לפני תביעה להשבת חוב.

במהלך 2011 העביר התובע לנתבע 1 כספים במספר תשלומים, בסך כולל של 1,500,000 ₪, ובמהלך מאי 2013 העביר התובע לנתבעת 3 (חברה פרטית בבעלות הנתבע 1) סך נוסף של 100,000 ₪.

ברקע העברות אלו, מצגים של הנתבע 1 בדבר מיזמים שהוא מקדם בתחום המכונה "התחדשות עירונית", והכנסות גבוהות הצפויות ממיזמים אלו, שמהן יושבו הכספים לתובע בצירוף רווחים נאים.

למרבה הצער, השנים חלפו אך למעט מספר תשלומים בהיקף קטן, תשלומים כלשהם לא הועברו לתובע. לא מתוך רווחים, לא על חשבון הקרן ולא בכלל. על רקע זה הוגשה התביעה כאשר התובע טוען שיש לחייב את הנתבעים בהשבת הכספים שהעביר.

בהיעדר מחלוקת על עצם העברת הכספים ועל כך שלא הוחזרו לתובע, במוקד המחלוקות תוכן ההסכמות אליהן הגיעו. לפי גרסת התובע, הוסכם שהכספים יועמדו כהלוואה ומכאן החבות בהשבתם. לפי גרסת הנתבעים, לא בהלוואה מדובר אלא בהשקעה. השקעה בשלל מיזמים שקידם הנתבע 1 ואשר עשויים היו, לו צלחו, להשיא רווחים גבוהים לנתבע ולתובע. מיזמים אלו לא צלחו, אך זה זה הסיכון שנטל על עצמו התובע בהשקעתו, ומכאן שדין תביעתו להידחות.

במוקד התביעה איפה, המחלוקת באשר להסכמות שבין התובע לנתבע 1, אם "השקעה" או שמא "הלוואה". לצד שאלה זו, עומדת לבירור הטענה שיש להשית החבות גם על נתבע 2, זה שבאמצעות חשבון הבנק שלו הועברו הכספים לנתבע 1.

העובדות

1. התובע הינו תושב ישראל, העוסק בהדרכת תיירים.

הנתבע 1, אהוד שגיא (להלן: "הנתבע") הוא בן דוד של התובע, ועוסק בקידום מיזמים שונים בתחום הנדל"ן.

הנתבע 2, מתן שגיא (להלן: "מתן") הינו בנו של הנתבע 1.

הנתבעת 3, ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית, אשר מלוא השליטה בה נתונה בידי הנתבע, ובאמצעותה מקדם הנתבע מיזמים שונים בתחום עיסוקו.

1. בתחילת שנת 2011, במהלך מפגש, סיפר הנתבע לתובע על פעילותו בקידום מיזמי נדל"ן שונים.

אותם מיזמים, כך סיפר הנתבע לתובע, כללו שיתוף פעולה עם חברה בשם אנגלאינווסט 38 בע"מ (להלן: "אנגלאינווסט"), העוסקת אף היא בייזום וקידום מיזמים בתחום הנדל"ן. קידום אותם מיזמים, אף זאת סיפר הנתבע לתובע, נעשה על ידי הנתבע באמצעות חברה פרטית שבבעלותו המלאה – חברת צמרות אלונים בנייה ויזמות בע"מ (להלן: "חברת צמרות אלונים").

התובע מצדו, ספר לנתבע על רצונו להשקיע כספים במיזמי הנדל"ן שמקדם הנתבע.

שיחה זו הובילה להסכמה ולהעברות כספים של התובע.

1. כך, במהלך מרץ 2011, הגיעו התובע והנתבע להסכמה על העברת כספים שיעשה התובע. לפי הסכמה זו, ישלם התובע לנתבע סך של 250,000 ₪, ובתמורה מתחייב הנתבע להעביר לתובע "10% מכל הכנסותי בהסכם שחתמתי עם אנגלאינווסט 38 בע"מ בביצוע תמ"א 38, וזאת עד 31.12.12".

הסכמה זו הועלתה על הכתב במסמך שנכתב בכתב יד ביום 16.3.11 (להלן: "ההסכם הראשון"), ועל יסוד אותה הסכמה מסר התובע לנתבע המחאה בסך של 250,000 ₪, משוכה לפקודת מתן. ההמחאה הוצגה לפירעון ונפרעה לחשבונו של מתן.

1. כחודש לאחר מכן, במהלך אפריל 2011, שוב נדברו התובע והנתבע בהתייחס לאפשרות העברה נוספת שיעשה התובע. הידברות זו הובילה להסכמה על העברת סכום נוסף של 250,000 ₪, לסך כולל של 500,000 ₪. על יסוד הסכמה זו, מסר התובע לנתבע המחאה נוספת בסך 250,000 ₪, משוכה ליום 8.4.11 ואף היא לפקודתו של מתן.

בהמשך, הועלתה אף הסכמה נוספת זו על הכתב, במסמך שנערך בכתב יד ביום 1.5.11 (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם השני אישר הנתבע כי התובע השקיע סך של 500,000 ₪, והתחייב כי התובע "יקבל 20% מכל רווחי צמרות אלונים מההסכם שנחתם בינה לבין אנגלאינווסט 38 לכל הפרויקטים שייחתמו על ידי אנגלאינווסט 38 עד 31.12.2013". בהמשך ההסכם השני אף מתחייב הנתבע כי "עד סוף 2011 יועברו לדודו מרווחי צמרות אלונים מאנגלאינווסט 38 עד לגובה 500,000 ₪".

1. במחצית השנייה של 2011, בחדשים יולי ודצמבר, העביר התובע לנתבע 2 המחאות נוספות. המחאה על סך של 500,000 ₪ המשוכה ליום 19.7.11; והמחאה על סך של 500,000 ₪ המשוכה ליום 15.12.11. שתיהן נרשמו לפקודת מתן ונפרעו בחשבונו של מתן.

