בפניי תביעה כספית על סך של 248,347 ₪ בגין ליקויי בנייה ונזקי רטיבות.

הצדדים הסכימו למתן פסק-דין על יסוד המסמכים המצויים בתיק בית-המשפט וטיעונים משפטיים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. ביום 17.2.2015 רכש התובע מאת רייסדור יזמות בע"מ (להלן: "החברה היזמית") דירה הנמצאת ברחוב האלון 17/16 בחריש (להלן: "הדירה"). הדירה נמסרה לתובעים ביום 21.11.2016.
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") ביטחה את הדירה בפוליסת ביטוח מבנה הכוללת בין היתר, כיסוי ביטוחי בגין נזקי מים.
3. התובעים טוענים כי בדירה קיימים ליקויי בנייה רבים. להוכחת הליקויים הנטענים צירפו התובעים לכתב-התביעה חוות-דעת של המהנדס אלעזר גוכמן מתאריך 8.12.2016. בחוות-הדעת מפרט המהנדס גוכמן את הליקויים שהתגלו בדירה והעריך את עלות תיקונם בסך כולל של 53,410 ₪ (נספח ד' לכתב-התביעה).

לטענת התובעים, חוות-הדעת הועברה להתייחסות החברה היזמית ואולם עד לעצם יום זה הליקויים לא תוקנו.

1. ביום 16.7.2017 התפוצץ בדירה מחבר של צינור מים גמיש להזנת ניאגרת שירותים. המים הציפו את הדירה וגרמו לנזקים. להוכחת עלות תיקון נזקי הרטיבות צירפו התובעים לכתב-התביעה חוות-דעת של אברהם תורג'מן, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין מתאריך 23.3.2018. בחוות הדעת בחן המומחה תורג'מן את הנזקים השונים והעריך עלות תיקונם בסך כולל של 151,726 ₪ (נספח ט' לכתב-התביעה).
2. מכאן התובענה שלפניי, אשר בגדריה עתרו התובעים לחייב את החברה היזמית בעלות תיקון ליקויי הבנייה בהתאם לחוות-הדעת של המומחה גוכמן (בהפחתת ראשי נזק שנזכרו בחוות-הדעת של המומחה תורג'מן) (29,950 ₪), שכר-טרחת המהנדס גוכמן (1,521 ₪), ותיקון צנרת מזגן (1,640 ₪).

בכל הנוגע לאירוע ההצפה עתרו התובעים לחייב את החברה היזמית והמבטחת, ביחד ולחוד, בעלות תיקון נזקי הרטיבות בהתאם לחוות הדעת מטעמם (151,726 ₪) ושכר טרחת המומחה תורג'מן (3,510 ₪).

כמו כן, עתרו התובעים לחייב את החברה היזמית והמבטחת בפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 60,000 ₪.

1. בכתב-ההגנה הכחישה החברה היזמית את ליקויי הבנייה ונזקי הרטיבות הנטענים וכן את עלות תיקונם.

החברה היזמית טענה כי מעולם לא התנערה מאחריותה ולא סירבה לבצע תיקונים בדירה. כמו-כן, היא נכונה לבצע תיקונים הנמצאים תחת אחריותה וזאת בהתאם לממצאים העולים מחוות הדעת מטעמה.

אשר לאירוע ההצפה הכחישה החברה היזמית אחריותה. לטענתה, אין מדובר בהתקנה רשלנית או פגם כלשהו ביצור. השבר במחבר צינור מים גמיש להזנת הניאגרה נוצר עקב התערבות חיצונית יזומה ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה בראש נזק זה.

זאת ועוד, המבטחת לקחה אחריות על אירוע ההצפה ופעלה לתיקון הנזקים שנגרמו בדירה בעקבות אירוע זה ואף הציעה פיצוי לתובעים. לפיכך, הטילה החברה היזמית את האחריות לנזקי הרטיבות על המבטחת והגישה נגדה הודעת צד ג' במסגרת תובענה זו.

1. המבטחת מצידה טענה כי אירוע ההצפה נגרם בשל ליקויי בנייה, אשר האחריות לתיקונם מוטלת על החברה היזמית. עוד טענה כי בהתאם לפוליסה אין מדובר במקרה ביטוח. לפיכך ובהעדר כיסוי ביטוחי, דין התביעה והודעת צד ג' להידחות.

חוות דעת מומחים

1. הצדדים הגישו חוות-דעת מומחים מטעמם בנוגע לליקויים ועלות תיקונם.

