לפני: כב' השופטת רחל גרוס

נציג ציבור עובדים – מר דוד פטיטו

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בדלקת הגידים בכפות ידיו (Tenosynovitis) כמחלת מקצוע לפי סעיף 26 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954 (להלן: "התוספת") ולחילופין כפגיעה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

רקע כללי

2. התובע, יליד 27.3.1986, עבד כמנהל תיקי לקוחות בחברת לבנת פורן החל מחודש דצמבר 2013 ולמשך כ- 7 חודשים. בהמשך, החל מיום 15.12.14 ועד ליום 30.4.17 התובע עבד שוב כמנהל תיקי לקוחות בחברת א.ר. עמית מימוש זכויות רפואיות בע"מ.

במסגרת תפקידו של התובע כמנהל תיקי לקוחות, התובע נדרש להכין תביעות לגורמים שונים (ביטוח לאומי, מס הכנסה, משרד התחבורה, בית הדין לעבודה, חברות ביטוח וכיוצ"ב).

3. ככלל, התובע החל לעבוד בין השעות 9:00 ל- 10:00 וסיים לעבוד בין השעות 16:00 ל- 18:00. מתכונת העבודה היתה של 5 ימים בשבוע.

4. ביום 10.5.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה בכפות ידיו, אותה יש לייחס, לטענתו, להקלדה במחשב במסגרת העבודה (ראו נ/1).

5. בהחלטה מיום 20.6.17 דחתה פקידת התביעות את התביעה ומכאן התביעה שלפנינו.

6. בדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 5.3.19 העידו התובע ומר רפאל רוגולסקי, מנהלו של התובע בחברת א.ר. עמית מימוש זכויות רפואיות בע"מ (להלן: "מר רוגולסקי" ו/או "המנהל"). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

7. לטענת התובע, יש לייחס את הפגיעה בכפות ידיו לעבודתו כמנהל תיקי לקוחות. לשיטתו, עבודתו כמנהל תיקי לקוחות כרוכה בהקלדה רציפה על המחשב בחלק ניכר ומרכזי מעבודתו. לטענתו, הוא לא עסק במענה טלפוני, קבלת קהל, מכירות, גביה ואדמיניסטרציה ועבודתו היחידה היתה הקלדת סיכומים^[1]. התובע מוסיף וטוען, כי גם אם הנתבע סבר כי עבודתו מחייבת ביצוע פעולות מגוונות, היה עליו לבחון האם ניתן לבודד ולהצביע על פעולה מסויימת או סדרה של פעולות במהלך יום העבודה שבמהלכה ביצע התובע תנועות חוזרות ונשנות.

לסיכום, טוען התובע, כי יש לקבוע כי מדובר בעבודה רציפה של הקלדה וכי עבודתו מקיימת את דרישות מחלת המקצוע הקבועה בסעיף 26 לתוספת השנייה- "עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות". התובע מוסיף וטוען, כי עבודת ההקלדה מקימה תשתית עובדתית להכרה בפגימה ממנה הוא סובל בכפות ידיו כפגיעה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה.

8. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח קיומן של פעולות חוזרות ונשנות המתפרשות על פרק זמן ממושך שפעלו על ידיו. התובע עשה עבודה משרדית שכללה עבודה עם מחשב, אך לא מדובר בפעולת הקלדה רציפה.

לצורך מילוי טפסים התובע נדרש להזין נתונים, במצב כזה מדובר בהקלדה לא רציפה. גם כאשר נדרש להכין סיכומי תיקים, אין המדובר בהקלדה רציפה; לצורך הכתיבה, התובע נדרש לעבור על מסמכים רפואיים, לעיין בהם, לדפדף בין דפים, לקרוא את האמור במסמכים הרפואיים, לחשוב אילו נתונים יש להזין למחשב, כיצד לנסח את הדברים וכיוצ"ב.