בסמוך למסירת אותן 2 המחאות, מסר הנתבע לתובע 2 המחאות. המחאה על סך של 750,000 ₪ המשוכה מחשבון הנתבע ליום 31.7.12; והמחאה נוספת על סך של 750,000 ₪ המשוכה מחשבון חברת צמרות אלונים ליום 31.12.13.

1. החודשים חלפו, תשלומים כלשהם לא הועברו לתובע, ואף ההמחאה שנמסרה ליום 31.7.12 לא הוצגה לפירעון. עם זאת, נדברו הצדדים, התובע והנתבע, להעמיק את שיתוף הפעולה העסקי ביניהם, באמצעות חברה פרטית. על יסוד הסכמה זו, הוקמה ביום 19.9.12 חברה פרטית בשם "ניו תמ"א 38 התחדשות עירונית אחזקות בע"מ", אשר מלוא מניותיה נרשמו בבעלות התובע. במקביל, נחתם ביום 20.9.12 הסכם בין התובע לנתבע, ואשר מסדיר את פעילותם באמצעותה של אותה חברה.

בסמוך למועדים אלו, ייסד הנתבע את חברת ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ, הנתבעת, וביום 5.9.12 הסכימו התובע והנתבע כי התחייבויות הנתבע יחולו על כל חברה שבבעלותו (הסכמה שבאה לכדי ביטוי בתוספת בכתב יד להסכם השני).

1. במהלך 2013 פנה הנתבע לתובע בבקשה לקבלת הלוואה. התובע נעתר לבקשה, וביום 13.5.13 העביר המחאה בסך של 100,000 ₪, משוכה פקודת הנתבעת. כנגד הלוואה זו, נמשך על ידי הנתבע מחשבון חברת צמרות אלונים שיק בסך של 125,000 ₪, ללא מועד פירעון. בנוסף, נמסרו לתובע 11 שיקים דחויים בסך של 3,500 ₪ כל אחד, משוכים מחשבות צמרות אלונים מיום 15.7.13 ואילך.

בסמוך להעמדת הלוואה זו, ביום 15.5.13, הסכימו התובע והנתבע על הארכת התקופות של ההסכמים, ההסכם הראשון וההסכם השני, עד ליום 31.12.15. הסכם הארכה זה הועלה על הכתב במסמך שלישי שערכו התובע והנתבע בכתב יד, מסמך מיום 15.5.13 (להלן: "ההסכם השלישי").

1. ושוב, חלפו החדשים ולמעט אותם שיקים שנפרעו כאמור, 11 שיקים בסך של 3,500 ₪ כל אחד, לא הועברו תשלומים כלשהם לתובע. במצב זה, ביום 30.10.13, ערכו התובע והנתבע מסמך רביעי, המאשר את ההיקף הכולל של הכספים שהעביר התובע (להלן: "מסמך אישור החוב"). במסמך אישור החוב, אישר הנתבע כי קבל מהתובע הלוואות בסך כולל של 1,600,000 ₪ וכן כי "ההלוואה תוחזר מרווחי בעסקי תמ"א 38".

בעקבות מסמך אישור החוב, הוסיף התובע להמתין והנתבע מצידו, לפיו הדיווחים שהעביר לתובע מעת לעת, המשיך במאמציו לקידום פרויקטים שונים. כך, בחדש יוני 2016 או בסמוך לכך, אף העביר הנתבע לתובע רשימה של פרויקטים בשלבים שונים של ייזום, ואשר כותרתו "פרויקטים חתומים או בחתימה מעודכן ליום 2.6.16". אותה רשימה כוללת התייחסות לכ- 30 פרויקטים שונים, ואף את ההכנסות הצפויות מהם.

בסמוך לאותה עת אף נדונה בין הצדדים האפשרות להסדרה נוספת של שותפות ביניהם, ואף הועברה טיוטה של הסכם, ברם זו לא נחתמה והסכם לא נכרת.

1. במהלך 2017, החל התובע לפנות לנתבע בדרישה לקבלת הכספים אשר, לטענתו, חייב לו הנתבע. פניות אלו לא הביאו להסכמות אך הביאו להתדרדרות מערכת יחסי הצדדים. התובע חשד שהנתבע מתחמק ממנו. הנתבע מצידו, הגיש למשטרת ישראל תלונות על חבלה וניסיונות להצית את ביתו במהלך דצמבר 2017 וינואר 2018. בהמשך, אף ייחס הנתבע את הניסיונות הללו דווקא לתובע ובמהלך פברואר 2018 עתר לצו הרחקה נגד התובע ונגד בנו של התובע. בהחלטה שנתקבלה במהלך הדיון בבקשה ביום 5.3.18, בהסכמת התובע, ניתן צו הרחקה למשך 6 חדשים.

אירועים אלו הביאו לנתק בין הצדדים וביום 19.4.18 פנה התובע והגיש תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 1,697,741 ₪.

טענות הצדדים, ההליך והראיות

1. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעים בהשבת הכספים שהעמיד כהלוואות לנתבע, ובסכום אותו אשר הנתבע במסמך אישור החוב מיום 30.10.13 – 1,600,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית.

לפי גרסת התובע, הכספים שהעמיד לטובת הנתבע במהלך השנים, מאז 2011, הועמדו לנתבע כהלוואה ועל יסוד מצגי הנתבע על פרויקטים שהוא מקדם ויכולתו להשיבה בצירוף רווחים גדולים. הנתבע לא עמד בהתחייבות זו ולמעשה התברר שהוליך שולל את התובע. למעשה, טוען התובע, התברר שהנתבע הונה אותו, הסתיר מפניו את היותו פושט רגל בעברו, והציג בפניו מצגי שווא על מיזמים ופרויקטים שלא היו ולא נבראו. על בסיס מצגים אלו אף עלה בידי הנתבע לנצל את תמימותו של התובע ולקבל ממנו סכומי עתק. כיוון שההלוואות שהועמדו לנתבע לא הוחזרו (למעט סכומי כסף זעומים בהיקף מצטבר של כ- 30,000 ₪) טוען התובע שיש לחייב הנתבע בהשבת מלוא הסכום בו הודה.

