זוהי הבקשה שהוגדרה כבקשה "דחופה ביותר" למתן רשות ערעור על החלטת כב' השופטת רויטל באום מיום 25.3.18 בבקשה 24 בתיק אזרחי 32877-02-16 (להלן: ההחלטה).

בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת כאן להפחית משכר טרחת מומחה בית משפט שעמד על סך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן נדחתה הבקשה להורות כי על המשיב 3 לשאת בשליש מעלות שכר טרחת המומחה.

אני סבורה כי דין הבקשה להידחות גם ללא צורך בתשובה, וכך אני מורה, וזאת על פי סמכותי מכח תקנות סדר הדין האזרחי.

ראשית אציין כי ספק בעיניי אם הנושאים המועלים בבקשה אינם נכללים בגדר צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: הצו).

מדובר בהחלטה הדנה בהטלת הוצאות ומתייחסת לאופן בירור המשפט, וככזו אין מקום לתת בגינה רשות ערעור כבר עתה. ממילא שאלת ההוצאות והחזרתן לצד שלא אמור לשאת בהן תידון יחד עם פסק דין סופי בהליך.

עוד אציין כבר עתה כי לא ברור מדוע הוגדרה הבקשה "דחופה ביותר". לעניין זה לא ניתן הסבר בבקשה עצמה, וגם לא ניתן הסבר מדוע אם מדובר בעניין דחוף המתינה המבקשת חודש בדיוק ממועד הגשת הבקשה כאן.

עיון בהחלטה מלמד כי מדובר בהחלטה סבירה, מנומקת, שניתנה בעניינים השמורים לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ולפיכך איני סבורה שיש מקום להתערב בה.

כמו כן מצאתי ממש בנימוקי הערכאה המבררת כי בקשת המבקשת בגינה ניתנה ההחלטה הוגשה בשיהוי לא מוסבר, לאחר שניתנו מספר הזדמנויות להגיש כל בקשה לעניין שכר טרחת המומחה בטרם המינוי ובטרם החל המומחה בעבודתו.

משפעל בא כח המבקש בהתאם להחלטת המינוי, שיתף פעולה עם המומחה והעלה דרישות שונות לרבות שלח שאלות הבהרה מבלי להעלות טענה כלשהי לעניין גובה שכר טרחתו, אין מקום להיעתר לבקשה המוגשת לאחר שניתנה חוות הדעת ולאור תוכנה.

אינני סבורה כפי שחושש בא כח המבקשת בסעיף 4 לבקשתו כי השארת ההחלטה על כנה יוצרת קביעה משפטית רוחבית שמומחים אחרים יכולים להסתמך עליה, ומציאות בלתי מקובלת בבתי משפט והכבדה על הצדדים. מדובר בהחלטת ביניים בתיק ספציפי שניתנה על סמך הנסיבות הספציפיות שהתגלו בה. אינני סבורה גם כי ההחלטה של בית המשפט היתה לא מקובלת היוצרת הכבדה בלתי מוסברת.

אשר על כן הבקשה נדחית.

היות ולא נדרשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.