1. לפניי תביעה כספית לתשלום דמי שכירות ולצו עשה לסילוק בנוי שהקימו שוכרים במושכר.

רקע עובדתי

2. ביום 29/08/2013 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן: "הסכם השכירות") בנכס ברח' ירושלים 85, הידוע כחלק מחלקה 29 בגוש 13063 בצפת (להלן: "החנות" / "המושכר"), לתקופה מוגבלת של 12 חודשים בין 1/11/2013-1/11/2014 (להלן: "תקופת השכירות").

3. במסגרת ההסכם, נתן התובע (להלן: "המשכיר") לנתבעים (להלן: "השוכר") אופציה להארכת תקופת השכירות. הנתבע מס' 1 (להלן: "מאיר") והנתבעת מס' 2 (להלן: "עליזה") חתומים שניהם על הסכם השכירות. עותק הסכם השכירות - ר' נספח א' בכתב התביעה ובתצהיר התובע.

4. ביום 07/08/2017 בעקבות פניית מאיר אל התובע להפסקת הסכם השכירות, נחתם בין הצדדים הסכם הקובע תנאים לתשלום ופינוי המושכר (להלן: "הסכם 8/17"). ר' נספח ה' בכתב התביעה ובתצהיר התובע, נספח א' לכתב ההגנה.

5. ביום 09/11/2017, במסגרת הליך בתביעת פינוי מושכר תא"ח 37474-09-17 שהתנהל בין הצדדים, נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ולרבות הסכמת הנתבעים לפנות תוך 7 ימים כל הציוד שנשאר בחנות (להלן: "פסה"ד לפינוי"). ר' נספח ב' בכתב התביעה ובתצהיר התובע.

6. ביום 16/11/17 פינו הנתבעים את המושכר (להלן: "הפינוי בפועל").

עיקרי הפלוגתאות

7. הצדדים חלוקים ביניהם בנושאים הבאים:

8. תקופת השכירות - לטענת התובע, תקופת השכירות מסתיימת בחודש אוקטובר 2019 ובהתאם לסעיף 10.6 להסכם השכירות, השוכר מחויב בתשלום לכל תקופת השכירות.

9. לטענת הנתבעים, בהתאם להסכם השכירות ולנוהג בין הצדדים, הם מחויבים בתשלום דמי שכירות עד לסיומה של שנת האופציה, בחודש אוקטובר 2017, ובעבור תקופה זו הם שילמו מראש.

10. שוכר חלופי - לטענת התובע, בכדי להקל על הנתבעים בהתחייבות התשלום, הסכים כי הנתבעים יביאו שוכר אחר במקומם, עד לסיום תקופת השכירות. לטענת הנתבעים, הם הפנו אל התובע שוכרים פוטנציאלים למושכר, במקומם (ר' תצהירי הגב' מזל תמסוט והגב' יפה אפנזר, מטעם הנתבעים).

11. פינוי המושכר - לטענת התובע, עד ליום הפינוי בפועל בעקבות פסה"ד לפינוי, לא היה באפשרותו להשכיר את החנות שבתוכה ציוד הנתבעים. לטענת הנתבעים, בהסכם 8/17 נקבע שהציוד יישאר בחנות ומאז לא הייתה כל דרישה מהתובע עד שהגיעה לביתם תביעת הפינוי.

12. יתרת דמי השכירות לתשלום - לטענת התובע, הנתבעים שילמו 640 ₪ דמי שכירות עבור 6 ימים מחודש אוגוסט 2017 ולא קיימו התחייבותם בהסכם 8/17 לשלם 3 שיקים בסך 1,650 כ"א לכיסוי דמי השכירות מאמצע חודש יוני 2017 ועד סוף חודש יולי 2017. לטענת התובע, לאור התחייבות הנתבעים לפנות החנות, הוא החזיר להם השיקים שמסרו לו בעבור דמי שכירות לחודשים 8-10/2017 אך הנתבעים המשיכו להשתמש במושכר עד ליום הפינוי בפועל.

לשיטת התובע, על הנתבעים לשלם דמי שכירות לכל התקופה ממחצית יוני ועד יום 15/12/17, התאריך בו החנות הושכרה לאחר.