עוד טוען הנתבע כי יש לחייב בהשבה גם את מתן, הנתבע 2. לטענת התובע, שיתף מתן פעולה עם הנתבע במעשי ההונאה והכספים גם הועברו לחשבון הבנק של מתן. לפיכך, טוען התובע שיש לחייב את מתן במלוא סכום התביעה, ביחד ולחוד עם הנתבע.

ביחס לנתבעת, חברת ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ, טוען התובע לחוב של 100,000 ₪ מכלל החוב הנתבע, סכום שהועבר במישרין אליה כהלוואה.

סכום התביעה מתבסס על אישור הנתבע לקבלת הלוואות בסך של 1,600,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל – 1,697,714 ₪.

1. לטענת הנתבעים, אין כל בסיס לתביעה. לא כלפי הנתבע ולא כלפי מי מיתר הנתבעים.

הנתבעים אינם מכחישים את הטענות להעברות כספים שבצע התובע ואף לא את עיקר הסכומים להם הוא טוען. עם זאת, לטענת הנתבעים אין מדובר כלל בכספים שהועמדו כהלוואה, אלא בהשקעה. השקעה, שכנגדה הוסכם שלתובע זכות לרווחים מפרויקטים שונים שקדם הנתבע.

כל ההתנהלות מול התובע, טוענים הנתבעים, נעשתה בתום לב ובשקיפות מלאה. התובע היה מודע לקשר של הנתבע עם אנגלאינווסט, לפרויקטים השונים שמקודמים, ולקשיים המרובים שניצבו בניסיון לקדם את הפרויקטים. התובע אף היה מודע לרווחים הגדולים שעשויים לצמוח לו מהצלחה בייזום הפרויקטים ולכן גם בקש להשקיע בהם. התובע, ממשיכים הנתבעים, התאכזב מהקצב האיטי בו מתקדמים הפרויקטים ולכן החל לדרוש את השבת הכספים שהשקיע, אף שידע כי לנתבע טרם שולם דבר מרווחי הפרויקטים ולכן גם טרם הגיע העת לשלם לתובע. לפיכך, לפי גרסת הנתבעים, התובע לא העמיד "הלוואות" לנתבע, אלא בצע "השקעות" וכיוון שאלו לא הבשילו ולא הצמיחו רווחים – אין לתובע כל זכות לתשלום.

ביחס למתן, טוענים הנתבעים שבין כך או בין כך, אין לו כל יד או רגל בעסקי התובע והנתבע. מתן לא היה מעורב בעסקי הנתבע ואף לא היה מודע לכך שהנתבע עושה שימוש בחשבון הבנק שלו בהעברת הכספים שקבל מהתובע. לפיכך, טוענים הנתבעים שיש לדחות בהיעדר יריבות את התביעה כלפי מתן.

וביחס לנתבעת, טוענים הנתבעים שקבלה הלוואה בסך של 100,000 ₪, אך זו נפרעה במלואה זה מכבר. חלקה בשיקים שהועברו לתובע וחלקה בתשלומים שהועברו לו במזומן.

בסך הכל, טוענים הנתבעים, התובע נקט באלימות פיזית כלפי הנתבע, ובמסכת של איומים שחלקם במישור הפלילי וחלקם בניסיון להלך אימים בתביעה זו, והכל בניסיון לכפות על הנתבעים תשלומים שלא מגיעים לו. תשלומים שהעביר כהשקעה בפרויקטים שטרם הבשילו.

1. התובע תמך את גרסתו בתצהירו.

הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהירו של הנתבע ובתצהירו של מתן.

דיון ההוכחות התקיים ביום 1.5.19 ובמהלכו נחקרו המצהירים על תצהיריהם.

בסיום חקירות העדים, סיכמה ב"כ התובע את טענותיה בעל פה, וכך גם סיכם מתן בעל פה את טענותיו. הנתבע מצדו, קבל לבקשתו ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. מטענות הצדדים, אין למעשה מחלוקת על עצם ביצוע העברות הכספים מהתובע, לפי הנטען על ידו ובסכומים להם הוא טוען.

טענות התובע להעברת הכספים נתמכות במסמכים חתומים המאשרים את העברות הכספים ובצילומי שיקים שהוצגו לפירעון. טענות התובע אף נתמכות במסמך אישור החוב החתום על ידי הנתבע, אישור מיום 30.10.13, על קבלת סך כולל של 1,600,000 ₪.

כך גם מאשר הנתבע בסיכומיו (סעיף 2) שאין מחלוקת על עצם העברת הכספים.

נקודת המוצא בבחינת המחלוקות היא לפיכך, שהתובע העביר כספים בהיקף המגיע כדי סכום התביעה, וכספים אלו לא הוחזרו לו (למעט סכום קטן אליו תיעשה התייחסות בבירור הטענות כלפי הנתבעת).

1. תחת נקודת מוצא זו, עומדת בליבת התביעה המחלוקת באשר להסכמת הצדדים בכל הנוגע לכספים שהועברו.

לפי גרסת התובע, מדובר בכספים שהועמדו כהלוואה, ומכאן החבות בהשבתם.

לפי גרסת הנתבעים, מדובר בכספים שהועברו כהשקעה. השקעה בפרויקטים שונים אשר קידם הנתבע. השקעה שבצידה סיכוי לרווחים גדולים אך גם הסיכון שלא תצלח. ההסכם שנכרת בין הצדדים היה, כך טוענים הנתבעים, שלתובע זכות לקבלת רווחים שיצמחו מאותן השקעות וככל שיצמחו. היה ויתברר שההשקעות לא הניבו את הרווחים המקווים, כפי שאכן ארע, לא זכאי התובע להשבת השקעתו. זה זה הסיכון שנטל על עצמו בהתקשרות להשקעה.