כאמור, מטעם התובעים הוגשו שתי חוות דעת: חוות דעת של המהנדס אלעזר גוכמן שהעריך עלות תיקון ליקויי הבנייה, וכן חוות דעת של אברהם תורג'מן, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, שהעריך עלות תיקון נזקי הרטיבות בעקבות אירוע ההצפה.

החברה היזמית הגישה מצידה חוות דעת של המהנדס אלכסנדר הלר.

המבטחת הגישה דו"ח שמאי של לוין את בוטנסקי בע"מ אשר הוצג למומחה שמונה על-ידי בית המשפט, וכפי שיובא להלן.

1. ביום 3.12.2018 ובהסכמת הצדדים, מונה דן אורמן, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית-משפט (להלן: "המומחה אורמן").
2. ביום 10.3.2019 ניתנה חוות-דעת על-ידי המומחה אורמן.

בחוות דעתו בחן המומחה אורמן את הליקויים המפורטים בחוות-דעת המומחים מטעם התובעים (ליקויי בנייה + נזקי רטיבות) והעריך עלות תיקונם בסך כולל של 21,996 ₪ (כולל פיקוח ומע"מ). המומחה אורמן ציין כי אם התיקונים יבוצעו על-ידי התובעים באמצעות קבלן מזדמן, יש להוסיף למחירים 20% בגין תוספת לעבודות קטנות.

הצדדים הפנו למומחה אורמן שאלות הבהרה והלה השיב עליהן ביום 21.4.2019.

1. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הם ויתרו על חקירת המומחה אורמן, וכן הסכימו כי בית-המשפט יכריע בתובענה על בסיס החומר המצוי בתיק בית-המשפט וסיכומים תוך ויתור על הגשת תצהירי עדות ראשית וחקירות נגדיות.
2. אין צורך להכביר במילים על משקלה הרב של חוות דעתו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט. מומחה כזה נחשב להיות מומחה אובייקטיבי וחסר פניות, ומהווה ידו הארוכה של בית המשפט. אף שבית המשפט אינו מהווה חותמת גומי של המומחה, הרי שלחוות דעת כזו יש משקל רב ומשמעותי.

"מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך.....חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ... ואולם, לא אחת נפסק כי משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 5509/09 מסראווה נ' מסראווה (23.2.2014)).

כך גם נקבע בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

1. החברה היזמית והתובעים לא השיגו על קביעות המומחה אורמן בכל הנוגע לליקוי הבנייה (אמנם בסיכומיהם הסתייגו התובעים מקביעתו לגבי אופן ביצוע תיקוני רובה, אך אישרו את הערכתו לגבי עלות תיקון ליקויי הבנייה, ועתרו לקבלת פיצוי בהתאם לכך. לפיכך, איני נדרש להתייחס לטענות התובעים בעניין זה).

לעומת זאת, בכל הנוגע לנזקי הרטיבות, התובעים השיגו על קביעות המומחה אורמן בנוגע לאופן ביצוע התיקון עלותו.

כבר עתה אומר כי בשים להלכה הנוהגת ובהעדר סיבה בולטת לעין שתצדיק סטייה מחוות-הדעת, מצאתי לאמץ את ממצאי חוות-דעת מומחה בית המשפט. ואולם לכך אתייחס בהמשך פסק-הדין.

תחילה אפנה, אפוא, לדון בשאלת אחריות הנתבעות לתיקון ליקויי הבנייה ונזקי הרטיבות.

דיון והכרעה

אחריות החברה היזמית לליקויי הבנייה

1. בסיכומיה טענה החברה היזמית כי התביעה הוגשה טרם חלפה תקופת הבדק ומבלי שניתנה לה הזדמנות לבחון את הליקויים הנטענים ולתקנם במידת הצורך.

החברה היזמית לא הכחישה את אחריותה בכל הנוגע לליקויי הבנייה המפורטים בחוות הדעת של המומחה אורמן. אלא שלטענתה היא זכאית לתקן ליקויים אלה ואין מקום להורות על פיצוי כספי, כעתירת התובעים (סעיף 9 לסיכומים מטעם החברה היזמית).

15. סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות")) קובע כי אם התגלתה אי-התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה.

בדרך כלל, די במתן הודעה על אי ההתאמה, כדי ללמד על מתן הזדמנות נאותה לתיקון:

"ברגיל, עצם ההודעה על אי-ההתאמה משמיעה נכונות לאפשר את תיקונה, ורק אי מתן אפשרות לתקן יהווה אי-עמידה בנטל. כללית, קנה-המידה ל'הזדמנות נאותה' הוא גמיש ויחסי. תוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה, במבחן של סבירות אובייקטיבית. בנסיבות רגילות, הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה כוללת מתן רשות למוכר, או למי שמבצע את התיקון מטעמו, להיכנס לדירה, לאתר ולבדוק את אי-ההתאמות ולבצע עבודות בדירה" (ספרו של א. זמיר חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 מיסודו של ג' טדסקי, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים תשס"ג – 2002, עמ' 589).

