ביום 12/7/2018 באין כתב הגנה במועד ובכלל ניתן פס"ד כעתירת כתב התביעה.

ביום 28/11/2018 הוגשה ע"י הנתבעות "הודעה על קבלת ייצוג משפטי של הנתבעות 1 ו-2 ובקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל".

ביום 5/12/2018 ניתנה על ידי החלטה בבקשה הנ"ל המזמינה תגובות ומאזכרת את זכות המענה וכן מתנה את עיכוב ההליכים בהפקדת מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ ומורה להציג בתיק זה קבלה על ההפקדה.

לא מצאתי, כי אכן הופקד הסכום בתיק ההוצל"פ ומכל מקום לא הוגשה על כך הודעה וגם לא קבלה,

ומכאן שעפ"י ההחלטות הנ"ל אין עיכוב הליכים.

בקשת הנתבעות (41 עמודים) מונות את הסיבות לאי הגשת כתב הגנה:

"לפני ימים אחדים משרדה של הח"מ קיבל את הייצוג המשפטי בתיק...".

לא הוגש כתב הגנה בשל "תקלה משרדית אנושה".

בשל תקלה בתום לב וטעות אנוש גם לא הוגשה בקשה לביטול פס"ד בתוך המועד.

שרשרת התקלות הנ"ל גרמה לסיום העסקתה של עו"ד במשרדו של עו"ד אבו עיאש ומכאן מבוקש ליתן בכורה לשיקולי הצדק על פני הפרוצדורה.

בין יתר ההלכות נזכרת גם הלכת "מיטת סדום" מע"א 189/66 ששון נגד קדמה פד"י כ(ג) 477, בעמוד 479.

באשר לסיכוי ההגנה מציינת הבקשה, כי התובעים התעלמו מהיותה של הדירה השייכת, דירת יד שנייה, אותה רכשו כשנה ממועד מסירתה לרוכש הראשון עפ"י הסכם מכר מיום 13/8/2014.

בהסכם עצמו אין כל זכר לליקוי בנייה או פגמים בדירה.

נהפוך הוא, סעיף 2.7 להצהרות המוכר ובהמשך גם בסעיף 3.1 להצהרות הקונה תומכת בהעדרם של עיקולים.

הבקשה נסמכת בתצהיריהם של גב' מירי שמש מטעם הנתבעת 2 ועו"ד אבו חוסין מטעם הנתבעת 1.

תגובת התובעים מיום 25/12/2018 משתרעת על 35 עמודים ומציעה לדחות את הבקשה. לבקשה צורף תצהיר מוסר הגם שאין מחלוקת כלל לגבי מועד המסירה ובמסמכים נוספים שכבר ישנם בתיק ביהמ"ש ולא מובן מדוע נמצא לנכון לצרפם.

התגובה מציינת, כי התביעה שהוגשה עוד באפריל 2018 נמסרה כדין לנתבעות ביום 7/6/2018 והייתה להן שהות מספקת להגיש כתב הגנה עד יום 8/7/2018.

פסה"ד הפך לחלוט בין לבין.

בחינת הבקשה מלמדת, כי פסה"ד מיום 12/7/2018 חלוט הוא ולא ניתן לבטלו על בסיס בקשה שהוגשה זמן רב לאחר תקופת 30 הימים עפ"י תקנה 201 בתקסד"א.

פסה"ד נמסר לנתבעות ביום 15/7/2018 ואילו בקשתן לביטול פסה"ד הוגשה רק ביום 28/11/2018.

רשלנות של עו"ד זה או אחר אינה מהווה עילה לפס"ד חלוט והדרך לתביעת רשלנות מקצועית פתוחה לעו"ד אבו חוסין כלפי אותה עו"ד עלומה שהייתה מועסקת על ידו.

התובעים השקיעו כספים רבים בפתיחת ההליך, בביצוע מסירות ופתיחת תיק הוצאה לפועל ורק לאחר שפסה"ד היה לחלוט, נזכרו הנתבעות להגיש בקשות בניגוד לדין מבלי לבקש וממילא מבלי לקבל ארכה להגשתן.

באין כל פגם בביצוע מסירות של כתב התביעה והזמנה לדין וכן בחלוף 30 הימים להגשת בקשה לביטול פס"ד והמועד להגשת ערעור, נכנס לתוקפו עיקרון סופיות הדיון ואין מקום להפר אותו.

ביום 8/3/2019 הגישו התובעים בקשה למתן החלטה המציינת, הן את אי הפקדת עירבון כלשהו והן את עובדת המצאת התגובה שהוגשה ע"י התובעים עוד ביום 25/12/2018, וכי התובעים ביכרו שלא להשיב להן.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי אין מקום לביטול פסה"ד:

הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד לביטול פס"ד מבלי להיזקק לארכה, ארכה לא התבקשה כלל וממילא גם לא ניתנה.

זכותו של בעל דין לראות את ההליכים שנקט כהליכים שהסתיימו זה מכבר גוברת בענייננו על הלכת מיטת סדום הנזכרת בבקשת הנתבעים וממילא אינני סבור כי הלכה זו משמעה, כי כל בעל דין יוכל להגיש כל בקשה שימצא לנכון ובכל עת שימצא לנכון בהתעלם מכל סדרי הדין.

בחירתן של הנתבעות שלא להשיב לתגובת התובעים, אף היא אינה מסייעת בידם לקבל החלטה שונה מזו.

הבקשה לביטול פסה"ד נדחית, תוך חיוב הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הוצאותיהן בגין העיסוק הנוסף שנכפה עליהם בסך 2,340 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.