הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה הובאה בפני אך עתה.

להלן השתלשלות האירועים הרלוונטיים -

המדובר בתביעה שהוגשה ביום 16.04.18 והודבקה במענה של המבקשת, רח' מדהלה יעקב 27 ברחובות (להלן: "המען"), כבר יום 06.08.18.

ביום 25.10.19, משחלף המועד ולא הוגש כתב הגנה לתיק, הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין בהעדר אליה צירפה תדפיס מרשם האוכלוסין המאשר את מענה הרשום של המבקשת כמען שלעיל וכן אישור מסירה מלווה בתצהיר לפיו לאחר שלושה ביקורים במען במועדים שונים, הודבק כתב התביעה במקום.

פסק הדין בהעדר הגנה נגד המבקשת ניתן ביום 12.11.19.

רק שנה וחצי לאחר מכן, ביום 24.04.21, הגישה המבקשת ייפוי כח לתיק. ניתן היה לחשוב כי המבקשת תמצא לנכון למהר מיד לאחר הגשת ייפוי הכח לתיק, ותפעל לביטול פסה"ד שניתן, אולם בקשה בעניין הוגשה רק כחודשיים נוספים לאחר מכן, ביום 30.06.21. הבקשה הוגשה ללא תצהיר מפורט, אלא תצהיר אימות כללי. למותר לציין כי בבקשות מסוג זה אין להספק בתצהיר אימות כללי, אלא שיש להגיש תצהיר מפורט התומך בכל העובדות הנטענות בבקשה – בין היתר, לעניין מועד בו נודע על קיומו של פסה"ד, המען של המבקשת;

כן לציין כי בגוף הבקשה לא פורטו טענות ההגנה מצד המבקשת שיעידו על סיכויי הצלחתה.

ואכן, לאחר שהמשיבים הגישו תגובה מטעמם לבקשה, הורה בית המשפט, בהחלטה מיום 11.08.21, כי ככל והמבקשת עומדת על הבקשה הרי שעליה להגיש תצהיר מפורט אודות נסיבות המצאת פסק הדין לידיה.

בתצהיר המבקשת שהוגש לתיק אך ביום 14.12.21, ארבעה חודשים נוספים לאחר החלטת בית המשפט, ציינה המבקשת כי למעשה גילה אודות פסה"ד בדרך אגב, עת ביקרה בשלכת ההוצאה לפועל, שם התבשרה כי נפתח נגדה תיק נוסף (ניתן רק לשער כי מדובר בתיק שנפתח לטובת ביצוע פסה"ד שניתן בתיק זה, שכן המבקשת לא ראתה לנכון לפרט גם הפעם). כן ידעה המבקשת לציין כי הביקור בלשכת ההוצאה לפועל התקיים ביום 27.10.20. רוצה לומר כי גם לשיטתה של המבקשת, הרי שלכל המאוחר ידעה על פסה"ד כבר באותו מועד, 27.10.20, ועדיין הגישה הבקשה לביטולו רק ביום 30.06.21 – שמונה חודשים מאוחר יותר.

דיון והכרעה -

עיון בבקשה לביטול פסה"ד אינו מלמד מדוע אין לקבל ההדבקה במען שביצעו המשיבים כבר ביום 06.08.18, כמסירה כדין של כתב התביעה. שכן, מלבד הכחשה כללית של קבלת המסירה, המבקשת אינה מפרטת את כתובתה העדכנית, או כל סיבה אחרת שיש בה להצדיק הטענה כי לא הומצא לא כתב התביעה כדין.

יתרה מכך, עיון בנספחי הבקשה מלמד דווקא כי המען בו בוצעה ההדבקה של כתב התביעה, הוא אכן מענה של המבקשת, כך מתוך צילום רישיון הנהיגה של המבקשת והעתק מכתב ששלחה אליה הנתבעת 1 (התביעה נגדה נמחקה בפסה"ד מיום 24.10.19) לאותו המען. צילום ספח ת.ז. הזהות שצורף לבקשה אמנם מצביע על מען אחר, אך אין מדובר בספח שניתן לשייך למבקשת.

אי לכך, אני דוחה טענת המבקשת בנוגע לתקינות ההמצאה של כתב התביעה לידיה וקובע כי המסירה בוצעה כדין.

אך גם לקבל את גרסת המבקשת לעניין המסירה, הרי שהיא עצמה טוענת כי לכל המאוחר ידעה על פסה"ד כבר ביום 27.10.20, אולם אינה רואה לנכון לפרט ולהבהיר מדוע ייפוי כח הוגש לתיק אך ששה חודשים מאוחר יותר. ומדוע, אם כבר הוגש ייפוי הכח, לא הגישה הבקשה לביטול אלא לאחר חודשיים נוספים.

כאמור, אין הבקשה מלמדת כל הסבר באשר למחדלה של המבקשת מלהגיש הבקשה לביטול גם לאחר שידעה על קיומו של פסה"ד.

מכל אלו, הרי שאין מקום לביטול פסה"ד משום חובת הצדק.

ועוד, כפי שטענו גם המשיבים בתגובתה, הרי שהמבקשת כלל אינה מפרטת טענות ההגנה שיש בהן כדי ללמד על סיכויי הצלחתה, ולו באופן קלוש, על מנת שתצדיק את ביטול פסה"ד ע"פ שיקול דעתו של בית המשפט.

סיכומו של דבר -

הן הבקשה והן התצהיר אינם מלמדים מדוע המבקשת טוענת כי אין לקבל המסירה במען, מדוע לא פעלה לביטול פסה"ד מיד עם היוודע דבר קיומו, גם ע"פ גרסתה שלה, ומה הן טענות ההגנה המקימות לה סיכויי הצלחה כלשהם ושיש בכך כדי עילה לביטול פסה"ד מחובת הצדק או מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

כך שהלכה למעשה, בעוד שהבקשה עצמה מפנה לפסיקה המפרטת אילו שיקולים יש להביא בחשבון בעת קבלת החלטה בבקשה מסוג זה, אולם היא אינה מפרטת, ולו במעט, את הדרוש על מנת ליצוק תוכן לתוך המבחנים שקבעה הפסיקה ולהצדיק את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, ומהנימוקים המפורטים בהחלטתי זו, אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות הליך זה בסך של 1,000 ₪ שישולמו למשיבים בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשפ"ב, 21 יוני 2022, בהעדר הצדדים.