13. לטענת הנתבעים, תנאי הסכם 8/17 נקבעו בהינתן שמר מאיר יעקב (להלן: "השוכר המיועד") אמור היה להיכנס למושכר. לטענתם, התנהלות התובע בניגוד להסכמות הצדדים, חסמה ההתקשרות עם השוכר המיועד ואין בכך בכדי לשנות התנאים ולחייב אותם בתשלום מעבר למוסכם. לשיטתם, עם התשלום בעבור 6 הימים באוגוסט, הסתיימו תשלומי השכירות שלהם במושכר.

14. לטענת הנתבעים במקום לקיים התחייבותו בהסכם להחזיר להם שלושת השיקים שבוטלו, התובע הגיש נגדם תביעה בהוצאה לפועל.

בסיום הסיכומים מטעמם, הביעו הנתבעים הסכמתם לשלם לתובע סך של 4,950 ₪ תמורת שלושת השיקים שביטלו, כפי שהתחייבו בהסכם 8/17.

15. מפתח - לטענת התובע, לנתבעים נמסרו שני מפתחות של החנות והם החזירו רק אחד (ר' עמ' 4 ש' 29). מנגד, טענו הנתבעים כי בעת החתימה על הסכם 8/17 החזירו המפתחות לתובע ומאז לא הייתה להם כל יכולת להיכנס לחנות.

16. ויטרינה - לטענת התובע, הנתבעים הקימו ויטרינה מחוץ לגבולות מגרש החנות, על דעת עצמם, ללא היתר, בניגוד להוראות הסכם השכירות, ללא הסכמתו וללא ידיעתו. לטענתו, על אף פניותיו ופניות העירייה בעניין, טרם השיבו הנתבעים המצב לקדמותו בהתאם לסעיף 7.7 בהסכם השכירות. לטענת התובע, על הנתבעים לשאת בעלות השבת המצב לקדמותו.

17. לטענת הנתבעים, הקמת הוויטרינה הייתה על דעת התובע שלפיו המיקום אליו הוזזה הוויטרינה נמצא בתחום השטח שלו, התובע עזר בהקמת הוויטרינה ובנה גגון מעליה. לטענתם, הם לא התבקשו להזיז הוויטרינה, שעברה לרשות התובע ולשימוש השוכרת החדשה במושכר.

עדויות ומוצגים

18. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו נגדית בדיון שנערך בפניי ביום 22/09/2019. בנוסף, העידו מטעם הנתבעים על תצהיריהם - מר מאיר יעקב ("השוכר המיועד"), הגב' מזל תמסוט והגב' יפה אפנזר.

דיון והכרעה

19. ענייננו בתביעה לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שכירות ולצו עשה לפירוק הוויטרינה. הצדדים חלוקים באשר לחובת התשלום, הסכומים הנתבעים ומקורם וכן בנוגע לחובה לפרק הוויטרינה.

20. בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, אדרש לבחון לשון ההסכמים ותוקפם ולקבוע בשאלות הבאות -

ראשית, מהי תקופת השכירות והאם נשארו הנתבעים חייבים בתשלום דמי שכירות?

שנית, האם על הנתבעים לפרק הוויטרינה ?

בהתאם למסקנות שיתקבלו ובאם לא יתייתר הצורך, אפנה לבירור הסכומים הנתבעים.

21. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שבחנתי טענות הצדדים, העדויות והראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל התביעה בחלקה. אלה טעמיי:

המסגרת הנורמטיבית

22. סעיף 4 לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971 , הנוגע לעניינו, קובע:

"חיוב הנובע מחוזה שכירות יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה".

23. לאורך השנים מתייחסת הפסיקה לכלל שבבסיס חובת קיום הסכם. כבר במסגרת ע"א 138/56 דוידון נ' בונה חיפה בע"מ (11.12.57), נפסק:

"כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב יש להניח שבכך באו לסכם כל משא ומתן שהתנהל ביניהם בעל פה קודם לעריכת המסמך ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם ...למסמך יש ערך קונקלוסיבי ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית משפט מפני שאינם לעניין".

כמו כן ראו: ע"א 4228/11 חמאד אבו עג'אג' נ' מדינת ישראל (15.12.14):

"... הטעם לדבר נעוץ בהנחה כי מסמך שנערך בסיום מו"מ ממצה בין הצדדים ונחתם על ידם, משקף את מפגש הרצונות בין הצדדים וממצה את התחייבויותיהם האחד כלפי רעהו."

