בפני בקשה למתן רשות להגן כנגד תביעה כספית ע"ס 170,744 ₪ שהגיש המשיב/התובע בגין יתרת חוב עפ"י ספריו .

הנתבע ניהל חשבון עו"ש 597471 אצל המשיב, סניף 626, בהתאם לתנאים הכלולים ב"בקשה לפתיחת חשבון" וב"הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון ".

נטען כי הנתבע נשאר חייב לבנק בחשבון העו"ש נכון ליום 16.4.18 סך של 8,220 ₪ בצירוף ריבית כמוסכם.

עוד נטען כי ביום 29.12.16 הנתבע נטל הלוואה ע"ס 170,000 ₪ (קרן), אולם הפר את החייבויותיו ולא עמד בפרעון התשלומים כמוסכם, ונותר חייב סך 162,524 ₪, נכון ליום 16.4.18, ובצירוף ריבית כמוסכם.

נטען כי הנתבע נדרש לשלם את חובו אולם לא נענה לדרישה .

לטענת המבקש, במהלך 2015-2016 ניהל את הח-ן אצל המשיב, מסגרת האשראי עמדה ע"ס 35,000 ₪, בנוסף למסגרת כרטיסי אשראי בסך40,000 ש"ח , ובכל עת שנזקק למימון נוסף, נכנס לאתר המשיב וקיבל הלוואות בסכומים שונים שהצטברו לסך כולל של 170,000 ₪ .

המבקש טוען כי הינו גרוש משנת 2015 אב לשתי קטינות, עד 2015 עבד כשכיר בחברת הייטק , בעקבות הליך הגירושים ועד 2017 עבר לעבוד כשכיר בשכר מינימום. וב-2018 עבד כשכיר ברשת קהילה ופנאי בשכר ברוטו 7,810 ₪.

בסוף 2016 ובעקבות המצב הכלכלי אליו נקלע לאור הליך הגירושין, ולאחר שלא יכול היה לקבל הלוואות נוספות דרך המחשב, פנה לסניף על מנת לחדש מסגרות אשראי ובקשה לאשר לו הלוואה נוספת, אולם הובהר לו ע"י נציגי הבנק, ובאופן חד צדדי, שרירותי ומיידי על הקטנת מסגרת האשראי לסך 5000 ₪, תוך ביטול מסגרת האשראי וביטול כרטיסי האשראי שברשותו.

טוען כי בדצמבר 2016 אושרה לו הלוואה ע"ס 170,000 ₪ בהחזר חודשי של 2,500 ₪ .

המבקש טוען כי תוך זמן קצר קיבלה הנהלת המשיב החלטות לא סבירות בעניינו, שנעשו בזדון ובקנוניה, בשרירות וברשלנות, ואף אם היתה סיבה המצדיקה את סגירת מסגרת האשראי, מדובר בהחלטה שאינה עולה עם חובות האמון והזהירות של בנק, בפרט אל מול הנזק המיידי והבלתי הפיך שנגרם למבקש.

טוען כי הבנק בהתנהגותו ובמצגיו הטעה את המבקש, והפר את החובות המוטלות עליו. באשר הבנק איפשר למבקש לקבל הלוואות במשך כשנתיים ללא כל קשר להכנסותיו ולמצבו הכספי. נטען כי הבנק ידע על מצבו הכספי של המבקש, אולם כל ההלוואות התקבלו דרך אתר הבנק ללא כל התייחסות אישית וללא כל שק"ד. ורק לאחר שנתיים זומן המבקש לראשונה לבנק, אז נודע לו באופן פתאומי וחד צדדי וללא יכולת וארכה לתקן, על ביטול מסגרות האשראי. המבקש צרף חוו"ד לפיה ההלוואה שניתנה לו אינה תואמת את יכולת ההחזר החודשית שלו. וממנה עולה כי הבנק איפשר למבקש להגיע ליתרות חובה גבוהות, ללא כל הצדקה כלכלית , ובאופן מיידי וחד צדדי, דבר אשר הוביל לפגיעתו וגרם לקריסתו.

המבקש טוען כי מחדלי ומעשי הבנק הביאו נזקים אדירים למבקש, הבנק הפר את חובות האמון כלפי המבקש. אילו היה עוצר את המבקש בשלב מוקדם, המבקש יכול היה להתאושש, ולהימנע מהתדרדרות כלכלית.

המבקש טוען לסילוק התביעה על הסף / מחיקת כותרת, כי התביעה אינה ראויה להתברר בהליך זה, וכתב התביעה אינו עומד בדרישות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, באשר אינה תביעה לסכום קצוב, ולא ברור כיצד המשיב ערך את חישוביו.

טוען כי לא הומצאו לו מסמכים רבים שדרש, הדרושים לצרכי הגנתו, תמיכה ופירוט טענותיו.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).

בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו].