הנתבע מוסיף, כי עדויות התובע ומר רוגולסקי היו עדויות מגמתיות וניכר היה כי השניים הגזימו בציון כמויות ההקלדה של התובע בעבודה.

עוד טוען הנתבע כי, במהלך העבודה, התובע נדרש גם לשימוש בעכבר (פעולה שונה מפעולת הקלדה), לשוחח בטלפון, לצלם מסמכים, לשלוח מכתבים, להדביק בולים, להדק מסמכים וכיוצ"ב.

לאור האמור, טוען הנתבע כי עבודת התובע אינה עונה לקבוע בסעיף 26 לתוספת השניה ("עבודה המחייבת תנועות חד גוניות של האצבעות, כף היד"); מדובר בעבודה מגוונת המכילה תנועות שונות ומגוונות בידיים ולא ניתן לבודד פעולה אחת חוזרת ונשנית.

הנתבע הפנה לפסיקות בית הדין הארצי בעב"ל 11412-05-16 אריה פורטנוי לב נ' המל"ל (ניתן ביום 6.4.17), עב"ל 1656-05-16 איריס מרצי נ' המל"ל (ניתן ביום 9.8.17). כמו כן, הנתבע הפנה לפסק הדין בב"ל 13444-11-16 חדד נ' המל"ל (ניתן ביום 15.1.18) ולב"ל 23397-11-16 ציונה קראוקבסקי נ' המל"ל (ניתן ביום 11.5.17), אשר אושר בבית הדין הארצי. לטענת הנתבע, יש לאמץ את הפסיקה האמורה גם בענייננו.

בנסיבות הענין, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

9. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט את הנימוקים להחלטה זו.

10. במקרה שלפנינו, ובהסתמך על התשתית העובדתית שהובאה לפנינו, שוכנענו, כי עבודתו של התובע לא חייבה "תנועות חד גוניות של האצבעות או של כף היד" ואף לא כללה תנועות חוזרות ונשנות כנדרש על פי הלכת המיקרוטראומה.

11. התובע אמנם עבד מול המחשב ברוב שעות היום ואף עסק בהקלדת טקסטים ובהזנת נתונים במהלך יום העבודה; ואולם, לא שוכנענו כי עבודת התובע דרשה תנועה חד גונית של האצבעות או של כף היד ולא התרשמנו כי עבודת התובע מקיימת את היסודות הדרושים כדי להוכיח פגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה. דעתנו היא, כי אין המדובר בהקלדה ברצף ואין המדובר בעבודה החורגת מעבודה של כל עובד הנדרש במהלך העבודה להקליד טקסטים ולהזין נתונים למחשב.

12. מהראיות שהובאו לפנינו עולה, כי עבודת ההקלדה שביצע התובע היתה בלתי רציפה בהשוואה לעבודה של קלדן מקצועי. מעצם תפקידו של התובע כמנהל תיקי לקוחות הנדרש ללמוד את התיק הרפואי ולסכמו לצורך הגשת תביעות לגופים שונים, ברור הוא כי אין המדובר בפעולת הקלדה רציפה במהלך רוב יום העבודה.

13. בנסיבות הענין, איננו מקבלים את טענת התובע אשר שלל את דברי ב"כ הנתבע לפיהם במהלך ההקלדה היה מסתכל על המסמכים הרפואיים, מעיין בהם, מדפדף בהם ורק אם צריך מזין את הנתונים הנדרשים לסיכומיו^[2]. אמנם, מרבית עבודת התובע מתבצעת מול המחשב, אך בשים לב לכך כי מדובר בסיכומי תיקים, הרי שההקלדה עצמה אינה רציפה. אשר על כן, מקובלת עלינו טענת הנתבע שלפיה לאחר שהתובע מקבל תיק רפואי של לקוח, הוא נדרש לעבור על החומר הרפואי ולקרוא אותו. גם כאשר התובע מזין נתונים לסיכומיו, התובע צריך לדפדף בחומר הרפואי, לחשוב מה לכתוב ומה לא לכתוב, כך שאין המדובר בהקלדה רציפה כנטען על ידו.