מן הכלל אל הפרט

24. ענייננו בשני הסכמים. האחד - הסכם שכירות מיום 29/8/2013, והשני - הסכם מיום 7/8/17.

25. בהסכם השכירות מוגדרת "תקופת השכירות" בסעיף 2.2 ולפיו זוהי תקופה מוגבלת של 12 חודשים החל מיום 1/11/13 וכלה ביום 1/11/14. סעיף 2.3 להסכם השכירות קובע כי ניתנת לשוכר אופציה להארכת תקופת השכירות ב 5 שנים נוספות (להלן: "תקופת האופציה") באותם התנאים המוסכמים לגבי תקופת השכירות (סעיף 2.5) וסעיף 2.4 מתנה הארכת ההסכם במתן הודעה למשכיר 90 יום עובר למועד תום השכירות, על רצון השוכר לממש תקופה מתקופת האופציה (הדגשות שלי, ר"פ).

26. מסעיף 2 בהסכם השכירות, על תתי סעיפיו, עולה כי מדובר באופציה המתחדשת כל שנה לתקופת שכירות מוגדרת, בהתאם להודעת השוכר על רצונו בכך. כל שנה מתקופת האופציה (5 שנים בסה"כ) נחשבת לתקופת שכירות נפרדת וחלים עליה תנאי ההסכם. במילים אחרות, תקופת השכירות היא למשך שנה ומתחדשת, במסגרת האופציה, בהתאם להודעת השוכר על רצונו להמשיך ההסכם.

27. סעיף 3 להסכם קובע דמי שכירות שונים לכל תקופת שכירות. כך, נקבע כי דמי השכירות בשנת האופציה הראשונה שהיא תקופת השכירות השנייה, יהיו זהים לאלה של תקופת השכירות הראשונה בסך של 2,500 ₪ לחודש; בתקופת השכירות השלישית יעלו לסך של 3,000 ₪ ובתקופת השכירות הרביעית ישלמו השוכרים סך של 3,500 ₪ בחודש.

28. על פי התחייבותם בהסכם השכירות, כל שנה הודיעו השוכרים לתובע על רצונם להמשיך לתקופת שכירות נוספת של שנה ובהתאם התבצע התשלום ל 12 חודשי שכירות מראש, על ידי מסירת 24 שיקים - 2 שיקים בעבור כל חודש.

29. עם כניסת השוכרים לתקופת השכירות הרביעית (שנת האופציה השלישית) החל מיום 1/11/16 וכלה ביום 1/11/17, הוסכם על הצדדים כי דמי השכירות יעמדו על סך 3,300 ₪ בחודש. כבכל שנה בחודש אוקטובר, בגין תקופת השכירות הרביעית מסרו השוכרים 24 שיקים בחלוקה של שני שיקים בסך 1,650 ₪ בעבור כל חודש.

30. בהתאם לעדויות הצדדים, בחודש יוני 2017 הודיעו הנתבעים לתובע כי ברצונם לסיים השכירות במושכר. כאמור, הנתבעים חידשו האופציה באוקטובר 2016 והתחייבו לתקופת שכירות המסתיימת ביום 1/11/2017. על פי הקבוע בהסכם השכירות, מחויבים השוכרים במלוא התשלום לכל תקופת השכירות, גם אם פינו המושכר לפני תום תקופת השכירות. ר' סעיף 10.6 כלשונו:

" פינוי המושכר על ידי השוכר, במועד כלשהו לפני תום תקופת השכירות, מכל סיבה שהיא לא יהא בו כדי לפתור (כך במקור, ר"פ) את השוכר מתשלום מלוא דמי השכירות כאמור בהסכם זה".

31. לטענת התובע (ס' 8 לכתב התביעה), בכדי לפטור השוכרים מחובת התשלום עד סוף תקופת השכירות, הסכים כי ימצאו שוכר חלופי. הנתבעים העידו כי שמו שלט "להשכרה" עם פרטיהם (ר' סעיף 9 לתצהיר הנתבעת) ודאגו לעניין שוכרים פוטנציאליים לחנות, שלושה מהם העידו בתצהיר ונתנו עדות מטעם הנתבעים, בדיון לפניי.

