1. בפני בקשה שכותרתה: "להאריך המועד לעיכוב ביצוע הצו לעוד 3 שנים או עד להסדר עם הרשות להתיישבות וקידום הבדואים, הקרוב מבניהם". בסייפא של הבקשה, מבוקש "להאריך המועד לביצוע הצו לעוד 3 שנים או עד למעברו לשכונה מוסדרת בתוך כשנה".
2. עניינה של הבקשה בצו הריסה מנהלי אשר ניתן ביחס למבנה הבנוי מבלוקים בשטח של כ- 90 מ"ר המצוי מזרחית לכביש 40 (להלן: "המבנה", להלן: "צו ההריסה"). הצו נחתם ביום 23.4.18, והודבק על גבי המבנה ביום 26.4.18.
3. על קצה המזלג יצוין כי לבקשה להארכת מועד קדמה השתלשלות עניינים שתחילתה בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, המשכה בהסכמת הצדדים (מיום 30.5.18) ל"השבת המצב לקדמותו" שקיבלה תוקף של החלטה ובהמשך בוטלה, ולאחריה הושגה הסכמה חדשה אשר קיבלה תוקף של החלטה בדיון מיום 20.9.18 (להלן: "ההחלטה").
4. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 20.9.18, הוסכם כי הבקשה (המקורית בהליך זה) לביטול צו ההריסה תידחה, וכי תינתן למבקש ארכה לביצוע הריסה עצמית של המבנה למשך 30 ימים, תוך שצוין כי ככל שלא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית להרוס המבנה בתוך 60 ימים ממועד זה. בהסכמת הצדדים הובהר כי המבקש שומר לעצמו את האפשרות להגיש בקשה למתן ארכה וכי המשיבה אינה מתחייבת ותגיב בהתאם לבקשה שתוגש. בהחלטת בית המשפט מאותו מועד, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. באותה החלטה צויין על ידי בית המשפט כי "[...] ומבלי שיש בכך הבעת עמדה מראש לכאן או לכאן, מובהר כי אין באמור בכדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה מנומקת לארכה נוספת אשר [...] תידון לגופה".
5. ביום 18.10.18, הגיש המבקש את הבקשה דנן להארכת המועד לביצוע צו ההריסה (להלן: "הבקשה להארכת מועד").

טענות הצדדים:

1. במסגרת הבקשה להארכת מועד מנה המבקש ארבע טענות עיקריות:
   1. כי בנה את המבנה בשנת 2002 בעקבות הסכמת המשיבה שהושגה ב"הסכם מעבר משפחות מתוואי הרכבת", ומאז מתגורר בו עם משפחתו.
   2. כי בחודש אפריל 2018, שיפץ את פנים ביתו וכי "לא בנה בית חדש או תפס מקרקעין חדשים אלא בסה"כ בנה בלוק בתוך תחום הבית שהמדינה אפשרה לו לבנות".
   3. וכי המבנה משמש למגוריו ומהווה קורת גג יחידה עבור משפחתו, אשר הריסתה תסב נזק בלתי הפיך בעיקר לבתו הנכה.
   4. כי הינו נמצא בתחילת מו"מ עם הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגד, בנוגע למעברו לשכונה מוסדרת בישוב שגב שלום, בטווח של כחצי שנה. יצוין כי בסיפא של הבקשה, ציין המבקש כי מעברו לשכונה מוסדרת יהיה בתוך כשנה.
2. ביום 21.10.18 צירף המבקש מפה שלטענתו מתייחסת לשכונה עתידית שתיבנה בישוב שגב שלום, בטענה כי ביתו העתידי יכלל בה, ועתר לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה בבקשה להארכת המועד.
3. ביום 28.10.18 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה להארכת מועד ונימקה התנגדותה בטעמים הבאים:
   1. לטענת המשיבה, גם אם היה ממש בדברי המבקש, והתכנית הסטטוטורית להקמת שכונה מוסדרת בישוב שגב שלום, תיחתם בתחילת שנת 2019, הרי שהדרך עוד ארוכה וישנן פעולות רבות וממושכות להסדרת פתרון המגורים.
   2. לטענת המשיבה, מבירור שערכה המשיבה מול רשות הבדואים עולה כי בשלב זה לא ניתן לדעת מתי, ואם בכלל, יוכל הליך ההסדרה להתממש בפועל.
   3. לטענת המשיבה, מקום בו אין כלל כוונה להסדיר את המבנה נשוא ההליך במקומו הקיים, הרי שאין מדובר באופק הסדרתי, קל וחומר כאשר פתרון המגורים המוצע נוגע למקום אחר, ועל כן אין להותיר המבנה הבלתי חוקי במקומו.
   4. לטענת המשיבה, על פי הוראות תיקון 116 לחוק, הרי שאין מקום לבקשת ארכה לצווי הריסה מנהליים מקום בו לא קיימת תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר למבנה.

