1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, מעצבת שמלות ערב, ע"ס של 11,090 ₪ כמפורט בסעיף 20 לכתב התביעה.

טענות התובעת

2. לרגל מסיבת בת המצווה של בתה, פנתה התובעת לנתבעת להשכיר שמלות ערב עבורה ועבור בת המצווה.

התובעת בחרה דגם ושילמה מקדמה של 500 ₪ לשמירת הדגם. לדבריה נאמר לה ע"י הנתבעת כי הדגם שנבחר על ידה "שמור רק לה" ולא ילבש ע"י אישה אחרת לפני האירוע של התובעת. התובעת התחרטה לגבי השמלה . הנתבעת הציעה לתפור שמלות בעיצוב אישי ולשם כך נרכשו בדים בחנות בצק פוסט. התובעת העבירה דגם שמלה ושילמה 1,500 ₪ במזומן לרכישתה בדים. התובעת הגיעה למדידות לא היתה מרוצה כלל וסוכם כי הנתבעת תאריך את השמלה.

באשר לבת סוכם כי הבת תגיע לסטודיו לראות עיצובים קיימים. לאחר שלא נמצא דגם הציעה הנתבעת לרכוש בדים ולתפור שמלות בעיצוב אישי. הבת הגיעה לסטודיו למדוד שמלות ונשארו תיקונים וזו היתה מרוצה.

ביום שבת 30.12.17 שבועיים לפני מועד האירוע גלשה הבת באינסטגרם וראתה תמונה של כלת בת מצווה המוכרת לה אישית ושלהן חברות משותפות לובשת את שמלת הבת מצווה שלה. הבת החלה לצעוק ברכב ולבכות תוך שהתובעת לא יודעת מה קרה לבת. התברר כי הנתבעת השכירה את שמלת הבת מצווה של בתה וזאת בהתאם לתיקונים שאמורים היו להיות מבוצעים בשמלת הבת.

לאחר התכתבויות ענתה הנתבעת כי לא חתמה על בלעדיות. וסירבה להשיב הכסף ששולם.

לדבריה בשל דוחק הזמן נאלצה להשכיר שמלה בסכום של 4,000 ₪ אצל מעצבת אחרת.

טענות הנתבעת

3. מנגד טוענת הנתבעת כי קיבלה תמונות מהתובעת לתפירת שמלה בהתאם לדגם שראתה בחנות אולם בשינוים מסוימים. ניגשה יחד עם התובעת לחנות בדים והתובעת רכשה בד בסך 3,252 ₪. התפירה נעשתה ללא רווח תוך שמוסכם כי השמלה תושכר לה ואח"כ תוחזר לחנות.

בשל צורך בשינוייים נוספים התובעת התחייבה לשלם 1,000 ₪ נוספים.

באשר לשמלת הבת קיבלה ביום 30.12.17 צרור הודעות שהילדה בוכה כי ראתה מישהי גרה בקרית אחרת עם שמלה כמו שלה והסבירה לה שמדובר בדגם אחר המצוי בחנות.

דיון

4. באשר לשמלת הבת- לתובעת לא היו תמונות צבעוניות להוכיח כי מדובר באותה שמלה. מהצרופים בשחור-לבן לא ניתן היה להבחין כלל בשמלה או בהבדלים ולפיכך התובעת לא הוכיחה תביעתה. עליה היה להתייצב עם תמונות צבעוניות ולא להסתמך על הסריקה ב"נט המשפט".

זאת ועוד, הנתבעת הציגה בדיון תמונה עם שתי השמלות לטענתה "היא בחרה שמלה מהחנות שלי וביקשה כזו שמלה עם שינויים."

אומנם התובעת הכחישה כי קיבלה תמונה עם שתי השמלות ואף הטילה ספק אם השמלה השניה לא נתפרה במיוחד למשפט.

עם זאת, מכיוון שנטל ההוכחה רובץ על התובעת הריני דוחה התביעה ברכיב זה למעט לעניין השבת מחיר הבד.

5. באשר לשמלת האם- ככלל על צד להקטין את נזקיו. אי לקיחת השמלה המוכנה אינה עולה בקנה אחד עם הכלל. עם זאת, התובעת זכאית להשבה של הסכומים ששילמה עבור רכישת הבד בסך של 2,000 ₪. במיוחד כאשר השמלה עומדת בחנות להשכרה והנתבעת יכולה להשכיר את השמלה "בעלות של 1,000 ,2,000 ₪."

6. מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים הריני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת את עלות עלות הבדים בסך של 3,252 ₪ בלבד.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל צד יישא בהוצאותיו.

7. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.