ע"י עו"ד נורית וינוקור

בבקשה לדחיית התביעה על הסף

רקע

1. המשיב אשר הינו חקלאי בעיסוקו, הגיש 2 תביעות כספיות כנגד המבקשת - המבטחת הקרן לביטוח נזקי טבע וחקלאות בגין נזקים שנגרמו לחלקות בהן גידל קולורבי במושב יציץ שנפגעו ממזיק התריפס. תביעה אחת, על סך של 24,570 ₪, הוגשה במסגרת תא"מ 13390-01-18. תביעה שניה, על סך של 26,208 ₪ הוגשה במסגרת תא"מ 47499-04-18.

2. הדיון ב-2 התביעות אוחד לפניי. כמו כן נקבע, כי ראיות הצדדים תשמענה בתצהירים וכי בעלי הדין רשאים להגיש תצהיר מפורט לגבי התביעות המאוחדות. המבקשת הגישה תצהיר עדות של מר שמיר, מנהל מחלקת תביעות והערכה אצלה, וכן תצהיר עדות של מר אליאב חלילי, מעריך נזקים שביקר בחלקות המשיב, לאחר שהתקבלו פניות המשיב ואף ערך בהן מדגמים בזמן אמת. כמו כן, הוגשה חוות דעת מקצועית של המומחית הגב' סיגל פרץ אשר לאחר שביצעה בדיקות הגיעה למסקנה, כי המשיב השתמש בחומרי הדברה שאינם מורשים לקולורבי ובניגוד לחוק. מנגד, המשיב לא הגיש תצהירי עדות, כך שלמעשה אין תיעוד עובדתי מעבר לכתב התביעה שהגיש.

3. בכתב הגנתה, הבהירה המבקשת, כי מלבד הטענות לגופן של התביעות יש לה טענה מקדמית, לפיה יש לסלק את התביעות נגדה על הסף. אתייחס לבקשה בהמשך החלטתי להלן:

הדיון המקדמי בתביעות

4. התקיים לפניי דיון מקדמי במסגרתו קיבלו הצדדים את המלצתי לבחון את האפשרות ליישב את המחלוקת מושא התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט. זאת, מבלי לגרוע מטענה כלשהי השמורה עם הצדדים. כמו כן, נקבע שככל שהמשא ומתן לא יעלה יפה, הצדדים יסכמו בכתב את טיעוניהם לגבי הבקשה לסילוק על הסף. המשא ומתן לא עלה יפה ולכן הגישו הצדדים את סיכומיהם לתיק בית המשפט.

טיעוני המבקשת

5. המבקשת מנמקת את בקשתה לסילוק על הסף בנימוקים כדלקמן:

מתן הודעה באיחור ניכר – בניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), לפיו על המבוטח להודיע למבטחת מידית על קרות מקרה הביטוח ובניגוד לקבוע בחוזה הביטוח בין הצדדים לפיו על המבוטח–המשיב להודיע למבקשת בתוך 3 ימים מקרות מקרה הביטוח וגילויו.

לעניין התביעה הראשונה - בסעיף 5 לכתב התביעה מודה המשיב, במפורש, כי הודיע למבקשת ביום 29.11.17 על הנזק שנגרם ב-15.11.17. הדבר מהווה הודאת בעל דין לפיה ההודעה על מקרה הביטוח הנטען נמסרה למבקשת באיחור של שבועיים ימים מקרות הנזק. לטענת המבקשת, בכתב הגנתה ובסעיף 5 לתצהירו של מר חלילי, מדובר באיחור של 3 שבועות מקרות הנזק. פניית המשיב מיום 29.11.17 צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה וכנספח ג' לתצהירו של מר שמיר.

לעניין התביעה השנייה – בסעיף 5 לכתב התביעה טען המשיב, כי הודיע למבקשת ב- 31.1.18 או בסמוך לכך על קרות הנזק, אך לא ציין מתי ארע. המבקשת צרפה תמלול הודעת המשיב, לפיה ההודעה נמסרה לה ביום 22.1.18 לגבי פגיעת נזיקין (אסון טבע) שקרתה שבוע ימים קודם לכן. ראה נספח ב' לכתב ההגנה ובנספח ה' לתצהירו של מר שמיר. כך שבמקרה זה, ההודעה נמסרה באיחור של שבוע ימים מקרות הנזק. לטענת המבקשת, בכתב הגנתה ובסעיף 17 לתצהירו של מר חלילי, מדובר באיחור של כשבועיים. משבחר המשיב, שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בכלל ולעניין ההודעות למבקשת בפרט, הרי שאין חולק על טענות המבקשת, בין היתר, גם לעניין מועד ההודעה ועל האסמכתאות שצירפה.