דיון:

1. בפתח הדברים יוער כי הואיל וצו ההריסה נשוא ההליך דנן ניתן לאחר כניסת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לתוקף (היינו לאחר יום 25.10.17), יחולו הוראות החוק כמתכונתן לאחר התיקון.
2. לעניין אופן הגשת בקשות להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי, קובע סעיף 4(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010:

בקשה להארכת מועד לביצוע צו תוגש לבית המשפט שדן בבקשה לביטול צו ככל שהוגשה, ותצורף לה תגובה בכתב של המשיב לבקשה".

1. סעיף 6 לתקנות קובע:

"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו".

1. משלבקשה להארכת מועד לא צורפה תגובת המשיבה בכתב, על פניו, מטעם זה בלבד היה מקום לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידה בתנאי התקנות.
2. הגם כך, ולמרות אי העמידה בתנאי התקנות, אבחן את הבקשה לגופה.
3. באשר לטענה כי מדובר במבנה ישן ששופץ שיפוץ פנימי בלבד, באופן ש"בסה"כ בנה בלוק בתוך תחום הבית שהמדינה אפשרה לו לבנות", סבורני כי לא ברור מדוע מצא המבקש להעלות טענה זו במסגרת הבקשה דנן. המדובר בטענה מהותית שעמדה בבסיס הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. בדיון מיום 20.9.18, מקום בו המבקש הסכים כי הבקשה לביטול הצו תידחה, הרי שהלכה למעשה ויתר על טענותיו המהותיות כנגד נפקותו של הצו עצמו, הסכמה שטומנת בחובה ויתור על הטענות העובדתיות העומדות בבסיס הבקשה לביטול הצו, ועל כן, מקום שהצדדים הסכימו כי הבקשה לביטול הצו תידחה, יש בהסכמה זו בכדי ללמד על הסכמה דיונית כי הצו הוצא כדין.
4. למעלה מן הצורך, והגם שסבורני כי לא ניתן להעלות עתה מחדש טענה מהותית כנגד נפקותו של הצו עצמו (משהוסכם כי הבקשה לביטולו תידחה) אציין כי גם מהראיות הלכאוריות שצורפו לבקשה ולתגובות, עולה כי לא ניתן היה להיעתר לבקשה, בשל רכיב זה. בתצהיר שצורף לבקשה לביטול צו ההריסה, הצהיר המבקש כי השיפוצים החלו בחודש אפריל 2018 לאחר שהתקרה נפלה והקירות החלו להתפורר. לטענתו, גודל הבית לא שונה וכך גם חזיתו, ולמעשה עבודות השיפוץ כללו: חידוש דלת, תקרת גבס ומחיצות פנימיות מבלוקים.
5. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה מפרט מהן עבודות הטעונות היתר:

."(א)לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:מיום 27.5.1989תיקון מס' 101ס"ח תשע"ד מס' 2450 מיום 7.4.2014 עמ' 506 (ה"ח 793) (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;

בפסקה זו –

"שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;

"שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור; "דירה" - חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;

(3) כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית." (ההדגשות אינן במקור - י.ע.)

1. בענייננו- טען המבקש כי העבודות שבוצעו בבית, בכללן "מחיצות פנימיות מבלוקים" אינן עולות מעבר ל"שינוי פנימי" כהגדרתו בחוק וככאלה אינן טעונות היתר.
2. עיון בתמונות שהוגשו במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לביטול, מלמד כי חלק מקירות המבנה החיצוניים בנויים מבלוקים, ואילו חלקם האחר מכוסה בפח. גם חלקו הפנימי של המבנה, כפי שצולם בתמונות, בנוי מבלוקים. מלבד המחיצות העשויות בלוקים, נראה כי גם שלד המבנה כולו בנוי מבלוקים, בניגוד לטענת המבקש ולפיה "בנה בלוק בתוך תחום הבית". בנוסף, תמונות שצורפו והמתעדות את תהליך הבניה עצמה, לכאורה שומטות את הקרקע מתחת טיעון זה.
3. מהאמור עולה כי לכאורה, מדובר בבניה אשר אינה יכולה לחסות תחת הגדרת "שיפוץ פנימי". כך או אחרת, הלכה פסוקה היא כי מקום שהמבנה הישן נבנה מלכתחילה ללא היתר, גם השינויים הפנימיים אינם יכולים לחסות בהיתר. ראה- ע"פ 539/98 חאלד אחמד מחמיד נ' יו"ר הועדה המחוזית: "בענייננו מדובר במבנה ישן שנבנה ללא היתר. על כן "השינויים הפנימיים" שבתוך הבניין אינם יכולים לחסות בהיתר וכזה לא ניתן בענייננו לבניית הבניין כולו", וכי ממילא, דין שיפוץ מהותי כדין בניה מחדש.
4. הדברים שצוינו לעיל הם בגדר הלמעלה מן הצורך, מקום שממילא ההסכמה של שני הצדדים בדיון מיום 20.9.18 כי הבקשה לביטול הצו תידחה, טומנת בחובה וויתור של המבקש על טענות אלו כנגד הצו עצמו.
5. טעמיו העיקריים של המבקש בבקשתו דנן, להארכת מועד ביצוע הצו נעוצים בטענה כי ישנו פתרון דיור באופק בדמות מעבר לישוב שגב שלום אשר מצוי בשלבי הבשלה לצד נסיבותיו האישיות.
6. הלכה היא כי תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה" שיש להילחם בה ולמגרה. ברוח זו בוצע תיקון 116 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, אשר נכנס לתוקפו לפני כשנה (היינו ביום 25.10.17), ובו ניכרת מגמת ההחמרה בענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה. לעניין זה ראה דברי הצעת החוק (ה"ח 1074, תשע"ו, 1.8.2016):

" נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית [...]".

1. תכליתו של צו הריסה מנהלי לשמש מענה מידי ואפקטיבי לבניה בלתי חוקית:

"הלכה היא, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד" (רע"פ 974/07 ג'מל אלשמאלי נ' מדינת ישראל, תק-על( 2007(1), 2229 , 2230 ((2007).

1. סעיף224(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 קובע:

בקשה למתן ארכה לביצוע צו הריסה מינהלי (תיקון מס' 116) תשע"ז-2017

"(א) ניתן צו הריסה מינהלי, ובכלל זה ניתנה הוראה לעניין עבודה אסורה נוספת לפי סעיף 223, רשאית הרשות המוסמכת לבצע את הצו לבקש לבית המשפט ארכה לביצוע הצו או ההוראה.

(ב)בית המשפט רשאי לתת ארכה לביצוע הצו או ההוראה כאמור בסעיף קטן (א), מנימוקים שיירשמו, ובלבד שסך כל תקופות הארכה לא יעלה על שישה חודשים." (ההדגשות אינן במקור – י.ע.).

1. מן האמור לעיל עולה כי, ארכה לביצוע צו הריסה מנהלי תינתן מנימוקים שירשמו ובסה"כ לפרק זמן מצטבר של 6 חודשים. ודוק, הן על פי הפסיקה עובר לתיקון 116, והן על פי זו שלאחר התיקון, הסדרת מבנה שנבנה בניגוד לחוק, כפופה לכך שמתן ההיתר מצוי ב"הישג ידו" של המבקש. ור' לעניין זה עפ"א (מחוזי באר-שבע) 3619-08-17 ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' אבו סבית (10.9.17):

"תיקון 116 לחוק התכנון והבניה הגביל מאוד את שיקול הדעת של בית המשפט במתן ארכות מסוג זה. למעשה התיקון אינו מאפשר מתן ארכה ביחס למבנה העומד בניגוד לתכנית החלה על השטח. תיקון זה משפיע על פרשנות החוק ועל שיקול הדעת של בית המשפט, גם ביחס להליכים אשר עליהם חל הדין הקודם [...] למעשה, אם לפני התיקון לחוק, ניתן היה לפרש בדוחק כי קיומו של היתר "בהישג יד" כולל גם היתר אשר ביחס אליו טרם הוגשה בקשה ואולי אפילו ביחס למבנה המצריך "תיקון תב"ע מקומי" (כפי שמכונות בקשות מסוג זה בעגה התכנונית), עתה לא ניתן לפרש המושג "הישג יד" בהרחבה שכזו. למעשה, נוכח התיקון, ניתן לקבל ארכה לשם הסדרה, רק כאשר ההיתר מצוי "בהישג יד" ממש. היינו, לכל הפחות, כי הוכח היטב, בתצהירים משכנעים, כי התכנית החלה כבר על השטח מאפשרת להכשיר המבנה, וכי אין בין המצב התכנוני לבין קבלת ההיתר בפועל, אלא פעולות ביורוקרטיות בלבד. פעולות, אשר הסבירות להצלחתן גבוהה מאוד, וזמן השלמתן נמדד בשבועות [...]". (ההדגשה אינה במקור - י.ע.).