זכותו של המוכר לתיקון הליקויים אינה בלתי מוגבלת. כבר נפסק כי השאלה אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויים תלויה בנסיבות העניין:

"...במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית".

(ע"א 472/95 זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858 (26.9.1996)).

אמנם "בידי הקבלן יכולת לתקן את אי^-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על^-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על^-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על^-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי^-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות, ואולם על^-אף השיקולים שבגללם תיקון אי^-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך^-כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי^-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה" (ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז (5) 1, 14 (13.5.2003)).

16. בענייננו, התובעים מסרו לחברה היזמית את חוות-הדעת מטעמם הכוללת את כל ליקויי הבנייה הנטענים על ידם. החברה היזמית ביצעה מספר תיקונים במהלך התקופה שלאחר מסירת הדירה לתובעים (סעיף 46 לכתב-ההגנה מטעם החברה היזמית), ואולם, כפי שעולה מחוות הדעת של המומחה אורמן, אלו לא היו מספקים, שכן עדיין נותרו ליקויים בדירה אשר לא תוקנו על ידה. די בכך כדי לקבוע כי ניתנה לחברה היזמית הזדמנות נאותה לתיקון ליקויי הבנייה טרם הגשת התביעה ואולם זו לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי.

זאת ועוד, בכתב ההגנה מטעם החברה היזמית ובחוות דעת המומחה מטעמה הוכחשו מרבית הליקויים ולא שוכנעתי כי נכונותה לתקנם היתה רצינית. בהקשר זה כבר נפסק כי "הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו" (ראו פס"ד זלוצין הנ"ל, עמ' 864).

נוכח האמור, אני דוחה את טענת החברה היזמית לקיומה של זכות לתיקון הליקויים וקובע כי לתובעים עומדת הזכות לקבל פיצוי כספי בגין עלות התיקונים הריאלית (ללא ביצוע הפחתה מסכום הפיצוי) ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירה תיקונים נוספים על-ידי החברה היזמית.

עלות תיקון ליקויי הבנייה

17. כאמור, החברה היזמית והמבטחת אינן חלוקות בנוגע להערכת עלות תיקון ליקויי הבנייה כפי שקבע המומחה אורמן בחוות דעתו. על אף זאת, קיים פער בחישובן את עלות התיקון הכוללת.

18. בחינת חוות דעת אורמן מעלה כי עלות תיקון ליקויי הבנייה עומדת על סך כולל של 7,450 ₪ . בהתאם לקביעת המומחה אורמן יש להוסיף לכך את עלות פיקוח, מע"מ וכן 20% בגין עבודות קטנות ובסה"כ 11,506 ₪.

19. כמו-כן, יש להוסיף סך כולל של 4,100 ₪ + מע"מ בגין עלות החלפת זכוכית בחדרי רחצה וארונות וביצוע חגורת איטום בחדר רחצה ילדים (ראו סעיפים 5.9.6- 5.9.7 לחוות-דעת אורמן וסעיפים 1- 2 לתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעים - החברה היזמית מאשרת זאת בסיכומיה - סעיף 95 לסיכומי החברה היזמית). לסכום זה יש להוסיף את עלות הפיקוח וכן 20% בגין עבודות קטנות ובסה"כ 6,332 ₪.

לא מצאתי לחייב את החברה היזמית בעלות ביצוע חגורת הפרדה בחדר רחצה הורים (ראו סעיף 2 לתשובות המומחה אורמן לשאלות הבהרה מטעם התובעים), שכן התובעים לא הוכיחו ליקוי זה.

20. אשר לעלות החלפת מזגן, הציגו התובעים קבלה מיום 18.4.2017 על סך של 1,640 ₪ המעידה על תשלום בפועל. בחוות-דעתו קבע המומחה אורמן כי יש להשיב לתובעים את עלות התיקון (סעיף 6.5 לחוות דעתו), וקביעתו לא נסתרה.

יובהר, כי על אף שרכיב זה נכלל במסגרת חוות דעתו של המומחה תורג'מן (שהעריך עלות תיקון נזקי רטיבות בגינם הוגשה התביעה כנגד שתי הנתבעות), אני קובע כי החברה היזמית היא היחידה שנושאת באחריות לפיצוי התובעים בעלות תיקון הליקוי. המבטחת אינה חייבת בפיצוי התובעים בעניין זה, שכן אין מדובר בנזקי רטיבות בשל אירוע ההצפה המכוסים בפוליסת הביטוח, ועל כך אעמוד בהמשך פסק הדין.