14. התרשמנו כי עדותו של התובע ביחס להקלדה רצופה במהלך יום העבודה, היתה מגמתית ומוגזמת. לא סביר בעינינו כי עובד הנדרש לסכם תיק רפואי לצורך הגשת תביעה, מקליד ברצף וללא הפסקה במהלך מרבית יום העבודה. ויודגש, אין המדובר בהעתקת חומר אלא בסיכום תיק והקלדת הנתונים הרלוונטיים בלבד. אמנם, לעיתים יש צורך בהעתקת מידע רפואי מהתיק הרפואי וייתכן כי לעיתים מדובר בטקסט רפואי ארוך שרשם הרופא, אך טרם פעולת ההעתקה, התובע נדרש לעיין, לקרוא ולחשוב מה הוא מבקש להעתיק ואין המדובר ברצף של העתקה.

15. גם במהלך עדותו של מר רוגולסקי התרשמנו כי הוא ניסה לסייע לתובע בתביעתו באופן שהאדיר את כמות ההקלדה הנדרשת מהתובע. כך, למשל, מר רוגולסקי העיד שהתובע הקליד בממוצע 50 עמודים בתיק^[3], בעוד התובע העיד כי הקליד בממוצע 4-5 עמודים בסיכום תיק^[4] וכי היו סיכומים (שאינם הכלל) שהתפרשו על פני 12 עמודים ויותר^[5]. בהמשך עדותו של מר רוגולסקי, ולאחר שב"כ הנתבע הקשתה ושאלה לגבי ממוצע מספר העמודים, שינה מר רוגולסקי את עדותו והעיד כי בכל פעם שהתיק חוזר ונדרש בו טיפול נוסף, מתווספים עמודים נוספים^[6]. בנסיבות העניין, לא מצאנו לקבוע ממצאים עובדתיים בדבר רצף הקלדה על סמך עדותו של מר רוגולסקי.

16. נוסיף, כי אין בידינו לקבל את טענת התובע שלפיה הקליד מעל 100 עמודים ביום. מדובר בגרסה לא סבירה ואשר אינה מתיישבת אפילו עם עדות התובע עצמו. ויובהר, התובע העיד כי הכנת סיכום תיק של 12 עמודים נמשכה 4 שעות לפחות^[7]. בנסיבות הענין, הרי שלא ניתן לומר כי ביום עבודה של 8 שעות, התובע מקליד בממוצע 100 עמודים. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח טענת התובע כי בנוסף לעבודת הקלדה של 100 עמודים ביום, הוא היה ממלא טפסים מובנים למוסדות שונים.

זאת ועוד, בדיון שהתקיים ביום 29.10.19 הגיש התובע את המסמכים שלטענתו הקליד במהלך העבודה. התובע הוסיף וטען כי המסמכים משקפים "כחצי ממה שהקלדתי במהלך עבודתי"^[8]. התובע הגיש בסך הכל 824 עמודים, כך שאם מדובר במחצית ממה שהקליד התובע בעבודתו (במשך למעלה משנתיים וארבעה חודשים), הרי שהטענה כי הקליד 100 עמודים ביום הינה רחוקה מהמציאות.

17. לאמור לעיל יש להוסיף, כי גרסת התובע בעדותו שלפיה ברוב המקרים בהם שוחח טלפונית עם לקוחות הוא היה מקליד את דברי הלקוח^[9], באופן שגם בזמן זה ממשיכה ההקלדה הרציפה, אינה מקובלת עלינו. גם בעניין זה התרשמנו כי התובע בעדותו האדיר את זמן ההקלדה. במכתב שצירף לתביעה ציין התובע בנוגע לשיחות הטלפון כדלקמן:

