן שירותים למדינה במסגרת מכרז מהווה פעילות עסקית, ובמיוחד כאשר המדובר בפעילות משנית למטרה העיקרית של העמותה.

לפיכך, סבורה אני כי כדין דחתה המשיבה 1 את בקשתה של העותרת בשל אי-עמידה בתנאי קריטריון זה. משהמדובר בקריטריונים מצטברים אינני רואה צורך לדון בהחלטת המשיבה 1 בהתייחס לקריטריונים 2 ו-4.

הבקשה לשנים 2018–2020

בקשה זו נדחתה בהחלטה של המשיבה 1 מיום 13.8.2018 וזאת בשל אי-עמידה בתנאי קריטריון 2 ו-3. על פי הנתונים שהציגה העותרת ניתן לראות כי כ-75% ממקורות ההכנסה של העותרת בתקציב 2018 (נספח 11 לכתב התגובה מטעם המשיבה 1) מקורו בתפעול מרכזי הסיוע למשפחות נפגעי המתה וכן מ"משרד האוצר כספק" וזאת תחת קטגוריית "מקורות עצמיים". כאמור לעיל, משלא הציגה העותרת כול ראיה לכך שהמדובר במתן שירותים במסגרת מכרזים המחייבים בסיס התנדבותי, לא נותר אלא לראות בפעילות זו פעילות בעלת מאפיינים עסקיים. יתרה מזו, חשוב לציין כי היקף פעילות המתנדבים הוא חלק קטן מפעילות העמותה, ביחס להיקף עבודתם של המועסקים בשכר.

לפיכך סבורה אני כי גם בקשה זו נדחתה כדין על ידי המשיבה 1 , בשל אי-עמידה בקריטריון מס' 3 של חוזר המנכ"ל.

1. סוף דבר:

העתירה נדחית.

החלטות המשיבה מיום 20.2.2018 ומיום 13.8.2018 יוותרו על כנן.

וכדברי כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז):

"בדיון שקיימנו היתה תמימות דעים, לרבות מאת בא כוחם של גורמי המדינה, באשר לאהדה לעותרת ולפעלה. עם זאת, סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין ונוהל משרד הפנים קובעים קריטריונים, שכפי שציין חברי, אושרו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו במיוחד פרשת משען), ואין מנוס מעמידה קפדנית עליהם, שאם ייפרצו גדריהם אין לדבר סוף והדלת תיפתח לרווחה. יש להניח כי לפעולתה הברוכה של העותרת, מלבד היותה מוכרת כ"מוסד ציבורי" לעניין פקודת מס הכנסה, ניתן ביטוי גם על-ידי רשויות הציבור באפיקים אחרים, אך חוששני כי הנתיב שביקשה לצעוד בו אינו פתוח בנסיבותיה דהאידנא." (עניין אלווין, חוו"ד של כב' השופט רובינשטיין).

וגם בענייננו כך.

אין צו להוצאות וכול צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ט, 28 יולי 2019, בהעדר הצדדים.