6. בסעיף ג' (4), עמוד 35, לנספח 2 לחוזה הביטוח נקבע:

"בקרות מקרה הביטוח, יודיע המבוטח על כך למבטח באמצעות טלפון או בכך דרך אחרת, תוך 3 ימים מקרות מקרה הביטוח".

הוראה זו תואמת את האמור בסעיף 20 לחוק הקובע:

"קרה מקרה הביטוח על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו ... ".

בסעיפים ג' (3 ו-4) לחלק ב' לחוזה הביטוח (עמ' 17) מצוינת החשיבות שבבדיקת החלקות בזמן אמת. זאת, כדי לאפשר למבטחת לקבוע ולהעריך את החבות לתשלום תגמולי הביטוח וכדי להתרשם באופן ישיר מסוג הנזק והיקפו.

עוד צוין, כי בהעדר טעם מיוחד לכך, אם הודעת המבוטח לא תהיה כאמור והוא לא יוכיח בראיות אובייקטיביות את הנזקים והיקפם בפועל סמוך למועד התרחשותם, יחשב הדבר כמניעה מהמבטחת לברר את חבותו ויחולו הוראות החוק.

האיחור במתן ההודעות על ידי המשיב, גרם למבקשת נזק ראייתי, שכן בכך הוא מנע ממנה את היכולת לבחון את הנזק בסמוך להתרחשותו ואת היכולת להציל את היבול.

7. המבקשת הפנתה לסעיף 4 לחוזה הביטוח לעניין אי מתן הודעה על הנזק וסעיף 24 לחוק הקובע כדלקמן:

"הכשלה של בירור החבות

24. (א)  לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב)

במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:

(1)   החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות

מוצדקות;

(2)   אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור

חבותו ולא הכביד על הבירור.

(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר".

8. העובדה שהנזק לקולורבי ממזיק התריפס נגרם אך ורק ליבול בחלקות המשיב כאשר לפחות כ-184 דונם אחרים של קולורבי של מגדלים אחרים באזור (אשר אף הם מבוטחים) לא נפגעו כלל, מלמדת על כך שלו המשיב היה מודיע במועד למבקשת, ניתן היה להסב את תשומת לבו לכישלון בגידול ולהציל את היבול. לעניין זה, ראה גם חוות דעת המומחית בה פרטה, כי ניתן היה להדביר את מזיק התריפס תוך שימוש בחומרים מורשים בהתאם להנחיות המתאימות.

התוצאה של הפרת המשיב את חובתו להודיע למבקשת במועד, דהיינו, תוך 3 ימים מקרות הנזק, מנעה מהמבקשת להקטין את החבות וכתוצאה מכך היא אינה חייבת בתשלום תגמולי הביטוח למשיב.

9. המשיב לא הגיש תצהיר עדות ראשית, כך שהוא לא סתר את טענותיה של המבקשת ואף לא סיפק טעם מיוחד (סעיף ג' (4) לחוזה הביטוח) או טעם כלשהו לאיחור.

אי צירוף חוות דעת

10. המשיב הגיש את התביעות דנן לקבלת הפיצוי הביטוחי, אולם הוכחת טענותיו לגבי סוג הנזקים והיקפם, היא עניין שבמומחיות שיש להוכיחו באמצעות הגשת חוות דעת מומחה כאמור בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984.

חוות דעת כזו לא הוגשה לתיק והמסמך שצורף לכתב התביעה מטעם מר שמואלי, אינו מהווה חוות דעת אובייקטיבית כדין. התוצאה היא, שהמשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח בראיות אובייקטיביות, ישירות וברורות את סוג הנזקים בפועל בסמוך למועד התרחשותם (סעיף ג' (4) לחלק ב' לחוזה הביטוח).