32. ביום 7/8/2017, יום לאחר שהתובע הודיע לעליזה כי מצא שוכר חדש ועליהם לפנות המושכר מיד (ר' תמלול שיחה, נספח ו' עמ' 1 ש' 21-23 בתצהיר התובע ), חתמו הצדדים על הסכם לפיו נקבעו תנאים לסיום ההתקשרות ביניהם. להלן התחייבויות הצדדים בהסכם 8/17:

מאיר מתחייב:

• להחזיר לתובע את החנות לאחר ששילם 640 ₪ בגין 6 ימי שכירות בחודש 08/17.
• לשלם לתובע בתשלומים תמורת 3 שיקים שבוטלו ע"ס 1,650 ₪ כל אחד. מאיר מתחייב לפנות כל הציוד שהשאיר במושכר כגון מדפים, מזגן ומצלמות (להלן: "ציוד קבוע"), במידה והשוכר החדש (מר יעקב) לא ירצה לרכוש אותו.

התובע מתחייב:

• למסור למאיר השיקים שקיבל בעבור דמי שכירות לחודשים 08-10/2017.
• להחזיר למאיר 3 השיקים שבוטלו, כנגד תשלום תמורתם.

33. מן העדויות והראיות שהוצגו הגעתי למסקנה כי הסכם 8/17 משקף את רצון הצדדים ותנאיו נקבעו והותאמו למצב דברים בו השוכר המיועד עמד להתקשר בהסכם שכירות עם התובע (עמ' 6 ש' 3).

34. חוזה שכירות עם השוכר המיועד לא הבשיל מהסיבה שחפץ במושכר כולל הציוד הקבוע ומבלי לשלם תמורתו לנתבעים (ר' עדות מר יעקב עמ' 7 ש' 22-25).

35. יחד עם זאת, יש לציין כי השכרת החנות לשוכר חדש כלשהו, איננה תנאי לקיומו של הסכם 8/17. למעשה, הסכם 8/17 מציב בפני השוכרים שני תנאים: פינוי המושכר ותשלום סך 4,950 ₪ תמורת 3 שיקים שבוטלו לאחר שנמסרו לתובע בגין דמי שכירות למחצית חודש יוני וכל חודש יולי 2017.

האם עמדו הצדדים בהתחייבויותיהם בהסכם 8/17?

פינוי המושכר

36. למעט הציוד הקבוע שהוסכם כי יוצע למכירה לשוכר החדש, השאירו הנתבעים בתוך המושכר ציוד נוסף שלא פונה (עדות התובע עמ' 5 ש' 19-27), כדוגמת "גלגל ריק של מתלה בגדים" ו"עגלה קטנה" (ר' עדות מאיר עמ' 13 ש' 1-4, 34).

37. מאיר אישר בעדותו בדיון כי ידע שהחנות לא הושכרה לשוכר המיועד בגלל עלות הציוד הקבוע וטען כי בהיעדר מפתח, לא פינה המושכר מהציוד הקבוע והנוסף, עד נובמבר 2017 כשהתובע פתח בעבורם את החנות. ר' עדות מאיר בעמ' 13 ש' 16-32. ור' עדות עליזה בעמ' 15 ש' 12-13:

ש. עד מתי נשאר הציוד בחנות את יודעת? מתי פיניתם את הציוד?

ת. ב-09.11 כשלקחנו מפתח ממר דני, בעקבות הוראת השופט. סיימנו ב 16.11. 7 ימים.

38. לטענת התובע, הוא לא היה יכול להשכיר החנות לאנשים שהתעניינו בשכירות כל עוד החנות לא פונתה מכל חפץ. ר' עדות התובע, עמ' 6 ש' 22-26 ובעמ' 5 ש' 3-7:

".... התקשרו אלי ואמרתי שכל עוד לא פינו את החנות ואין לי את המפתח השני אני לא יכול להשכיר את החנות.

מי שהתקשר אלי אני אמרתי את זה. עוד לא פינה ולא נתן את המפתח השני. הוא שיקר שאין לו מפתח שני ויש לי הוכחה שיש לו המפתח השני. הוא היה צריך לפנות את החנות ולהביא לי את המפתחות. הוא לא עשה את זה והחזיק את החנות 3 חודשים. "

39. הגב' מזל, השוכרת את החנות מאז דצמבר 2017, העידה בדיון כי כשראתה החנות לראשונה, כחודשיים לפני תחילת חוזה השכירות שלה במושכר, היה ציוד של הנתבעים בתוך החנות ואח"כ הוא פונה. היא העידה כי בחודש נובמבר 2017 רכשה מהנתבעים חלק מהציוד הקבוע. (ר' עמ' 8 ש' 19-28).