"מרבית הזמן בעבודתי אני מקליד. מעבר להקלדה אני מקבל ומוציא שיחות טלפוניות- שיחות נכנסות- לקוחות הרוצים להודיע הודעות, לברר מצב טיפול, להעביר מסמכים וכו', שיחות יוצאות- להודיע הודעות ללקוחות, תחקיר טלפוני, השלמת פרטים וכו'- ברוב שיחות הטלפון היוצאות ובחלק מן הנכנסות עליי להיעזר במחשב על מנת למסור תשובה ועל מנת לכתוב את הודעות/ תשובות הלקוחות..."^[10] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

מהאמור לעיל עולה, כי בעת שיחה עם לקוח התובע לא נדרש להקליד טקסטים באופן רציף. השיחות נוהלו לצורך בירור פרטים ומסירת מידע ולכל היותר, התובע נדרש להזין נתונים או הודעות לתיק.

18. זאת ועוד, להבדיל מהרושם שביקש התובע ליצור בעדותו בדבר הקלדה רציפה במהלך כל יום העבודה, התובע ציין במכתבו כי "פעולת ההקלדה מתבצעת בהתאם לצורך ואינה קבועה בזמן, יכולה להיות קצרה מאוד- שורה במחשב, מכתב בעל 10 שורות, ערעור בעל 2 עמודים ועד כתיבת "סיכום מידע רפואי", ערעור, הכרה במחלת מקצוע ועוד בני 6 דפים ויותר"^[11] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

19. לעניין זה נוסיף, כי עצם המעבר מתיק של לקוח אחד לתיק של לקוח אחר, דורש קריאה של התיק, קריאה של החלטות שהתקבלו בו וקבלת החלטה בדבר האופן בו יש להמשיך ולטפל בתיק. בדומה, כתיבת ערר או ערעור דורשת קריאה של ההחלטה שעליה מערערים, חשיבה בדבר עילת הערעור וניסוחו, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בהקלדה רציפה. הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בטיפול ב-15 עד 20 תיקים ביום בממוצע^[12].

20. לאמור לעיל יש להוסיף, כי בניגוד לרושם שניסה התובע ליצור בעדותו בדבר מפגש מועט עם לקוחות^[13], התובע ציין במכתב שצירף לכתב התביעה כי הוא מקיים לעיתים מפגש עם לקוחות, חלק מהפגישות יזומות (הכנה לוועדה, תחקיר, מסירת מסמכים) וחלקן ספונטניות וכי במהלך הפגישות הוא מקליד את תשובות/ הודעות הלקוח.

מובן, כי גם אם התובע נדרש להקליד מדי פעם את תשובות או הודעות הלקוח, הרי שהשיחה עצמה אינה שיחה שמוקלדת ברצף. כאשר מכינים לקוח לוועדה רפואית, יש להסביר לו את הדברים, אך אין המדובר בהקלדה רציפה, שהרי הדברים עצמם נרשמו בסיכום שהכין התובע.

21. במסגרת תפקידו, התובע נדרש גם להזין נתונים אינפורמטיביים (להבדיל מהקלדת טקסטים), לקרוא, לדפדף, לקבל קהל, לענות לטלפונים, לשלוח מכתבים, לשלוח פקסים, לצלם מסמכים ולשלוח מיילים עבור המנהל. ביצוע כל הפעולות האמורות מלמד כי אין המדובר בפעולות חד גוניות עם האצבעות או עם כף היד וכי התובע ביצע תנועות מגוונות במהלך יום העבודה.

22. לא נעלמו מעיננו המסמכים הרבים (824 עמודים) שצירף התובע והמלמדים לטענתו על ההקלדות הרבות שביצע. עם זאת, אנו סבורים כי אין במסמכים האמורים כדי לשנות את עמדתנו כפי שהובאה לעיל, שלפיה עבודת ההקלדה לא בוצעה ברצף. לאמור לעיל נוסיף, כי עיון במסמכים מעלה כי ישנם מסמכים בהם המלל המוקלד הינו קצר ונושא מספר שורות בלבד, וישנם מסמכים ארוכים בני מספר עמודים. כמו כן, בחלק מהמסמכים ניתן לראות כי מדובר במלל החוזר על עצמו ("העתק-הדבק"). כך למשל, בעיות רפואיות של לקוח שפורטו ב"סיכום מידע רפואי" מועתקים לערעור שמנוסח עבורו.

