1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה, ובגין הנזקים שנגרמו לאחרונה בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי בהתאם לפוליסת הביטוח, וזאת על רקע נזקי רכב שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.02.2017 בין כלי רכב, מ"ר 12-595-33 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש ובבעלות התובעת 2 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 75-945-01 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובעות, בעת שרכבן נסע כדין בנתיב נסיעתו כשברצונו לפנות ימינה לכיוון טורעאן, הגיח לפתע רכב הנתבעת אשר נסע על הנתיב השמאלי, החל בעקיפת רכב אחר מימין כשהוא סוטה מנתיב נסיעתו לתוך נתיב נסיעת רכב התובעות, פגע ברכב התובעות וגרם ברשלנותו לקרות התאונה. לטענת התובעות, בגין התאונה נגרמו לרכבן נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב והתובעת 1 נשאה בעלות תיקון נזקי הרכב ובעלות שכ"ט שמאי הרכב ועתה תובעת שיבוב מהנתבעים, ואילו התובעת 2 תובעת את הפסדיה בגין הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח.

מנגד, טוענת הנתבעת כי רכבה נסע כדין בנתיבו, ורכב התובעות הגיח מימינו ניסה לעקוף מימין את פקק התנועה שמולו וסטה באחת שמאלה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת וגרם ברשלנותו לקרות התאונה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות והיקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, ובכלל זה: טופסי ההודעה על התאונה מטעם הצדדים (ת/1 ו-נ/1, בהתאמה), תמונות הנזק לרכב התובעות (ת/2).

בנוסף העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה עד ראייה נוסף מטעם התובעות שישב לצד הנהג ברכב התובעות ועד ראייה מטעם הנתבעת שישב לצד הנהג ברכב הנתבעת.

4. בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה ועתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. נהג רכב התובעות העיד כי יעדו היה טורעאן בדרך לתת שירות ללקוחה. נהג רכב התובעות העיד כי היה פקק תנועה, ומהירות הנסיעה הייתה איטית. עוד העיד כי בכיוון נסיעתו שני נתיבים והוא נסע בנתיב הימיני, ועם פתיחתו של נתיב נוסף מימין לפנייה ימינה לטורעאן, החל להשתלב בנתיב זה (עמ' 3, שורות 17-14 לפרוטוקול). לטענת נהג רכב התובעות, עם פתיחתו של הנתיב הימיני הנוסף, החל מיד רכב התובעות להשתלב, וכאשר התיישר עם הרכב בנתיב הימיני החדש, פגע בו רכב הנתבעת מצדו השמאלי של רכב התובעות (עמ' 3, שורות 20-17 לפרוטוקול). נהג רכב התובעות הוסיף כי רכב הנתבעת פגע בו באמצע הדופן השמאלית (עמ' 4, שורה 19 לפרוטוקול).

נהג רכב התובעות השיב כי צילם תמונות מזירת התאונה באמצעות טלפון נייד שהיה דאז ברשותו אך תמונות אלו כבר אינן ברשותו בשל החלפת טלפון נייד (עמ' 4, שורות 29-27 לפרוטוקול).

נהג רכב התובעות מוסיף כי אם יימצא אחראי לקרות התאונה אינו צריך לשלם קנס או השתתפות עצמית למעסיק (עמ' 3, שורות 31-30 לפרוטוקול).

העד הנוסף מטעם התובעות בעת תחילת תיאורו את התאונה אומר כי אינו יכול לומר שראה את התאונה, אלא רק הרגיש את המכה. עד זה העיד כי יעדם היה טורעאן (עמ' 5, שורה 22 לפרוטוקול). כמו כן, העיד כי אינו זוכר אם היה רכב נוסף מעורב זולת רכב הנתבעת (עמ' 5, שורה 29 ועד עמ' 6, שורה 1 לפרוטוקול).

5.2. נהג רכב הנתבעת העיד כי יעד נסיעתו היה כפר עילוט, דהיינו נסיעה בכיוון ישר בצומת (עמ' 6, שורות 22-21 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעת העיד כי רכב התובעות "חתך" את נתיב נסיעתו, וגרם לכך שהפינה הימינית הקדמית ברכב הנתבעת פגעה באזור הדלת השמאלית של רכב התובעות (עמ' 6, שורות 24-22 לפרוטוקול).

נהג רכב הנתבעת מוסיף כי בזמן הפגיעה, רכבו היה בגלישה (עמ' 6, שורות 28-27 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעת מעיד עוד כי הבחין לראשונה ברכב התובעות כאשר רכב התובעות עבר אותו ונכנס בו (עמ' 6, שורות 30-29 לפרוטוקול). עוד העיד כי כאשר הבחין ברכב התובעת עצר את רכבו מיד (עמ' 7, שורות 3-2 לפרוטוקול). כמו כן, שלל נהג רכב הנתבעת כי נהג רכב התובעות רצה לפנות ימינה לטורעאן (עמ' 7, שורות 8-7 לפרוטוקול). גם נהג רכב הנתבעת אומר כי לא נותרו ברשותו תמונות נזק לרכב הנתבעת בשל חלוף הזמן (עמ' 7, שורות 16-15 לפרוטוקול).