40. לא מצאתי צורך לקבוע מסמרות בסוגיית המפתחות ובשאלה האם החזירו הנתבעים שני מפתחות המושכר כטענתם או שמא שמרו באמתחתם מפתח אחד כטענת התובע, אשר נתמכת בתמלול שיחה בינו לבין עליזה ( נספח ו' לתצהיר התובע עמ' 4 ש' 100-101). יחד עם זאת, סבורני כי לו היו הנתבעים חפצים לפנות המושכר בהתאם למוסכם, היו מבקשים או דורשים מהתובע כי יפתח להם המושכר ומפנים כל הציוד השייך להם, כפי שעשו שלושה חודשים מאוחר יותר, במסגרת פסה"ד בפינוי.

יוער כי לא הועלתה כל טענה מטעם הנתבעים לאי פינוי מחמת סירוב התובע לאפשר זאת.

41. מן האמור עולה כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם במסגרת הסכם 8/17, לפינוי הציוד הקבוע שהשוכר המיועד לא חפץ ברכישתו ולפינוי המושכר משאר הציוד השייך להם.

התשלום

42. הנתבעים שילמו לתובע סך 640 ₪ תמורת 6 ימי שכירות עובר לחתימה על הסכם 8/17. הנתבעים לא שילמו לתובע תמורת 3 השיקים שבוטלו על ידם. ר' עדות מאיר בדיון (עמ' 23-32):

ש. לפי ההסכם שנחתם בכתב יד, נכון שהתחייבתם לשלם את השיקים של מחצית יוני וחודש יולי 2017?

ת. כן

ש. האם שילמתם?

ת. לא. הוא לא רצה לקבל. בהסכם כתוב שברגע שהחזיר לי את השיקים 3 כפול 1,650 ₪ שבוטלו, אתן לו את התשלום והוא לא החזיר לי את השיקים ולא שילמתי. עד היום.

43. אני דוחה טענת הנתבעים לאי תשלום בשל הפרת התובע התחייבותו להשיב השיקים שבוטלו. ראשית, בשים לב שמדובר בדמי שכירות עבור תקופת שכירות בה השתמש השוכר במושכר עובר להסכם 8/17, על השוכרים לקיים התחייבותם בהסכם השכירות, בתום לב ולשלם דמי השכירות.

44. כזכור הנתבעים הם שביטלו השיקים עבור תקופת שכירות (6-7/17) אשר אין מחלוקת כי קיימת חובה לשלם בגינה דמי שכירות. אי השבת השיקים שבוטלו ביוזמתם ומטעמיהם, אינה פוטרת מחובת התשלום בעבור השימוש שכבר נעשה במושכר. שנית, נכון פעל התובע כאשר השאיר בחזקתו השיקים המבוטלים כל עוד לא קיבל אחרים תמורתם כפי שהתחייבו הנתבעים.

45. לעניות דעתי, התובע כמשכיר, פעל באופן סביר בנסיבות העניין, לצורך הבטחת תשלום תמורת השיקים שבוטלו, שאם לא יקיימו הנתבעים התחייבותם בהסכם, אזי נשארת פתוחה דרכו לגבות תמורתם ע"י הגשתם לביצוע. דבר שעשה.

46. סיכום ביניים - הנתבעים לא עמדו בתנאי הסכם 8/17. הם לא שילמו לתובע תמורת השיקים שביטלו (דמי שכירות יוני יולי 2017) ולא פינו הציוד מהמושכר.

47. ויודגש, באם היו הנתבעים מקיימים התנאים הן בנוגע לפינוי והן בנוגע לתשלום, אזי היה הסכם 8/17 תקף ומתקיים כפי התחייבות מאיר בכתב בזו הלשון:

"אתן לו בתשלומים את הכסף (תמורת 3 השיקים) ומרגע זה לא יהיה חייב למר דני יפרח (התובע) שום סכום".

או אז הייתה מסתיימת התקשרות הצדדים בהתאם להסכם השכירות, על ידי החלת הסכם 8/17.

48. אולם הנתבעים עשו לעצמם דין עצמי כאשר לא פינו את המושכר, לא שילמו תמורת תקופת השכירות עובר להסכם 8/17 ולא בעבור תקופת השכירות בה תפסו המושכר לצורך אחסון חפציהם עד לפינוי בפועל, ביום 16/11/17.