מחלוקת זו בין גרסאות הצדדים עומדת להכרעה. בהמשך, לאחר ההכרעה במחלוקת זו, יש להכריע בשאלת מעורבותם של מתן והנתבעת בהתקשרות מול התובע.

1. נוכח המחלוקות בכל הנוגע לסיכום בין התובע לנתבע בקשר עם העברת הכספים, אם הלוואה או שמא השקעה, הנה אשר התברר:
2. מסמך אישור החוב נוקט במפורש בלשון "הלוואה" כבסיס ליחסי הצדדים.

כאשר יש להכריע במחלוקת באשר לאומד דעת הצדדים, יש לבחון את ההסכם שכרתו ביניהם. המקור הראשוני לבחינתו של אומד דעת זה, הינו לשונו של הטקסט אשר ערכו ביניהם. לשון זו, כך נפסק, תוחמת את גבולות הפרשנות (ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה לברינצ'וק [פורסם בנבו] 8.8.18).

בין התובע לבין הנתבע נערכו ונחתמו 4 מסמכים בקשר עם הכספים שהעביר התובע. 2 הראשונים (ההסכם הראשון מיום 16.3.11 וההסכם השני מיום 1.5.11) נעשו בסמוך לכספים הראשונים שהועברו, והשלישי מתייחס לדחיית מועדים. המסמך הרביעי, מסמך אישור החוב מיום 30.10.13, סוכם את הכספים אשר הועברו, כולל אלו בגינם לא נערכו כלל הסכמים בכתב.

עיון במסמך אישור החוב, מראה שכך בדיוק מאשר הנתבע:

הריני מאשר כי בשנים 2011 – 2012 קבלתי ממך הלוואה בסך 1.6 מיליון ש"ח בכמה תשלומים. ההלוואה תוחזר מרווחי בעסקי תמ"א 38.

לשון אישור זה ברורה. האישור מתייחס במפורש להלוואה. לא להשקעה.

אישור זה מתייחס לעסקי הנתבע כמקור כספי להשבת ההלוואה. לא כעסק בו שותף התובע להשקעה. וזה זה המסמך האחרון בו בא לכדי ביטוי כתוב אומד דעת הצדדים.

לטענת הנתבע, נחתם מסמך אישור החוב תחת לחץ שהפעיל התובע ונוכח מסכת של איומים מצד התובע. טענה זו נטענה בלשון סתמית ובלי כל ניסיון להראות מה קשר יש בין המסמך לתלונות שבכלל הוגשו שנים לאחר מכן, ב- 2017. הנתבע גם לא טרח להראות ולו מסמך בודד בו הוא מבקש לחזור בו מההסכמה, או שבו הוא טוען ללחצים לא סבירים שבגינם נערך מסמך אישור החוב. בחקירתו הנגדית בכלל הציג הנתבע גרסה הפוכה, שכן טען למערכת יחסים תקינה עד 2016 (עמ' 71; ש' 14 בפרוט'). לא מצאתי לפיכך כל בסיס בטענה זו של הנתבע.

ניתן לבחון את כל המסמכים וניתן גם לנסות ולמצוא בהם בסיס להסכמה, אם הלוואה או שמא השקעה, אך נראה שנוכח המסמך האחרון כאמור, אין בכך צורך. תהיה ההסכמה הראשונית אשר תהיה, במסגרת ההסכם המאוחר יותר, מסמך אישור החוב, מבטאים הצדדים יחדיו את ההסכמה כי מדובר בהלוואה.

1. התנהגות הצדדים במהלך העברת הכספים מבטאת הסכמות על מועדים קצובים לתשלום לתובע.

כבר בהסכם השני קבעו הצדדים כך:

עד סוף 2011 יועברו לדודו מרווחי צמרות אלונים מאנגלאינווסט 38 עד לגובה 500,000 ₪.

וכך גם קבעו הצדדים בהסכם השלישי:

החוזה בינינו יוארך עד סוף 30.12.15...

אף ארכות אלו אינן מתיישבות עם גרסת הנתבע. אם, לשיטתו, הכספים הועברו כהשקעה שכנגדה גם סיכון, סיכון לאי השבת ההשקעה כלל, לא ברור מדוע הוקצבו מועדים ברורים להעברת התשלומים לתובע.

לפי גרסת הנתבע, דווקא מועדים אלו תומכים בגרסתו, שכן הם מלמדים על הסכמה שלפיה לתובע זכות לתשלום אך ורק בגין פרויקטים בהם חתימת כל בעלי הזכויות תסתיים עד 31.12.12, וככל שזו תסתיים לאחר מועד זה – לא יהא זכאי התובע לדבר (למשל סעיף 36 בתצהיר הנתבע). זו טענה שאיננה ברורה. לפי טענה זו, אפילו ירוויח הנתבע סכומי עתק, לא זכאי התובע לדבר אם ההסכמים מול בעלי הזכויות התגבשו לאחר 31.12.12. לו כך הוסכם, ניתן היה לצפות שכך יובהר בלשון הברורה ביותר. שיובהר שמיום 1.1.13, אם לא הושלמה עסקה, ירד כספו של התובע לטמיון. ואין כזו הבהרה במי מההסכמים.

זאת ועוד, במהלך 2011 וכנגד 2 העברות נוספות שבצע התובע (500,000 ₪ בהמחאה ליום 19.7.11; 500,000 ₪ בהמחאה ליום 15.12.11) מסר הנתבע לתובע 2 המחאות. המחאה על סך של 750,000 ₪ המשוכה מחשבון הנתבע ליום 31.7.12; והמחאה נוספת על סך של 750,000 ₪ המשוכה מחשבון חברת צמרות אלונים ליום 31.12.13. לא ניתן להבין את תכלית אותן המחאות נוכח גרסת הנתבע. אם אכן, כפי שטוען הנתבע, הכספים שהעביר התובע היוו השקעה שיש בה סיכון, לא ברור מדוע הועברו המחאות אלו לתובע.