1. לטענת המבקש, הוא: "...נמצא בתחילת משא ומתן עם המדינה למעברו לשכונה מוסדרת בשגב שלום. טווח זמן למעברו הנו כ-חצי שנה".
2. המבקש צירף נספחים לתמיכה בטענה זו, ובהם בין השאר תצהיר של עו"ד חליל אלסאנע ובו מצהיר כי שוחח עם מפקחים מטעם הרשות לפיתוח וקידום התיישבות הבדואים בנגב ואלה מסרו כי "יש תכנון ואישור שכונה הנמצא בשלב מתקדם מאוד. הם טענו שהשכונה תאושר בסוף השנה/תחילת השנה הבאה".
3. גם אם נצא מנקודת הנחה שהתכנית תאושר כבר בחודשים הקרובים, הרי, שהדרך עד לקבלת היתר, אם בכלל, עודנה ארוכה, ובוודאי שאין המדובר בהיתר המצוי "בהישג יד", למבנה דנן.
4. כך או כך, באשר לטענת קיומו של מו"מ נפסק כבר כי: "קיום מו"מ אינו מאפשר לעבור על החוק בייחוד כאשר המו"מ לא הבשיל לכדי החלטה או למתן רישיון בניה למערער" (ע"פ (מחוזי ב"ש) 4541/07 אחואסה מוחמד נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(1), 12753 , 12755 (2008)). הווה אומר, שעצם העובדה שהמו"מ עודנו מתנהל, אינו מקנה למבקש חסינות מפני פינוי מבנה שנבנה ללא היתר, ובלא קיומו של היתר ב"הישג יד".
5. הותרת המבנה בנסיבות שפורטו, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה ועלולה להעביר מסר שגוי לציבור, בבחינת חוטא יוצא נשכר: " ... אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן". (רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים, פ"ד נח(4), 385 , 387-388 (2004)).
6. באשר לטענה למצוקת הדיור- גם אם הטעם העיקרי לבקשה הינו מצוקת דיור נטענת ע"י המבקש, הרי שזו אינה יכולה להוות עילה לדחייה נוספת של מועד ביצוע הצו:"אין לבית משפט זה אפשרות לבחון נכונות מצוקת הדיור של העותרים או השהיית פעולות תכנון מטעם הרשויות, אם מוצדקת היא ואם לאו; אך ככל שהמדובר הוא בעתירה לבטל צווי הריסה אדמיניסטרטיביים אין בידי בית משפט זה להועיל לעותרים. כל אחד מהם הקים מבנים שלא כדין ועל אדמה אשר לפחות בשלב הנוכחי אינה מיועדת לבניה. משכך הדבר היה בסמכותו ואולי מחובתו של המשיב להוציא צווי הריסה מינהליים כשם שפעל, ולא היה בידי העותרים להצביע על כל נימוק או צידוק לפיו יכול בית משפט זה לבטל צווי ההריסה או להגיש לעותרים סעד אחר כמבוקש בעתירתם". (בג"צ 654/88 - עלי סולימאן זברגה נ' יו"ר הועדה המחוזית .תק-על 88(3), 94).
7. ור' גם: "הצורך לפתור את בעיית יישובם של הבדואים בנגב אינו חדש ומדובר בבעיה ידועה, שהמדינה פועלת כדי להסדירה עוד משנות ה-70. גם העתירה שהוזכרה היא חלק מהתהליך למציאת פתרון לבעיה. מבקשת המבקש עולה מצוקתם הנובעת מעצם יישובם במבנים זמניים ללא תשתיות מסודרות והרצון לעבור לגור במבני קבע, שהוא גם אינטרס של המדינה. ואכן ראוי היה, שהמדינה תפעל לזירוז עניינם [...] ואולם, עם כל ההבנה למצוקתם, אין בידי להיענות לבקשת המבקש. כאמור, אף המבקש אינם חולקים על כך, שלמבנה הוצא צו הריסה שיפוטי כדין, שכן נבנה ללא היתר וכי בנייתו לא תוכשר בעתיד. בנסיבות אלה, אין עוד מקום לעכב את ביצועו של צו ההריסה. גם לא מצאתי, כי יש בדברי המדינה שנאמרו במסגרת העתירה שהוגשה לבית-משפט זה, הכשר לבנייה הלא-חוקית, ובוודאי שלא טעם מיוחד ליתן ארכה לביצועו של צו ההריסה שהוצא עוד בשנת 2002.” (רע"פ 9206/05 מחמד אבו קוידר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אזור הדרום, תק-על 2006(2), 3252 , 3253 (2006)).

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
2. לפנים משורת הדין, תינתן למבקש ארכה קצרה לשם התארגנות וביצוע הריסה עצמית ועל כן אני מורה כי המבקש יוכל לבצע ההריסה בעצמו עד ליום 11.12.18. ככל שלא יבצע ההריסה בעצמו, יחולט הפיקדון על פירותיו והמשיבה תוכל לבצע ההריסה משך 60 ימים לאחר מועד זה.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.