23. דעתנו היא, כי עבודתו של התובע אינה חורגת מעבודתם של עובדים אחרים העובדים מול מחשב במהלך כל יום העבודה ואשר נדרשים להקלדת נתונים וטקסטים שלא באופן רציף. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי עבודתו חייבה תנועות חד גוניות של האצבעות ושל כפות הידיים.

24. אשר להכרה בפגיעה כתאונה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה כבר נקבע כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (ראו עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב (פורסם בנבו)).

25. בפס"ד אריה פורטנוי נ' המל"ל^[14], במסגרתו נדון עניינו של מהנדס תעשיה וניהול אשר טען לעבודה הכרוכה בהקלדה על מחשב והקלקה על עכבר במשך כל יום העבודה, קבע בית הדין כי לא מצא בעבודה הדורשת שימוש במחשב לצורך הזנת נתונים וקבלת נתונים, כעבודה המבססת תשתית עובדתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות על פי הלכת המיקרוטראומה.

פסק הדין בענין אריה פורטנוי נ' המל"ל אושר על ידי בית הדין הארצי^[15], אשר לא מצא להתערב במסקנת בית הדין האזורי שלפיה לא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות בעבודת ההקלדה הבלתי רציפה שביצע המערער בהשוואה לעבודה של קלדן.

26. הנה כי כן, על מנת שהליקוי בידיו של התובע יוכר כפגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה נדרש כי התובע יוכיח הקלדה רציפה תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות במהלך יום העבודה. עמדנו בהרחבה על כך שבמקרה הנדון התובע לא הוכיח כי הוא נדרש להקליד לפרקי זמן ארוכים ורציפים במהלך יום העבודה. פעולת ההקלדה שכללה גם הזנת נתונים בוצעה בכל פעם לפרקי זמן שונים ולא רצופים. העובדה כי במהלך כל יום העבודה התובע עבד מול המחשב אין בה לכשעצמה כדי להוכיח תשתית מיקרוטראומטית.

27. נוכח כל האמור, אנו סבורים כי הגם שעלה בידי התובע להוכיח כי ביצע עבודה רבה מול המחשב, התובע לא הוכיח כי עבודתו חייבה תנועות חד גוניות של האצבעות ושל כפות הידיים. כמו כן, לא הוכח כי התקיימה תשתית עובדתית להכרה בליקוי ממנו סובל התובע כפגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה.

28. אשר על כן, התביעה נדחית.

29. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו חשוון תש"פ, (24 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

1. ראו פרוטוקול מיום 5.3.19, עמ' 4, ש' 4-6. ↑

2. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 5, ש' 30-32. ↑

3. ראו פרוטוקול עמ' 13, ש' 14-15. ↑

4. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 8, ש' 6. ↑

5. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 9, ש' 12-13. ↑

6. ראו פרוטוקול עמ' 13, ש' 20-22. ↑

7. ראו עדות התובע, עמ' 9 ש' 12-13. ↑

8. ראו פרוטוקול מיום 29.10.19, עמ' 21, ש' 3. ↑

9. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 10 ש' 8-10. ↑

10. ראו פסקה 3, עמ' 4 למתכב שצורף לכתב התביעה. ↑

11. ראו פסקה 2 עמ' 4 למכתב שצירף התובע לכתב התביעה. ↑

12. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 8, 19-20. ↑

13. ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 10 ש' 17-18. ↑

14. ראו ב"ל (ב"ש) אריה פורטנוי נ' המל"ל (ניתן ביום 4.4.16) (פורסם בנבו). ↑

15. ראו עב"ל (ארצי) 11412-05-16, אריה פורטנוי נ' המל"ל (ניתן ביום 6.4.17) (פורסם בנבו). ↑