לפי גרסת הנתבע, נמסרו המחאות אלו לתובע כדי "להרגיעו" ומתוך "בטחון בלבד" (סעיף 59 בתצהיר הנתבע). טענה זו איננה ברורה. לא ניתן להבין איזה "בטחון" אמורים היו אותם 2 שיקים ליתן לתובע. לא ניתן להבין מהו אותו "תנאי" שבהתקיימו הייתה לתובע זכות להציג את אותם השיקים. מסירת השיקים דווקא תומכת בטענת התובע להתחייבות קטגורית וקצובה בזמן של הנתבע, לתשלום לתובע.

קציבת מועדי התשלום ודחייתם, ומסירת ההמחאות לנתבע מתיישבת עם גרסת התובע להלוואה שיש מועד להשבתה. לא עם הגרסה של הנתבע להשקעה שאפשר ותישא פירות ואפשר שלא.

1. התברר שבשום שלב של יחסי הצדדים, אף לא בשלב המאוחר של בירור התביעה, היה בין אותם "פרויקטים" בהם התהדר הנתבע, כזה אשר אפילו התקרב למימוש.

לפי גרסת התובע, בתחילה הציג בפניו הנתבע מצגים שונים על פרויקטים שהוא מקדם, בלי להביא פירוט על אודותיהם. בהמשך, טוען התובע, הציג בפניו הנתבע רשימה שערך ובה התייחסות לפרויקטים רבים שהוא מקדם והרווחים העצומים שאמורים הם להשיא (רשימה מיום 2.6.16, נספח ט"ו לתצהיר התובע).

עיון ברשימה זו, מלמד שהיא מציינת לא פחות מ- 27 כתובות תחת הכותרת "פרויקטים בחתימה", ובהמשכה, תחת הכותרת "סטטוס פרויקט", מצוין ביחס לרבים מהם שהם בשלבי סיום ממש. ביחס לחלקם כתוב "חתום 100% ממתין לאישור ועדה"; ביחס לחלקם כתוב "בחתימת הסכם" או "נחתם הסכם"; ביחס לחלקם כתוב "בהסכמה מלאה, לפני חתימה על הסכם" וכיו"ב אמירות. כולן יוצרות מצג של שלל פרויקטים בשלבים מתקדמים מאד.

מאידך, כבר בתצהירו, הציג הנתבע תמונה שונה לחלוטין.

הנתבע עצמו מצהיר כי נכון ליום 31.12.15 "נחתם רק הסכם לפרויקט אחד עם אנגלאינווסט (גם כאן לא כל בעלי הזכויות חתמו עלו)" (סעיף 81 בתצהיר הנתבע). כך גם במהלך בירור התביעה ידע הנתבע לנקוב ב- 2 פרויקטים בלבד שהתקדמו ועשויים להניב הכנסות לתובע ואף ביחס אליהם לא הוצג ולו מסמך בודד לתמיכה בגרסתו (עמ' 3; ש' 1 – 4 בפרוט').

כך התברר, כי התמונה הוורודה שהציג הנתבע לתובע בתחילת ההתקשרות ביניהם, הלכה והתקדרה בחלוף השנים. כאשר התברר שבניגוד למצגי הנתבע, לא מקודם ולו פרויקט בודד ולא נמסר מידע ספציפי ולו ביחס לפרויקט בודד שהתקדם ועשוי להניב פירות.

1. לטענת הנתבעים, במהלך הקשר בין הצדדים, ביום 19.9.12, הוקמה חברת ניו תמ"א 38 התחדשות עירונית אחזקות בע"מ, ונחתם ביום 20.9.12 הסכם בין התובע לנתבע, ואשר מסדיר את פעילותם באמצעותה של אותה חברה.

בטענה זו מבקש הנתבע לתמוך בטענתו להשקעות של התובע, אלא שלא ניתן להבין כיצד הסכם זה וייסוד החברה אכן תומכים בטענות הנתבע. הרי אין כל טענה לפעילות כלשהי של אותה חברה שהוקמה. אין כל טענה של הנתבע למעורבות כלשהי של אותה חברה בקידום אותם מיזמים עליהם סיפר לתובע. לא מצאתי לפיכך, שיש בהקמת החברה שלא הופעלה או בחתימת הסכם בקשר לאותה חברה, כדי לתמוך בגרסת הנתבע.

1. למרבה הצער, התברר שלא ניתן ליתן אמון בגרסת הנתבע.

ראשית, תחילת יחסי הצדדים במפגש אשר התקיים ביניהם בתחילת 2011. במהלך מפגש זה, הציג עצמו הנתבע כמנהל וכיזם מצליח, כמי שמקדם מיזמי נדל"ן, וכמי שצפוי להרוויח ממיזמים אלו סכומי עתק. אף הנתבע מציין בתצהירו כי התובע "הכיר לעומק את פעילותי הברוכה, רבת השנים והמצליחה..." (סעיף 25 בתצהיר הנתבע). מאידך, התברר שממש בסמוך למועד זה בוטל צו כינוס נכסים שהוצא כנגד הנתבע בשנת 2002. הטענה להליכי פשיטת רגל אליהם נקלע הנתבע בשנים 2002 – 2011 נטענה בתצהיר התובע (סעיף 48) והוטחה בפני הנתבע במהלך חקירתו הנגדית. הנתבע טען בתגובה שהליכי פשיטת הרגל שננקטו נגדו הסתיימו עוד ב- 2004, (למשל בעמ' 58 בפרוט') אך לא הציג מסמכים לתמיכה בטענה זו ולא ידע להסביר את הנתונים שהציג התובע לסיום ההליכים רק במהלך 2011. הנתבע גם טען כי חשף מידע זה בפני התובע (עמ' 62; ש' 21 – 25 בפרוט'), אולם טענה זו לא נטענה בתצהירו והובאה לראשונה בחקירתו הנגדית. אין מנוס מהמסקנה שהנתבע לא טרח לחשוף מידע זה על מצבו האישי בפני התובע עובר להתקשרות ביניהם.