העד הנוסף מטעם הנתבעת, שישב לצד הנהג ברכב הנתבעת, העיד, גם הוא, כי רכב הנתבעת נסע על נתיב הימיני מבין שניים שנוסעים ישר, כאשר מימינם היה נתיב נוסף לפנייה ימינה לטורעאן (עמ' 9, שורות 11-8 לפרוטוקול). עד זה תיאר עוד כי מאחר והיה פקק תנועה, רכב התובעות עקף מימין תוך שהוא נוסע על שול ימין, עוד לפני שנפתח הנתיב הנוסף לפנייה ימינה לטורעאן ואז סטה שמאלה לפני רכב הנתבעת, תוך שהוא מבקש לנצל את המרווח שנוצר בין רכב הנתבעת לרכב שלפניו, ונוצרה התנגשות בפינה ימינית קדמית של רכב הנתבעת עם הדופן השמאלית של רכב התובעות (עמ' 9, שורות 19-13 ושורה 24 לפרוטוקול). עוד מוסיף העד כי מהירות נסיעתו של רכב התובעות הייתה גובהה יותר ממהירות הנסיעה שבה נסעו רכבים בפקק (עמ' 10, שורות 18-14 לפרוטוקול).

5.3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסת עדי הנתבעת, על פני גרסתם של עדי התובעות.

גרסת עדי הנתבעת הייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והקרינה אמינות, לעומת גרסת עדי התובעות שהיו חסרות, ולא היו מהימנות עליי.

5.4. יתר על כן, כמי שנטל הראיה מוטל על שכמן, היה על התובעות להביא ראיות נוספות להוכחת אחריות נהג רכב הנתבעת, אלא שהתובעות כשלו במלאכה זו.

כך למשל, לא הובאו תמונות מזירת התאונה שנהג רכב התובעות אישר כי אכן צולמו אך רק מפאת הזמן שחלף והנייד שהוחלף, לא נשתמרו אצלו. עסקינן בהליך משפטי אזרחי, שנטל הראיה מוטל על שכמו של התובע, ובמקרה דנן על שכמן של התובעות. משכך, היה על התובעות להביא את מיטב ראיותיהן להוכחת אחריותו של נהג רכב הנתבעת. תמונות מזירת התאונה בוודאי עשויות היו להועיל לבירור סוגיית האחריות.

כך למשל, התובעות לא הביאו כל ראיה המעידה כי יעד נסיעת רכבן בעת התאונה היה טורעאן. מה יותר פשוט מצירוף תעודת משלוח או פקודת עבודה המלמדת כי עדי התובעות היו צריכים להגיע במועד התאונה ללקוחה מטורעאן. הטענה של נהג רכב התובעות כאילו צריך לזמן לעדות את הלקוחה אליה רצו להגיע כדי לתת שירות במסגרת פעילותה של התובעת 2, אין לה כל ערך מאחר שנאמרה מן השפה לחוץ. חזקה כי אם באמת הייתה עדה כזו הרי שהיא הייתה מובאת לעדות לתמיכה בגרסת התובעות. משלא הובאה עדה כזו לדיון חל הכלל לפיו אי הבאת עד רלוונטי פועל לרעת מי שהיה עליו להביא אותו לעדות.

ראו: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980).

5.5. אמנם, אף הנתבעת לא הביאה ראיות שיכולות היו לחזק את גרסתה, כגון תמונות הנזק לרכבה. עם זאת, יש לזכור כי נטל הבאת הראיות הראשוני הוא על התובעות ולא הנתבעת.

5.6. למעלה מזאת, סיפור נוכחותו של רכב נוסף שגרם לסטייה של רכב הנתבעת כפי שתיאר נהג רכב התובעות אינו עולה בגרסתו של העד שישב לצדו, וזה כלל אינו זוכר אם היה בכלל רכב נוסף שכזה (עמ' 5, שורה 29 ועד עמ' 6, שורה 1 לפרוטוקול).

5.7. ניתן לומר, אפוא, כי נהג רכב התובעות הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר נהג רכב התובעות את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.8. משכך, האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעות.

לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעת לנקוט בכל אמצעי למניעת התאונה, באשר הוא הופתע מהסטייה שמאלה של רכב התובעות שנעשתה באחת, ומבלי כל התראה מראש.

מכאן, שמלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעות.

5.9. לאור התוצאה אליה הגעתי בפרק האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התובעות, באמצעות התובעת 1, תשלמנה לנתבעת את הסכומים הבאים:

6.1. הוצאות משפט – ובכלל זה שכ"ט עו"ד – בסך של 2,000 ₪.

6.2. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. התובעת 1 תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.