על המבקש רשות להגן להציג תשתית עובדתית לכאורית מפורטת ומספקת, שלא נסתרה בדיון ושיש בה להצדיק ניהול ההליך.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות את הבקשות, ואלו נימוקי.

ביחס לטענה למחיקת כותרת, הבקשה נדחית. דף שיערוך ריכוז יתרות שצורף לכתב התביעה כנספח 2, ופירוט אשראי שקלי , נספח 5, וכן אישור מורשה חתימה ביחס למסמכים אלה שהינם "רשומה מוסדית" , נספחים 3 ו 6, מספקים לעניין זה, ועפ"י הפסיקה בעניין.

מהדיון עולה כי ב"כ הבנק העביר למבקש מסמכים , לפחות חלקיים, בחקירתו אישר המבקש כי הגיע למשרדי ב"כ המשיב , שילם עבור מסמכים ולקח אותם.

חרף זאת, המבקש בחקירתו, התחמק ממתן תשובה, לעניין ציון פעולות ספציפיות וקונקרטיות שנעשו בחשבון, ועפ"י דפים שנמסרו לו.

לגופו, לא ראיתי בבקשה פירוט נוגד ביחס לגובה החוב הנדרש, ועל פניו, נראה כי לא מחסור במסמכים נטענים גרם לחוסר פירוט, אלא היעדר גרסה ממשית לגופו של עניין. לא ראיתי פירוט ביחס לגובה החוב, היווצרותו , או עצם קיומו.

רו"ח חרפק יורם שערך חוו"ד שצורפה לבקשת הרשות להגן, ולפיה בסעיף 4.6 " המסקנה היא שהבנק איפשר לגד סהר להגיע ליתרות חובה גבוהות ללא כל הצדקה כלכלית ובאופן מיידי וחד צדדי , פגע בו וגרם לקריסתו הכלכלית". העיד בחקירתו שלא עשה תחשיב נזק מאחר ולא קיבל את המסמכים שנדרש להם כדי לכמת את גובה הנזק במלואו. לא זכר שראה מסמך הלוואה חתום ויודע כי החוב בתביעה מתייחס להלוואה אחת.

המבקש אישר את חתימתו על מסמך ההלוואה, אישר שהיה במצוקה כלכלית לאחר הגירושים , והיום במצוקה גדולה יותר בעקבות התביעה, אישר שיש לו עוד חובות להוריו ולחבריו. וכי ההלואה נשוא התביעה היא בעצם הלוואה, שבאה למחזר את החובות הקודמים של המבקש, אישר שהגיע לבנק כדי לסגור את המינוס.

עם כל ההבנה למצבו האישי של המבקש, אין מדובר בקטין או נתבע בעל נסיבות אישיות המוחלש באופן קיצוני , מדובר באדם בגיר, עובד, שעקב מצבו האישי, והדבר עולה בבירור מן הבקשה, נקלע לגרעון כלכלי, נטל מס' הלוואות מהבנק באופן מקוון, המבקש העיד כי הינו אדם עם רקע טכנולוגי ומבצע את הדברים און-ליין, ומשסורב, הגיע לבנק, וקיבל שם הלוואה כדי למחזר הלוואות קודמות, ושיוכל לסגור את המינוס, המבקש אף אישר שיש לו חובות נוספים. מדובר בטענות כלליות ולא מפורטות, אין בסיפור הרקע של המבקש כדי לאיין את החוב.

ראה לעניין זה , תא"ק (ת"א) 45350-06-12 בנק דיסקונט תל אביב סניף קדמת עתידים 11515 נ' רותם דברי מאפה (1999) בע"מ [פורסם בנבו].

"לא ראיתי טענות ראויות בנוגע לגובה החוב, אלא מדובר בטענות כלליות, הנוגעות בעיקר למישור היחסים שבין המבקשים לבין עצמם, וכנגזרת, טענות כלפי הבנק. אני סבור כי מערכת היחסים שבין המבקשים עצמם, אינה מעניינו של הבנק שנתן אשראי שלא הוחזר".

אני סבור שהתשתית העובדתית שפורטה בבקשה, ולרבות חוות דעת המומחה שצורפה, אינה מספקת, ולצורך מתן הרשות להגן.

ככלל, מדובר בטענות כלליות מפי המבקש, ו/או בטענות מפי המומחה, ולא טענות שבמומחיות, ושיש בהן להצדיק בירור, ובהיותן כלליות, סתמיות ונעדרות פירוט קונקרטי ולו לכאורי, ושיש בו לבסס הגנה אפשרית כנגד חובת החזר אשראי שניתן .

המבקש, באותה נשימה, מתלונן מחד על עצירת אשראי, וכאשר באותו מועד, 12/16 , אושרה לבקשתו הלוואה למחזור ופריסת חוב שנצבר, ומאידך, על אספקת אשראי ללא בקרה מספקת ובחינת מצבו, שלא אפשר החזר אותו אשראי, לא שוכנעתי ולו לכאורה, שנפל פגם בעצירת האשראי השוטף למבקש, במועד הרלוונטי, והמרתו בהלוואה להסדרת החוב.

