1. בפניי תביעה לנזקים שנגרמו לרכבו של התובע מסוג טויוטה קורולה בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 28.9.17 במעורבות משאית שבבעלותה של נתבעת מס' 1, המבוטח על ידי נתבעת מס' 2 והנהוגה על ידי נתבע מס' 3, אשר הוסף כנתבע נוסף במעמד הישיבה.

2. בכתב התביעה טען התובע, כי נסע מכיוון זכרון יעקב לכיוון צומת אליקים, בתנועה איטית עקב עומס בכביש, היה למעשה בעצירה מוחלטת, וכאשר הרכב שלפניו החל לנסוע, והוא עודנו במצב של עצירה, הוא נפגע לפתע על ידי משאית הנתבעים שהגיעה מאחור ופגעה ברכבו. כתוצאה מכך נגרמו לרכבו נזקים בחלקו האחורי-שמאלי והשמאלי של הרכב, לגביהם הגיש חוות דעת שמאי.

3. לטענתו, התאונה אירעה באחריותו של נהג המשאית, אשר נהג בחוסר זהירות ולא שמר מרחק מרכבו.

4. בכתב ההגנה מטעמם הכחישו הנתבעים את טענות התובע וטענו כי התאונה אירעה בעת שהמשאית נסעה בכביש 6 ואילו התובע הגיע מכיוון כביש 70, בנתיב ההשתלבות עם כביש 6, לא נתן למשאית זכות קדימה אלא סטה לתוך נתיב הנסיעה שלה, ופגע בה. לאור זאת, נטען בכתב ההגנה, האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על התובע, ודין תביעתו להידחות.

5. ביום 14.8.18 התקיים בפניי דיון בתובענה, בנוכחות התובע, נהג המשאית ונציגת המבטחת.

6. כל אחד משני הנהגים הסביר את אופן אירוע התאונה, שירטט את מצב הדברים על גבי דף נייר וכן הדגים את התאונה באמצעות רכבי צעצוע.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובתמונות, וכן שמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם ומשיחזור התאונה על ידי כל אחד מהם, מצאתי לנכון להעדיף, במחלוקת העובדתית שבין הצדדים, את גרסת הנתבעים על פני זו של התובע, ואלו טעמיי:

א. בתחילת עדותו מסר התובע, כי לפני אירוע התאונה לא ראה את המשאית ולא ראה מאין הגיעה; בהמשך שינה את עדותו ומסר כי ראה את המשאית לפני התאונה, כשהיא היתה מאחוריו, בנתיב השמאלי, בעוד שהוא נסע בנתיב האמצעי, ואז שב וחזר לגרסתו הראשונה, וטען כי לא ראה את המשאית לפני התאונה.

ב. בנוסף, בתחילת עדותו הסביר התובע כי התאונה אירעה כאשר כבר היה בכביש 6, בנתיב האמצעי שלו, וזאת לאחר ההתמזגות עם כביש 70; לדבריו, בכביש 70 יש שני נתיבים לאורך כל ההתמזגות עם כביש 6, שבו יש נתיב אחד בלבד; הוא עצמו נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים של כביש 70 בעת שהוא משתלב לתוך כביש 6, ועל כן הגיע, למעשה, לנתיב האמצעי מתוך שלושה שיש בכביש לאחר התמזגות הכבישים. בפועל, כידוע לכל הנוסע בכביש 6, המצב שונה: בכביש 6 יש שני נתיבים ואילו שני הנתיבים של כביש 70 מתמזגים לנתיב אחד ממש לפני ההשתלבות לכביש 6, ועולה כי תיאורו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם מבנה הכבישים וצורת ההתמזגות ביניהם במקום התאונה.

ג. בתחילת עדותו מסר התובע, כי המשאית הגיעה בדיוק מאחוריו ולא מנתיב צדדי; כך חזר ואמר במפורש בתשובה לשאלות בית המשפט במספר הזדמנויות, שירטט את המשאית מאחורי רכבו בשירטוט שהכין, ומיקם את רכב הצעצוע שדימה את המשאית מאחורי רכב הצעצוע שדימה את רכבו. אולם לאחר שנשאל כיצד מתיישב הדבר עם כך שנזקי רכבו הם בצדו השמאלי של הפגוש האחורי, בפנס השמאלי אחורי וכן בכנף ובמגן השמאליים של רכבו, שינה את עדותו וטען כי המשאית הגיעה מצד שמאל שלו, ודחפה אותו פעמיים, הפעם הראשונה - בפגוש ובפנס, והפעם השניה - בכנף ובמגן; מעבר לכך שעניין הפגיעה הכפולה עלה לראשונה רק בשלב זה ולא נטען בכתב התביעה ועד לאותו שלב בעדותו של התובע, הרי שמדובר בשינוי מהותי של הגרסה בדבר מיקומה של המשאית ביחס לרכב התובע.