שנית, במהלך התגבשות ההסכמה בין הצדדים ולאורך השנים בהן העביר התובע כספים לנתבע, הצהיר הנתבע על מיזמי נדל"ן רבים שהוא מקדם ועל הרווחים הגדולים הצפויים לו. גם במהלך בירור התביעה חזר הנתבע על טענות אלו, ובהן הטענה לשיתוף פעולה שלו עם חברת אנגלאינווסט (למשל סעיפים 27 – 28 בתצהיר הנתבע). בפועל, אין כל דרך לדעת דבר וחצי דבר על קשרי הנתבע עם אותה חברה, חברת אנגלאינווסט. אין דרך לדעת אם זו בכלל חברה פעילה ובאיזה תחום. אין דרך לדעת מה לחברה זו ולנתבע. אין דרך לדעת אם בכלל התקיים שיתוף פעולה בין הנתבע לאותה חברת אנגלאינווסט ובאיזה היקף. אין דרך – כיוון שהנתבע לא טרח להביא על כך כל מידע. זולת מסמך אשר לפי הצהרת הנתבע מהווה חוזה בינו לבין חברת אנגלאינווסט (סעיף 28 בתצהיר הנתבע, נספח א' לתצהיר הנתבע) לא הובא כל פרט או מידע ביחס לטענות אלו.

שלישית, במהלך השנים שחלפו, נוכח סבלנותו הפוקעת של התובע, הציג הנתבע בפניו מצג על התקדמות משמעותית בשלל רב של פרויקטים ובטבלה שערך הנתבע בתחילת 2016. התמונה שצייר הנתבע בטבלה זו הייתה של מספר גדול של פרויקטים שממש ממש עומדים בפני סיום. שהנה הנה כספים ורווחים יזרמו.

בפועל, כך התברר במהלך בירור הטענות, הייתה זו תמונה מעוותת. בפועל, אפילו הנתבע הצהיר שלא קודם אלא פרויקט בודד שגם ביחס אליו לא הובא כל מידע אובייקטיבי כך שגם ביחס אליו לא ברור אם בכלל ניתן ליתן אמון בטענות הנתבע.

ורביעית, כיוון שהנתבע שב וטוען שמדובר בהשקעה, לא בהלוואה, מצופה היה שיסביר כיצד מתקשרת אותה "השקעה" עם קידום אותם פרויקטים עליהם סיפר לתובע.

דא עקא, שהפוך והפוך בתצהיר הנתבע, בהסכמים שנחתמו או במסמכים שהוצגו, ולא תמצא בהם כל הסבר למהותה של אותה "השקעה". אין ולו במסמך בודד, התייחסות לפרויקט ספציפי בו "השקיע" התובע. אין ולו במסמך בודד, התייחסות לקשר שבין הכספים ששילם התובע לבין קידומו של פרויקט כלשהו. אין ולו במסמך בודד הסבר לתכלית הכספים שהעביר התובע לנתבע וכיצד מיועדים הם לקדם את אותה "השקעה". השאלה לאשר נעשה בכספי התובע לקידום פרויקטים הוצגה בפני הנתבע כבר בקדם המשפט (עמ' 2; ש, 8 בפרוט') כך שוודאי עמדה לנגד עיניו בהכנת התצהיר. ובכל זאת, לא מצא הנתבע להביא ולו ראיה או הסבר לאשר נעשה בכספים ובמהלך חקירתו הנגדית גם טען שאין הוא רואה לכך חשיבות (עמ' 66; ש' 25 ואילך בפרוט'). למעשה, לא עלה בידי הנתבע להפריך את האפשרות שכל אותם הכספים הרבים שקבל מהתובע נוצלו לצרכיו האישיים ולא לקידומו של פרויקט כלשהו.

1. כך ניתן לערוך סיכום ביניים ולהכריע במחלוקת שבין הגרסאות.

התברר שהנתבע עצמו הצהיר בכתב כי הכספים שקבל מהווים "הלוואה".

התברר שהנתבע עצמו התחייב להשיב כספים לתובע במועדים קצובים, הן בהסכמים והן בשיקים שנמסרו לתובע.

התברר שבמהלך השנים ונוכח דרישות התובע, הציג בפניו הנתבע טבלה של פרויקטים, המראה התקדמות משמעותית ברבים מהם, אך בפועל הסתבר שתמונה זו לא הייתה נכונה. שספק אם אפילו אחד מהם התקדם משמעותית לקראת מימוש.

והתברר שאין כל דרך ליתן אמון בגרסת הנתבע, כאשר מראש הסתיר מהתובע את הליכי כינוס הנכסים נגדו שזה עתה הסתיימו; כאשר לא הציג ולו ראיה אחת לתמיכה בטענותיו לפרויקטים שהוא קידם או לקשריו העסקיים עם חברות אחרות; כאשר הסתבר שהטבלה שהציג על פרויקטים שהוא מקדם הייתה מלאכותית ולא נכונה; וכאשר התברר שהנתבע איננו טורח לגלות מה עשה בכספים שקבל מהתובע וכיצד בכלל יש קשר בין הכספים שקבל לפרויקטים עליהם סיפר.

נוכח כל זאת אני דוחה את גרסת הנתבע.

