בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 14116115875 (להלן: "הדו"ח").

המבקש טוען בבקשתו כי יש לו טענות מוצדקות וחזקות נגד רושם הדו"ח וכן מבקש לקיים דיון בעניינו.

בתאריך 25.4.18 הועברה הבקשה לתגובת המשיבה, תוך שהובהר כי אם לא תתקבל התגובה עד ליום 27.5.18 יוכל המבקש לעתור למתן החלטה ללא תגובת הצד שכנגד.

עד היום, 28.5.18, לא התקבלה תגובת המשיבה לבקשה.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובמצורפים לה ועל אף היעדרה של תגובה מטעם המשיבה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי:

המדובר בדו"ח אשר נמסר למבקש ביד בתאריך 6.11.17 תוך שהובהר למבקש (בדו"ח עצמו), כי עליו לשלם את הדו"ח או להגיש בגינו בקשה להישפט לא יאוחר מיום 4.2.18. למרות זאת המבקש הגיש בקשתו יותר מחודשיים לאחר מכן מבלי לספק שום הסבר לשיהוי האמור. המדובר בשיהוי ניכר אשר כשלעצמו יש בו כדי להשפיע ויפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת 35639-04-15 (פורסם בנבו):

"בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין. הסרת המחסומים הפרוצדורליים, באופן שאינו מידתי וללא הצדקה, יכולה להביא ל"שטפון" של בקשות שיש בכוחו כדי להציף כל חלקה טובה במישור התעבורתי" .

כמו כן, הבקשה ובה כפירה כללית בעבירה אינה מעלה חשש לעיוות דין. יפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו), שם טען המערער כי שסיכויי הגנתו גבוהים מבלי לפרטם:

"אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש".

עוד אציין כי לא מצאתי לנכון לקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. בקשת המבקש לקיים דיון בעניינו אינה מנומקת ואינה מצביעה על טעמים המצדיקים קיום דיון במעמד הצדדים והדברים נכונים במיוחד שעה שהמבקש לא הצביע על טעמים של ממש המצדיקים הארכת המועד להישפט (כפי המפורט לעיל). ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (פורסם בנבו, להלן: "עניין סאלם"), סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר אשר יפים גם לענייננו:

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה".

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.