שתי תביעות שהגיש התובע, בסדר דין מקוצר, ובגין יתרת חוב על פי ספריו.

תא"ק 37568-04-18 ע"ס 1,723,738 ₪, הוגשה כנגד המבקשת 1 אוריינט ללויד ת"א (1190) בע"מ, סוכנות נסיעות - החייבת (להלן: "החברה"), וכנגד הערבים לחוב- המבקש 2 שהינו המנהל ובעל מניות יחיד בחברה, והנתבעת 3 – אשתו.

לטענת התובע , מדובר בח-ן 40448 שנפתח עבור החברה ביום 8.11.12. נטען כי כתוצאה ממשיכת יתר וחיובים אחרים, נותרה יתרת חוב משוערכת נכון ליום 30.3.18 בצירוף ריבית על פי המוסכם.

הנתבע 2 חתם על "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום", בכל זמנים הרלוונטיים היה הנתבע 2, מנהל ובעל מניות בחברה.

הנתבעת 3 חתמה על "כתב ערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסכום (ערבות אחרת שאינה ערבות יחיד)" ע"ס 2,600,00 ₪.

תא"ק 37619-04-18 ע"ס 149,543 ₪, הוגשה כנגד המבקש 2 כחייב עיקרי, ונגד החברה כערבה לחוב.

לטענת התובע מדובר בח-ן 40456 נפתח עבור המבקש 2 ביום 8.11.12. נטען כי כתוצאה ממשיכת יתר וחיובים אחרים, נותרה יתרת חוב משוערכת נכון ליום 30.3.18 בצירוף ריבית, על פי המוסכם.

נטען כי החברה חתמה על "כתב ערבות לאבטחת חוב ספציפי (ערבות אחרת שאינה "ערבות יחיד") ע"ס 560,000 ₪, כלפי התובע לקיום כל התשלומים וההתחייבויות הנובעים מהלוואה מס' 155-158392.

לטענת הנתבעים, ניהלו יחסים ארוכי טווח עם התובע, אשר כללו סיכומים בדבר התנהלות הצדדים בכלל ובעניין פירעון ההלוואות בפרט, כאשר במשך השנים הצדדים כיבדו את הסיכומים במלואם.

נטען כי בשנת 2017 החברה נקלעה למצוקה בתזרים המזומנים ובשל מחלוקת עם רשות המיסים וכן הגעה להסדר (לפיו שולם סך של 350,000 ₪), כאשר עד אז עמדו בהלוואות ששולמו כסדרן. נטען כי מיד עם קבלת ההסדר פנה הנתבע 2 למנהלת הסניף והודיע כי העסק נקלע לקשיים בתזרים המזומנים וביקש את עזרתה, אז לטענתו התחלף היחס החם לו זכו עד לאותו מועד, ביחס קורקטי וללא התחשבות בעסק. נטען כי התובע מחזיק בשעבודים על קרנות ותכניות גמל של הנתבעים 2-3 בסך 925,000 ₪ וכן שעבוד על מקרקעין בשווי 2 מיליון ₪.

נטען כי ביום 19.3.18 העמיד הבנק את מלוא ההלוואות לפירעון מיידי בחשבון החברה, ובאופן חד צדדי. נפתחו תיקי הוצל"פ ואף הוטלו עיקולים וכן מומשו מיטלטלין.

דיון והכרעה

המבקשת 3 לא התייצבה לדיון.

המבקש 2 , ציין בחקירתו כי אינו יודע אם אשתו חתמה על אישור המסירה שהוצג לו, ציין כי לא קיבל את מסמכי ההלוואה וכן בא כוחו לא קיבל דבר , לאחר שעיין בהסכמי ההלוואה טוען כי לא מצליח להבין, ואין לו מושג אם ההלוואה נפרעה. בחקירה החוזרת ציין כי האשראי היה נקודתי לפי הצורך מול חברות התעופה , לקחו עשרות הלוואות , בכל מיני סכומים , ואין לו דרך להגיד אם הלוואה ספציפית נפרעה או לא , כאשר לחלק קראו הלוואת און קול וחלק הלוואה דולרית . עוד אישר כי המשכירה של הנכס , אותו השכירה החברה , חילטה ערבות ע"ס 33,405 ₪ .

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב לעניין בקשות הרשות להגן.

ב"כ התובע בסיכומיו חזר על טענותיו, וציין כי תיק ההוצל"פ ומימוש המשכון על קופות גמל וקרן השתלמות של הנתבעים 2-3, נפתחו כדי להקטין את חובם לתובע, ובשל הריבית שנושא החוב. עוד נטען כי הנתבעים הסתירו את העובדה כי הסכומים שהתובע ביקש לממש אצל המחזיקה "אקסלנס גמל והשתלמות בע"מ" נתקל בהתנגדות, בשל הטענה שהכספים מבטיחים חוב שהנתבעים חבים למחזיקה ( משועבדים להלוואה בהיקף של 442,465 ₪ ) - סוגיה שבבירור. נטען כי הנתבעים פגעו בבטוחה שנתנו לתובע להבטחת חובם.

נטען כי ביחס לחוב במסגרת תא"ק 37568-04-18 הנתבעים לא הגישו תצהיר התומך בבקשתם משכך יש לדחות את הבקשה.

נטען כי יש לדחות הטענה שלא קיבלו התראה לגבי העמדת אשראי לפרעון שעה שאישרו קבלת דרישה לסילוק החוב, ולא פעלו לאחר מכן להסדרתו.