מהתמונה אשר הוצגה אפשר שבתחילת ההתקשרות, על סמך מצגי שווא של הנתבע ואמון מלא שנתן בו התובע, הסכים התובע להעביר כספים לנתבע כנגד התחייבות הנתבע להשבתם באמצעות "רווחים" שיקומו לו וכאשר התחייבות זו קצובה בזמן. אפילו ניתן לראות בהסכמה זו מעין "השקעה" של התובע, כבר מלכתחילה לא הסכימו הצדדים כי העברת כספים זו נושאת סיכון או שאפשר וטרד לטימיון.

על כל פנים, ככל שהיה ספק במהות ההתקשרות הראשונית, בתוך זמן קצר, כבר במהלך 2011 (במסירת שיקים של הנתבע) ובבירור במהלך 2013 (בחתימת מסמך אישור החוב), הסכימו הצדדים במפורש כי הנתבע חייב בהשבת הכספים לתובע ובלי קשר להצלחת הפרויקטים עליהם סיפר או להיקף הרווחים שיצמחו לו בגינם.

כל שהסכים לו התובע במהלך זה, נוכח מצגי הנתבע, הוא על ארכה נוספת שתאפשר לנתבע לקדם את הפרויקטים עליהם סיפר ולגייס הכספים הנדרשים לפירעון החוב לתובע.

למעלה מכך, אפילו ניתן היה לקבל את הטענה להעברת כספים במסגרת של "השקעה" כפי שטוען הנתבע, וגם בהתעלם מההסכמות המאוחרות המשנות הסכמה שכזו ככל שהייתה, עומדת לתובע הזכות המלאה לבטל את אותה ההתקשרות. לבטל את ההתקשרות אשר התברר שהתבססה מלכתחילה על לא פחות מהטעיה והתנהלות חסרת תום לב. התקשרות שהתבססה על העלמת מידע (מצבו האישי של הנתבע) ועל מסירת מידע כוזב (התקשרות של הנתבע עם צדדי ג' ופרויקטים בהיקפם גדולים שעומדים על סף השלמה). גם תחת הנחה זו, ביטול ההתקשרות מחייב בהשבה של מלוא הסכומים ששלם התובע.

ומשכך, אני מקבל את טענות התובע, דוחה את טענות הנתבע, וקובע שהנתבע חייב בהשבת מלוא הסכומים שקבל.

סכום התביעה הועמד על 1,697,714 ₪, אך התברר שבמהלך השנים שולם לתובע סך מצטבר של 38,500 ₪ (כפי שהודה התובע בעדותו – עמ' 7; ש' 12 – 15 בפרוט'). סכום החוב של הנתבע עומד לפיכך על 1,659,214 ₪

1. משנקבעה חבות הנתבע, יש לבחון את הטענה לחבות הנתבע 2, מתן.

לפי גרסת התובע, יש לחייב את מתן במלוא חובות הנתבע. לטענת התובע, שיתף מתן פעולה עם הנתבע בהונאת התובע, ואף הוא זה שאליו, לחשבון הבנק שלו, הועברו הכספים שהעביר התובע, ומכאן שהוא חייב במלוא הכספים ביחד עם הנתבע.

לפי גרסת הנתבעים, אין בסיס לטענה זו. לפי טענת הנתבעים במרבית התקופה הרלוונטית (עד תחילת 2012), היה מתן בכלל בשירות צבאי שלאחריו יצא לטיול ממושך בחו"ל ממנו שב רק בספטמבר 2012. גם בשובו, טוען מתן, הוא החל בלימודי הנדסה, לא היה לו כל קשר לעסקי הנתבע ולא הייתה לו כל מעורבות בהתקשרות עם התובע. הפקדת הכספים לחשבון הבנק שלו נעשתה, לפי גרסתו, בכלל ללא ידיעתו ולחשבון בנק שהוא לא עשה בו שימוש. טוען לפיכך מתן שאין כל יסוד לניסיון לחייבו בתשלום כלשהו לתובע.

בבחינת הראיות שהוצגו, אין למעשה מחלוקת על כך שלתובע אין, ולא היה מעולם, כל קשר עסקי עם מתן. התובע עצמו מצהיר כי כל מהלך ההתקשרות שלו היה מול הנתבע בלבד (עמ' 40; ש' 10 בפרוט'). התובע עצמו העיד שפגש במתן פעם אחת ויחידה מעשרות מפגשיו עם הנתבע, ואף "פגישה" זו הסתכמה בלחיצת יד, חילופי ברכות, וזהו. התובע אף לא טען ששוחח עם מתן על עסקי הנתבע או ההתקשרות בינו לבין הנתבע (עמ' 40; ש' 17 בפרוט).

למעשה, הנדבך היחיד עליו מתבססת התביעה כלפי מתן, הוא הפקדת השיקים שמשך התובע ומסר לנתבע, לחשבון הבנק של מתן. התובע לא ידע לומר אם מתן היה בכלל מודע להפקדת השיקים בחשבונו, ומתן עצמו הצהיר שכלל לא היה מודע לשימוש שעושה הנתבע בחשבון הבנק שלו, ושהוא עצמו, מתן, בכלל פעל בחשבון בנק אחר. לא מצאתי סיבה לפקפק בטענה עובדתית זו של מתן.

זאת ועוד, אפילו נמצא שמתן היה מודע להעברות הכספים דרך חשבון הבנק, או אפילו נמצא שהיה עליו להיות מודע לכך, לא מצאתי בטיעוני התובע הסבר הכיצד מצב שכזה משית על מתן חבות בהשבת הכספים הנתבעים. הרי התביעה הינה להשבת הכספים שנמסרו לנתבע. ואותם כספים נמסרו לנתבע בלי שהתובע יתנה תנאי כלשהו לשימוש שייעשה בהם. בלי שהתובע יבקש לעקוב אחריהם. התובע הסתפק בהתחייבות הנתבע ותו לא. התובע היה אדיש לשאלה אם הכספים שהעביר נמשכו באמצעות חשבון מתן או בכל דרך אחרת.