21. אשר על כן, על החברה היזמית לפצות את התובעים בגין ליקויי הבנייה בסך כולל של 19,478 ₪ .

אחריות הצדדים לנזקי הרטיבות

22. אין למעשה מחלוקת כי מקור נזקי הרטיבות הוא בשבר במחבר צינור מים גמיש להזנת הניאגרה. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לאחריות הנתבעות לפצות את התובעים בגין הנזקים הנטענים.

כאמור, לטענת התובעים, החברה היזמית אחראית לנזקי הרטיבות מכוח חוק המכר (דירות), ואילו המבטחת מכוח פוליסת ביטוח המבנה.

החברה היזמית הכחישה את אחריותה לנזקים אלה שכן לטענתה השבר במחבר צינור מים גמיש לא נגרם בשל אי התאמה אלא בשל התערבות חיצונית יזומה של התובעים. לפיכך, עתרה לדחות את התביעה כנגדה בראש נזק זה.

המבטחת מצידה טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה בהעדר כיסוי ביטוחי.

אבחן אפוא את אחריות כל אחת מהנתבעות.

אחריות החברה היזמית

23. מקור אחריות מוכר לאי התאמה מצוי בסעיף 4 (א) לחוק המכר (דירות) הקובע:

"(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:

(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;

(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

(4) בתוך תקופה של 20 שנים שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה בידי המוכר (להלן – תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית), התגלתה אי-התאמה יסודית, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה היסודית נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

(5) התגלתה אי-התאמה יסודית, אף לאחר תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית, והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

(6) המוכר לא מסר לקונה הוראות תחזוקה ושימוש...".

24. סעיפים 4 (א) (2)-(3) לחוק המכר (דירות) קובעים את נטל הבאת הראיות לעניין אחריות המוכר לאי ההתאמה. נקבע כי בתקופת הבדק הנטל הוא על המוכר להוכיח שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה של הקונה או מחדלו. לעומת זאת, בתקופת האחריות על הקונה להוכיח כי אי ההתאמה מקורה בתכנון, בעבודה, בחומרים ומכאן שהינה באחריות המוכר.

תקופות הבדק והאחריות מוגדרות בסעיף 4 (ג) לחוק המכר (דירות):

" 'תקופת בדק' - תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;

'תקופת האחריות' - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק".

תקופות הבדק לגבי אי התאמות העשויות להתגלות בדירה מפורטות בתוספת לחוק המכר (דירות). בקטגוריה השיורית ("כל אי התאמה אחרת שאינה אי-התאמה יסודית") נקבעה תקופת בדק מינימלית העומדת על שנה מיום מסירת הדירה ובקטגוריות האחרות נקבעה תקופת בדק של שנתיים עד שבע שנים. הקטגוריה הרלוונטית לעניינו היא "כשל במערכות צנרת, לרבות מים, מערכת הסקה ומרזבים, דלוחין וביוב" לגביה נקבעה תקופת בדק של ארבע שנים (סעיף 6 לתוספת לחוק המכר (דירות)).

25. בענייננו, הדירה נמסרה ביום 21.11.2016. אירוע ההצפה אירע ביום 16.7.2017, כך שבוודאי אנו מצויים בגדרה של תקופת הבדק.

בנסיבות אלה, ובהתאם לסעיף 4 (א) (2) לחוק המכר (דירות), על החברה היזמית הנטל להוכיח שהנזק נגרם בשל מעשה או מחדל של התובעים.

בספרו הנ"ל של המלומד א' זמיר נאמר:

"אין די בכך שהמוכר, יוכיח, לפי מאזן ההסתברויות המקובל בהליכים אזרחיים, כי הדירה היתה מתאימה בעת מסירתה לקונה. עליו להוכיח באופן פוזיטיבי כי מעשה או מחדל של הקונה (או של אדם שלישי שאינו קשור למוכר) הוא שגרם לאי-ההתאמה. לא עלה בידיו להרים נטל זה, יישא המוכר באחריות לאי-ההתאמה. סעיף 4(א)(2), סיפא, מעביר אל שכם המוכר את נטל השכנוע- ולא רק את נטל הבאת הראיות- לכך שהתנהגות הקונה היא שגרמה לאי-ההתאמה" (עמ' 410).

