1. בדו"ח שהוציאה העירייה כנגד הנאשם צויין שביום 5.1.18 העמיד את רכבו, מ.ר. 57-367-81 במקום בו החניה אסורה ובניגוד לסעיפים 2 ו-4 לחוק עזר לבית שמש (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ג-2002 (להלן: "החוק"). בדוח צויין שהעמדת הרכב במקום ובאופן שהעמיד אותו הנאשם היא בניגוד לאחד מתוך רשימה של 10 תמרורים שונים. המאשימה לא ציינה איזה הוא התמרור המסוים שהעמדת הרכב מנוגדת לו.
2. הדוח נשלח אל הנאשם בדואר לאחר שצולם על-ידי ניידת, בליווי שני צילומים של הרכב החונה.
3. הנאשם הגיש בקשה להישפט, ובמועד הדיון המאשימה הציגה את הדו"ח ואת התמונות הרכב כפי שצולמו מהניידת. הנאשם שהינו עורך דין במקצועו ייצג את עצמו והעלה טענות משפטיות כנגד אופן עריכת הדו"ח וסימון התמרורים במקום.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הרי שמצאתי כי יש להרשיע את הנאשם וזאת מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התייחסות לטענות שהועלו על ידי הנאשם.
2. אין מחלוקת שהנאשם העמיד את רכבו במקום בו שפת המדרכה צבועה באדום-לבן. הנאשם טען שבמקום בו הרכב עמד היה תמרור המורה על מיקומו של מכשיר לרכישת כרטיסי חניה. לטענת הנאשם התמרור מטעה וניתן להבין ממנו שהעצירה והחניה במקום מותרים לצורך רכישת כרטיס חניה.
3. עוד טען הנאשם שהדוח לוקה בפגמים היורדים לשורש העניין וצריכים להביא לבטלותו: ראשית לא צוין התמרור המסוים שחניית הרכב מנוגדת לו, אלא צוינה רשימה ארוכה של 10 תמרורים שאחד מהם הוא התמרור הרלוונטי. שנית לא צוין בדוח שמו של הפקח שרשם את הדוח, נרשם רק מספרו האישי של הפקח. שלישית לא נרשם בדוח שהוא צולם על-ידי ניידת חולפת, זאת בניגוד להוראות החוק והפסיקה.
4. לאור כל האמור טוען הנאשם שיש לזכותו מאשמה.
5. המאשימה טוענת מנגד כי הנאשם חנה במקום המסומן באדום לבן בניגוד לתמרור ד-15 בלוח התמרורים הישן ובניגוד לתמרור 818 בלוח התמרורים החדש. הסימון היה בולט. המאשימה לא נתנה הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה נרשמה רשימה ארוכה של תמרורים האוסרים חניה (וניכר שחלקם לא רלוונטיים כלל למקרה הנדון כמו למשל ההפניה לתמרור האוסר חניה בתחנת מוניות, או ההפניה לתמרור האוסר חניה באי-תנועה או במפרץ המיועד לתחבורה ציבורית וכד') ולא נרשם התמרור המסוים שחניית הרכב הייתה בניגוד אליו. עם זאת המאשימה טענה שהוסבר לנאשם שהוא יכול לעיין בתמונות ובסרטון הוידאו באתר האינטרנט של העירייה כדי לברר מה העבירה שהוא מואשם בה. אני מוצאת לנכון לציין שהדרך בה נקטה המאשימה איננה ראויה. אין זה ראוי להפנות לרשימת חיקוקים (שהרי תמרור דינו כחיקוק) שאחד מהם הוא הרלוונטי לאישום. הדבר מנוגד לסעיף 85(5) לחוק סדר הדין הפלילי. אף העירייה עצמה הודתה כי מאז שהדו"ח ניתן שינתה את אופן עריכת הדו"חות וכיום אין היא מפנה לסעיפים רבים אלא לתמרורים המדויקים.
6. הנאשם הפנה בעניין זה לדו"ח ביקורת של מבקר הפרקליטות ובו צוין כי אין זה תקין להציג דו"ח כאמור לאזרח. כאמור העירייה הודיעה כי שינתה את דרכיה בעניין זה, ואין בדו"ח הביקורת להפוך את הדו"ח לבטל מעיקרו.
