בפני תביעה שעניינה אי תשלום שכירות ותשלומים שונים נוספים ביחס לדירה בבעלות התובעים אשר שכרו הנתבעים.

בדיון בפני הודה הנתבע 1 בפה מלא כי לא עמד במלוא תשלומי השכירות המוטלים עליו וכי לא העביר את חשבונות המים, החשמל והארנונה על שמו כפי שהתחייב בחוזה.

החוזה החתום בין הצדדים מסדיר את ההתנהלות שהייתה אמורה לחול בין הצדדים החתומים עליו, אולם בפועל הן לתובעים ולהן לנתבעים טענות בע"פ ביחס לעובדות בפועל.

כך טוענים למשל התובעים כי הנתבעים קיבלו חזקה בדירה עוד ביום 16.11.17, בעוד ע"פ החוזה קיבלו החזקה ביום 1.12.17.

הנתבע טוען מאידך כי הוסכם כי התשלום יבוצע במזומן ויימסר לידי בנם של התובעים וכן טען להעברת סכומים שונים המוכחשים ע"י התובעים.

לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר שהאזנתי לעדויות הצדדים בפני, אני בעמדה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אין ולא יכול להיות חולק כי המתגורר בנכס מושכר חייב בתשלום דמי השכירות בהתאם לחוזה החתום והמחייב את הצדדים. גם הנתבע אינו מכחיש עובדה זו, אולם בפיו צידוקים ביחס לעובדה כי בפועל לא שולמו על ידו מלוא דמי השכירות. בכל הכבוד, טענות אלה לא ניתן לקבל. חובתו של השוכר הינה לפעול לתשלום דמי השכירות- והנתבע יכול היה לעשות כן. בין אם בדרך של העברה בנקאית, בין אם היה סר לביתם של התובעים הסמוך לביתו לצורך הסדרת התשלום- הנתבע בחר שלא לעשות כן.

עם זאת, לאור קיומו של מסמך בכתב, אין בידי לקבל גם את טענת התובעים ביחס לסך 2000 ₪ שקיבלו לידיהם לטענתם ביחס לתקופה קודמת אשר אינה מוזכרת בחוזה. כמו כן, פסק הדין יכול להתייחס רק לתקופה טרם הגשת התביעה ולפיכך אין בידי לפסוק סכומים הנובעים מחובות שנצברו לאחר הגשתה.

הנתבע אף הציג חשבונית בסך 1,600 ש"ח שעניינה תיקון צנרת המטבח שהינה על פי החוזה באחריותם של התובעים, ואשר את סכומה יש לקזז מחיוביהם של הנתבעים כלפי התובעים.

הנתבע לא הציג כל קבלה ביחס לתשלום נטען שביצע בחברת החשמל על חשבון דיירת קודמת ולפיכך איני יכולה להתייחס לסכום זה שלא הוכח בפני.

ביחס לתשלומים בהם חב השוכר- הנתבע, ניתן להתייחס לחובותיו בגין צריכת גז וארנונה (זאת בהעדר אישור ביחס לתשלומים בגין חשמל ומים הרלוונטיים לתקופת השכירות) ובהם עליו לשאת.

לפיכך ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 10,711 ₪ בגין חובותיהם ביחס לנכס שהוכחו בפני וזאת עד למועד הגשת התביעה. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים סך 2000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר חייבה התובעים לפנות לסעד משפטי ע"מ לקבל את דמי השכירות וההוצאות המגיעים להם בדין.

כן יישאו הנתבעים באגרה ובהוצאות משפט בסך 500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ח, 13 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.