וכן:

"סעיף 4 (א) (2) מייתר את השאלה האם אי-ההתאמה שנתגלתה בתקופת הבדק היתה קיימת כבר בעת העמדת הדירה לרשות הקונה. מאחר שמדובר בכעין חזקה חלוטה, לא תועיל למוכר ההוכחה שהדירה היתה מתאימה במועד המסירה. כאמור, המוכר ישוחרר מאחריותו רק אם יוכיח באורח פוזיטיבי שהקונה הוא שגרם לאי-ההתאמה" (עמ' 363).

26. אני סבור כי החברה היזמית לא עמדה בנטל המוטל עליה.

לא הוכח באופן פוזיטיבי כי השבר במחבר נגרם בשל מעשה או מחדל של התובעים.

בתמיכה לטענה זו הפנתה החברה היזמית לכך שאירוע ההצפה אירע כשמונה חודשים לאחר מסירת הדירה, וכן לכך שלא צוין בפרוטוקול המסירה ובחוות-דעת המומחה גוכמן ליקוי כלשהו במערכת האינסטלציה ולא אירע אירוע דומה באף אחת מהדירות בפרויקט. לטענתה יש בכך כדי ללמד שהשבר במחבר נוצר עקב התערבות חיצונית יזומה של התובעים או מי מהם. ואולם המדובר בטענות בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי, ואין בהן כדי לעמוד בנטל המוטל על החברה היזמית להוכיח "שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה".

המומחה אורמן עצמו קבע כי אין באפשרותו לדעת מה הסיבה בעטיה נגרם השבר במחבר "יתכן פגם בייצור, יתכן שבעת ההתקנה הופעל לחץ גדול וכתוצאה מלחץ המים התבריג נסדק וגרם לדליפת המים. ברור שבמועד הביקור שלי בדירה איני יכול לדעת מה היה הגורם לשבר בברז הניל" (סעיף 2 לתשובות המומחה לשאלות הבהרה מטעם החברה היזמית), ממצא המעביר את הנטל הראייתי לכתפי החברה היזמית, נטל שבו לא עמדה.

27. אשר על כן, משהחברה היזמית לא הוכיחה כי "אי ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה", אני קובע כי היא זו שאחראית לנזקי הרטיבות בגין אירוע ההצפה.

אחריות המבטחת

28. אין מחלוקת כי הנזקים הנטענים על-ידי התובעים נגרמו בשל אירוע הצפה שאירע בדירתם בעקבות שבר במחבר צינור מים גמיש להזנת ניאגרת שירותים.

29. המבטחת אינה חולקת על כך כי בהתאם לפוליסת הביטוח היא התחייבה לפצות את התובעים בגין נזקי מים בדירה (ראו סעיף 1 לתגובת המבטחת מיום 27.7.2018 . כך גם עולה מסעיפים 1 ו-5 לפרק א' לפוליסה שצורפה כנספח 5 לסיכומי המבטחת). אלא שלטענתה הואיל ומקור הנזק הוא בליקויי בנייה אין כיסוי ביטוחי.

30. איני מקבל את הטענה.

ראשית, המבטחת לא הוכיחה את טענתה כי נזקי מים שנגרמו בשל ליקויי בנייה אינם מכוסים על ידי הפוליסה.

עיון בהוראות הפוליסה מעלה כי אין תניה כלשהי המסייגת את חבות המבטחת, כנטען. המבטחת כלל לא הפנתה לסעיף כלשהו בפוליסה המבהיר באופן מפורש כי נזקי מים שנגרמו בשל תכנון, עבודה או חומרים לקויים, אינם מכוסים בפוליסה.

שנית, טענת המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי נטענה לראשונה במסגרת התובענה דנא.

לאחר בירור חבותה, ביצעה המבטחת תיקונים בדירה ואף שילמה פיצוי מסוים (עלות חשמל בגין שימוש ביבשנים). בכך למעשה הודתה המבטחת בחבותה ויצרה מצג כלפי התובעים שלפיו אישור התביעה נשען על בירור מלא, יסודי ומעמיק כמתחייב. לפיכך, היא מנועה כעת מלהתכחש לאחריותה ולהעלות טענות חדשות שלא נטענו על ידה בהזדמנות הראשונה.