49. המסקנה מכל זאת היא שתוקף הסכם השכירות חל עד לסיום תקופת השכירות, בענייננו - 1/11/17.

50. בנסיבות סמיכות המועדים בין תום תקופת השכירות ועד למועד הפינוי בפועל, סברתי לחייב הנתבעים בגין שבועיים שכירות - מתום תקופת השכירות ועד ליום הפינוי בפועל, בהתאם לגובה דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות.

51. אשר על כן, יש לחייב הנתבעים בתשלום הסכומים כדלקמן:

סך של 4,950 ₪ דמי שכירות יוני - יולי תמורת השיקים שבוטלו עובר להסכם 8/17.

בנוסף, סך של 10,910 ₪ דמי שכירות מחודש אוגוסט ועד הפינוי בפועל ביום 16/11/17 (בחישוב של 3,300 ₪ X 3.5 חודשים פחות 640 ₪ ששולמו בגין 6 ימים באוגוסט).

בסה"כ על הנתבעים לשלם לתובע 15,860 ₪ בגין תקופת שכירות בפועל, שלא שולמה.

52. לאור הדיון והמסקנות לעיל, בעניין משך תקופת השכירות ולאור מסקנותיי בנוגע לתום תקופת השכירות וחיוב הנתבעים בדמי שכירות עד מועד הפינוי בפועל, לא מצאתי לנכון לקבל טענות התובע לחיוב הנתבעים בדמי שכירות בגין שנתיים נוספות, כנתבע על ידו.

53. יוער כי מעיון בשני ההסכמים עליהם חתמו הצדדים, נמצא כי באף אחד מהם לא קיימת דרישה לכניסת שוכר חלופי כתנאי להפסקת תשלום דמי השכירות. משכך, לא מצאתי בסיס לטענת התובע לחייב הנתבעים בתשלום דמי שכירות עד לכניסת השוכרת החדשה למושכר, בדצמבר 2017.

האם חייבים הנתבעים בהזזת הוויטרינה?

54. שבוע מכניסת הנתבעים למושכר, ביום 7/11/13, נשלח אל התובע כבעל הנכס ואל מאיר כשוכר המשתמש בנכס, מכתב ממחלקת הפיקוח על הבניה בעיריית צפת, שעניינו "הזמנה למתן גרסה" על "הקמת ויטרינה ויציאה מגבול מגרש לכיוון מדרכה ציבורית ללא היתר" (ר' נספח ג'1 לכתב התביעה).

55. באותו יום נשלחה מהעירייה גם "התראה בדבר בניה או שימוש לא חוקי" והצדדים נדרשו להחזיר המצב לקדמותו לאלתר או לחילופין לקבל היתר בניה באם ניתן (ר' נספח ג'2 לכתב התביעה).

56. שלוש וחצי שנים מאוחר יותר, ביום 29/3/17 קיבל התובע בלבד (ומבלי לכתב מי משוכרי המושכר) התראה נוספת וזימון לחקירה בגין הוויטרינה שהוקמה ללא היתר וקירוי חצר אחורית באותו מקום (ר' נספחים ג'3-ג'4 בכתב התביעה).

57. עיון במכתבי העירייה הנ"ל מעלה כי התובע ידע על הקמת הוויטרינה מיד עם כניסת הנתבעים למושכר.

התובע, כבעל הנכס, לא פעל להסדרת עבירת הבניה ובכך ניתן להסיק באשר להסכמתו בפועל להמצאות הוויטרינה במקומה החדש ללא היתר ובניגוד להתראת הרשות לאורך תקופות השכירות.

מאיר העיד כי במשך ארבע שנים של שכירות התובע לא אמר דבר ביחס לוויטרינה.

58. יוער כי החנות הושכרה לשוכרת החדשה עם הוויטרינה כפי שהוקמה ביוזמת הנתבעים.

59. סעיף 7.7 בהסכם השכירות קובע (הדגשות שלי, ר"פ):

"מוסכם בין הצדדים כי השיפורים והשינויים שיעשו במושכר ע"י השוכר יהיו רכושו של המשכיר בלבד, והשוכר או כל אחד מטעמו לא יהיו רשאים להוציא מהמושכר בעת פינויו ע"י השוכר, מכל סיבה שהיא, כל שיפורים ושינויים שנעשו בו פרט לציוד ולתוספות שאינן בנויות, כן לא יהא השוכר רשאי לתבוע כל תמורה או פיצוי בגין הבניה, התיקונים ושיפורים אלה ואולם השוכר יהא חייב להשיב את המצב לקדמותו אם ידרוש זאת המשכיר, בעת פינוי המושכר על ידי השוכר מכל סיבה שהיא, על חשבונו והוצאותיו הוא."

