1. לפני תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר בגדרה התובע הוא הבעלים של רכב מסוג ניסן מספר רישוי 9801131 (להלן: "הניסן"), מבקש להיפרע מאת הנתבע בהיותו הבעלים של רכב מספר רישוי 1124464 (להלן: "הרכב") ומאת הנתבעת בהיותה המבטחת של הרכב בזמנים הרלבנטיים לתאונה שתתואר להלן, את נזקי הרכוש שנגרמו לניסן בסך 25,102 ₪ בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב בתאריך 1.2.2018 (להלן: "התאונה").
2. בהתאם לכתב התביעה הסכום לעיל מורכב מ-: סכום של 18,099 ₪ בגין נזק, 1,050 ₪ בגין שכ"ט שמאי, 4,953 ₪ בגין ירידת ערך וסכום של 1,000 ₪ בגין השבתת רכב. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי וחשבון עסקה.
3. בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה עת הניסן הייתה בעצירה בפני רמזור אדום לפתע הרכב לא הספיק לעצור והתנגש בניסן מאחורה. בכתב הגנה, הנתבע טען כי נהג הרכב סבר כי הניסן ימשיך בנסיעה שלו בזמן שהרמזור מהבהב, כי התייצב במשרד הסוכן של הנתבעת ומסר הודעה מלאה על התאונה וחתם על המסמכים הרלבנטיים וגם הנהג מסר את גרסתו אודות על נסיבות התאונה. הנתבע טען כי שיתף פעולה על הנתבעת /המבטחת ועם החוקר ועשה כל שביכולתו כדי לסייע בידי המבטחת ו/או החוקר מטעמה להיפגש עם נהג הרכב המבוטח. עוד טען הנתבע כי אין בטענת הנתבעת בדבר אי שיתוף פעולה מצד הנהג כדי להצדיק התנערותה מאחריות כלפי המבוטח ומהאחריות לנזק. לכתב ההגנה צורף טופס "הודעה על תאונת דרכים" ופוליסת ביטוח.

בכתב ההגנה, הנתבעת טענה, בין היתר, כי הנתבע ו/או המבוטח מסרבים לשתף פעולה לצורך בירור אירוע התאונה ועל כן, לא ניתן כיסוי ביטוחי וכי לא צורפו חשבוניות תיקון. לכתב ההגנה צורף טופס "הודעה על תאונת דרכים" וכן, דו"ח חקירה.

1. כהוראת תקנה 214ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
2. הצדדים זומנו לדיון, במהלכו נחקרו התובע- הוא נהג הניסן (להלן "התובע") וכן, חמאד גזאוי- נהג הרכב (להלן "נהג הרכב").
3. בחקירתו התובע העיד כי "הייתי בנסיעה...הגעתי לצומת לרמזור...אני עצרתי. ככל הנראה שהרכב שנסע מאחורי סבר כי שאני גם אעבור והוא המשיך בנסיעה ונכנס בי מאחור. אני מדגים. הצד הימני קדמי של הנתבע נכנס בצד האחורי השמאלי של הרכב שלי".

בחקירתו, נהג הרכב העיד כי "...הגעתי לצומת, הרמזור היה מהבהב חשבתי שהרכב שמקדימה ימשיך בנסיעה. פתאום הוא בלם וניסיתי לברוח לצד שמאל ונתתי את הנגיחה הזאת. מדגים את המפגש. צד ימין קדמי שלי פגע בצד אחורי שמאלי של רכב התובע". גרסה זו של נהג הרכב תואמת את גרסתו בטופס ההודעה על תאונה שם צוין "פגעתי ברכב צד שלישי מאחור בזמן שעצר ברמזור אדום".