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בת"א (שלום-ראשל"צ)> <5582-07> <עובדיה ואח' נ' הראל חברה לבטוח בע"מ (25.11.2009):

"מצגי המבטחת כלפי המבוטחים בזמן אמת שוללים את כוחה להכחיש עתה ובדיעבד את חבותה הביטוחית. המבטחת נושאת בחובה חוזית וסטטוטורית, לפעול לבירור חבותה מכח ...עליה לעשות כן בזריזות וביעילות ולגבש עמדתה בזמן סביר לאחר הגשת תביעתו של המבוטח ... עם תום הבירור, עליה להודיע למבוטח מהי עמדתה. עליה לפרש אם היא מקבלת את התביעה או דוחה אותה, ואת נימוקיה לכך ... עמדת המבטחת היא חיונית למבוטח, המבקש לכלכל את המשך צעדיו בטיפול בארוע נשוא תביעתו. כך, אם נדחתה תביעתו, יוכל לפנות לגורם חלופי לתיקון התקלה נשוא התביעה, או לשקול הגשת תובענה לבית המשפט. לעומת זאת, אם המבטחת קיבלה את תביעתו, יוכל המבוטח להניח כי הוא יפוצה על ידה, או כי תבוצע עבודה בעין להטבת נזקיו ... המבוטח הסביר רשאי לסמוך על מצגים כגון דא כמקור להודאה והכרה של המבטחת באחריות ביטוחית. זוהי הסתמכות הנושאת נפקות משפטית: היא מונעת מהמבטחת אפשרות "לזגזג" בעמדתה, ולחזור בה ממצגיה כעבור זמן. מצגים של קבלת אחריות יוצרים בסיס להסתמכות סבירה, כי חב' הביטוח עומדת לצד המבוטח, וכי היא תייטיב את נזקו ...המבטחת מנועה מלהתכחש לאחריות הביטוחית שנטלה על עצמה כלפי התובעים מכח מצגיה הכתובים וההתנהגותיים, ואשר משתקפים בחוות הדעת המומחיות, במשיכת שיקים לתשלום, ובביצוע תיקונים בפועל" (ההדגשות שלי – ר.א.).

אכן, יתכנו מקרים שבהם לא תהיה הצדקה לשלול מהמבטחת את הזכות להעלות טענה חדשה גם כאשר לא מסרה למבוטח מכתב דחייה. עמדה על כך השופטת טולקובסקי בבש"א (שלום- ת"א) 163633/08 אלבז נ' הראל חברה לביטוח (1.8.2008): "מבטחת אשר לא מסרה מכתב דחייה, לא תורשה להתגונן בטענות אותן היה עליה להעלות, במסגרת מכתב דחייה אלא בטענות הנוגעות לגובה הנזק ובנסיבות חריגות ומיוחדות - ויודגש, הנטל להוכיח כי מדובר בנסיבות חריגות שלא היה בידי המבטחת, לדעת עליהן, עובר להגשת כתב ההגנה, מוטל על המבטחת, בכל מקרה לגופו".

בתגובתה מיום 27.7.2018 טענה המבטחת לגילוי מאוחר של מקור הנזק (תכנון, עבודה או חומרים לקויים) ובעקבות כך לאיחור בהעלאת הטענה להעדר כיסוי ביטוחי לאירוע ההצפה. ואולם, בסיכומיה לא בא זכרה של טענה זו, ולפיכך איני נדרש לכך.

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הטענה.

בספרו של ירון אליאס דיני ביטוח, מהדורה שלישית, כרך ב', עמוד 981 נאמר כי "סייג הגילוי המאוחר חל רק על מידע חדש שהמבטח לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומו עובר למתן החלטתו. אין המבטח רשאי להסתמך על הוראת הסייג הנדון מקום שבו המידע החסר צריך היה להיות בידיעתו אך הוא לא היה מודע לו בפועל...המבטח נדרש אפוא לעשות את כל הדרוש לבירור חבותו עם קבלת דרישתו של המבוטח לתגמולים. מבטח שלא עמד בחובה זו, לא יורשה להעלות נימוקים נוספים במועד מאוחר יותר" (עמוד 981).

אני סבור כי היה על המבטחת לדעת כי מדובר בנזק שמקורו בליקוי בנייה. עסקינן בדירה חדשה. המבטחת הייתה מודעת לכך (ראו כתב כיסוי שצורף כנספח א' לתשובת התובעים מיום 1.8.2018 וכן סעיף 3 לתצהיר השמאי שצורף לגובה מיום 27.7.2018). ליקויי בנייה ואי התאמות בדירות חדשות מתגלים חדשות לבקרים, ותביעות מסוג זה מגיעות לפתחם של בתי-המשפט לא פעם. לפיכך, בלתי סביר בעיני כי העובדה שלפיה מדובר בנזק שמקורו בליקויי בנייה, כאשר מדובר בדירה חדשה, התבררה למבטחת רק לאחר התובענה.

בנסיבות אלה, אני קובע כי המבטחת מנועה מלהעלות את טענתה בשלב זה.