60. מלשון הסכם השכירות עולה אפוא כי באם ירצה המשכיר כי השוכר ישיב המצב לקדמותו, עליו לדרוש זאת בעת הפינוי. לטענת התובע, על אף פניותיו ופניות העירייה בעניין, טרם השיבו הנתבעים המצב לקדמותו בהתאם לסעיף 7.7 בהסכם השכירות.

61. אעיר כי מתמליל הקלטת שיחת טלפון שהתקיימה בין התובע לעליזה ביום 6/8/17, יום לפני החתימה על הסכם 8/17, עולות בין שאר הסוגיות, גם חששות התובע נוכח דרישת הרשות להזיז הוויטרינה. השיחה נוגעת בין השאר בהתלבטויות וברעיונות כיצד כדאי להתנהל אל מול הרשות בכדי להשאיר מצב הוויטרינה כפי שהוא (ר' עמ' 2-3, נספח ו' בתצהיר התובע).

62. בנוסף, במסגרת הסכם 8/17 לא אוזכרה כלל הוויטרינה ולא הועלתה דרישה להחזיר מצב הנכס לקדמותו. גם בתביעה בהליך הפינוי שהסתיימה בהסכמה לפינוי הנתבעים מהמושכר, לא הוזכר ולא נכלל סעד להחזרת המצב לקדמותו על ידי הזזת הוויטרינה, אע"פ שהייתה זו הזדמנות מצוינת מצדו של התובע לעמוד על כך.

63. בכתב הסיכומים מטעם הנתבעים נטען כי באם הייתה מועלית הדרישה היו פועלים בהתאם ולכל הפחות כוללים בהסכם תנאי להשבת המצב לקדמותו. לשיטתם התובע חפץ בוויטרינה שהשביחה את הנכס וטען לגביה רק בתביעה כאן ולאור בעיות בהן נתקל עם הרשויות.

64. לטענת התובע, לפי הצעת מחיר שקיבל מאיש מקצוע, עלות הזזת הוויטרינה כפי שהייתה בתחום גבולות המגרש מסתכמת בסך 8,000 ₪ . לשיטת התובע, בהינתן שהנתבע הודה בחקירה בדיון כי אינו מעוניין לעשות להשבת המצב לקדמותו, יש לחייב הנתבעים בהתאם להצעת המחיר.

65. טענה זו של התובע לא נכללה בכתב התביעה. כל שנדרש בעניין הוויטרינה, היה "צו עשה" המורה לנתבעים להשיב המצב לקדמותו. לא נתבע סעד כספי חילופי. על כן מדובר לעניות דעתי בטענה שהנה כל כולה "הרחבת חזית אסורה" ועל כן מצאתי לנכון שלא להיעתר לה.

66. סיכום ביניים - אני דוחה טענת התובע למתן "צו עשה" המחייב הנתבעים לפעול להזזת הוויטרינה, הואיל ולא עלה בידי התובע להוכיח כי דרש השבת המצב לקדמותו בעת פינוי הנתבעים את המושכר, כקבוע בסעיף 7.7 להסכם השכירות. טענתו של התובע לחיוב הנתבעים בעלות הזזת הוויטרינה נדחית מן הטעם של "הרחבת חזית אסורה".

67. בנסיבות ענייננו, בהתאם לסעיף 7.7 האמור, משלא נדרשו הנתבעים להשיב המצב לקדמותו, נשארה הוויטרינה שנבנתה ביוזמתם ומכספם, רכושו של התובע והם אינם רשאים להוציאה מהמושכר או לדרוש כל תמורה או פיצוי בגינה.

סוף דבר

68. התביעה מתקבלת בחלקה.

69. הנתבעים ישלמו לתובע יתרת דמי שכירות עד ליום הפינוי בפועל, בסך של 15,860 ₪. סכום זה כשהוא משוערך מיום 16/11/17 ועד היום, הינו סך של 16,400 ₪ (במעוגל).

70. בנוסף, יישאו הנתבעים, בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט ב"כ בסכום כולל של 6,000 ₪.

71. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.