אי קיום התנאים המקדמיים במקרה של אסון טבע

11. בהתאם לסעיף א' לחלק ב' לחוזה הביטוח, מוגדר "מקרה ביטוח אסונות טבע", היינו אירוע אקלימי או מחלה/תקיפת מזיקים, שגרם באופן ישיר לנזק כמותי לגידול המבוטח ובלבד שהתקיימו כל התנאים המקדמים המנויים בחוזה ובמקרה של אירוע מחלה/תקיפת מזיקים אף בתנאי שננקטו כל אמצעי המנע המקובלים בענף ובוצעו כל הפעולות והתנאים המפורטים בנספח 5 לחוזה הביטוח.

התובע לא טען ולא הניח בתביעתו תשתית עובדתית המעידה, כי התנאים המקדמיים האמורים התקיימו (באמצעות חוות דעת כנדרש). משלא הוכח, כי התקיימו התנאים המקדמיים לקבלת הפיצוי, התוצאה היא כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל גם מטעם זה.

טיעוני המשיב

12. המשיב הינו חקלאי פשוט אשר שתל שתילי קולורבי מזן "קוריסט" בשדות המושב יציץ. שתילים אלו נרכשו מחברת השתיל (תדהר בע"מ). המשיב רכש מהמבקשת פוליסת ביטוח לשדות הגידולים בפוליסה סטנדרטית. כתמיד פעולותיו של המשיב נעשו בלוויית המדריך החקלאי מר גיורא שמואל והמשיב פעל בהתאם להוראותיו לעניין הריסוס, טיפול, הכנת הקרקע וכו'.

13. הדרישה מהמשיב, כי ישקיע אלפי שקלים לצורך הגשת חוות דעת מלומדת, אינה דרישה מציאותית, גם אם היא כתובה בפינה זו או אחרת בפוליסה.

לעניין הטענה בדבר מתן הודעה באיחור ניכר כעילה לסילוק התביעה על הסף, טוען המשיב, כי לו היתה המבקשת מאמינה בצדקתה לא היתה שולחת נציג מטעמה כדי לבדוק את הגידולים ולבחון את טענותיו שכן לשיטתה, משהוגשה הודעה באיחור אין לה כל חבות על פי הפוליסה. יתר על כן, המבקשת היתה משגרת למשיב מכתב דחיה מיד עם קבלת פנייתו. שליחת מומחים על ידי המבקשת (שמאי, המומחית סיגל פרץ), מהווה ויתור של המבקשת על טענתה ויש לאכוף עליה להתמודד עם דרישתו ועל בית המשפט הנכבד לדחות את הטענה לשיהוי בנסיבות המקרה דנן.

14. המשיב לא יתנגד לכך שבמהלך המשפט המבקשת תזמן לעדות את המדריך החקלאי כדי שיתאר בפניה באופן מקצועי ואובייקטיבי את כל הקשור לגידולים. כמו כן, הטענה בדבר אי הגשת חוות דעת נגועה בחוסר תום לב, שכן לו היה מדובר בטענה אמיתית, הרי שבסמוך לאחר קבלת הודעת המשיב, היתה דורשת ממנו להגיש חוות דעת מתאימה להוכחת טענותיו.

תשובה המבקשת לטיעוני המשיב

15. המבקשת חזרה למעשה על טענותיה וציינה, כי בסיכומי המשיב אין למעשה תשובה עניינית לטיעוניה ועולה מהם שהוא מסכים עם טענותיה העובדתיות והמשפטיות, אך טוען שבשל נימוקים חיצוניים שלא נתמכו בתשתית עובדתית בכתב התביעה כגון: הדרישה להגשת חוות דעת "אינה דרישה מציאותית" וכו', אין לדחות את תביעותיו.

16. לעניין האיחור בהגשת ההודעות אודות מקרה הביטוח, המשיב אינו חולק על כך כי ההודעות ניתנו באיחור ובהתחשב בטיב הנזק מהמזיק וחשיבות ביצוע הבדיקה של החלקות בזמן אמת, מתן ההודעות באיחור הכביד על בירור המבקשת ועל יכולתה למנוע או להקטין את החבות.

17. העובדה, כי המבקשת שלחה נציגים מטעמה לבדוק את היבול בחלקות המשיב, ולא שגרה אליו באופן מיידי מכתב דחייה, אינה מהווה ויתור על טענותיה לגבי האיחור. זאת, מכיוון שבכל מקרה היה על המבקשת להגיע לחלקה ולהתרשם מהיבול, כדי לקבוע האם מתן ההודעות במועד, היה מאפשר לה להקטין את החבות והצלת היבול על פי סעיף 24 לחוק.