1. גרסת שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה הייתה עקבית, ברורה ומתיישבת עם הגרסה שנמסרה בטופס ההודעה על התאונה ולפיה הרכב פגע בניסן מאחורה. על כן, האחריות לנזקים שנגרמו לניסן ,כפי שיתואר בהמשך, רובצת לפתחו של נהג הרכב.
2. הנתבעת טענה לחוסר שיתוף פעולה מצד הנהג/המבוטח. הנתבעת מסתמכת על דו"ח חוקר שצורף לכתב ההגנה. אולם, החוקר לא הגיש תצהיר ולא התייצב לחקירה שבמסגרתה ניתן היה לבקש להגיש את הדו"ח. משכך, אין להידרש לדו"ח כחלק מחומר הראיות בתיק. למעלה מן הצורך, אציין, ומבלי לפגוע באמור לעיל, כי החוקר ציין בדו"ח כי נהג הניסן / התובע הותיר רושם חקירתי אמין והדו"ח מתייחס אך ורק לביקור אחד לצורך מפגש על נהג הרכב שלא צלח.

נהג הרכב נחקר ונשאל מתי אחרי התאונה ניגש לסוכן להודיע על התאונה והשיב : "לא זכור לי בדיוק. מחמוד ביקש ממני ללכת לסוכן ולתת עדות". אין מחלוקת כי נמסרה הודעה על התאונה והנתבעת לא הוכיחה ששיתוף פעולה היה מאפשר לה כמבטחת להקטין את החבות שהרי, חקירת הנהגים הראתה כי האחריות לתאונה חלה על נהג הרכב באופן ברור וחד משמעי והדבר מתיישב עם הגרסה שבהודעה על התאונה וגם בתמונות הנזק שהוצגו לתיק. אין חברת ביטוח יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה כי לא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עמה פעולה [תא"מ 39196-06-14 (שלום-תל אביב) בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ נ' אפרת אפק ואח' (פורסם בנבו) ; תא"מ 55585-05-12 (שלום-תל אביב) הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' כמאל ותד ואח' (פורסם בנבו)]. לאור כל האמור לעיל, טענת הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי נוכח חוסר שיתוף פעולה נדחית.

1. נותרה להכרעה שאלת גובה הנזק ברכב הניסן. התובע העיד כי אחרי התאונה לא חשב כי הנזק רציני, פנה למוסך באום אל פחם ושם נודע לו כי שמדובר בנזק רציני , חזר לנתבע וזה הפנה אותו לסוכן ולאחר מספר ימים פנה למוסך אחר בהמלצת הסוכן. (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 9-15) התובע הציג תמונות שסומנו ת/1 עד ת/10 ומהם עולה כי הרכב נבדק ע"י השמאי במוסך. התובע המשיך והעיד כי שילם למוסך 12,000 ₪ במזומן וכי אין לו קבלה.
2. גרסת התובע הייתה עקבית, מהימנה, סדורה ולא נסתרה בחקירה הנגדית. מה גם, שהתובע, ברוב הגינותו ועל אף שחוות הדעת מציינת נזק ישיר בסך 13,146 ₪ (ללא רכיב ירידת הערך), העיד כי שילם סכום של 12,000 ₪ בלבד במזומן. שלילת הפיצוי מהתובע, נוכח אי צירוף קבלה, היא תוצאה קשה , לא מידתית וקיצונית שאין להלום במיוחד כאשר אין ספק כי לרכב התובע נגרמו נזקים כפי שניתן להיווכח מהתמונות שהוצגו בדיון. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע על חוות דעתו בהתאם להוראות תקנה 130א לתקנות סדר הדן האזרחי, התשמ"ד-1984 וגם לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם. כידוע הלכה פסוקה היא שצד המוותר על חקירה של עד שהביא יריבו ואינו מביא ראיה לסתור, נחשב בדרך כלל למסכים לתוכן עדותו" (ע"א (מחוזי ת"א) 1286/03, אספו בניה ופיתוח בע"מ נ' אלון ארבן, תק-מח 2005(1), 9891).
3. התביעה לסכום של 1,000 ₪ בגין השבתת רכב נדחית בהעדר הוכחת נזק זה.
4. אני מחייבת אפוא את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 18,000 ₪ (הכולל את הסכום של 12,000 ₪, שכר טרחת שמאי וירידת ערך בהתאם לחוות דעת השמאי) בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 3,200 ₪, אגרה בסך של 751 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
5. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.