ד. מעבר לשינויי הגרסאות הללו, כנראה בנסיון להתאימן לאופי הנזקים - דבר שיש בו כדי לפגום במידה לא מבוטלת במהימנות גרסת התובע - הרי שהנזק שנגרם לרכב התובע אינו מתיישב עם פגיעה מאחור, כפי שהיתה גרסתו הראשונית בכתב התביעה ובבית המשפט; במקרה של פגיעה מאחור, ממשאית שהיתה בדיוק מאחוריו - לפי הגרסה הראשונה וההדגמה בשרטוט וברכבי הצעצוע - היה נגרם נזק לפגוש האחורי לכל אורכו, ולא רק בצדו השמאלי ובפנס השמאלי, ולא היה נגרם נזק לכל אורך צידו השמאלי של הרכב, כפי שאירע לרכב התובע. אופי הנזקים ברכבו של התובע ומיקומם מצביע על פגיעה מהצד האחורי-שמאלי ולא בדיוק מאחור.

ה. זאת ועוד, הנזק שנגרם למשאית, שתמונותיה הוגשו על ידי נציגת הנתבעת והוצגו בפניי גם על ידי התובע עצמו (במכשיר הטלפון הנייד שלו), מתיישב עם פגיעה המגיעה מאחור ומימין: מהתמונות ניתן לראות כי שפת המדרגה הקדמית של המשאית שלפני הגלגל הקדמי ימני נקרעה ממקומה ונמשכה לפנים, מה שמצביע על מנגנון פגיעה מימין ומאחור, תוך מהירות; פגיעה מעין זו אינה יכולה להתרחש במקרה של פגיעה מאחור ברכב עומד, כפי שתיאר התובע בתחילת הדרך: לו היתה המשאית פוגעת ברכב התובע בדיוק מאחור, הפגיעה בה היתה בפגוש הקדמי, פגיעת מעיכה, ולא פגיעת קריעה של שפת המדרגה הקדמית ימנית.

ו. גרסתו של נהג המשאית, לפיה נהג בנתיב הימני של כביש 6, בהיותו רכב כבד, כאשר לפתע נדחף התובע מכיוון כביש 70 לתוך הנתיב שלו, בשטח הראיה ה"מת" של המשאית, במהירות ובחוסר זהירות, ומבלי לתת לו זכות קדימה כנדרש, מתיישבת עם אופי הנזקים ומיקומם, הן ברכב התובע והן במשאית. חשוב לציין, כי גרסתו זו של נהג המשאית ניתנה כבר בטופס ההודעה על התאונה שמסר, שצורף לכתב ההגנה, ואליו צורף שרטוט התואם במדוייק את גרסתו של נהג המשאית בבית המשפט ואשר יש בו, כאמור, כדי להסביר בצורה מלאה את אופי הנזקים ומיקומם. מועד מסירתה של גרסה זו, מיד לאחר התאונה, מקנה לה מהימנות יתרה.

8. לאור כל האמור לעיל ולנוכח משקלם המצטבר של הנימוקים הללו, אני קובעת כמימצא עובדתי, כי התובע הוא זה שנכנס בנסיעה לתוך נתיב הנסיעה של המשאית, וכי אין מדובר בפגיעה מאחור בשל אי שמירת מרחק.

9. לאור קביעתי זו במישור העובדתי, המסקנה היא כי התובע הוא הנושא באחריות לאירוע התאונה, שכן נהג בחוסר זהירות ומבלי לתת למשאית, הנוסעת בדרך הראשית, זכות קדימה, וכאשר נהגה אינו יכול לראותו, בהיותו ב"שטח של המשאית".

10. כפועל יוצא, דין תביעתו של התובע להידחות, וכך אני מורה.

11. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בסך של 600 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.