31. נוכח האמור לעיל, אני קובע כי קיים כיסוי ביטוחי לאירוע ההצפה ועל המבטחת לפצות את התובעים בגין נזקי הרטיבות.

הודעת צד ג'

32. כאמור, החברה היזמית הגישה הודעת צד ג' כנגד המבטחת.

לטענתה, יש להטיל את האחריות בגין אירוע ההצפה על המבטחת שכן היא הכירה באחריותה לאירוע ההצפה, פעלה לתיקון הליקויים ואף הציעה פיצוי לתובעים.

בסיכומיה הוסיפה החברה היזמית וטענה כי למבטחת אשם תורם בשיעור של 100% לנזקי הרטיבות ועל כן וגם מטעם זה יש להטיל עליה את האחריות לנזקי הרטיבות. לטענתה, המבטחת התרשלה בביצוע התיקונים והחריפה את הנזקים בכך שביצעה ייבוש תת רצפתי תוך שבירת ריצוף שלא לצורך. טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה ובהודעת צד ג' מטעם החברה היזמית והועלתה לראשונה בסיכומיה ובהעדר כל ראיה לנטען - דינה להידחות.

אשר ליתר הטענות, לא הוכיחה החברה היזמית עילת תביעה כנגד המבטחת. העובדה כי המבטחת הודתה בחבותה, ביצעה תיקונים ושילמה פיצוי מסוים אין בה כדי לגרוע או לאיין את אחריות החברה היזמית כלפי התובעים בגין נזקי הרטיבות מכוח חוק המכר (דירות).

נוכח האמור, דין ההודעה לצד ג' להידחות.

33. כעת אפנה, אפוא, לדון בעלות תיקון נזקי הרטיבות ואתייחס לכל אחת מהשגות התובעים על קביעות המומחה אורמן.

עלות תיקון נזקי הרטיבות

34. בחוות דעתו קבע המומחה אורמן כי במספר מוקדים בבית (חדר ילדים וחדר הורים) נמצאו אריחים בעלי גוון שונה. בנוסף, נמצאו אריחים עם שברים שנוצרו כתוצאה מביצוע עבודות הייבוש.

המומחה קבע כי יש לפרק את ריצוף חדר הממ"ד בזהירות יתרה ולהשתמש באריחים אלה להחלפת האריחים הפגומים ובעלי הגוון השונה בחדר הילדים וההורים. לאחר מכן יש לרצף את חדר הממ"ד מחדש ולצבוע אותו. המומחה העריך עלות התיקון בסך של 8,200 ₪, ובתוספת פיקוח, מע"מ ו-20% בגין עבודות קטנות סך של 12,664 ₪.

35. במענה לשאלת הבהרה מטעם התובעים הבהיר המומחה אורמן כי הפתרון הנ"ל שהוצע על ידו בחוות-הדעת הוא מקובל שכן "ריצוף הממ"ד מופרד מריצוף הדירה ע"י סף מתכת כולל הפרש גובה בין אריחי ריצוף הממ"ד וריצוף המסדרון, לכן לא יורגש שיש הבדלי גוון בריצוף החדש שבו ירוצף הממ"ד. בדירות רבות מבוצע ריצוף 80X80 בסלון ובמסדרון וריצוף 60X60 בחדרים. לפעמים החדרים מחופים בפרקט" (סעיף 4 לתשובות המומחה).

36. התובעים השיגו על קביעה זו של המומחה.

לטענתם, הפתרון שהציע המומחה אורמן - פירוק הריצוף בחדר הממ"ד והעברתו לחדרים אחרים - נוגד את התחייבות החברה היזמית ואת התקן הישראלי ויביא לשוני בגוון ובצבע בין האריחים בחדר הממ"ד לבין שאר חלקי הדירה. התובעים טענו כי תיקון הולם מחייב החלפה של כלל הריצוף בדירה .

איני מקבל טענה זו של התובעים.

לטעמי, הפתרון שהציע המומחה אורמן הולם בנסיבות העניין.

אכן קיימים מקרים בהם בית המשפט יורה על החלפת כל הריצוף בדירה. ואולם, זאת כאשר מדובר בפגמים חמורים ובהיקף נרחב.

התובעים לא הוכיחו כי זהו המצב בענייננו. על אף שהמומחה אורמן לא התייחס להיקף וחומרת הליקוי באריחים במסגרת חוות דעתו, התובעים לא שלחו שאלות הבהרה ולא ביקשו לחוקרו בעניין זה. כך שיש לקבוע כי מדובר במספר אריחים בודדים עם פגמים שוליים יחסית ושינויי גוון קלים אשר אינם מצדיקים החלפת הריצוף כולו.

