13 פברואר 2019

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.2.18 שהתכנסה פעם נוספת בעקבות פסק דין שניתן בעניינה של המערערת (ב"ל 24518-03-17) להלן – פסק הדין המחזיר.

העובדות

1. המערערת, ילידת שנת 1986 ועובדת בנק לשעבר, נפגעה בגבה ביום 31.10.13 בעת שאוטובוס בו נסעה בלם באופן פתאומי. האירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה.
2. המערערת התייצבה בפני ועדה מדרג ראשון שקבעה לה נכות קבועה בשיעור 5% בגין כאבי גב תחתון לפי פריט ליקוי 37 (8) א' וקבעה כי אין להפעיל בעניינה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.
3. המערערת הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון אשר נדחה ביום 13.10.15.
4. לפיכך הגישה המערערת ביום 16.12.2015 ערעור לבית הדין (ב"ל 26707-12-15) במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יושב עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב (להלן – פסק הדין הראשון).
5. וועדה שהתכנסה כמצוות פסק הדין הראשון, דחתה את הערר המערערת והותירה על כנה את החלטתה מיום 13.10.15.
6. לפיכך הגישה המערערת ביום 12.3.2017 ערעור נוסף לבית הדין. במסגרת דיון הערכה מוקדמת הגיעו הצדדים להסכמות, וניתן פסק הדין המחזיר שבו נקבע כדלקמן:

"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשיב עניינה של המערערת לוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתתייחס לפיענוח בדיקת הסיטי מיום 7.7.15, בשים לב לממצאים בקשר עם חוליות L3-L4, L4-L5, L5-S1.

הוועדה תשקול האם יש בממצאים אלה, כדי לשנות החלטתה בדבר שיעור הנכות שנקבעה למערערת. ככל שישתנה שיעור הנכות, תדון הוועדה בהפעלת תקנה 15".

1. בהתאם להסכמות הצדדים כאמור, הושב עניינה של המערערת לוועדת הערר, אשר התכנסה ביום 6.2.18 ודחתה את הערר פעם נוספת. ועדת הערר ציינה את ממצאיה כדלקמן:

"בהמשך לפסק הדין הוועדה חזרה ובדקה את ממצאי הטומוגרפיה המותנית מ 7.7.15 שכן הועדה מחויבת לממצאי הטומוגרפיה שראתה בעצמה ולא לממצאי טומוגרפיה כפי שנצפו על ידי אחרים. בצילומי פלנר הלורדוזיס שמורה המרווחים בין גופי החוליות הדיסקיים שמורים. בחוליה L5 קיימת ספונדילולוזיס בחתכים רוחביים בלט כללי של האנילוס בגובה L34  ובלט  אחורי בחלקו מסויד עם לחץ קל על השק, ללא לחץ שורשי וללא הצרת התעלה המרכזית. בגובה L5S1 קיים בלט דיסקי פורמינלי לשמאל".

הדיסק הוחזר לנפגעת.

1. בפרק סיכום ומסקנות ציינה הוועדה בפרוטוקול כדלקמן:

"הועדה עיינה בפסק הדין וחזרה ובדקה את תקליטור הבדיקה הטומוגרפית מ 7/7/15 אכן קיים דיסק פורמינלי בגובה L5-S1 משמאל שלא נצפה ע"י הועדה בבדיקה הקודמת. הועדה חוזרת על ממצאי בדיקתה מ 31.7.16 בבדיקה זו לא נצפתה הגבלה בתנועות עמ"ש מותני ולא נצפתה כל עדות לפגיעה נוירולוגית אובייקטיבית.

לפיכך לא נמצא ביטוי קליני נוירולוגי לממצאי בדיקת ה CT  מ 7.7.15. יצוין שבדיקת ה CT ובדיקות ה EMG הינן בדיקות עזר וכשלעצמן בהעדר ממצאים קליניים תואמים אינם מקנים נכות.

אם קיימת החמרה מבחינת הכאבים והממצאים הקליניים שמורה בידי עורך הדין הזכות להגיש החמרה. פסק הדין מבקש התייחסות לענין בדיקת ה CT והבדיקה הקלינית אליה מתייחסת הועדה מהתאריך המצוטט לעיל.

הנכות נשארה בעינה".