נטען כי דרישות החוב התייחסו לחוב קיים בחשבון ולא לפירעון ההלוואה. ההלוואה הועמדה לפירעון לאחר שהחברה לא עמדה בתנאי ההלוואה לפרוע אותה עד ליום 15.1.18. עוד נטען כי מבקשות הרשות להגן עולה שהתובע דרש את פירעון החוב, ובשל מצוקת תזרים המזומנים של החברה כבר בסוף 2017, היינו חודשיים לפני שנמסרה לנתבעים התראה בכתב, והנתבע 2 ציין את המצב הכלכלי והקשיים אליהם נקלעה החברה בסוף 2017. וכי עד לאותו מועד, עמדה החברה בתנאי האשראי שניתנן לה, ומאז הקריסה עמד התובע על דרישתו לעמידה בתנאי האשראי . משכך טענה לסיכום בע"פ שונה דינה להידחות , כמו כן הנתבעים לא פרטו מה היה אותו סיכום בע"פ נטען אשר הושג בין הצדדים, וכי לתובע עמדו כל הזכויות ההסכמיות להעמדת האשראי לפרעון, ויש לדחות את הטענה כי התובע פעל בחוסר תו"ל ו/או בכוחניות ו/או בזדון.

נטען כי אין הכחשת חוב, והיה על הנתבעים לפרט את הטענה בדבר גובה החוב הנכון לשיטתם, ומשנעדרת פירוט יש לדחותה, כן נטען כי יש לדחות טענה לתנאים מקפחים בחוזה אחיד בשל זניחתה.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו, חוזר על הטענות בבקשת הרשות להגן , לטעמו התובע לא סתר את הטענה לסיכומים שהיו בין הצדדים בע"פ . החיוב נעשה כאמור בניגוד לסיכום, ודרישת החיוב שגויה מיסודה, כאשר בכל פעם משנים את גובה החיוב. נטען כי התובע ידע שהעמדת ההלוואות לפירעון מיידי יביא לקריסת החברה, ופעל כך, על מנת שיוכל להיפרע מדירת המבקשים 2-3. שעה שהיה סיכום כי לא יעמידו לפירעון מיידי את ההלוואות שניתנו למבקשים, התובע הפר התחייבותו כלפי הנתבעים, ופעל בניגוד לדין לענין חובת משלוח התראה בענין,עוד נטען כי סכום החיוב שגוי, וכי אין מדובר בסכום קצוב אלא בסכום מוכחש שגוי ומופרך.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).

בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו), וסוכמה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]

מאידך על המבקש רשות להגן להציג תשתית עובדתית לכאורית מפורטת ומספקת , שלא נסתרה בדיון ושיש בה להצדיק ניהול ההליך.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות את הבקשות, וביחס לכלל הנתבעים.

הוגשו תצהירים של המבקשים 2-3 , ביחס לתא"ק 37619-04-18 אולם ברי כי מתייחסים לשני החשבונות (ראה סעיפים 14- ואילך)

כאמור הנתבעת 3 לא התייצבה לדיון ולא נחקרה על תצהירה, הנתבע 2 נחקר קצרות.

לגופו, ומן החומר שבפני , אין חולק כי החברה נטלה מס' הלוואות, עמדה בתנאי ההלוואות עד לשלהי שנת 2017, אז נקלעה לתזרים מזומנים שלילי, בשל חוב לצד ג'. כאמור הנתבעים טוענים כי היה בינם לבין מנהלת הסניף סיכומים בע"פ , אולם אין פירוט מספק המצדיק , ולו לכאורה בירור עניין זה ומול הסכמי הלוואות/ערבות חתומים, ומועדי פרעון הקבועים בהם.

בנוסף הנתבעים טוענים כי החוב שגוי, וכי התובע דורש חוב בגובה משתנה , אולם הנתבעים אינם מפרטים מהו גובה החוב הנכון לשיטתם, וכן מתעלמים מרכיב ריבית המתווסף לחוב.

כמו כן בניגוד לטענה בבר"ל ובתצהיר כי התובע לא הודיע על כוונתו להעמיד את ההלוואות לפרעון, טענו הנתבעים בסיכומיהם כי התראה לסילוק החוב נמסרה ב19.2.18, וקדם לה אף שיח בע"פ בשלהי 2017. לא נסתר שהאשראי הועמד לפרעון ב 19/3/18, וכאשר בחלקו הגדול הגיע לפרעון על פי הסכמי האשראי.

ככלל לטעמי מדובר בטענות כלליות וסתמיות, שאינן עומדות בחובת הפירוט המינימאלי שנקבעה לענין זה בפסיקה. מדובר בטענות שהינן ברמת כותרת, וללא פירוט קונקרטי מתחייב, ושאינו קשור לעניינים ראייתיים, שאינם מתבררים בשלב זה.

לא ראיתי לקבוע גם , שחוסר הפירוט מקורו בהיעדרמסמכים שנדרשו בצורה סדורה ולא נמסרו, או נתקבלו מן המשיב, וגם בהקשר זה לא נסתר שהסכם ההלוואה שנדרש הועבר. אי התייחסות בחקירה לטענה בלתי מפורטת, וברמת כותרת, אינה פועלת לחובת המשיב , וכאשר חובת הפירוט

הינה מלכתחילה על המבקשים.

מכל האמור לעיל,בקשות הרשות נדחות וביחס לכלל הנתבעים.

סוף דבר

התובע/המשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה, בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט בגין התביעה, לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד, וכן שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימה, בכל אחד מן התיקים שבכותרת.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.