טענה להפסקת אשראי מחד, ומאידך טענה להעמדתו ללא בחינת מצב הלקוח, אינה יכולה לטעמי לדור בכפיפה אחת, ומלמדת שמדובר בניסיון להטיל אחריות על המשיב לכל קשייו של המבקש, שהינו אדם בוגר, נורמטיבי, ושעבר משבר גירושין, ופיטורים מעבודה באותה עת.

מן הדיון עולה, שמקור קשיי המבקש, אינם בשל מתן אשראי אסור או בלתי ראוי , ו/או הפסקתו ומיחזורו בהלוואה, אלא בשל עניינים אישיים שלו. לא ראיתי קשר מנימאלי בין כותרת הטענות ובקשר להפרת חובה כזו או אחרת, ולבין המבקש ונסיבותיו הספציפיות כאן. כפי שמציין המשיב, הוא רשאי להקטין ולבטל אשראי, אם חלה לטעמו הרעה במצבו של הלקוח, ענין שאושר על ידי המבקש עצמו. מאידך ובמקביל, המבקש בקש וקיבל בסופו של יום הלוואה, בפריסה לזמן ארוך, ולהסדרת החובות, ושמקורם אינו בבנק. המשיב רשאי להעניק הלוואה ולצורך פריסת חוב, והדבר אף הגיוני ומקובל.

לא נסתרה קונקרטית החבות כאן, מלבד טענות כלליות, שאינן מגובות בפירוט מינימאלי מספק, וקונקרטי לגבי הנתבע, והתנהלותו לאורך ציר זמן רלוונטי. אכן ברי, שלעת זו, אין לדחות בקשה מטעמים שבדרכי ההוכחה, ובהקשר זה אין טענות כלפי המבקש, ואין מצופה שיוכיח טענותיו.

יחד עם זאת, על המבקש לפרוש תשתית, מפורטת וקונקרטית, שיש בה להצדיק בירור בעניין, ותשתית כזו, מלבד אמירות כלליות וסתמיות, ככותרת, על הפרת חובה כזו או אחרת, לא ראיתי.

לכל היותר, יכולה להיות למבקש טענה, לפי הבקשה, לנזק בר קיזוז, ובקשר לריבית שנדרש לשלם בגין אשראי, שהרי ברי שקרן צריך להחזיר, שעה שנצרכה על ידי המבקש, ואין זה משנה אם נלקחה באופן מקוון, או מול פקיד בסניף, וזכות המשיב להעניק אשראי, באופן שימצא לנכון. להיבט התפעולי יכול ותהיה רלוונטיות, ולענין קבלת אשראי מקוון, יחד עם זאת טענה בענין אינה צריכה לפעול אוטומטית, רק מעצם העלאתה לחובת המשיב. לא ראיתי תשתית לכאורית מספקת , גם בהקשר עלות האשראי ושיעור הריבית שנדרש בגינו.

המבקש כאמור אדם נורמטיבי, שנקלע במועד הרלוונטי למצוקה, עקב עניינים אישיים, ושלא קשורים למשיב, הליך גירושין ופיטורין מעבודה בתחום ההיטק, ואינו יכול להסיר מעצמו אחריות, לאופן התנהלותו הכספית, ולהפנות אצבע מאשימה, למשיב כמקור בלעדי לקשייו, וכאשר למשיב הזכות לספק אשראי, ו/או לדרוש פרעונו, ולפי נסיבות הלקוח שבפניו, והסיכון העסקי שבענינו.

לסיכום אני סבור שבבקשה טענות כלליות ביחס למשיב, ושאין בהן את הקונקרטיות, והפירוט המינימאלי הנדרש, ולו ברף הנמוך הנדרש, בשלב דיוני זה, והמצדיק מתן רשות ולצורך בירור. מדובר ביתרת חובה למשיב עפ"י ספריו, שלא נסתרה, ובעצם אושרה, ושנימוקי ההגנה אינם החזר החוב בכסף או בדרך אחרת, אלא טענות של מי שקיבל אשראי, וכעת נדרש להחזירו, ובא בטענות מדוע קיבל את אותו אשראי, וכאשר במקביל ובקשר לאותה מערכת יחסים, קובל על עצירת אשראי, שאינה ראויה , שעה שמצבו לשיטתו אינו מצדיק מלכתחילה מתן אשראי.

מן האמור עולה , שבהיעדר תשתית מינימאלית וראויה , וכנדרש בשלב זה, יש להורות על דחיית הבר"ל.

ומשכך אני מורה כי התובע/המשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה, בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט בגין התביעה, לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד, וכן שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תש"פ, 04 מאי 2020, בהעדר הצדדים.