1. על החלטה זו של ועדת הערר נסוב ערעור זה.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת שגתה הוועדה פעם נוספת, עת זו הודתה מחד כי לא התייחסה בהחלטותיה הקודמות לממצאי בדיקת ההדמיה מיום 7.7.15 ומנגד קבעה כי אינה חייבת לקבל את הממצאים השונים שמצאה בבדיקת ה-C.T, שכן לטענת הוועדה הממצאים הקליניים הם אלו שקובעים.
2. בנוסף טוענת המערערת שהוועדה לא נימקה מדוע אין היא מקבלת את מסקנות המומחה שפענח את ההדמייה שהוזמנה על ידי הוועדה, זאת הגם שמדובר בקביעת מומחה שזו היא מומחיותו.
3. בנוסף טוענת המערערת כשהוועדה לא ביצעה כל בדיקה קלינית אך על אף זאת קבעה כי ממצאי בדיקתה הקלינית גוברים על הממצאים הטומוגרפיים.
4. המשיב טוען מנגד כי כבר בהתכנסות הוועדה בעקבות פסק הדין הראשון נימקה הוועדה כראוי החלטתה, למעט התייחסות לבדיקת הדמיה מיום 7.7.2015, ובשל כך הושב העניין לוועדה פעם נוספת, וזאת רק לצורך בחינת השאלה האם יש בתוצאות בדיקה זו כדי לשנות את קביעתה המנומקת לעניין שיעור הנכות.
5. עוד טוען המשיב כי לא חלה על הוועדה כל חובה לבצע בדיקה גופנית נוספת שעה שפסק הדין המחזיר לא הושב עם הוראות מפורשות לבצע בדיקה קלינית ולכן יכלה הוועדה להסתמך על בדיקה קודמת וממצאיה שפורטו בפרוטוקול.

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213 (1999).
2. כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס רק לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה במקרה כזה, מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין? (ראו: עב"ל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008); עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי נ' המוסד לביטוח לאומי (17.02.2014).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכם שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
2. הוועדה נימקה באופן ברור את קביעתה, תוך התייחסות לממצאי בדיקת ה-CT מיום 7.7.15 אליו נדרשה להתייחס במסגרת פסק הדין המחזיר. הוועדה הסבירה כי על אף הממצא שקיים בבדיקת ההדמיה שלא נצפה בבדיקה הקודמת, אין בממצא שנצפה כדי לשנות מקביעתה. הוועדה נימקה זאת בכך שבבדיקה הקלינית שערכה למערערת ביום 31.7.16 לא נצפתה הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ולא נצפתה כל עדות לפגיעה נוירולוגית אובייקטיבית. לפיכך קבעה הוועדה כי לא מצאה כל ביטוי קליני נוירולוגי לממצאי בדיקת ה-CT מיום 7.7.15, בהבהירה כי בדיקת ה-CT היא בדיקת עזר וכי בהיעדר ממצאים קליניים תואמים היא איננה מקנה אחוזי נכות. נוכח הנמקה זו של הוועדה ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הווועדה ועל קביעתה כי אין בבדיקת ה-CT מיום 7.7.15 כדי לשנות מהחלטתה. הוועדה פעלה בעניין האמור בהתאם להלכה הפסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאים הדמייתיים.
3. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי מסקנת הוועדה מבוססת הן על בדיקתה הקלינית את המערערת בפעם הקודמת, והן על ממצאי בדיקתה ופענוח בדיקת ההדמיה, דהיינו מסקנה שהיא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי. כידוע, הקביעות האם יש בממצאים רפואיים מסוימים כדי להקנות שיעורי נכות הן קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין הכלים או הידע להתערב בהן. התאמת פריטי הליקוי המנויים בתוספת לתקנות למצבו הרפואי של המבוטח אף היא עניין המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, בהתאם לידע הרפואי המקצועי המצוי בידה כמו גם החלטת הוועדה להסתמך על ממצאי בדיקה שבוצעו עכל ידה בעבר מבלי להידרש לבדיקה נוספת בפרט בהעדר הוראה במסגרת פסק הדין המחזיר.
4. אין בידי לקבל את הטענה שהוועדה לא התייחסה כראוי לממצאי בדיקת ההדמיה שכן כעולה מהפרוטוקול, הוועדה פירטה בהרחבה את ממצאי הבדיקות. אוסיף כי בהתאם לפסיקה, הוועדה הרפואית מחויבת לממצאי בדיקתה הקלינית שלה עצמה וזאת גם אם אלה אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי בדיקות הדמיה, ובלבד שהוועדה מנמקת מסקנותיה (בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק נ' המוסד לביטוח לאומי (05.03.2014)(. באופן דומה נפסק כי לממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה עדיפות על ממצאי בדיקות ההדמיה (בר"ע 46484-12-10 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (15.3.11).
5. אשר להפעלת תקנה 15 - אף בעניין זה לא מצאתי ממש בטענת המערער. כאמור, הוועדה לא שינתה את שיעורי הנכות, ולכן ממילא לא נדרשה להתייחס לסוגיה זו. בנסיבות המפורטות בהחלטת הוועדה ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהבין מדוע סברה כי מצבה מאפשר לה לשוב לעבודתו בהיקף מלא.
6. סוף דבר – הערעור נדחה.
7. היות ומדובר בהליכים שהם מתחום משפט העבודה הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, (13 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.