לפניי תביעתה של התובעת לתשלום חוב שנצבר בנכס המצוי ברח' הדר 3, באר שבע.

קרן החוב שולמה לאחר הגשת התביעה וזאת ע"י מי שרכש מהנתבעים את הנכס.

נותר לדון בשאלת הוצאות המשפט.

לאחר שהודיעה התובעת כי קרן החוב שולמה אפשרתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב לעניין הוצאות המשפט. התובעת הגישה טיעונים בכתב ואילו הנתבעים לא עשו כן.

אין מחלוקת ביחס לקיומו של חוב וביחס לכך כי קרן החוב, שנוצרה במועדים שלאחר מכירת הנכס ע"י הנתבעים, שולמה ע"י מר אלוני שרכש את הנכס.

טענת התובעת ולפיה הודעה על החלפת צרכן נמסרה לה רק ביום 31.12.2014 לא נסתרה והנתבעים לא הציגו ראיה אחרת בעניין זה.

בנסיבות בהן החוב נושא התובענה מוקדם למועד החלפת הצרכן זכאית הייתה התובעת לאות בנתבעים כמי שאחראים לתשלומו של החוב.

עם זאת, לנוכח העובדה כי להודעה על החלפת הצרכן צורף לכאורה הסכם המכר סבורני כי טוב הייתה עושה התובעת אם הייתה במקביל לפנייתה לנתבעים קודם הגשת התובענה הייתה פונה גם למר אלוני.

התובעת לא הייתה חייבת לעשות כן אולם פעולה כזו היא פעולה סבירה ופשוטה וראוי היה שתעשה כן.

עניין נוסף שפועל לחובתה של התובעת הוא היעדר ראיה ביחס להגעת מכתבי ההתראה ליעדם.

משלוח מכתב התראה נועד להגשים מטרה פשוטה: ייעול ההליכים ומניעת התדיינויות מיותרות.

אף שהמכתבים נשלחו לכאורה לכתובתם הרשומה של הנתבעים הרי שאין כל תיעוד כי אלו הגיעו ליעדם.

ניתן גם להניח כי לו היו המכתבים מגיעים ליעדם היו הנתבעים פונים כבר אז להסדיר את העניין.

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 אינן מחייבות משלוח מכתב רשום אך בהתחשב בעלות הנמוכה יחסית של פעולה זו ראוי היה כי המכתבים יישלחו בדואר רשום על מנת להבטיח את הסיכוי כי אלו יגיעו ליעדם.

לאחר שבחנתי את כל השיקולים האמורים והבאתי בחשבון גם את היקף המחלוקת ואת העובדה כי תשלום החוב חסך בזמנם של הצדים אני מחליט לחייב את הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בגין ההליך המשפטי בסך כולל של 800 ₪. הסכום האמור כולל את אגרת המשפט ששולמה.

הסכום ישולם לידי ב"כ התובעת עד ליום 20.01.2019.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ט, 20 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.