החובה להגיש חוות דעת מעוגנת בפוליסה, והיא זו שמחייבת את המשיב לכל דבר ועניין.

18. המשיב מודה, כי לא צירף חוות דעת כנדרש. זאת, בניגוד לחובתו בהתאם לחוזה הביטוח. לכן, ניסיונו להטיל חבות זו על המבקשת נדון לכישלון. יתרה מזו, המבקשת אכן ביקשה מהמשיב חוות דעת בזמן אמת כפי שעולה מדוחות ביקור בשטח שצורפו על ידי המשיב בעצמו כנספח ג' לכתבי התביעה שהגיש (עמ' 2 נספח ו' לתצהירו של מר חלילי, ועמ' 2 נספח ט' לתצהירו של מר שמיר).

19. לעניין הצעתו של המשיב (סעיף 12.3 לסיכומיו), לגבי אפשרותה של המבקשת לזמן את המדריך שמואלי כדי שיתאר את הקשור לחלקות הגידול שלו, יוער, כדלקמן:

ראשית – על המשיב, המבקש להוכיח תביעתו, מוטלת החובה לזמן עדים מטעמו במועד, והוא בחר להעיד רק את עצמו.

שנית – המועד להגשת תצהיר חלף זה מכבר. נוסף על כך, בהסתמך על הראיות שהוגשו בתיק הוחלט על הגשת סיכומים בטענות המקדמיות.

שלישית – לא תצמח תועלת מזימון המדריך שמואלי, שכן לא הגיש חוות דעת ואף לא יכול להגיש ראיה אובייקטיבית, שכן הוא זה שהיה מעורב בזמן אמת באופן הגידול ואף המליץ על ריסוס החלקות בחומרים אסורים.

דיון והכרעה

20. תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

" דחיה על הסף

101. (א)  בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד

הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה

בנוגע לאותו נתבע.

21. לעניין השיקולים בהכרעה בבקשה לדחייה על הסף, ראה פסק דינה של כב' השופטת (כיום

הנשיאה), אסתר חיות שניתן בע"א 1167/01‏ עיריית ראשון-לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ''ד ס (3) 553

"סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה שהובאה לפניו הוכרה כסמכות קיצונית שיש לנקוט אותה בצמצום ובלית בררה, ואילו כנקודת מוצא שומה על בית המשפט להעדיף בירור ענייני וממצה של הפלוגתות המובאות לפניו (ראו: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו [2], בעמ' 672-671; ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה [3], בעמ' 26-25). הרציונל לסמכותו של בית המשפט לדחות תובענה על הסף הובהר על ידי השופט זילברג בע"א 14/61 עזבון מ. אברבנאל נ' "מבטחים" בע"מ .., באומרו:

"...רצונו [של המחוקק – א' ח'] היה שבית-המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יוכל להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת כנ"ל" (שם, בעמ' 1841).

22. לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושקלתי את טיעוניהם כפי שפורטו בהרחבה לעיל, שוכנעתי בצדקת טענותיה של המבקשת. נוכח מחדלי המשיב, לא יהא באפשרותו להוכיח את תביעתו במיוחד כשמדובר בתביעה המבוססת על חוזה ביטוח בין הצדדים והמבוטח-המשיב לא עמד בתנאים המקדמיים הנדרשים לצורך קבלת הפיצוי ואף הכשיל את האפשרות לבירור החבות. לא מצאתי בסיכומי המשיב מענה ענייני לטענות המבקשת. במאמר מוסגר יוער כי מכיוון שהתביעות דנן הוגשו ע"י המשיב בסדר דין מהיר, בהתאם לתקנה 214 ג לתקנות, היה עליו לצרף חוות דעת מומחה לכתבי התביעה שהגיש.

סוף דבר

23. לסיכום, אני מורה על דחיית 2 התביעות על הסף, אני מחייב את התובע-המשיב לשאת בשכר טרחת עו"ד הנתבעת –המבקשת בסך כולל של 7,157 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים ותסגור את 2 התיקים שמספריהם בכותרת.

ניתנה היום, כ"א שבט תש"פ, 16 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.