לטענת התובע, מתן שותף במעשה ההונאה של הנתבע. טענה זו אין אלא לדחות. לא הובאו לטענה זו ראיות כלשהן. לא כאלו המבטאות מעורבות של מתן בהתקשרות מול התובע, ולא כאלו המבטאות קשר עסקי כלשהו בין מתן לתובע או לנתבע.

בסופו של יום, העילה העיקרית עליה מתבססת התביעה הינה אכיפת התחייבות הנתבע בהסכם לתשלום הכספים שמסר לו התובע, ולצידה גם העילה לביטול התקשרות עקב מעשה ההטעיה של הנתבע, ביטול והשבה בצידו. לא בעילה זו ולא בעילה זו נמצא בסיס לחיוב מתן בתשלום כלשהו לתובע.

1. לטענת התובע, מסכום התביעה יש להשית על הנתבעת, חברת ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ, חיוב בסך של 100,000 ₪.

לפי גרסת התובע, מכלל הכספים שהעביר לתובע, סך של 100,000 ₪ שהועבר ביום 13.5.13, הועבר במישרין לנתבעת, כנגד שיק של חברת צמרות אלונים בסך של 125,000 ₪, שלא נפרע. לטענתו, יש לחייב את הנתבעת בהשבת סכום זה.

הנתבעים מודים בהעמדת הלוואה בסכום זה, 100,000 ₪, לנתבעת, אך טוענים שזו הוחזרה ונפרעה (סעיף 73 בכתב ההגנה).

לתצהיר התובע צורף מסמך המעיד על הפקדת 11 שיקים דחויים בסך של 3,500 ₪ כל אחד, משוכים ל- 15 בחודש, החל מיום 15.7.13 ואילך.

בתצהירו (סעיף 29), טען התובע כי מסמך זה מבטא תשלומים נוספים שהעביר לנתבע. טענה זו איננה נכונה והתובע חזר בו ממנה בפתח הדיון (עמ' 7; ש' 12 – 15 בפרוט'). מסמך זה מבטא הפקדה של שיקים בחשבון התובע, ולא משיכה של שיקים מחשבון התובע.

הנתבע מצידו, טוען שמסמך זה דווקא מבטא תשלומים ששילמה הנתבעת, על חשבון ההלוואה שהעמיד לה התובע. טענה זו אישר התובע בעדותו (עמ' 7; ש' 26 – 28 בפרוט'). כך התברר שבגין הלוואה זו הושב לתובע סכום כולל של 38,500 ₪.

מאידך, הטענה לפירעון יתרת ההלוואה בתשלומים שהועברו במזומן לתובע, לא נתמכה בכל אסמכתא או פירוט.

התברר איפוא, שבין הצדדים הוסכם שכנגד הלוואה של 100,000 ₪ תשלם הנתבעת לתובע סך של 125,000 ₪, אך בפועל שילמה הנתבעת לתובע סך של 38,500 ₪ בלבד. על הנתבעת להשיב את יתרת החוב.

לפיכך, אני מקבל את טענת התובע, דוחה את גרסת הנתבעים, וקובע שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 86,500 ₪ מכלל סכום התביעה.

1. חלק ניכר מטענות הנתבע מתייחס לתלונות על מעשי אלימות פיזית כלפיו. מעשים חמורים מאד הכוללים הצתה ואיומים על חייו. מעשים אלו מיוחסים על ידי הנתבע דווקא לתובע, ונעשו כחלק מהניסיונות להפעיל לחצים על הנתבע כדי שיעביר כספים לתובע.

אין להקל ראש בטענות חמורות אלו וככל שפלוני התנכל לנתבע ולבני ביתו, ניתן לקוות שימוצה עמו הדין. ועם זאת, אין לטענות אלו דבר עם המחלוקות שהועמדו להכרעה בתביעה זו. המקום לחקירת התלונות שהגיש הנתבע הינה משטרת ישראל ואין להן כל רלוונטיות לשאלת חבות הנתבע בהשבת הכספים לתובע, שזו השאלה שעמדה לבירור.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. כך ניתן לסכם.

במהלך השנים 2011 – 2013 העביר התובע לנתבע כספים בסכום מצטבר של 1,600,000 ₪.

כספים אלו הועברו על יסוד מצגי הנתבע לפרויקטים גדולים שהוא מקדם בתחום המכונה "התחדשות עירונית" וההתחייבות שהכספים יוחזרו לתובע מהרווחים הגדולים הצפויים מפרויקטים אלו.

בפועל, התברר שמלכתחילה התבססה ההתקשרות על מעשה הטעיה. על אי גילוי מידע נכון על מצבו האישי של הנתבע ועל הצגת מצגים מטעים על פעילותו העסקית. עוד התברר שבתוך חודשים ספורים מאז העברת הכספים, הצהיר הנתבע על התחייבותו להשבתם, אך מאז התחייב לכך שוב ושוב קבל ארכות. ארכות שעדיין התבססו על מצגי שווא של "פרויקטים" שמקדם הנתבע ושעשויים להוות מקור לפירעון החוב לתובע. רק כאשר נואש התובע מהדחיות המרובות, הוגשה התביעה והתבררה.

1. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע, אהוד שגיא, לשלם לתובע, דוד חפץ, סך של 1,659,214 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

כמו כן, אני מקבל את התביעה כלפי הנתבעת, חברת ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ, וקובע שמתוך סכום החוב בו חויב הנתבע כאמור, תישא הנתבעת בסך של 86,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

הנתבע והנתבעת יישאו בנוסף במלוא אגרת בית המשפט וכן גם בשכר טרחת פרקליטי התובע בסך של 60,000 ₪.

התביעה כלפי הנתבע 2, מתן שגיא, נדחית. בנסיבות העניין, כאשר מתן ייצג את עצמו ובשים לב לכך שבכל זאת נעשה שימוש בחשבון הבנק שלו בהעברות הכספים של התובע, לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות על דחיית התביעה כלפי מתן.

ניתן היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.