לפיכך, הפתרון שהציע, בנסיבות העניין, הינו סביר ומידתי ועונה על עיקרון השבת המצב לקדמותו.

בהקשר זה יש להפנות לדברים שנקבעו בע"א 9474/03 יורם גדיש תשתיות ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את, פ"ד ס"א (3) 603 (21.11.2006):

"בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו - פרי האיזון בין האינטרסים המתנגשים - משתקפת בעקרון כי על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב ...כך, למשל, את הנטל המוטל על הניזוק להקטין את הנזק ניתן לבסס, בין השאר, על בסיס חובתו לפעול בתום לב... בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב...".

37. התובעים השיגו עוד על קביעת המומחה אורמן לגבי עלות החלפת הריצוף (8,200 ₪). לטענתם, המחירים שקבע המומחה לביצוע התיקון נמוכים משמעותית ממחירי השוק המקובלים ובתמיכה לטענתם הפנו לדו"ח השמאי מטעם המבטחת (נספח א' לסיכומי התובעים) בנוגע לעלות פירוק, אספקה והתקנת אריחים בחדר שינה הורים בלבד וזאת תוך השוואה לחוות דעת אורמן בנוגע להערכת עלות ביצוע עבודות אלה גם בחדר הממ"ד.

אני דוחה את הטענה. מדו"ח השמאי עולה כי עלות עבודות פירוק, אספקה והתקנת אריחים בחדר שינה הורים הוערכה בסך של 4,680 ₪. בנסיבות אלה אני מוצא את הערכת המומחה אורמן את תיקון ליקויי הרטיבות בסך 8,200 ₪ כסבירה.

38. זאת ועוד, התובעים מלינים עוד על כך שהמומחה אורמן לא התייחס במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה אם קיים צורך בייבוש הקירות הרטובים הגובלים עם חדר הרחצה, אם לאו.

אני דוחה את הטענה. לו סבר המומחה כי יש לבצע ייבוש כנטען היה מציין זאת במפורש.

39. נוכח האמור לעיל, על החברה היזמית והמבטחת לפצות את התובעים בגין נזקי הרטיבות בסך כולל של 12,664 ₪

תביעות כספיות נוספות

דיור חלופי

40. התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין דיור חלופי.

בהעדר קביעה של המומחה אורמן בעניין זה, ממילא אין מקום לפיצוי.

עגמת נפש

41. התובעים עתרו לחייב את החברה היזמית והמבטחת בפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 60,000 ₪.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, מצאתי לחייב את החברה היזמית והמבטחת לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה של התביעה.

שכר-טרחת מומחים

42. התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בתשלום שכר טרחת המומחה גוכמן ותורג'מן בסך כולל של 5,031 ₪ וצירפו קבלות בסכומים הנ"ל (שכר טרחת המומחה גוכמן - 1,521 ₪ ; שכר טרחת המומחה תורג'מן – 3,510 ₪ (נספחים י' ו-י"ב לכתב-התביעה).

מקובל עלי כי התובעים זכאים לשיפוי בגין רכיב זה.

החברה היזמית תשא בשכר טרחת המומחה גוכמן אשר העריך עלות תיקון ליקויי הבנייה, ואילו הנתבעות תשאנה, ביחד ולחוד, בשכר טרחת המומחה תורג'מן אשר העריך עלות תיקון נזקי הרטיבות.

בסיכומיהם עתרו התובעים לחייב את הנתבעות בשכר טרחת המומחה אורמן, תשלום אגרה ועלות בדיקת איתור נזילות. מקומם של אלה במסגרת פסיקת ההוצאות, ולכך אתייחס בהמשך פסק-הדין.

סוף דבר

43. התביעה מתקבלת באופן חלקי באופן זה שאני מחייב את הנתבעות כדלקמן:

1. החברה היזמית תשלם לתובעים סך של 20,999 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בסכום זה כבר נכלל שכר טירחת המומחה גוכמן.
2. החברה היזמית והמבטחת, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעים סך של 21,174 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בסכום זה כבר נכלל שכר טירחת המומחה תורג'מן.
3. החברה היזמית והמבטחת, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט (לרבות אגרות, שכ"ט המומחה שביצע את בדיקת איתור הנזילות, וחלקם של התובעים בשכר המומחה אורמן – בחלוקה שווה ביניהן) ובנוסף שכר טרחת עורך-דין בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

44. ההודעה לצד ג' נדחית.

החברה היזמית תשלם למבטחת הוצאות משפט (לרבות אגרת הודעת צד שלישי. אין חיוב נוסף בגין שכר מומחים), ושכר-טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.