7. אשר לטענה שלא נרשם שמו של הפקח הסבירה המאשימה שמאחר ומדובר בעיר קטנה הפקחים סובלים לעיתים מהתנכלויות, ולכן נרשם רק מספרו האישי של הפקח וככל שחפץ בכך הנאשם הוא יכול היה לקבל את שמו של הפקח על-ידי פניה אל העיריה.
8. לאחר ששקלתי את טענות הנאשם ואת הפגם שנפל ברישום הדו"ח הרי שאינני סבורה שיש בכך כדי להביא לזיכוי הנאשם.
9. הנאשם, עו"ד במקצועו, החנה את רכבו במקום המסומן באופן בולט בצביעת שפת המדרכה בצבעי אדום-לבן. הנאשם עצמו אינו מכחיש זאת ואינו חולק על כך. התמרור המורה על מכשיר לרכישת כרטיסי חניה לא ניכר בתמונה אך המאשימה לא חלקה על טענות הנאשם בעניין זה ואני מוכנה לקבל אותן כנכונות. בכל זאת אינני מקבלת את טענות הנאשם כאילו טעה לחשוב שחרף סימון המדרכה באדום-לבן החניה במקום מותרת בשל התמרור המורה על מכשיר לרכישת כרטיסי חניה. אני סבורה שטענה זו נטענה בדיעבד ולא הנחתה את שקול הדעת של הנאשם בזמן אמת. אין בין מיקום המכשיר ובין איסור החניה במקום כלום. על הנאשם, ובפרט הנאשם כעו"ד, היה לדעת זאת. יתר על כן, הנאשם עצמו לא טען כי עצר רק כדי לרכוש כרטיס חנייה, ולא הציג כל ראיה לכך שאכן רכש כרטיס חנייה באותו מועד. מכאן שלטעמי טענה זו נולדה אך לצורך המשפט.
10. אמנם אופן הפירוט בדו"ח אינו מדוייק, אך אני סבורה שבנסיבות העניין לא נגרם לנאשם כל נזק מכך, הוא יכול היה לברר בנקל על-שום מה ניתן לו הדוח ובאיזו עבירה בדיוק הוא מואשם באמצעות עיון בלוח התמרורים ואיתור התמרור הרלוונטי לעניינו. מה גם שהדבר עולה בבירור מהתמונות שהציגה המאשימה ואין כל צורך אמתי בעיון בלוח התמרורים כדי שכל נהג יוכל להבין שחניה במקום המסומן באדום-לבן ובסמוך למעבר חציה היא אסורה. התמונה מסייעת לנאשם להבין את מהות העביר יותר מההפניה לסעיף או למס' התמרור המסוים (ר' בעניין זה רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד ס(4) 594, 605-607 (20.2.06. שם עמד בית המשפט על המגמה השמה את הדגש על בהירות עובדות האישום ופחות על בהירות ודיוק בסעיפי האישום). העובדה שהנאשם הוא גם עו"ד במקצועו בוודאי יכולה הייתה לסייע לו לאתר את העבירה אף ביתר קלות, אך גם בהיעדר השכלה משפטית ניתן היה להתוודע לעבירה, ולהבין את הדו"ח.
11. אשר לטענות בנוגע להיעדר שמו של הפקח והיעדר אזכור העובדה שהודח צולם על-ידי ניידת חולפת – אני מוצאת שגם הן אינן יכולות לסייע לנאשם מאחר שאין מחלוקת שהוא אמנם חנה במקום בו שפת המדרכה צבועה אדום-לבן. בנסיבות אלה אין משמעות לזהות הפקח או לאופן בו צולם ונרשם הדוח. יאמר כי הנאשם לא ביקש לחקור את הפקח, ולמעשה אין סיבה לחקור את הפקח, שעה שהתמונות מעידות על העבירה כשלעצמה. על כן אני מרשיעה את הנאשם.
12. בכל הנוגע למתחם הענישה הרי שעל פי הפסיקה שעה שאדם מבקש להישפט ובנסיבות שבהן לא מוכחש כי הנאשם חנה במקום שמסומן באדום לבן, הרי שיש להשית עליו קנס כפול או משולש. הקנס היה במקור 250 ₪ ועל כן אני קובעת כי הנאשם ישא בקנס בגובה של 600 ₪. הקנס ישולם בתוך 30 יום והיה ולא ישולם הקנס במועד ייאסר הנאשם למשך 5 ימים.

המאשימה תמציא את פסק הדין במסירה אישית לנאשם.

הדיון הקבוע לפני מבוטל.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.